סיד סיזר
 | |
| סיד סיזר, 1959 | |
| לידה |
8 בספטמבר 1922 יונקרס, ניו יורק |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 2014 (בגיל 91) בוורלי הילס, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט סיני |
| שם לידה |
Isaac Sidney Caesar |
| סוגה מועדפת |
ג'אז |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1946–2006 (כ־60 שנה) |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה | פרס אמי |
| www.sidcaesar.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אייזק סידני "סיד" סיזר (באנגלית: Isaac Sidney "Sid" Caesar; 8 בספטמבר 1922 – 12 בפברואר 2014) היה קומיקאי אמריקאי יהודי, זוכה פרס אמי, שנודע ככוכב תוכניות טלוויזיה אמריקאיות משנות החמישים, בהן: Your Show of Shows ו-Caesar's Hour. שנים אחר כך הופיע בסרטים גריז וגריז 2 בתפקיד המאמן קלהון.
ילדותו ונעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיזר נולד ביונקרס, ניו יורק למקס סיזר ואשתו אידה (לבית רפאל), מהגרים יהודים מרוסיה שהיו בעלי מסעדה. בילדותו שימש מלצר במסעדה המשפחתית ולמד לחקות את מבטאי הלקוחות, כישרון שעשה בו שימוש כשחקן. כבר בגיל צעיר היה מסוגל להישמע כאילו הוא מדבר שפות זרות רבות, בעוד שפלט גיבוב מילים חסרות משמעות במבטא מושלם. סיזר שלט רק באנגלית וביידיש.
בגיל 14 נסע סיזר להרי קטסקיל ועבד כסקספוניסט בלהקת סווינג ולעיתים הופיע במערכונים ברצועת הבורשט. כאשר סיים לימודי תיכון הוא עזב את בית הוריו והחליט כי יעשה קריירה מוזיקלית. הוא הגיע לניו יורק חסר פרוטה וניסה להצטרף לאיגוד המוזיקאים (מאוחר יותר למד בבית הספר למוזיקה ג'וליארד). הוא עבד תקופת מה בתזמורת של מלון נופש בהרי קטסקיל ופיתח את כישרונו הקומי.
בשנת 1939, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, הוא התגייס למשמר החופים האמריקאי, ונשלח לנגן בתזמורת משמר החופים בברוקלין. בבסיס שבו שירת פגש אף את המלחין והפזמונאי ורנון דיוק והם שתפו פעולה בהופעות.
בשנת 1942 סיזר פגש את אשתו פלורנס לוי. לאחר שהצטרף לאיגוד המוזיקאים הוא ניגן תקופות קצרות בתזמורות שונות, בהן תזמורתו של בני גודמן. אולם קטעי הקומדיה שהציג גנבו את ההצגה, והוא התבקש להציג קטעי סטנד-אפ בין המנגינות. עוד בעודו בשרות צבאי, נשלח לפאלם ביץ' בפלורידה שם התכונן להופעה ופגש את המפיק של תוכניות הטלוויזיה שבהן הופיע בשנות ה-50, מקס ליבמן. ב-17 ביולי 1943 התחתן עם פלורנס לוי, לזוג נולדו שלושה ילדים.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תום מלחמת העולם השנייה התגוררו סיזר ואשתו בהוליווד, אולם למרות מספר הצעות לתפקידי משנה סיזר החליט לשוב לניו יורק, שם קיבל מופע פתיחה במועדון הלילה קופקבנה, לפני כוכב הערב הזמר ג'ו א. לואיס. הוא חבר למקס ליבמן אשר הנחה אותו בהופעה. הופעתו זו הביאה לחתימת חוזה עם סוכנות הכישרונות ויליאם מוריס, לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית. סיזר אף הופיע על בימת ברודוויי במחזמר.
את קריירת הטלוויזיה החל כאשר הופיע בתוכנית האירוח של מילטון ברל. בשנת 1949 נפגש עם סגן נשיא חברת NBC ובעקבות אותה פגישה הוזמן להופיע בסדרת הופעות מוזיקליות בטלוויזיה אשר שודרו בימי שישי. ההופעות זכו להצלחה רבה, אולם נותן החסות, חברת הטלוויזיות אדמירל, לא הצליח לעמוד בביקוש למכשירי הטלוויזיה והתוכנית בוטלה לאחר 26 שבועות.
ב-23 בפברואר 1950 הופיע בפרק הראשון של תוכנית המערכונים והמוזיקה, Your Show of Shows, אשר שודרה במוצאי שבת במשך 90 דקות, בהפקת מקס ליבמן. התוכנית הייתה מיד להצלחת ענק וסיזר הפך לכוכב טלוויזיה. החיקויים של סיזר, בצירוף אורחים מוזיקליים בולטים וצוות הפקה גדול, שבו את לב הקהל. כותבי התוכנית היו אף הם בין כותבי הקומדיות הטובים בתחום, ביניהם: מל ברוקס, ניל סיימון, וודי אלן ואחרים. בשנת 1952 זכה סיזר לראשונה בפרס אמי. בשנים 1951 ו-1952 הוא נבחר לקומיקאי הטוב ביותר בארצות הברית בסקר דעת קהל. הפרק האחרון בתוכנית שודר ב-5 ביוני 1954 והיא הופסקה לאחר 160 תוכניות.
חודשים ספורים אחר כך שב סיזר לככב בתוכנית הטלוויזיה "השעה של סיזר" (Caesar's Hour), תוכנית מערכונים ומוזיקה בת שעה עם רבים מאלה שהשתתפו בתוכניתו הקודמת. בתוכנית זו סיזר היה בעל שליטה מלאה בתכני התוכנית ובהיבטים הטכניים של הפקתה. התוכנית הראשונה עלתה לאוויר ב-27 בספטמבר 1954 בכיכובה של ג'ינה לולובריג'ידה. בתוכנית נעשו פארודיות על סרטים, תוכניות טלוויזיה ואף מחזות אופרה. התוכניות שודרו בשידור חי, כולל הפרסומות שארכו רק שבע דקות בכל תוכנית. רבים מכוכבי הוליווד ביקשו להופיע כאורחים בתוכנית.
בספרו האוטוביוגרפי, "שעותיו של סיזר" (Caesar's Hours), סיזר תיאר את מהותה של הקומדיה שלו כ"הליכה בשני עבריו של הרחוב", שילוב מכוון של קומדיה ופאתוס במסורת הקומיקאים הגדולים של שנות ה-20 וה-30 דוגמת צ'ארלי צ'פלין, לורל והארדי, בסטר קיטון ווו. סי. פילדס. תיאורו המוחשי של חולשות הדמויות ששיחק מצאו קרקע פורייה אצל למעלה מ-60 מיליון צופים בארצות הברית מדי שבוע. סיזר ניחן בתיזמון מושלם, הכנה קפדנית של הדמויות ששיחק וגמישות רבה, כשהוא מסתמך על מגוון גדול של עוויות פנים ונוכחות פיזית מרשימה. אף שהיה ביישן מטבעו, סיזר חגג בדמויות שגילם. הרגע הקשה ביותר עבורו בכל תוכנית היה רגע הפתיחה שאז היה צריך לברך: "ערב טוב גבירותי ורבותי".
תוכנית הטלוויזיה הבאה שלו, בשנת 1958, הייתה "סיד סיזר מזמין אתכם" (Sid Caesar Invites You) ובשנת 1963 שודרו מספר תוכניות מיוחדות בכותרת "כפי שסיזר רואה זאת" (As Caesar Sees It), אשר המשיכו בשנים 1963–1964 בתוכנית "המופע של סיד סיזר" (Sid Caesar Show). בשנת 1963 כיכב בסרט "מטורף, מטורף, מטורף העולם" (It's a Mad, Mad, Mad, Mad World) לצידם של ספנסר טרייסי, מילטון ברל, ואידי אדמס.
שנותיו המאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-70 וה-80 המשיך סיזר להופיע מדי פעם בתוכניות טלוויזיה ובמועדוני לילה ובתפקידים ראשיים במספר סרטים, בהם: סרט אילם, ההיסטוריה המטורפת של העולם, נמל תעופה 1975 ובתפקיד המאמן קלהון בסרט גריז וגריז 2. הוא הופיע אף בהצגות בברודוויי. בשנת 1977, לאחר ששכח חלק מתפקידו במהלך הופעה במחזה, הוא נגמל מאלכוהול. על מאבקיו בהתמכרות לאלכוהול ולסמים כתב בשני ספרים אוטוביוגרפיים שפרסם. בשנת 1983 אירח את אחת מתוכניות סאטרדיי נייט לייב. בשנת 1986 הופיע בתפקיד פרוש, הסוהר, באופרטה העטלף על בימת המטרופוליטן אופרה.
למרות שזקן, סיזר המשיך להופיע בסרטים, תוכניות טלוויזיה וטקסי פרסים. בשנת 2004 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי השני "שעותיו של סיזר".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיד סיזר (באנגלית)
סיד סיזר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- סיד סיזר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
סיד סיזר, באתר AllMovie (באנגלית)
סיד סיזר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
סיד סיזר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סיד סיזר, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
סיד סיזר, באתר Last.fm (באנגלית)
סיד סיזר, באתר AllMusic (באנגלית)
סיד סיזר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סיד סיזר, באתר Discogs (באנגלית)- הקומיקאי סיד סיזר הלך לעולמו, באתר וואלה, 12 בפברואר 2014
- סיד סיזר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סיד סיזר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
| פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקן ראשי בסדרת קומדיה | ||
|---|---|---|
| 1952–1975 | אלן יאנג (1950) • סיד סיזר (1951) • ג'ימי דוראנט (1952) • דונלד או'קונור (1953) • דני תומאס (1954) • פיל סילברס (1955) • סיד סיזר (1956) • ג'ק בני (1957) • ג'ק בני (1959) • דיק ואן דייק (1964) • דיק ואן דייק (1965) • דיק ואן דייק (1966) • דון אדמס (1967) • דון אדמס (1968) • דון אדמס (1969) • ויליאם וינדום (1970) • ג'ק קלוגמן (1971) • קרול או'קונור (1972) • ג'ק קלוגמן (1973) • אלן אלדה (1974) • טוני רנדל (1975) | |
| 1976–2000 | ג'ק אלברטסון (1976) • קרול או'קונור (1977) • קרול או'קונור (1978) • קרול או'קונור (1979) • ריצ'רד מאליגן (1980) • ג'אד הירש (1981) • אלן אלדה (1982) • ג'אד הירש (1983) • ג'ון ריטר (1984) • רוברט גיום (1985) • מייקל ג'יי פוקס (1986) • מייקל ג'יי פוקס (1987) • מייקל ג'יי פוקס (1988) • ריצ'רד מאליגן (1989) • טד דנסון (1990) • ברט ריינולדס (1991) • קרייג טי. נלסון (1992) • טד דנסון (1993) • קלסי גראמר (1994) • קלסי גראמר (1995) • ג'ון לית'גו (1996) • ג'ון לית'גו (1997) • קלסי גראמר (1998) • ג'ון לית'גו (1999) • מייקל ג'יי פוקס (2000) | |
| 2001–הווה | אריק מקורמק (2001) • ריי רומנו (2002) • טוני שלהוב (2003) • קלסי גראמר (2004) • טוני שלהוב (2005) • טוני שלהוב (2006) • ריקי ג'רווייס (2007) • אלק בולדווין (2008) • אלק בולדווין (2009) • ג'ים פרסונס (2010) • ג'ים פרסונס (2011) • ג'ון קראייר (2012) • ג'ים פרסונס (2013) • ג'ים פרסונס (2014) • ג'פרי טמבור (2015) • ג'פרי טמבור (2016) • דונלד גלובר (2017) • ביל היידר (2018) • ביל היידר (2019) • יוג'ין לוי (2020) • ג'ייסון סודייקיס (2021) • ג'ייסון סודייקיס (2022) • ג'רמי אלן וייט (2023) • ג'רמי אלן וייט (2024) | |