קרב דיין ביין פו
 | ||||||||||||||||||
| הצנחת כוחות בדיין ביין פו | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת הודו-סין הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 13 במרץ 1954 – 7 במאי 1954 (56 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דיין ביין פו | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
21°23′13″N 103°0′56″E / 21.38694°N 103.01556°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון וייטנאמי מוחץ, שהביא לסיום הנוכחות הצרפתית בהודו-סין. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 היערכות הכוחות בדיין ביין פו. הצרפתים התבצרו בגבעות, המסומנות בצבע ירוק. חטיבות הוייט מין 304, 308, 312, 316 ו 351 נערכו ממזרח ומצפון, והמטירו אש ארטילרית בכינון ישיר על הביצורים הצרפתיים | ||||||||||||||||||
קרב דיין ביין פו (בצרפתית: Bataille de Diên Biên Phu; בוייטנאמית: Chiến dịch Điện Biên Phủ) היה מערכה מכריעה, שהתנהלה במחצית הראשונה של שנת 1954, בין הצבא הצרפתי הקולוניאלי בהודו-סין (וייטנאם) לבין כוחות ארגון המחתרת הקומוניסטי וייט מין. הקרב, שארך כחודשיים, הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא הצרפתי, ובכניעת שרידי הכוח הצרפתי במתחם דיין ביין-פו. התבוסה הצרפתית במערכה הביאה לנסיגת הצבא הצרפתי משטח צפון וייטנאם, והאיצה את המהלכים המדיניים שהובילו לסיום מלחמת הודו-סין הראשונה (ועידת ז'נבה).
הרקע לקרב וההכנות לקראתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1953 פלשו כוחות הוייט מין, שפעלו מבסיסים בצפון וייטנאם, לשטח לאוס הסמוכה, שהייתה שטח חסות צרפתי. העיירה דיין ביין פו, כ-300 ק"מ מערבית להאנוי, סמוך לגבול וייטנאם-לאוס, ישבה על ציר ההספקה המרכזי של הוייט מין לצפון לאוס, בתוך עמק מוקף הרים גבוהים. מפקד הכוחות הצרפתיים בווייטנאם, גנרל נוואר, החליט להשתלט על אזור זה, ולהקים בו מתחם מבוצר, במטרה למנוע את המשך הסתננות כוחות הוייט מין לשטח לאוס, ולהפגין את מחויבותה של צרפת להגן על הריבונות של לאוס, בעלת בריתה. הפיקוד הצרפתי רצה גם לפתות את כוחות הוייט מין לתקוף את המתחם המבוצר החדש, ובכך לאפשר לצבא הצרפתי לנצל את כוח האש העדיף שלו, כדי להנחיל תבוסה לכוחות המורדים הקומוניסטיים בהודו-סין.
על הקולונל כריסטיאן דה קאסטרי הוטל להפוך את דיין ביין פו למתחם מבוצר. במהלך חודש נובמבר 1953 הוצנחו במתחם, שאורכו היה כ-11 קילומטרים, קרוב ל-10,000 חיילים צרפתים שחלקם השתייכו ללגיון הזרים, בעוד שבהאנוי נשארו כ-5,000 חיילים נוספים, ששימשו כעתודה לשיגור מיידי, וחלקם אכן הוצנחו באזור במהלך הקרבות. את מוצבי החוץ של הבסיס כינה הקולונל דה קאסטרי בשם אהובותיו: ביאטריס, גבריאל, אן-מארי, דומיניק, איגט, פרנסואז, אליין, נטשה, סימון, קלודין ואיזבל.
בשלב הראשון הכשירו הצרפתים שדות תעופה (שכן ניתן היה להעביר הספקה למתחם רק בדרך האוויר) וכן הקימו טבעות מוצבים מבוצרים, שהיו אמורים לחפות זה על זה, הן באמצעות אש נשק קל והן באש ארטילרית. הנשק הכבד שעמד לרשות המגינים כלל, בין השאר, 24 תותחי שדה מתוצרת ארצות הברית בקוטר 105 מילימטר. קצין הצרפתי הראשי של התותחנים במתחם התרברב שיש לו תותחים הרבה מעבר לדרוש.
הפיקוד הצרפתי לא האמין שניתן יהיה להציב ארטילריה כלשהי על ההרים הסובבים את דיין ביין פו, שהיו מכוסים צמחיית ג'ונגל עבותה ובלתי חדירה. אך הוא לא העריך נכונה את נחישותם של לוחמי הוייט מין. במאמץ אנושי כביר הצליחו כוחות הוייט מין בפיקודו של הגנרל וו נגויין גיאפ, להציב 48 תותחים סיניים בני 105 מילימטרים ולפחות עוד כ-150 קני ארטילריה קטנים יותר, בעמדות בהרים מסביב למתחם הצרפתי, משם הם יכלו לשלוט על כל שטחו, כולל שדות התעופה, ולטווח אותו ללא הפרעה. כרבע-מיליון פועלים ולוחמים וייטנאמיים השתתפו ברכבת האנושית שהובילה את כל הציוד לשטח השולט על המתחם הצרפתי.
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך חודש מרץ שנת 1954, סיים גנרל גיאפ את ריכוז כוחותיו ואת ההכנות לתקיפת המתחם הצרפתי, וכוחות הוייט מין פתחו בהפגזה כבדה על דיין ביין פו. כבר בתחילת ההפגזה הוצאו שדות התעופה הצרפתיים בתוך המתחם מכלל שימוש, והכוח הצרפתי בדיין ביין פו נותק והפך להיות תלוי באספקה מוצנחת בלבד. קצין התותחים הראשי שלפני המערכה התרברב שיש לו יותר מדי תותחים מהדרוש, מצא עצמו בנחיתות ארטילרית ומרוב המבוכה החליט להתאבד כבר בתחילת המערכה.
בניסיון להציל את הכוח הצרפתי במתחם, הוצנחו באזור כוחות מוצנחים של לגיון הזרים הצרפתי, כולל רגימנט הזרים המוצנח השני. הכוח המוצנח הורכב ברובו מוותיקי מלחמת העולם השנייה מן הוורמאכט אשר גויסו ממחנות מעצר בגרמניה, אך הוא לא הצליח לשנות את פני המערכה. קרוב למאה לגיונרים מרגימנט הזרים המוצנח השני נשבו על ידי הכוחות הקומוניסטים. כוחות הוייט מין כרסמו בהדרגה את שטח מתחם ההגנה הצרפתי, למרות התנגדותם הנואשת של המגינים, וכבשו את המוצבים הצרפתיים בזה אחר זה. ב-8 במאי 1954 נכנעו לבסוף שרידי הכוח הצרפתי בדיין ביין פו. למעלה מ-4,000 חיילים צרפתיים נהרגו או נרשמו כנעדרים במהלך הקרב (החל מנובמבר 1953). 11,720 חיילים וקצינים, מתוכם כ-4500 פצועים נפלו בשבי. 860 פצועים קשה נמסרו לידי הצלב האדום זמן קצר לאחר תום הקרב. מתוך השבויים הנותרים רק כ-3300 שרדו את תקופת השבי, שארכה למעלה משלושה חודשים, לאחר שאולצו לצעוד מאות קילומטרים בתנאים קשים למחנות שבויים בצפון וייטנאם, והוחזרו לצרפת לאחר תום המלחמה. הוייט מין הודו שספגו כ-14 אלף אבדות (מתוכם כ-5000 הרוגים ונעדרים) במהלך המערכה הקשה, אך הצרפתים העריכו שאבדותיהם היו כבדות הרבה יותר והגיעו לכ-23 אלף נפגעים.
דיין ביין פו היוותה את נקודת הסיום במלחמת צרפת בווייטנאם, ושמה קץ לשלטון זה, אשר נמשך מאז שנת 1858. בוועידת ז'נבה הוסכם על ידי הצדדים, כי הצרפתים יצאו מווייטנאם עד שנת 1956 ואכן, כפי שהבטיח ראש ממשלת צרפת פייר מנדס פראנס, כך קרה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'אן לארטגי / "הצנטוריונים"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי דרומי, בוקר טוב, וייטנאם, באתר הארץ, 5 במאי 2004.
- קרב דיין ביין פו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קרב דיין ביין פו, וייטנאם, 1954, דף שער בספרייה הלאומית
