קנאה
קנאה היא התייחסות רגשית שלילית של פרט לבעליו של טובין הנתפשים כבעלי ערך חיובי.
קנאה היא רגש המתעורר אצל אדם וכנראה גם אצל בעלי חיים מסוימים, בשל הצלחתו של פרט אחר ובשל תחושת נחיתות יחסית לפרט זה. זהו רגש הכרוך בסבל, שמתעורר באדם כאשר לזולתו יש דבר מה שהמקנא סבור שמגיע לו או נלקח ממנו.[1]
הקנאה מלווה לעיתים קרובות בהרגשת קיפוח, בתוקפנות וברצון לנקום.[1] בהקשר של יחסים בין בני זוג, קנאה היא חשד בבגידה, שמתעורר למשל במקרה שבו בן הזוג מביע סימני חיבה כלפי זרים.
בעברית, לפועל "לקנא ל־" יש משמעות אחרת. היא מציינת תמיכה בדבר מסוים או ברעיון מסוים, והתנגדות קשה לכל מי שמנסה לפגוע בדבר זה. שם הפעולה של פועל זה הוא קנאות.
Envy מול Jealousy
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה "קנאה" בעברית היא שילוב של שני מושגים, שבשפות אחרות קיימות להן מילים נפרדות. Hicks מבחין בין המונחים Jealousy ו Envy.
המילה Jealousy מוגדרת כ"חשש או דאגה מאובדן עמדה או סיטואציה לאדם אחר, במיוחד במערכת יחסים אינטימית". מצב של חשש לאובדן זה עשוי להוביל לכאב רגשי וזה נובע מיחס רכושני כלפי הזולת, השייך לקבוצת ברי ההשוואה, וכן מאי לקיחת אחריות על המצב הנחות בו נתונים ועל הכישלון. לדוגמה: בן זוג שמקנא לידיד של בת זוגו. אישה המקנאה בכך שבמשרד של בעלה יש בעיקר נשים. Jealousy מערבת רצון להחזיק ולשמור על מה ששלך, במיוחד במערכות יחסים. היא מרמזת על תחושת טינה כלפי האדם אשר מאיים על ששלך ומתארת בדרך כלל סוג של יריבות רגשית בין אנשים.[2]
לעומת זאת, המילה Envy מוגדרת כ"רצון למשהו שיש אצל אדם אחר". זוהי קנאה באחר. לדוגמה: אני מקנא ביכולת שלך לשיר. אני מקנא במישהו עשיר ממני. Envy מתורגם לעיתים לעברית כחמדנות או צרות עין.[3]
קנאה בזולת
[עריכת קוד מקור | עריכה]רגש הקנאה יכול להתעורר בשל כל יתרון הקיים לאדם אחד על אחר. קנאה מתקיימת בעקבות הרצון להיות במצבו הקיים של אדם אחר. היא מתבססת על יתרון חומרי, גופני, שכלי, נפשי או רוחני, שאדם מוצא בזולתו.
קנאות נפוצות הן קנאה בפופולריות או ביחס שאדם אחר מקבל מן הסביבה או קנאה במצב רווחתי או בריאותי של אדם אחר (אדם, בדרך כלל הנחות במצבו הרווחתי או הבריאותי, מקנא באדם שני, מתוך שאיפה להיות במצבו של זה האחר).
רגש הקנאה כולל תחושת מועקה ותסכול של האדם ובמקרים קיצוניים יכול לבוא לידי ביטוי אף בהבעות הפנים. הדבר החיובי ברגש זה שהוא עשוי לדרבן את האדם להתפתח ולהשתכלל והוא עומד לא מעט בבסיס התחרותיות האנושית, אך מצד שני הוא יכול להוביל את האדם לפגיעה במושא קנאתו.
אריסטו רואה בקנאה כאב למול הצלחתו של הזולת;[4] והפילוסוף ראסל רואה בו, הסיבה להיעדר תחושת אושר.[5] אובידיוס, המשורר הרומי, מתאר את הקנאה בספרו, מטמורפוזות. בתיאורו, הקנאה שוכנת בבית קודר וקר בבקעה. מקום בו השמש אינה מאירה, והרוח אינה נושבת. הקנאה אוכלת נחשים כדי להזין את ארסה. אולם מזונה העיקרי הוא - היא עצמה. "שנת לא תדע כי ערות בלבה דאגות יטרידוה/ אשר אנוש יד חתול קטן איבנה תמיד, לא יתן לה מנוח: היא האוכלת אוכלה את עצמה - זה ענשה בחייה."
דניאל גולמן מציין כי רגש זה הוא למעשה רגש משני, המורכב משלושה רגשות בסיסיים: כעס, פחד ועצב.[6] אפשר לראות בקנאה התעוררות של פחד מיתרונו של הזולת, יחד עם עצבות וכעס עצמי על כך שהמקנא איננו נהנה מן היתרון שיש לזולת.
לדידו של הפילוסופ קרישנמורטי (Krishnamurti) הקנאה היא רגש מודע או לא מודע, הכרוך באי שביעות רצון של האדם מעצמו ובהערכה עצמית נמוכה, שאיננה מאפשרת לאדם המקנא להאמין ביכולתו לשדרג את מצבו. מסתבר שרגש זה נמצא במגמת עליה, ואחריות לכך הן הרשתות החברתיות, שמציגות שוב ושוב את הישגי הזולת.[7] משום הסבל שגורמת הקנאה ונזקיה, הוא גורס שיש להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים.[8] על פי הסוציולוג שק (Shoeck) הקנאה היא דחף שמקורו באדם כיצור חברתי, הנוצר בזמן שקיימים שני אינדיבידואלים המסוגלים להשוות את עצמם באופן הדדי. [9] לדידם של הוגי דעות אלו, התרופה לקנאה היא להפסיק להשתוות לאחרים ולהתרכז בעצמי.[10] חשוב בכל להדגיש שההשוואה לאחרים יש בה מהתועלת, משום שהיא עוזרת להפוך לטובים יותר, והיא עומדת מאחורי ההתמקצעות למשל בקרב ספורטאים ובכל תחום בעל אופי תחרותי. לא מההכרח שההשוואה תוביל לקנאה, היא בה במידה יכולה להוביל להערצה, לכבוד ולמוטיבציה להשתפר. [11] [12]
תלמידתו של זיגמונד פרויד, הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין הבדילה בין שני סוגי קנאה.[13] היא טענה שרגש הקנאה הגלוי (jealousy) מתבטא תמיד במשולש - בין שלושה אנשים. אדם אוהב אובייקט אחד ומקנא באובייקט אחר, יריב, שעלול לקחת ממנו את מושא אהבתו. סוג קנאה זה מתבטא, למשל, ביחסים בין בני זוג או בתסביך אדיפוס. סוג הקנאה השני, על פי קליין, הוא גם סוג הקנאה הבסיסי והראשוני. קנאה זו, המכונה envy, היא בעצם רגש בסיסי שנמצא בתת מודע. הוא יוצא לידי ביטוי בתור רגש של כעס פנימי שמתעורר כאשר אדם מבין שאובייקט אחר מחזיק בדבר מה שהוא עצמו חושק בו. קליין טענה שרגש זה, המהווה כוח מניע לפעולות אנושיות רבות, מתפתח כבר בגיל הינקות כאשר התינוק לא מקבל באופן תמידי את השד שמעניק לו מזון וביטחון.
לדידה של מאיה מזרחי, התרופה לקנאה טמונה ברצון להתגונן מפניה ולהשתחרר ממנה ובתפיסה חיובית של אדם לגבי עצמו. היא כרוכה באמונה ביכולות ובכישורים של האדם המקנא בעצמו. לדידה, לא צריך לתת לכישלון להשריש תפיסה שלילית, ויש לקחת אחריות עליו ולא ליחסו לאחרים. תחת זאת, הכישלון צריך להניע תהליך של שיפור עצמי והתעלות אישית. [14]
הקנאה ביהדות ובנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתנ"ך אפשר לראות טיפוסים שונים של קנאה, החל מקנאה דתית וכלה בקנאה כלכלית. רגש הקנאה נחשב לחזק ומתסכל במיוחד, והוא מתואר בשיר השירים (ח', ו') במילים הבאות: ”קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה – רְשָפֶיהָ רִשְפֵּי אֵשׁ שַלְהֶבֶתְיָה” - רגש זה, מתואר כעז במיוחד כמו השאול הבוער באש, והוא ממחיש את דמותו של המקנא, שניתזים מעיניו ניצוצות ורשפים של אש קנאה למראה מושא קנאתו.
קנאה המביאה לידי תחרות מאלצת בני אדם להתעלות על עצמם, לשקוד ביתר שאת על פיתוח יכולתם ולהגיע לשיאים שלא היה מגיעים אליהם אלמלא התחרות (”קנאת סופרים תרבה חוכמה”[15]). אדם מקנא עשוי מצד אחד להתמודד עם רגש הקנאה על ידי שיפור עצמי; מאידך הוא עלול לנסות להכשיל את מושא קנאתו, להקטין את תדמיתו בעיני אחרים, ואפילו להרוס אותו.
יש המציינים כי רגש זה, בניגוד לרגשות אחרים, הוא רגש אנושי, שלא מצוי אצל בעלי חיים, אך בעלי חיים עשויים לגלות קנאה כלפי בני מינם בכל הנוגע למעמד השליטה בלהקה או בתחרות על נקבות. בעלי חיים מבויתים מתחרים על תשומת לבו של המטפל ומגלים קנאה ברורה כשהאדם הקרוב ללבם מתייחס לבעל חיים אחר ומתעלם מהם.[16]
בנצרות, הקנאה (envey) נחשבת כאחד משבעת החטאים.
תגובת הקנאה הראשונה המתוארת בתנ"ך היא קנאה דתית, של קין, המקנא באחיו הבל, על כך שאלוהים קיבל את קורבנו של הבל בעוד קורבנו שלו נדחה. המתוארת במילים: ”וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.” (בראשית, ד', ה'). קנאה זו הסתיימה ברצח של הבל בידי קין.
מאוחר יותר מסופר על האחים ששונאים את יוסף ומקנאים בו על תשומת הלב הרבה שהוא מקבל מאביהם, ועל חלומותיו השלטוניים, דבר המביא אותם לכדי ניסיון לרצוח אותו ולבסוף למכירתו לעבד.
קנאה נוספת הנגמרת בניסיון לרצח היא הקנאה שמקנא שאול בדוד, כאשר הם חוזרים מהמלחמה והנשים מהללות את דוד יותר משאול, שאול מקנא בכבוד הרב שנוחל דוד. ”וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר: נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה.” (שמואל א', י"ח, ח') קנאה זו גורמת לו להתנהג בעוינות כלפי דוד, ואף לנסות להרוג אותו למחרת בחנית אשר בידו. בקנאת שאול בדוד אפשר לראות את מרכיב הפחד הקיים בקנאה, שבו חושש שאול שדוד ינשל אותו ואת בניו מהמלכות.
סיפור קנאה נוסף במקרא, הוא קנאה כלכלית, פלשתים המקנאים בהצלחתו הכלכלית של יצחק ותגובתם היא סתימת הבארות אשר חפר: ”וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה, וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו – סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר.” (בראשית, כ"ו, י"ד–ט"ו)
עוד במקרא, מתוארת קנאתה של רחל בלאה, על פוריותה ותגובתה הקיצונית המסתכמת ברצונה למות בפסוק, ”וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.” (בראשית, ל', א')
רבי אלעזר הקפר מנה במסכת אבות[17] את הקנאה בין הדברים המוציאים את האדם מהעולם, על בסיס הפסוק ”וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה” (משלי, י"ד, ל') ואם כן מה שחכמים אחרים אמרו ”קנאת סופרים – תרבה חכמה”,[15] מדובר בקנאה שלא באה להוריד את הזולת אלא נותנת שאיפה להשיג את אותן מעלות, אך לא במטרה להורידו. עם זאת, הראי"ה קוק כתב[18] כי גם בקנאה הזאת יש בעיה, ולעתיד לבוא יתקיימו דברי חז"ל[19]: "בעקבתא דמשיחא... חכמות סופרים תסרח", דהיינו: "תתבטל צורתה הקודמת, ויוחל להיות מאיר אור הנשמה של החכמה העליונה מכל קנאה, שהיא למעלה מחכמת סופרים".
עוד ציינו חז"ל ש”בכל אדם מתקנא – חוץ מבנו ותלמידו”.[20] אך בניגוד לאימרה זו, יש הסוברים במדרש שאף משה רבנו כאשר פרש מתפקידו, קינא קנאה עזה ביהושע תלמידו, כאשר יהושע סירב לגלות לו מה דיבר אליו אלוהים, ובתגובה ביקש משה למות ואמר ”מאה מיתות ולא קנאה אחת.”[21]
המהר"ל מציין כי הקנאה קיימת בין שווים, אבל לא כאשר מדובר בשונים, כאשר אין אפשרות פוטנציאלית להגיע למעלת הזולת.[22]
במגילת קהלת נאמר[23]: "וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה – כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ". חז"ל[24] ראו בכך את הטוב שיש בקנאה בפרט, וביצר הרע בכלל, באומרם כי: "אלולי יצר הרע - לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד ולא נשא ונתן". עם זאת, כתב הראי"ה קוק,[25] כי לעתיד לבוא, כשיתקיים חזון הנביאים, ולא תהיינה עוד מלחמות ומריבות בין האנשים והעמים, לא תהיה עוד הקנאה הכוח המניע את העולם, וכי "גַּלְגַּל הַחַיִּים יָנוּעַ – לֹא בְּכֹחָהּ שֶׁל קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ – כִּי אִם בְּכֹחַ עֹז אַהֲבַת שֵׁם ד' וּדְרָכָיו".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הראי"ה קוק, "חזון הצמחונות והשלום", אות ל'
- דניאל גולמן, "אינטליגנציה רגשית", עמ' 312
- עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), מילים פשוטות, הוצאת מגיד, 2023, הפרק "קנאה", עמ' 107–116
- Epstein, Joseph. (2003) Envy: The seven deadly sins. New York, Oxford University Press.
- Salovey, P. (1991) The Psychology of Jealousy and Envy
- Schoeck, H. (1969) Envy: A theory of social behavior. New York: Harcourt, Brace and World.
- Smith, R.H. (2008) Envy: Theory and research. New York, Oxford University Press.
- Westhues, Kenneth (2004) The Envy of Excellence: Administrative Mobbing of High-Achieving Professors. Lewiston, New York: Edwin Mellen Press.
- Lasine, Stuart. (2023) Divine Envy, Jealousy, and Vengefulness in Ancient Israel and Greece. New York: Routledge.
- Lindholm, Charles (2016) Generous Envy. Digital Development Debates, issue 17 "Sharing".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קנאה, באתר בטיפולנט
- אווה אילוז, הרגש האילם, באתר הארץ, 19 ביוני 2012
- שני פרידן גפן, "קנאה נועדה לגרום לנו להגיב לנחיתות, היא קריאה לפעולה", באתר גלובס, 9 בפברואר 2019
- נורית רובין-וילסון, עידן הקנאה: איך מגבירות הרשתות החברתיות את הקנאה בחיינו?, באתר גלובס, 10 בפברואר 2019
צרות עין, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
- ^ Parrott, W. G.; Smith, R. H. (1993). "Distinguishing the experiences of envy and jealousy". Journal of Personality and Social Psychology. 64
- ^ Stephen Hicks, Envy's moral-psychological challenge, Open College 9, Youtube, April 2023
- ^ אריסטו, רטוריקה II, 10.
- ^ B. Russell, The conquest of happiness, New York: Liverwright, 1930, pp. 90–91.
- ^ דניאל גולמן, אינטליגנציה רגשית, נספח על הרגש, עמ' 312
- ^ J. Krishnamurti, Think on these things, 1989, p. 106
- ^ van de Ven, Niels (2016). "Envy and Its Consequences: Why It Is Useful to Distinguish between Benign and Malicious Envy". Social and Personality Psychology Compass. 10 (6): 337–349.
- ^ Helmut Schoeck, Envy a theory of social behavior 1987.
- ^ Lazarus, R. S. (2006). "Emotions and Interpersonal Relationships: Toward a Person-Centered Conceptualization of Emotions and Coping". Journal of Personality. 74 (1): 9–46.
- ^ Festinger, Leon (May 1, 1954). "A Theory of Social Comparison Processes". Human Relations. 7 (2): 117–140.
- ^ Salovey, P.; Rodin, J. (1988). "Coping with envy and jealousy". Journal of Social and Clinical Psychology. 7: 15–33.
- ^ גישתה של מלאני קליין למושג הקנאה
- ^ מאיה מזרחי, התרופה לקנאה, EPOCH, 369, 5.2023, עמ' 50-53
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א, עמוד א'
- ^ Panksepp, J. (1998). Affective Neuroscience: The Foundation of Human and Animal Emotions. Oxford University Press, New York.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה כ"א
- ^ אורות, אורות התחיה, ל"ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מ"ט, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה, עמוד ב'
- ^ מדרש רבה דברים פרשה ט', פסקה ט'
- ^ אור חדש, עמוד פ"ו
- ^ ד', ד'
- ^ בראשית רבה ט', ז'
- ^ חזון הצמחונות והשלום, ל'
| רגשות | |
|---|---|
| |
| מצב רוח • אפקט |
| שבעת החטאים בנצרות | |
|---|---|
|
|
