לדלג לתוכן

פארמיג'אנינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פארמיג'אנינו
Francesco Parmigianino
דיוקן עצמי, 1540
דיוקן עצמי, 1540
לידה 11 בינואר 1503
דוכסות מילאנו פארמה, דוכסות מילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוגוסט 1540 (בגיל 37)
הרפובליקה של ונציההרפובליקה של ונציה קאזלמג'ורה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום איטלקי
תקופת הפעילות 1518–1540 (כ־22 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות הרנסנס הגבוה, מנייריזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי קורג'ו
יצירות ידועות The Circumcision, Portrait of a Man in a Red Beret, דיוקן עצמי במראה קמורה, המדונה בעלת הצוואר הארוך עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ירולמו פרנצ'סקו מריה מצולה המכונה פארמיג'אנינואיטלקית: Girolamo Francesco Maria Mazzola או Parmigianino;‏ 11 בינואר 1503, פארמה24 באוגוסט 1540, קאזלמג'ורה) היה צייר ואמן הדפסים איטלקי. מהידועים באמני הדור הראשון של המנייריזם.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו של פארמיג'אנינו היו קצרים, סוערים וכאוטיים[1]. הוא נולד בפארמה ב-11 בינואר 1503, בן למשפחת אמנים ואומנים. אביו פיליפו מצולה ושני דודים מישל ופייר אילריו היו ציירים. אשתו הראשונה של האב הייתה בתו של הצייר הקרמונזי פרנצ'סקו טקוני. גם אחיו זכריה היה צייר. פארמיג'אנינו היה בנם השמיני פיליפו מצולה ואשתו השנייה דונטלה אבאטי. לאב היו עוד 7 בנים מאשתו הראשונה. האב נפטר כשפארמיג'אנינו היה בן שנתיים. לאחר מכן גודל על ידי הדודים שלו מישל ופייר אילריו, שהיו גם הם אמנים.

כבר בגיל בגיל 12, בשנת 1515, הצטרף פארמיג'אנינו לדוד, פייר אילריו, בציור תמונת המזבח בכנסיית יוחנן הקדוש בפארמה. בגיל 18, בשנת 1521, נשלח לעיירה ויאדנה (Viadana) כדי להימלט מסכנות המלחמות האיטלקיות. במהלך שהותו בויאדנה צייר שתי תמונות טמפרה בשתי כנסיות, אחת מהן היא תמונת המזבח "נישואיה המיסטיים של קתרינה הקדושה" בעיירה הסמוכה ברדי. ב-1524 עבר לרומא בניסיון להתקבל כצייר אצל האפיפיור קלמנס השביעי. ב-1526 קיבל, יחד עם הדוד שלו פייר אילריו, הזמנה לציור "החיזיון של הירונימוס הקדוש" כתמונת מזבח לכנסיית סן סלבטורה (San Salvatore in Lauro). כעבור שנה, ב-1527 בעקבות ביזת רומא נמלט לבולוניה. שם חי שלוש שנים, וב-1530 שב לעירו פארמה. ב-1539 שוב נמלט מפארמה, מאימת מלחמות[2], לעיירה קאזלמג'ורה, (הנמצאת כ-30 ק"מ מפארמה, צפונית לנהר הפו). שם גם צייר את "לוקרציה הרומית", תמונת שמן שעל פי וזארי, היא יצירתו האחרונה.

פארמיג'אנינו נפטר ממחלה בקאזלמג'ורה ב-24 באוגוסט 1540. הוא קבור שם בכנסייה שהייתה בזמנו של מסדר הנזירים הסרביטים ומאז 1902 שייכת לקפוצ'ינים[3].

ביוגרפיה של פארמיג'אנינו נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.

פארמיג'אנינו נחשב לאחד מיוצרי הסגנון המנייריסטי. ביצירתו שילב בהצלחה את העידון והאלגנטיות של האמנים הגדולים של שיא הרנסאנס עם תחושה של תנועה ושאיפה ליופי חושני ב שאינו טבעי. עבודותיו המוקדמות של פארמיג'אנינו מושפעות מאוד מקורג'ו, שבמקביל אליו עבד בצעירותו גם בכנסיית מריה הקדושה בברדי וגם בכנסיית יוחנן הקדוש בפארמה[4].

למרות שנות היצירה המעטות שלו, השאיר פארמיג'אנינו גוף יצירות נרחב. תמונות שמן ותמונות טמפרה קטנות וגדולות, פרסקאות גדולות ממדים ותחריטים, בנושאים דתיים וחילוניים, פורטרטים ותמונות מחיי היום-יום. פארמיג'אנינו היה מראשוני האמנים שהכינו תחריטים של יצירותיהם, וכך הביא להפצת יצירותיו באיטליה ובצפון אירופה[4]. תפוצה רחבה זו הייתה הבסיס להשפעתו הרחבה על אמנים באיטליה, ובכל אירופה[5].

בשנת 2003, במלאת 500 שנה להולדתו, התקיימה בפארמה ובווינה תערוכה מקיפה מיצירותיו תחת הכותרת "פארמיג'אנינו והמנייריזם האירופי"[6].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פארמיג'אנינו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]