סרפד צורב
 סרפד צורב
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | סרפדיים |
| סוג: | סרפד |
| מין: | סרפד צורב |
| שם מדעי | |
 Urtica urensלינאוס, 1753 | |
סרפד צורב (שם מדעי: Urtica urens) הוא צמח חד-שנתי זקוף שכל חלקיו מכוסים שערות נוקשות וצורבות (לא קוצים) בסוג סרפד ממשפחת הסרפדיים. מין זה נפוץ כמעט בכל מחוזות ישראל מלבד החרמון, דרום הנגב והערבה. תפוצתו העולמית רחבה ומשתרעת באזורים החמים של אירו-אסיה ואף חדרה והתפשטה ליבשת אמריקה, לאוסטרליה ולדרום אפריקה[1][2][3]. על ההבחנה בין 4 המנים הגדלים בישראל וסביבתה ראו בערך סרפד.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרפד צורב הוא צמח עשבוני, חד-שנתי, חד-ביתי (פרחים זכריים ונקביים על אותה תפרחת), מואבק רוח, פשוט או מסתעף מבסיסו לגבעולים זקופים הנישאים לגובה של 25 עד 50 ולעיתים אף יותר. הוא נושא זיפים או שערות נוקשות, סמורות (לא קוצים) וצורבות, לפעמים הוא כמעט קירח.
השורש הוא שורש שיפודי.
הגבעולים רְבוּעִים (בעלי 4 צלעות), זקופים, פשוטים או מסועפים ובעלי שערות צורבות[4].
הפטוטרות מוארכות, אורכם בערך כאורך הטרף או קצר יותר. בכל מפרק ישנם 4 לוואים מפורדים, קרומיים, קטנים וקצרים בהרבה מהפטוטרת[4].
העלים נגדיים, פשוטים ומשוננים, בעלי שערות צורבות, צבעם ירוק בהיר, אורכם מעל 8 ס"מ ורוחבם מעל 4 ס"מ. הטרפים דמוי אזמל רחב עד דמוי ביצה, ובעלי שינון חד (השיניים חדות), בסיסם כמעט דמוי לב או מתחדד. השיניים בקודקוד העלה שווים זה לזה (בשונה מסרפד החולה שקודקוד העלה שלו מסתיים בשן צרה שאורכה גדול פי 3 או יותר משאר שיני העלה).
התפרחות חיקיות, מסוג אשכול (תפרחת בלתי מסוימת), דמויות שיבולת (הפרחים יושבים, הפרחים הצעירים נמצאים בראש השיבולת), אורכן 1.5 עד 2 ס"מ, והן קצרות מהפטוטרות שמחיקן הן יוצאות[5]. התפרחות דו-מיניות, כלומר הן נושאות גם פרחים זכרים וגם פרחים נקביים, לרוב, מעט פרחים זכריים והרבה פרחים נקביים.
הפרחים חד-מיניים, ללא חפים, עם עטיף ירוק בן 4 עלי עטיף.
הפרחים הזכריים בעלי 4 אבקנים, שערוכים מול עלי עטיף שווים ועם שריד של שחלה מנוונת שהתפתחותה ראשונית. במרכז הפרח הסגור (בפקעית) מצויים 4 אבקנים כפופים כקפיץ סלילי, ובמגע קל הם מתיישרים בפתאומיות, מאבקיהם מתפוצצים, והם מפזרים עננה של אבקה לעבר הפרחים הנקביים.
הפרחים הנקביים כמעט יושבים, עם 4 עלי עטיף, מהם 2 חיצוניים קטנים בהרבה מהפנימיים. השחלה אחת ובעלת צלקת יושבת (ללא עמוד שחלה).
הפרי הוא אגוזית פחוסה במקצת, מוארכת, גודלה 1.5 עד 2 מ"מ, והיא כלואה בתוך עטיף משתייר ושעיר.
העלווה מצויה מתחילת נובמבר ועד סוף אפריל. הפריחה מסוף נובמבר עד תחילת אוגוסט. פרי ירוק מצוי מאמצע דצמבר, פרי בהפצת הזרעים מצוי עד אמצע ספטמבר[3].
תפוצה ובית גדול
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפוס תפוצתו של סרפד צורב היא ים-תיכונית ואירו סיבירי עם חדירה לאזורים אירנו-טורני. תפוצתו העולמית הטבעית רחבה ומשתרעת באזורים החמים של אירו-אסיה ומשם היא התפשטה ליבשת אמריקה, לאוסטרליה ודרום אפריקה[2]. הצמח גדל בבתי גידול עשירים בחומר אורגני (עשירים בחנקן) בריכוזי אשפה, בחורבות, ובחצרות בתים מוזנחות, בצל עצים, בשדות מושקים, במטעים ובפרדסים נטושים ובמרבצי צאן ובקר. מין זה גדל בעיקר בקרבת האדם, אך גם בבתי גידול טבעיים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרפד צורב, באתר ITIS (באנגלית)
- סרפד צורב, באתר NCBI (באנגלית)
- סרפד צורב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- סרפד צורב, באתר צמח השדה
- סרפד צורב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- סרפד צורב, באתר Tropicos (באנגלית)
- סרפד צורב, באתר GBIF (באנגלית)
- סרפד צורב, באתר The Plant List (באנגלית)
- סרפד צורב, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Urtica urens, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 Urtica urens, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 סרפד צורב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 92-94
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל כנה ירושלים 1998, ירושלים: כנה, 1989, עמ' 100-1001
