סמגרלו

סמגרלו בגאורגיה

סָמֶגרֶלוֹ (בגאורגית: სამეგრელო, במגרלית: სამარგალო, סאמארגאלוֹ) או מגרליה או מינגרליה הוא מחוז היסטורי-גאוגרפי במערב גאורגיה, שרובו משתרע על חלקו המערבי של מישור קולכתי (კოლხეთის დაბლობი). בעבר נקראה גם אודישי. גבולותיו: החבל הבדלני של אבחזיה מצפון-מערב, חבל סוואנתי מצפון, לצ'חומי מצפון-מזרח, אימרתי ממזרח, גוריה מדרום והים השחור ממערב. החבל משתרע על החלק המישורי ביותר בגאורגיה, מה שבצירוף עם הסמיכות לים וריבוי המשקעים גרם בעבר להיווצרותן של ביצות. הלחות כה השפיעה על איכות האוויר בחבל, שעל-פי עדויות הנוסעים במאה ה-19 ביערותיו העבותים היה נדיר לשמוע ציוץ ציפורים - הם מיעטו לקנן במקום. הביצות יובשו בשנות ה-30 של המאה ה-20.

המגרלים (תושבי החבל) הם אחת מן הקבוצות האתניות המרכיבות את העם הגאורגי. הם דוברים מגרלית, שהיא שפה משלהם, בנוסף לגאורגית, אך מעולם לא היה להם כתב זולת הכתב הגאורגי.

סמגרלו הוא חבל חקלאי ברובו, שמרובים בו כרמים, אך בגלל הלחות יינותיו נופלים בהרבה מבחינת האיכות מאלה של חבל קאחתי ולא יכולים להתחרות אף ביינות מאימרתי.

בחלוקה האדמיניסטרטיבית של גאורגיה עם עצמאותה ב-1991 סמגרלו "שודך" עם חלקו העליון של חבל סוואנתי שמצפונו ליצירת המחרה של סמגרלו וסוואנתי עילית. בירת המחוז היא זוגדידי, המרכז ההיסטורי של סמגרלו. מבחינה היסטורית כולל חבל סמגרלו גם את נפת גאלי המאוכלס ברובו במגרלים.

השם המקורי של המחוז הוא "סמגרלו" (מגאורגית: "אדמת המגרלים"). השמות האחרים של המחוז "מגרליה" ו"מינגרליה" הם שיבושים של גאוגרפים אירופאים שביקרו ומיפו את האזור.

היסטוריה

דגל מגרליה על פי וחושטי בגרטיוני

למרות הבידול האתני המסוים של סמגרלו, לחבל מעולם לא היה מסגרת מדינית עצמאית. בתקופה העתיקה, במאות התשיעית עד השישית לפנה"ס, הייתה סמגרלו חלק עיקרי מממלכת קולכיס (יחד עם סוואנתי, אבחזיה וגוריה), שהפכה ממאה השישית לפנה"ס עד למאה הרביעית לפנה"ס לממלכה שהעלתה מיסים לפרסים. לאחר מכן הייתה לאוטונומיה עצמאית תחת ממלכות הלניסטיות. בשנת 64 לפנה"ס הפכו ממלכת קולכיס, ממערב גאורגיה וממלכת איבריה ממזרח גאורגיה, למדינות גרורות של האימפריה הרומית, ועד לשנת 64 לספירה הפכה קולכיס ובתוכה סמגרלו למחוז רומי, בעוד שעל ממלכת איבריה נאבקו הרומים והפרתים. בשלהי העת העתיקה הפך כל אזור עבר הקווקז לזירת מאבק בין האימפריה הרומית (לאחר מכן האימפריה הביזנטית) והאימפריה הסאסאנית הפרסית, שלכל אחת מהן מדינות גרורות משלהם. מהמאה הרביעית היטלטלה סמגרלו בין נסיכות המעלה מיסים לביזנטים במדינה גרוגה של ממלכת אגריסי לבין גרוגה של נסיכות איבריה, שהייתה בשליטת הסאסאנים. החלשותה של האימפריה הביזנטית הביאה לייסודה של ממלכת אבחזיה שסמגרלו הייתה חלק ממנה.

מאוחר יותר, מהמאה העשירית עד למאה השלוש עשרה, הייתה חלק מהממלכה הגאורגית המאוחדת בראשות הבגרטיונים. האצולה המקומית, שהונהגה על ידי שושלת דאדיאני, תרמה את חלקה להתפרקות הממלכה על ידי ייסוד דוכסות ריבונית, שנקראה דוכסות סמגרלו. המהומה שנגרמה בעקבות הפלישה המונגולית לגאורגיה במאה השלוש עשרה, כמו גם הפלישות הטימוריות לגאורגיה בסוף המאה הארבע עשרה ותחילת המאה החמש עשרה ועליית האימפריה העות'מאנית והאימפריה הסאפווית במאה השש עשרה, ניפץ את היחידה הפיאודלית השברירית של הממלכה הגאורגית.

מן המאה השש עשרה ועד למאה השמונה עשרה נכללה הדוכסות בתחום ההשפעה של האימפריה העות'מאנית, שהייתה פטרונה, ונאלצה להעלות לה מיסים כספיים וגם מכסה של עבדים לסולטאן. שלא כמו האבחזים, האג'רים והלאזים, לא נאלצו המגרלים לעבור תהליך של איסלאמיזציה. ייתכן וזה נובע מהעובדה כי הייתה נוכחות ארגונית חזקה של הכנסייה הגאורגית המזרחית. המגרלים אימצו את הנצרות הביזנטית בתחילת המאה הרביעית, ובישופות אפיסקופלית חזקה עדיין קיימת בזוגדידי. בישופי סמגרלו שמרו על קשרים עם הבישוף האותודוקסי בכותאיסי (אימרתי) והמזרח.

בשנת 1638 נשבעו נסיכי דאדיאני המגרלים, שבועת נאמנות פיאודלית לצאר הרוסי, למעשה הייתה זו מחווה סמלית שנועדה להרתיע את הבגרטיונים מממלכת אימרתי שממזרח. עד למאה התשע עשרה המשיכו סמגרלו ואימרתי, להעלות מיסים לעות'מאנים. במסגרת מאמציו להביא לאיחוד מדיני של מערב גאורגיה, ניסה, סולומון השני (1810-1792), מלך ממלכת אימרתי, לספח, מספר פעמים, את סמגרלו. הדוכס המגרלי גריגול דאדיאני הגיב על ניסיונות אלה ב-1803 בחתימת הסכם עם האימפריה הרוסית, שהפכה את הדוכסות למדינת-חסותה של הרוסים. למרות זאת הורשו נסיכי דאדיאני לשלוט בסמגרלו עד לשנת 1867. סולומון השני שלא נואש מחלומו לכבוש את סמגרלו, המשיך בניסיונות אלה. אולם הרוסים, שכבר שלטו במזרח גאורגיה, ניצלו את המאבק במערב גאורגיה כדי לתקוף את ממלכת אימרתי; הם העניקו סיוע צבאי לסמגרלו וב-1810 אף כבשו את אימרתי. גם לאחר מכן הדאדיאנים קידמו את מאמצי ההתפשטות הרוסית במערב גאורגיה ואף סייעו להם בדיכוי מרידות איכרים בחבלים שכבר סופחו לאימפריה הרוסית. בזכות נאמנותה של שושלת דאדיאני הדוכסות שמרה על עצמאותה עד שסופחה גם היא ב-1857.

בתקופת מלחמת קרים (1853-1856), פלשו העות'מאנים לסמגרלו, והמגרלים הצטרפו לרוסים בהדיפת הפולשים. פעולות האיבה גרמו לקשיים כלכליים כבדים בקרב האוכלוסייה המגרלית, במיוחד של האיכרים. לאחר המלחמה ניסתה האצולה המגרלית להחזיר את האיכרות למעמדה טרום המלחמה, אולם הניסיון גרם למרידה בשנת 1857. השלטונות הרוסיים מאימרתי התערבו וכפו משלחת שתפקח על ניהול השלטון עבור הנסיל הקטין, ניקולס דאדיאני. כאשר הגיע ניקולס לבגרות, בשנת 1867, ויכול היה לשלוט בכוחות עצמו, הפעילה, הממשלה הרוסית, לחץ על הנסיך הצעיר שעביר את הריבונות לידי האימפריה הרוסית ובתורה יקבל אחוזות ברוסיה. עם הסכמתו של הנסיך הפכה סמגרלו רשמית לחלק מהאימפריה הרוסית. באותה שנה ביטלה האימפריה הרוסית את העבדות, ושחררה את האיכרים.

תקופת שלטון האימפריה הרוסית הייתה הצעד הראשון של סמגרלו בדרך למודרניזציה עם המיזוג הכלכלי של סמגרלו עם יתר חלקי גאורגיה והאימפריה הרוסית. התוצרת החקלאית גדלה וכללה יין, טבק, תה ומשי, וסמגרלו החלה לשווק את תוצרתה לשווקים גדולים בהרבה מהרגיל. באותה תקופה החל גם הפיתוח התעשייתי של סמגרלו. בנוסף לכך, ייבוש הביצות שהיו נגועות במלריה, הביא להשבחה של הקרקע והפיכתה לראויה למגורים. הדבר הביא לגידול באכלוסיית סמגרלו מהגירה אליה ומגידול טבעי, עד שבשנת 1897 התגוררו בסמגרלו 300,000 איש. בכל זאת, נוצרו בעיות כלכליות וסוציאליות כתוצאה מהמעבר מכלכה חקלאית המבוססת על צמיתים לשיטת בעלות על קרקעות וכלכלת שוק. הבעיות הביאו לפעילויות בעלי אופי מהפכנית במחוז. המיזוג עם האימפריה הרוסית הביא יחד עם האידאולוגיה הצארית הרשמית גם אידאולוגיות מהפכניות של האינטליגנציה הרדיקלית במיוחד של הנרודניקים.

פופוליסטים גאורגים ראו בסמגרלו כמקום בעל תנאים אידיאליים למהפכה אגררית. קנוניה שנוצרה בשנת 1876 הסתיימה בכישלון, אבל היא נמשכה עד 1905. בשנים אלה היו המגרלים מהרחישה המהפכנית שהייתה בגאורגיה, ורבים מהם היו חברים בתנועות לאומיות וסוציאליות מהפכניות.

מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית, הביאו לשינויים מרחיקי לכת בסמגרלו כמו לכל הקווקז. מבחינה פוליטית הפכה סמגרלו, בשנים 118–1921, לחלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, בשנים 1922–1936, חלק מהרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז ובשנים 1936–1991, לק מגאורגיה הסובייטית. מבחינה סוציאלית וכלכלית עברה סמגרלו את התהליכים שעברו על גאורגיה באותה תקופה. היא הוכרחה לקולקטיביזציה ותיעוש.

שנה אחרי השתחררותה של גאורגיה מברית המועצות ב-1991, סמגרלו הפך למוקד מלחמת אזרחים. הסיבה לכך הייתה תמיכתם הגורפת של תושבי החבל בנשיא זוויאד גמסחורדיה, מגרלי במוצאו, שהודח על ידי אופוזיציה חמושה בגלל מאמציו לריכוז בלתי-חוקתי של סמכויות. גם אחרי שתומכיו המגרלים והלאומנים הובסו בסיוע הצבא הרוסי, סמגרלו היה אזור פורע-חוק במהלך כל תקופת נשיאותו של אדוארד שוורדנדזה (1992–2003). מה שהוסיף למתח הפוליטי הייתה העובדה, שמלחמת אזרחים נוספת שהתנהלה באבחזיה מיד עם העצמאות הגאורגית גרמה לעקירתם של כ-200,000 גאורגים מן החבל הבדלני, מרביתם מגרלים. הזעם על מה שנתפש כטיהור אתני של אחיהם הצטרף לאידאולוגיה הגאורגית-הלאומנית של הנשיא המודח בן-החבל והקשה על השלטת סדר בסמגרלו. נשיאה השלישי של גאורגיה, מיכאיל סאקשווילי, שהבטיח לפתור את הסכסוך עם האבחזים בדרכי שלום, אף נאלץ ב-2004 לפרוק מנשקן קבוצות מיליטנטיות של מגרלים, שניסו לנהל מלחמת גרילה נגד הבדלנים מן החבל השכן על ידי חדירות מסמגרלו.

מקורות

• ג'יימס אולסון, לי וניקולס פפס (194), המילון האתנו-היסטורי של האימפריה הרוסית והסובייטית, עמ' 471–473, ISBN 0313274975, (באנגלית)