קיצונה

בפולקלור היפני, קיצוּנֵה (תרגום מיפנית: "שועל"), הם שועלים פיקחיים בעלי יכולות על-טבעיות אשר הולכות וגדלות ככל שהם נעשים בוגרים וחכמים יותר. על פי הפולקלור היפני העוסק בשדים ורוחות, המכונים "יוקאי" (Yokai), כל השועלים באשר הם מסוגלים לעטות צורה אנושית. לצד אגדות אודות קיצונה המשתמשים ביכולתם זו על מנת להפיל בפח את סביבתם – כפי שנוהגים לעשות שועלים רבים בפולקלור – קיימים סיפורים אחרים המציגים אותם כשומרים, כחברים וכבני-זוג נאמנים. ייתכן שמקורן של האגדות היפניות אודות שועלים נעוץ ברוח השועל מן המיתולוגיה הסינית,^[1]^[2] אשר מופיעה בסיפורים נוספים ברחבי מזרח אסיה.

שועלים ובני אדם חיו בקרבה ובדו-קיום ביפן העתיקה; יחסי רעות אלה הם שהולידו את האגדות אודות היצורים הללו. קיצונה קשורים קשר הדוק עם אינארי, רוח או קאמי מדת השינטו, והם משמשים כשליחיה. תפקיד זה העצים את ערכו העל-טבעי של השועל.

מאפייני הקיצונה

ככל שמספר הזנבות של השועל גדול יותר – המספר המקסימלי הוא תשעה^[3] – כך השועל מבוגר, חכם ועוצמתי יותר. בשל פוטנציאל העוצמה וההשפעה שלהם, ישנם אנשים הרואים בהם ישות אלוהית ומעלים להם קורבן. 'השועלים בעלי תשעת הזנבות' משיגים יכולת לראות ולשמוע את המתרחש בכל מקום בעולם. אגדות אחרות מייחסות להם חוכמה אינסופית.^[4] בהגיעם לגיל אלף שנים ועם קבלת הזנב התשיעי, מגיע הקיצונה לצורתו העוצמתית ביותר והוא עולה השמיימה.

לקיצונה מיוחסים אינטליגנציה נעלה, חיים ארוכים וכוחות קסם. המילה "קיצונה" לעיתים מתורגמת כ"רוח השועל". אין משמעות הדבר שהקיצונה הם רוחות רפאים, או שהם שונים ביסודם משועלים רגילים. למעשה, המילה "רוח" משמשת על מנת לבטא ידע או הארה, ובהתאם לכך כל שועל המאריך ימים נתפס כזוכה בכוחות על טבעיים.^[3]

ניתן לחלק את הקיצונה לשני סוגים נפוצים:

"זנקו" (מילולית: "שועלים טובים") הם שועלים שמיימיים וטובי לב המזוהים עם אינארי.
"יאקו" (מילולית: "שועלי השדה", מכונים גם נוגיצונה) נוטים למעשי קונדס ולעיתים אף מרושעים.^[4]

הקיצונה עשוי לעטות צורה אנושית, יכולת שהוא רוכש בהגיעו לגיל מסוים – בדרך כלל מאה שנים.^[5] בין הצורות הנפוצות שהקיצונה נוהג לעטות ניתן למצוא נשים יפהפיות, נערות צעירות, גברים קשישים, ולעיתים רחוקות יותר, נערים צעירים.^[6] הקיצונה אף מסוגל להעתיק את מראהו של אדם ספציפי.^[7]

אמונה רווחת ביפן הפיאודלית הייתה שכל אישה אשר נצפית מסתובבת בגפה, בייחוד בשעות בין-הערביים או בלילה, עלולה להיות קיצונה.^[8] קיצונה-גאו ("פני שועל") הוא מונח המשמש לתיאור נשים אנושיות בעלות פנים צרות ועיניים שקרובות זו לזו, גבות דקות ועצמות לחיים גבוהות. באופן מסורתי, מבנה פנים זה נחשב לאטרקטיבי וישנן האגדות המשייכות אותו לשועלים העוטים צורה אנושית.^[9] וריאציות נוספות בנושא מספרות על קיצונה שמדגימים תכונות שועליות, כגון צל בצורת שועל או השתקפות החושפת את צורתם האמיתית.^[4]

בחלק מן הסיפורים, זנבותיהם של הקיצונה נותרים גלויים כשהם עוטים צורה אנושית והם מתקשים להסתירם. חיפוש אחר הזנב למשל, כאשר השועל שותה לשוכרה או נוהג בחוסר-זהירות, הוא שיטה נפוצה לזיהוי טבעו האמיתי של היצור.^[10] על פי אותן אגדות, ניתן לחשוף קיצונה העוטים צורה אנושית גם באמצעות הפחד והשנאה שהם רוכשים לכלבים, וחלקם נעשים כה טרודים מנוכחותם שהם חוזרים לצורתם כשועלים ונמלטים.

יכולות על-טבעיות נוספות שנהוג לייחס לקיצונה כוללות השתלטות על גופם של אחרים, זימון אש או ברק, כניסה מכוונת לחלומותיהם של אחרים, תעופה, אי-נראות וכן יצירת אשליות כה מפורטות שכמעט ולא ניתן להבחין בינן לבין המציאות.^[4]^[9]

הקיצונה מתוארים לעיתים קרובות כתכסיסנים ומניעיהם נעים בין שובבות לבין רשעות. קורבנותיהם הם לרוב גברים, בעוד שעל נשים הם נוהגים להשתלט "כדיבוק".^[8] קיימת סברה לפיה הקיצונה משתמשים במעין אור רך המסיט מטיילים ממסלולם וגורם להם ללכת לאיבוד.^[7]^[11] טקטיקה נוספת של הקיצונה היא בלבול הקורבן באמצעות אשליות או חזיונות.^[8] מטרות נפוצות אחרות של הקיצונה כוללות פיתוי, גניבת מזון, השפלת היהירים ונקמה על מעשי זלזול שלדעתם ננקטו כלפיהם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ Gubler, Greg. "Kitsune: The Remarkable Japanese Fox". Southern Folklore Quarterly. 38(2): 121–134.
^ Bargen, Doris G. (1997). A woman's weapon: spirit possession in the Tale of Genji. Honolulu: University of Hawaii Press. p. 292.
^ ¹ ² Smyers, Karen Ann (1999). The fox and the jewel: shared and private meanings in contemporary Japanese inari worship. University of Hawaii Press.
^ ¹ ² ³ ⁴ Hearn, Lafcadio (2005). Glimpses of Unfamiliar Japan. Project Gutenberg.
^ Hamel, Frank (2003). Human Animals. Kessinger.
^ 民俗学研究所編, ed. (1951). 民俗学辞典. 東京堂. pp. 137–8.
^ ¹ ² Hall, Jamie (2003). Half Human, Half Animal: Tales of Werewolves and Related Creatures. AuthorHouse.
^ ¹ ² ³ Tyler, Royall (1987). Japanese Tales. Pantheon Books.
^ ¹ ² Nozaki, Kiyoshi (1961). Kitsuné — Japan's Fox of Mystery, Romance, and Humor. Tokyo: The Hokuseidô Press.
^ Ashkenazy, Michael (2003). Handbook of Japanese Mythology. Santa Barbara, California: ABC-Clio.
^ Addiss, Stephen (1985). Japanese Ghosts & Demons: Art of the Supernatural. New York: G. Braziller.

[1] Gubler, Greg. "Kitsune: The Remarkable Japanese Fox". Southern Folklore Quarterly. 38(2): 121–134.

[2] Bargen, Doris G. (1997). A woman's weapon: spirit possession in the Tale of Genji. Honolulu: University of Hawaii Press. p. 292.

[:0-3] ¹ ² Smyers, Karen Ann (1999). The fox and the jewel: shared and private meanings in contemporary Japanese inari worship. University of Hawaii Press.

[:1-4] ¹ ² ³ ⁴ Hearn, Lafcadio (2005). Glimpses of Unfamiliar Japan. Project Gutenberg.

[5] Hamel, Frank (2003). Human Animals. Kessinger.

[6] 民俗学研究所編, ed. (1951). 民俗学辞典. 東京堂. pp. 137–8.

[:2-7] ¹ ² Hall, Jamie (2003). Half Human, Half Animal: Tales of Werewolves and Related Creatures. AuthorHouse.

[:3-8] ¹ ² ³ Tyler, Royall (1987). Japanese Tales. Pantheon Books.

[:4-9] ¹ ² Nozaki, Kiyoshi (1961). Kitsuné — Japan's Fox of Mystery, Romance, and Humor. Tokyo: The Hokuseidô Press.

[10] Ashkenazy, Michael (2003). Handbook of Japanese Mythology. Santa Barbara, California: ABC-Clio.

[11] Addiss, Stephen (1985). Japanese Ghosts & Demons: Art of the Supernatural. New York: G. Braziller.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]