פרדריק קארל פריסקה
דיוקן עצמי פרדריק קארל פריסקה, 1901 | |
לידה |
7 באפריל 1874 אווסו, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
24 באוגוסט 1939 (בגיל 65) Le Mesnil-sur-Blangy, צרפת |
מקום לימודים |
|
תחום יצירה | ציור |
זרם באמנות | אימפרסיוניזם |
הושפע על ידי | פייר-אוגוסט רנואר |
פרסים והוקרה | אביר בלגיון הכבוד (1912) |
פרדריק קארל פריסקה (באנגלית: Frederick Carl Frieseke; 7 באפריל 1874 - 24 באוגוסט 1939) היה צייר אימפרסיוניסטי אמריקני, שבילה את רוב חייו בצרפת, בעיקר במושבת האומנות בז'ברני. הוא ידוע במיוחד בציור נושאים נשיים, בבית ובחוץ.
רקע וראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1858 היגרו סבו וסבתו של פרדריק קארל פריסקה, פרדריק פריסקה ואשתו, מפריצרבה (ליד ברנדנבורג, גרמניה) עם בניהם, כולל הרמן קארל. הם התיישבו בעיירה קטנה במרכז מישיגן. הרמן שירת בצבא האיחוד ואז חזר לאובוסו, שם הקים עסק לייצור לבנים. הוא התחתן עם אווה גרהאם ובשנת 1871 נולדה בתם אדית. בנם, פרדריק קארל, נולד באובוסו בשנת 1874.[1]
אמו נפטרה בשנת 1880 כשפרדריק היה בן שש,[2] ובשנת 1881 עברה המשפחה לפלורידה. הרמן הקים עסק נוסף לייצור לבנים בג'קסונוויל. ארבע השנים בפלורידה השאירו רושם חזק על פרידריך הצעיר. שנים מאוחר יותר, כאשר שקל את חזרתו לארצות הברית מאירופה, התרכז בפלורידה.
דודתו של פרדריק סיפרה כיצד, בניגוד לרוב הבנים, הוא התעניין באומנויות יותר מאשר בספורט. סבתו, ואלטה גולד גראהם, אהבה ציור ועודדה את פרדריק בעיסוקיו האמנותיים. הביקור ב־1893 בתערוכה הקולומביאנית העולמית בשיקגו עוררה את רצונו להפוך לאמן.[3]
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1893 סיים פריסקה את בית הספר התיכון באובוסו, ואז החל את הכשרתו האמנותית במכון לאמנות בשיקגו, ולמד אצל פרדריק וורן פרר וג'ון ונדרפו. לאחר שעבר לניו יורק בשנת 1895, הוא חידש את לימודיו באמנות בליגת הסטודנטים לאמנות בשנת 1897.[4]
הוא עבד כמאייר, מכר קריקטורות שצייר לניו יורק טיימס. בשנה שלאחר מכן הוא נסע לצרפת, שם הוא נשאר למשך שארית חייו, למעט ביקורים קצרים בארצות הברית ובמקומות אחרים. הוא המשיך את השכלתו, נרשם לאקדמיה ז'וליאן בפריז, למד אצל ז'אן-ג'וזף בנג'מין-קונסטנט וז'אן-פול לורנס, לימודיו הביאו אותו גם לאקדמיה כרמן ללמוד אצל ג'יימס אבוט מקניל ויסלר. פריסקה ביקר בהולנד, בקיץ 1898.[5] במהלך תקופה זו הוא רשם וצייר בצבעי מים, מאחר שתכנן להפוך אותם למומחיות שלו, אך איתגר אותו המדריך ויליאם מקונוני לעבוד בצבעי שמן.
חיים ועבודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1899, קצת יותר משנה מאז הגעתו לפריז, הציג פריסקה בסלון של פריז.
השפעתו של ויסלר ניכרת בציוריו המוקדמים של פריסקה, עם גוונים קרובים. בעבודתו שלאחר 1900, לוח הצבעים שלו התפתח לכיוון של האימפרסיוניסטים, והפך קליל וצבעוני; עם זאת, הוא עדיין שמר על המנהגים החזקים של האמנות בארצות הברית.[6]
בקיץ 1905 הוא בילה לפחות חודש במושבה האמנות בז'יברני. באוקטובר אותה שנה התחתן עם שרה אן אובריאן אותה הכיר שבע שנים קודם לכן. פריסקה ואשתו שהו בכל קיץ בשנים 1906–1919 בז'יברני. הוא החזיק דירה וסטודיו בפריז במשך כל חייו, ושם שהה במהלך החורף. ביתם בז'יברני, היה בעבר המגורים של תאודור רובינסון, והיה סמוך לביתו של קלוד מונה. למרות הקרבה הגאוגרפית, פריסקה לא התיידד עם מונה, וגם מונט לא הייתה עליו השפעה אמנותית. הוא אמר בראיון, "אף אמן בבית הספר [האימפרסיוניסטי] לא השפיע עליי מלבד, אולי, רנואר."
ביתם בז'יברני והגן שהקימו סביבו היו לעיתים קרובות נושאים בציוריו. אשתו הייתה לעיתים קרובות מדגמנת בפניו. הוא גם החזיק סטודיו נוסף בקרבת נהר האפטה. רבים מציורי הערום שלו צוירו שם. אף שהוא היה ידוע כאימפרסיוניסט, חלק מיצירותיו, מדגימות את ההשפעה הפוסט-אימפרסיוניסטית של האמנים פול גוגן ופייר בונאר.[7] המונח "אימפרסיוניזם דקורטיבי" נטבע על ידי מבקר אומנות כדי להתייחס לסגנונו של פריסקה. הוא שילב את הסגנון הדקורטיבי של תנועת הנאבי, עם תחומי עניין אימפרסיוניסטים קלאסיים באווירה ובאור שמש.
הוא התעניין בציור נושאים המוארים על ידי השמש. עם זאת, לעיתים קרובות הפרשנות שלו לאור שמש לא נראית טבעית. "האור אצלו כמעט ולא נראה כמו אור טבעי. למעשה הוא נראה מלאכותי לחלוטין ... תערובת מדהימה של צבעים חלביים בירוק המוקדם של הקיץ".
השפעתו האמנותית של פריסקה הורגשה מאוד בקרב האמריקנים בז'יברני, שרובם הגיעו גם מהמערב התיכון כמוהו והחלו גם הם בלימודי האמנות בשיקגו. בין אותם אמנים היו לואי ריטמן, קארל אנדרסון, לוטון פרקר וקארל בוהר.
פריסקה העדיף את השהייה בצרפת על פני זו שבארצות הברית: "אני חופשי יותר ואין מגבלות פוריטניות השוררות באמריקה - כאן אני יכול לצבוע את העירום כרצוני." הוא מצא את העמדות האמריקאיות מתסכלות, אך לעיתים גם מקור לשעשוע. בביקורו הראשון בביתו באובוסו בשנת 1902, כתב פריסקה, "אני נהנה מאוד להדהים את אנשי הכנסייה הטובים עם ציורי העירום".[8]
ילדתם היחידה הבת פרנסס, נולדה בשנת 1914. בשנת 1920 עברו פריסקה ומשפחתו לחווה בנורמנדי. אמנותו מהתקופה הזו התרכזה בעיקר בדמויות נשים בעירום. תוך כדי פיתוח סגנון מודרני יותר, הוא כלל תמונות היסטוריות ועכשוויים. הוא השתמש בלוח צבעים כהה יותר.
פריסקה ביסס לעצמו מוניטין מעולה במהלך הקריירה.
הוא נפטר בביתו בנורמנדי ב-24 באוגוסט 1939.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא זכה בפרסים רבים במהלך הקריירה. בשנת 1904 קיבל מדליית כסף בסנט לואיס בתערוכת הרכישה של לואיזיאנה והוענק לו גם מדליית זהב בתערוכת האמנות הבינלאומית במינכן. הוא זכה בפרס ויליאם א. קלארק בביאנלה של גלריית קורקורן לאמנות בשנת 1908, ובמדליית הזהב בתערוכה השנתית של האקדמיה בפנסילבניה באמנויות יפות משנת 1913. התערוכה הבינלאומית פנמה – פסיפיק, שהתקיימה בסן פרנסיסקו בשנת 1915.
הניו יורק טיימס כתב ביוני 1915: "מר פריסקה, שיצירתו המוכרת ידועה היטב לניו יורקים, מציג את המלה האחרונה בסגנון שהיה מודרני לפני שהגיעו המודרניסטים. לכל מה שהוא עושה יש חוש נדיר של עיצוב...הוא מציג ידע מדהים של השפעת האור על הצבעים הנראה בכל ציוריו האחרונים."
פריסקה נבחר כחבר באקדמיה הלאומית לעיצוב (ANA) בשנת 1912, ואקדמאי (NA) בשנת 1914. הוא עוטר באות הלגיון הצרפתי בשנת 1920, הכרה נדירה עבור צייר אמריקני.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרדריק קארל פריסקה, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Kilmer, Nicholas; Mecklenburg, Virginia M.; Sellin, David; Weinberg, H. Barbara (2001). Frederick Carl Frieseke: The Evolution of an American Impressionist. Savannah, Georgia: Telfair Museum of Art
- ^ Frederick Carl Frieseke, www.sdl.lib.mi.us
- ^ "Frederick Frieseke" (ארכיון)
- ^ FREDERICK CARL FRIESEKE 1874, web.archive.org, 2010-11-20
- ^ Frederick Carl Frieseke | Biography | Hollis Taggart Galleries, web.archive.org, 2011-09-28
- ^ "Treasures to Go: Artist Biography: Frederick Carl Frieseke", web.archive.org, 2011-05-24
- ^ "Woman Seated in a Garden", web.archive.org, 2011-07-26
- ^ Frederick C. Frieseke, Frederick Carl Frieseke, Telfair Museum of Art, 2001