פסיכדליה (תרבות)

פסיכדליה (באנגלית: Psychedelia) מתייחסת לתת-התרבות הפסיכדלית של שנות ה-60 של המאה ה-20 ולחוויה הפסיכדלית. היא כוללת אמנות פסיכדלית, מוזיקה פסיכדלית וסגנון לבוש שהיה נפוץ באותה תקופה. היא נוצרה בעיקר על ידי אנשים שהשתמשו בסמים פסיכדליים דוגמת LSD, מסקלין ופסילוציבין וגם על ידי אנשים שלא השתמשו בסמים, אך היו חובבי תת-תרבות זו. אמנות ומוזיקה פסיכדלית בדרך כלל יוצרות מחדש, או משקפות את, החוויה של תודעה שונה (Altered state of consciousnessI). אמנות פסיכדלית משתמשת בוויזואליה סוריאליסטית מעוותת ביותר, בצבעים בהירים ובספקטרום מלא ובאנימציה (כולל קריקטורות) כדי לעורר, להעביר או לשפר את החוויה הפסיכדלית. מוזיקה פסיכדלית משתמשת בגיטרה חשמלית מעוותת, אלמנטים של מוזיקה הודית כמו סיטאר, טאבלה, אפקטים אלקטרוניים, אפקטים קוליים והדהוד, ואפקטי אולפן משוכללים, כמו השמעת הקלטות לאחור.

חוויה פסיכדלית מאופיינת בתפיסה בולטת של היבטים במוחו של אדם שלא נודעו לו קודם לכן, או בהתלהבות היצירתית של המוח המשוחרר מכבליו הרגילים לכאורה. מצבים פסיכדליים הם מערך של חוויות כולל שינויים בתפיסה כגון הזיות, סינסתזיה, שינויים במצבי מודעות או תודעה ממוקדת, שונות בדפוסי חשיבה, מצבי טראנס או היפנוטיים, מצבים מיסטיים ושינויי תודעה אחרים^[1]. תהליכים אלו יכולים להוביל אנשים מסוימים לחוות שינויים בפעולה הנפשית המגדירה את זהותם העצמית (בין אם בחדות רגעית או התפתחות כרונית) השונה מספיק ממצבם הרגיל הקודם, כך שזה יכול לעורר תחושות של הבנה חדשה שנוצרה כמו התגלות, הארה, בלבול, ופסיכוזה. אנשים המשתמשים בסמים פסיכדליים למטרות רוחניות או גילוי עצמי מכונים בדרך כלל פסיכונאוטים^[2].