פטריק מודיאנו

פטריק מודיאנו
Patrick Modiano
לידה	30 ביולי 1945 (בן 79); בולון-ביאנקור, סן, צרפת
שם לידה	Jean Patrick Modiano
מדינה	צרפת
עיסוק	סופר
מקום לימודים	תיכון הנרי הרביעי, תיכון מישל-מונטן
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	רומן
יצירות בולטות	כיכר אטואל, מה קרה לדורה ברוּדר?, שושלת יוחסין, רחוב החנויות האפלות, שדרות הטבעת, Villa triste
תקופת הפעילות	מ-1968
בן או בת זוג	דומיניק זרפוס (12 בספטמבר 1970–?)
צאצאים	מארי מודיאנו, זינה מודיאנו
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד (31 בדצמבר 2014); פרס BNF (2011); פרס ז'אן מונה (2002); פרס הספרות הגדול של פול מוראן (2000); פרס SWR-Bestenliste (2010); פרס אוסטריה לספרות אירופית (2012); מפקד מסדר האמנויות והספרות (16 ביוני 1994); Grand prix national des Lettres (1996); פרס הנסיך פייר (1984); הפרס לרומן של האקדמיה הצרפתית (1972); הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (2010); פרס גונקור (1978); פרס מוכרי הספרים (1976); פרס נובל לספרות (2014); פרס פנאון (1968); פרס רוז'ה נימייה (1968); מפקד בלגיון הכבוד (29 בדצמבר 2022) ;
	אתר רשמי

ז'אן פטריק מוֹדִיאנוֹ (בצרפתית: Jean Patrick Modiano; נולד ב־30 ביולי 1945) הוא סופר צרפתי ממוצא יהודי, חתן פרס גונקור (1978) ופרס נובל לספרות (2014).

קורות חיים

פטריק מודיאנו נולד בבולון-ביאנקור (אנ'), פרוור של פריז בירת צרפת, ב-1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה. הוא היה בנם של אלברטו מודיאנו, איש עסקים יהודי איטלקי, יליד פריז, בן למשפחת מודיאנו, שמוצאה מאיטליה ושחייתה שנים רבות בסלוניקי,^[1] ולואיזה קולפיאן, שחקנית בלגית ממוצא פלמי. ב־1957 מת ממחלה אחיו הצעיר רודי, והוא בן עשר (מודיאנו הקדיש לו כמה מיצירותיו).

ב־1968, בגיל 23, פרסם מודיאנו את הרומן הראשון שלו, "כיכר אֶטואל", ומאז הוא עוסק בכתיבה. הוא כתב רומנים, ספרי ילדים ותסריטים (בהם לסרט "לקומב, לוסיאן" (1974), ביחד עם הבמאי לואי מאל). עבודתו עוסקת בנושאים של זיכרון, שכחה וזהות.

ב־12 בספטמבר 1970 נשא לאישה את דומיניק זרפוס (Dominique Zerhfuss). לשניים נולדו שתי בנות. בתם מארי מודיאנו (אנ') היא זמרת וסופרת.

בשנת 1972 הוענק למודיאנו פרס האקדמיה הצרפתית לספרות יפה על כתיבת הספר "שדרות החגורה",^[2]^[3] בשנת 1978 זכה מודיאנו בפרס גונקור, ב־2012 זכה בפרס אוסטריה לספרות אירופית.

ב־2014 זכה בפרס נובל לספרות. בנימוקי הפרס נכתב שזכייתו היא "אמנות הזיכרון, עמה הוא עורר את הגורל האנושי הבלתי-נתפס, וחשף את עולם החיים של העיסוק"^[4].

מספריו

כיכר אֶטואל (La Place de l'Étoile)‏, 1968^[5]^[6] (תורגם לעברית על ידי אביבה ברק בספר "2 רומאנים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד)
מִשמַר לילה (La Ronde de nuit)‏, 1969 (תורגם לעברית על ידי אביבה ברק בהוצאת זמורה ביתן מודן)
שדרות הטבעת (La Ronde de nuit)‏, 1972^[6] (תורגם לעברית על ידי יהושע קנז בספר "2 רומאנים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד)
וילה נוּגה (Villa triste)‏, 1975 (תורגם לעברית על ידי אביטל ענבר בהוצאת זמורה ביתן מודן)
רחוב החנויות האפלות (Rue des boutiques obscures)‏, 1978^[7] (תורגם לעברית על ידי אביטל ענבר בהוצאת עם עובד)
נעורים (Une Jeunesse)‏, 1981 (תורגם לעברית בהוצאת זמורה ביתן)
מֶמוֹרִי לֵיין (Memory Lane)‏, 1981 (תורגם לעברית על ידי מרים טבעון בהוצאת זמורה ביתן)
ימי ראשון של אוגוסט (Dimanches d'août)‏, 1986 (תורגם לעברית על ידי אביטל ענבר בהוצאת מסדה)
מה קרה לדורה ברוּדר? (Dora Bruder)‏, 1997 (תורגם לעברית על ידי חגית בת־עדה בהוצאת זמורה ביתן)
מותק הקטנה (La Petite Bijou)‏, 2001 (תורגם לעברית על ידי חגית בת־עדה בהוצאת זמורה ביתן מודן)
תאונה לילית (Accident nocturne)‏, 2003
שושלת יוחסין (Un pedigree)‏, 2004
בית הקפה של הנעורים האבודים (Dans le café de la jeunesse perdue)‏, 2007 (תורגם על ידי ניר רצ'קובסקי, ראה אור ב-2014 בהוצאת אחוזת בית)
עשבי הלילה (L'Herbe de nuit)‏, 2012 (תורגם על ידי ניר רצ'קובסקי וראה אור בספר "בית הקפה של הנעורים האבודים" בהוצאת אחוזת בית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פטריק מודיאנו בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של פטריק מודיאנו (בצרפתית)
פטריק מודיאנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פטריק מודינו (1945-), דף שער בספרייה הלאומית

פטריק מודיאנו, ברשת החברתית Goodreads

Ora Avni, "Patrick Modiano: A French Jew?," Yale French Studies, 85: Discourses of Jewish Identity in Twentieth-Century France (1994), 227-247

פטריק מודיאנו, באתר פרס נובל (באנגלית)
אלכסנדר קורן, פרס לשנאה עצמית?, דבר, 9 באוגוסט 1968
היהודי, מסכותיו ומשפחתו, דבר, 12 באוגוסט 1977
פרס גונקור לפטריק מודיאנו, מעריב, 21 בנובמבר 1978
עפרה ישועה, קובלנת שלמילוביץ', מעריב, 1 בדצמבר 1978, המשך
תמר גולן, בחיפוש אחר זהות אבודה, מעריב, "ימים ולילות", 1 בדצמבר 1978
משה רון, מקום האב, דבר, 2 בנובמבר 1979 (עם הופעת התרגום העברי ל"שדרות הטבעת" ו"כיכר אטואל")
מיה סלע, הסופר הצרפתי פטריק מודיאנו זכה בנובל לספרות, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2014
רות אלמוג, מדוע הזוכה בפרס נובל לספרות הוא סופר נפלא, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2014
עמר לחמנוביץ, בשם האב, באתר ישראל היום, 17 באוקטובר 2014

על יצירתו:

ז'קלין כהנוב, ספר של יהודי ספק אנטישמי ספק רודף פרסומת, מעריב, 17 בינואר 1969
רות אלמוג, האם זו, סוף־סוף, האוטוביוגרפיה של פטריק מודיאנו?, באתר הארץ, 18 בינואר 2005
דוד רוזנטל‏, תמיד תהיה לנו פריס: ספרו של זוכה פרס נובל יפה אך מוכר, באתר וואלה, 25 בנובמבר 2014
עופרה עופר אורן, פטריק מודיאנו: "מותק הקטנה", סיפור על ילדה קטנה ועל פריס, בבלוג "סופרת ספרים", 4 בדצמבר 2014
דרור משעני, סופר הוא לא אייפון: המקרה של פטריק מודיאנו, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2014
על פטריק מודיאנו, זוכה הנובל, באתר "מבקר חופשי", 29 בדצמבר 2014, פורסם במקור במוסף שבעה לילות בעיתון "ידיעות אחרונות"
דור בביוף, פטריק מודיאנו: קול ייחודי וממוחזר לעייפה, באתר nrg‏, 13 בינואר 2015
יעקב מלכין, לשוטט עם פטריק מודיאנו ברחובות פריז, באתר הארץ, 9 במרץ 2015
עמר לחמנוביץ, כל הנרדפים כולם, באתר ישראל היום, 17 באפריל 2015
אריק גלסנר, על פטריק מודיאנו, זוכה הנובל, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 19 בדצמבר 2014
ד"ר אורנה ליברמן. דיו סימפתית/פטריק מודיאנו. מתח, אוטוביוגרפיה, היסטוריה, ארס פואטיקה ופסיכואנליזה, בבלוג היתרבות של מירב גולן, 9 בדצמבר 2021
ד"ר אורנה ליברמן, ביקור בחדר העבודה של פטריק מודיאנו וטיול בפריז שלו/שלנו דרך הרומן "דיו סימפתית", באתר פרנקופילים אנונימיים של צבי חזנוב, 23 בדצמבר 2021

הערות שוליים

^ בני משפחת מודיאנו הגיעו לסלוניקי מאיטליה בסוף המאה ה-17.
^ הוצאת גאלימאר
^ ⁨בעולמם של סופרים | ⁨מעריב⁩ | 17 נובמבר 1972 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
^ פטריק מודיאנו זכה בפרס נובל לספרות, באתר וואלה, 9 באוקטובר 2014
^ ק. ג., מספרות העולם | "ככר הכוכב" של בלהות, מעריב, 31 במאי 1968; אלכסנדר קורן, פרס לשנאה עצמית?, דבר, 9 באוגוסט 1968; ז'קלין כהנוב, ספר של יהודי ספק אנטישמי ספק רודף פרסומת, מעריב, 17 בינואר 1969.
^ ¹ ² משה רון, מקום האב, דבר, 2 בנובמבר 1979.
^ אהוד בן עזר, ביקורת, דבר, 14 במרץ 1980.

[1] בני משפחת מודיאנו הגיעו לסלוניקי מאיטליה בסוף המאה ה-17.

[2] הוצאת גאלימאר

[3] ⁨בעולמם של סופרים | ⁨מעריב⁩ | 17 נובמבר 1972 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il

[4] פטריק מודיאנו זכה בפרס נובל לספרות, באתר וואלה, 9 באוקטובר 2014

[5] ק. ג., מספרות העולם | "ככר הכוכב" של בלהות, מעריב, 31 במאי 1968; אלכסנדר קורן, פרס לשנאה עצמית?, דבר, 9 באוגוסט 1968; ז'קלין כהנוב, ספר של יהודי ספק אנטישמי ספק רודף פרסומת, מעריב, 17 בינואר 1969.

[רון,_מקום_האב,_דבר_1979/11/02-6] ¹ ² משה רון, מקום האב, דבר, 2 בנובמבר 1979.

[7] אהוד בן עזר, ביקורת, דבר, 14 במרץ 1980.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)