צפע החרמון
 צפע החרמון
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| על־סדרה: | לפידוזאוריה |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | נחשים |
| משפחה: | צפעוניים |
| סוג: | צפע |
| מין: | צפע החרמון |
| שם מדעי | |
 Montivipera bornmuelleriורנר, 1898 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
צֶפַע הַחֶרְמוֹן[2] (שם מדעי: Montivipera bornmuelleri) הוא מין נחש ארסי, האנדמי לאזורים מסוימים הנמצאים בסוריה, לבנון וישראל : הרי הלבנון, הרי מול הלבנון והחרמון הלבנוני, הסורי והישראלי וייתכן שאף במספר אתרים נוספים ברמת הגולן. ככלל, בית הגידול שלו נמצא בגובה רב, בין 1,250 ל-3,100 מטרים בערך. צפע החרמון משתייך לסוג צפע שבמשפחת הצפעיים, והוא נכלל בין תשעת הנחשים הארסיים בישראל. לא ידוע על תת-מינים של צפע החרמון.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה גנטית, צפע החרמון קרוב לצפע מצוי, אולם הוא קטן ממנו וצבעיו שונים. צבעו הכללי אפור עם כתמי רוחב שחורים. משקלו של פרט בוגר נע בין 200 ל-270 גרמים ואורכו המרבי בסביבות 60-75 סנטימטרים. הגוף רחב ועבה יחסית, והראש משולש בצורתו, בדומה לראשם של חלק ניכר מהנחשים הארסיים. בקרב צפע החרמון קיימים שני מופעים עיקריים בצבעי הגוף. האחד הוא חום ועליו כתמים חומים (זהו המופע הנדיר מבין השניים), השני הוא אפור ועליו כתמים כהים, שצבעם קרוב לשחור. מעל כל עין קיים מעין מבנה קשקשים המסוכך עליה. לא קיימת דו-צורתיות זוויגית מבחינה מראה הגוף, אולם הזכר גדול במעט מן הנקבה. אורך הזנב נע בין 7 ל-10 אחוזים מאורכו הכולל של הגוף. קשקשי הראש קטנים באופן ניכר מקשקשי הגוף.
סימני היכר נוספים: צפע קטן עם ראש משולש. הקרינים הגבתיים (גבות העיניים) בולטים לצדדים וסוככים על העיניים כמצחיות זעירות, עד כדי כך שלא רואים את העיניים במבט מלמעלה. העיניים והנחיריים מצויים בתוך שקע מאורך, משותף. קשקשי הראש, הגב והזנב הם בעלי קרינים. קשקשי הראש קטנים באופן ניכר מקשקשי הגב.
צפע החרמון חי בממוצע כ-7 שנים.
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת החורף קשה לאתר את צפע החרמון, משום שבזמן זה הוא ספון במאורתו או נח מתחת לסלעים. בהיותו יצור פויקילותרמי (בעל "דם קר"), עליו לנסות לחסוך באנרגיה בעת החורף הקר יחסית ששורר באזור תפוצתו. בקיץ, לעומת זאת, ניתן למצוא את צפע החרמון נע בנוף סלעי ובין הצמחייה, או רובץ על בול עץ או על סלע שפונה אל השמש במטרה לאגור חום בשעות היום. צפע החרמון אינו מרבה לטפס על עצים.
צפע החרמון פעיל בעיקר בשעות היום, בין השאר מפני שקשה לזוחלים לפעול במזג האוויר הקר ששורר בגבהים שבהם הוא חי.
כאשר הוא חש מאוים הוא ינסה לברוח לרוב אל המחבוא הקרוב. כאשר מתגרים בו הוא מצטנף ומאיים בהכשה.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תזונת צפע החרמון מבוססת על מכרסמים קטנים וייתכן שגם על לטאות.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמרבית הצפעוניים, נקבת צפע החרמון משריצה צאצאים חיים, ולא מטילה ביצים. ההשרצה מתרחשת בקיץ. אורך הוולדות נע בין 15 ל-20 סנטימטרים, ומיד לאחר היוולדם הם נפרדים מאמם, הולכים לדרכם ונעשים עצמאיים.
ארס
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו אחד המינים הארסיים והמסוכנים בישראל אף שלא נרשמו מקרי מיתה בישראל. למין ארס קרדיוטוקסי המשפיע על פעילות הלב ועלול לגרום להפרעות קצב. שיני הארס ממוקמות בקדמת הפה.
מצב שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרט הראשון נתגלה בלבנון בשנת 1898. צפע החרמון נתון בסכנת הכחדה. ארגון ה-IUCN מגדיר אותו כמין בסכנת הכחדה, שיש סיכוי גדול שייכחד מהטבע. נראה שמצב זה נובע מכך שהאוכלוסייה הקטנה מוגבלת לאזורי-תפוצה לא גדולים. על פי הערכת ה-IUCN, שטח התפוצה של צפע החרמון עומד על כ-5,000 קילומטרים רבועים בלבד, ומכל מקום אין הוא מצוי בצורה נרחבת בכל אזור זה; ידוע על כ-10 אתרים ספציפיים בהם מצוי צפע החרמון דרך קבע. בנוסף, האוכלוסייה המעטה שקיימת מתחלקת בין אזורים מרוחקים יחסית, ולכן קיים חוסר גיוון גנטי באוכלוסיית צפע החרמון. רעיית יתר הורסת את שטחי המחיה של צפע החרמון, וקיימת מגמת ירידה בממדי האוכלוסייה.
קריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, מהדורה שלישית 2022. ISBN 978-965-91880-2-4, עמודים: 227-229
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צפע החרמון, באתר ITIS (באנגלית)
- צפע החרמון, באתר NCBI (באנגלית)
- צפע החרמון, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- צפע החרמון, באתר GBIF (באנגלית)
- צפע החרמון, ב"רשימה האדומה" של ארגון IUCN
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צפע החרמון באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מילון בעלי חיים – א"י (תש"ס), 2000, באתר האקדמיה ללשון העברית