סידני אלטמן

סידני אלטמן
Sidney Altman
	צילום מ-2011
לידה	7 במאי 1939; מונטריאול, קנדה
פטירה	5 באפריל 2022 (בגיל 82); Rockleigh, ארצות הברית
ענף מדעי	ביולוגיה מולקולרית, ביוכימיה
מקום קבורה	Congregation Mishkan Israel Cemetery
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה; המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; אוניברסיטת קולורדו בולדר ;
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד
תלמידי דוקטורט	בנג'מין סי. סטארק
פרסים והוקרה	מדליית הזהב של לומונוסוב (2016); סטרלינג פרופסור; עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; פרס נובל לכימיה (1989); פרס רוזנסטיל (1988) ;
בן או בת זוג	אן מ. אלטמן
מספר צאצאים	2

סידני אלטמן (באנגלית: Sidney Altman;‏ 7 במאי 1939 – 5 באפריל 2022) היה ביולוג מולקולרי אמריקאי, יהודי יליד קנדה, פרופסור לביולוגיה מולקולרית, וביולוגיה של התא והתפתחותית באוניברסיטת ייל. אלטמן היה חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1989 יחד עם תומאס צ'ק בעד חקר התכונות הקטליטיות של ה-RNA") RNA הקטליטי"). תגליתו של אלטמן משנת 1983 הייתה כי ה-RNA, וליתר דיוק tRNA איננו רק נשא של מידע גנטי אלא יכול להפעיל תגובות ביולוגיות - פועל כביו-קטליזטור. תגלית זו פתחה אפשרויות מחקר, כולל לגבי מוצא החיים.

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות

סידני אלטמן נולד בשנת 1939 במונטריאול, קוויבק, קנדה, כבנם השני של מהגרים יהודים ממזרח אירופה. אביו, ויקטור אלטמן, היה עובד בקולחוז באוקראינה והיגר לקנדה כדי לעבוד בחווה חקלאית. מאוחר יותר הוא פרנס את משפחתו מחנות מכולת בשכונת נוטר דאם דה גראס במונטריאול. האם, ריי ארלין, ילידת ביאליסטוק, פולין, היגרה בגיל 18 עם אחותה, למדה אנגלית ועבדה כפועלת בבית חרושת לטקסטיל. המשפחה חיה בתנאים צנועים ואלטמן נהג לומר מאוחר יותר: "מהם (מההורים) - למדתי כי עבודה קשה בסביבה יציבה יכולה להפיק רווחים, אפילו עולים בכמויות אינפיניטזימליות". בילדותו העריץ אלטמן את אלברט איינשטיין, סופרים, כוכבי בייסבול והוקי קרח.

שנות הלימודים והתחלת הקריירה המדעית

כשהגיע להתבגרות, המשפחה כבר הרשתה לעצמה לממן לסידני לימודים במכללה. אחרי לימודים בתיכון וסט היל במונטריאול, הוא נסע לארצות הברית השכנות כדי ללמוד פיזיקה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס MIT, בבוסטון. בעת לימודיו היה חבר בקבוצת הוקי קרח של המוסד. מדריך צעיר בשם לי גרודזינס ערב אותו בניסויים על פיזור אלקטרונים ועודד אותו לכיוון המחקר, למרות ההסתיגויות של כמה פרופסורים, שסברו כי מדובר בסטודנט בינוני.^[1] באותה תקופה הוא התחיל להתעניין בגנטיקה מולקולרית והשתתף בקורס בנושא. אחרי סיום התואר הראשון בשנת 1960 היה אלטמן סטודנט מחקר במשך 18 חודשים באוניברסיטת קולומביה במסגרת תוכנית לתואר שני בפיזיקה. בגלל בעיות אישיות (מותו של חבר מסרטן) וחוסר הזדמנות לסטודנטים מתחילים להשתלב במחקר במעבדה, נאלץ לעזוב את התוכנית בלי לסיים את התואר. עבד תקופה בעריכת ספרים, התעניין בכתיבת תסריט ואף ניסה כוחותיו בתרגום רומן מצרפתית לאנגלית.

כעבור חודשים אחדים, אחרי התייעצויות עם הפיזיקאי ג'ורג' גאמוב ואחרים, התקבל ללימודי ביופיזיקה באוניברסיטת קולורדו, ליד המרכז הרפואי בדנוור.^[2] השתלב שם תחת הדרכתו של לאונרד לרמן, במחקר בנוגע להשפעות מוטגניות של האקרידינים על הרפליקציה של הבקטריופאג' T4. בשנת 1967 הוסמך כדוקטור במדעים בתחום הביופיזיקה באוניברסיטת קולורדו.

בהמשך עבד תקופה קצרה כעוזר מחקר לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת ואנדרבילט. אחר כך זכה במלגת מחקר מה"קרן דיימון רניון לחקר הסרטן" שסייעה לו להתקבל לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, שם עבד במעבדתו של הביוכימאי מתיו מזלסון והמשיך במחקר שלו לגבי המבנה הגנטי של הבקטריופאג T4. בשנת 1969 בעזרת לרמן, התקבל להשתלמות בבריטניה, באוניברסיטת קיימברידג', במעבדתם של סידני ברנר וסר פרנסיס קריק.

תגליתו העיקרית

בעת עבודתו במעבדה לביולוגיה מולקורית של ברנר וקריק התקדם אלטמן אל גילויו את ה-RNA הקטליטי. בעודו עובד עם תאים מוטנטים של tRNA בעל פונקציה משובשת, ניסה לבודד סוג מיוחד של RNA הקרוי פרקורסור-RNA (‏ RNA precursor). נטל לוחית של זכוכית מכוסה על צד אחד בשכבה דקה של ג'ל והניח עליה כמה טיפות מן החומר שהכין מהתאים המוטנטים. אחר כך הניח את הלוחית בתוך שדה חשמלי חזק. על ידי האלקטרופורזה מרכיבים שונים נעו בג'ל במהירויות שונות. כעבור מספר שעות כשהניח אלטמן פילם צילום על הג'ל, כמויות עדינות של מארקר רדיואקטיבי שב RNA שידרו קרני X שהשאירו פסים אופייניים על הפילם. אלטמן ראה מהר שהצליח לגלות את המבשר הטהור הראשון מבחינה רדיוכימית של מולקולת ה- tRNA, מה שהיווה צעד ראשון לקראת גילוי ה RNA קטליטי.

בהמשך גילה אלטמן את הריבונוקלאז P ואת התכונות האנזימטיות של תת-יחידה של ה-RNA של אנזים זה. אלטמן קיבל עצות מועילות מכמה מחברים למחקר כמו, למשל, מג'ון דרק סמית, שאיפשרו לו לבחון את רעיונותיו. גילוי הפרקורסור הראשון הטהור מבחינה רדיוכימית של ה-tRNA הביא להעסקתו של אלטמן באוניברסיטת ייל בשנת 1971. בשנת 1980 התמנה שם לפרופסור. בשנים 1985-1983 היה ראש מחלקתו ובשנת 1985 נתמנה לדקאן של אוניברסיטת ייל למשך ארבע שנים. ב-1 ביולי 1989 חזר לתפקידו כפרופסור במשרה מלאה.

בייל עסק אלטמן באנליזת התכונות הקטליטיות של הריבונוקלאז P. הריבונוקלאז P או RNase P הוא חלקיק של ריבונוקלאופרוטאין.

בהתחלה סברו המדענים שבתוך הקומפלקס RNase P בקטריאלי, תת-היחידה של חלבון היא האחראית לפעילות הקטליטית של הקומפלקס, המעורבת בהבשלת ה-tRNA. תוך כדי ניסויים שבהם שוחזר הקומפלקס במבחנות, גילו אלטמן וקבוצת המחקר שלו כי היה מספיק מרכיב מבודד של RNA כדי לצפות קיומה של פעילות קטליטית של האנזים, מה שהצביע על תכונות קוטליטיות של RNA עצמו. אף על פי שהקומפלקס RNase P קיים גם באורגניזמים אוקריוטים, במחקר מאוחר יותר, גילה סידני אלטמן שבאותם אורגניזמים, תת-היחידות של חלבון שבקומפלקס הן כן חיוניות בפעילות הקטליטית, בניגוד ל RNase P הבקטריאלי.

בשנת 1984 קיבל אלטמן אזרחות אמריקאית, אך שמר גם את אזרחותו הקנדית.

סידני אלטמן נפטר ב-5 באפריל 2022. היה נשוי משנת 1972 לאן מ. קרנר, ביוכימאית ומומחית בביולוגיה מולקולרית, בתם של הפילוסוף היהודי-בריטי סטפן קרנר ושל המשפטנית אדית קרנר לבית לווי, שהיו פליטים יהודים מצ'כוסלובקיה. אחי האישה, הוא המתמטיקאי תומאס קרנר (יליד 1946).

לזוג אלטמן נולדו שני ילדים: דניאל (יליד 1974) ולאה (ילידת 1977).

ספרים

Transfer RNA (1978)
Science at Yale (2002)

פרסים ואותות כבוד

1990 - חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
1990 - חבר האקדמיה האמקריקאית לאמנויות ומדעים
דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטאות מונטריאול, יורק (טורונטו), קולורדו, קולומביה בריטית, מקגיל, של אוניברסיטת קונטיקט, של דרטמות' קולג', של האוניברסיטה העברית בירושלים.
1989 האות להצטיינות מטעם המכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית
1989 הפרס לוויס רוזנסטיל לעבודה מצוינת במדעי היסוד ברפואה

לקריאה נוספת

Laylin K.James Nobel Laureates in Chemistry, 1901-1992 History of Modern Chemical Science American Chemical Society and Chemical Heritage Foundation 1994

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סידני אלטמן בוויקישיתוף

סידני אלטמן, באתר פרס נובל (באנגלית)
סידני אלטמן באתר your dictionary
סידני אלטמן באתר NNDB
אבי בליזובסקי, ‏חתן פרס נובל סידני אלטמן: "אפשר לחסל את עמידותם של חיידקים רבים לאנטיביוטיקה, חברות התרופות לא כל כך משתפות פעולה", באתר "הידען", 24 באוגוסט 2015
סידני אלטמן, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
סידני אלטמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סידני אלטמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Nobel laureates, עמוד 738
^ Nobel laureates, עמוד 739

[1] Nobel laureates, עמוד 738

[2] Nobel laureates, עמוד 739

[1]

[2]

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)