קרב ליצן (1813)
 | ||||||||||||||||||
| נפולאון וכוחותיו בקרב ליצן | ||||||||||||||||||
| מערכה: המלחמות הנפוליאוניות | ||||||||||||||||||
| מלחמה: הקואליציה האנטי צרפתית השישית | ||||||||||||||||||
| תאריך | 2 במאי 1813 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מלחמת רוסיה–צרפת (1812) | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב באוצן | |||||||||||||||||
| מקום | ליצן, הקונפדרציה של הריין | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
51°13′00″N 12°11′00″E / 51.2167°N 12.1833°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צרפתי-פולני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב ליצן (בגרמנית: Schlacht von Großgörschen, בצרפתית: Bataille de Lützen) נערך ב-2 במאי 1813, והיה הקרב הראשון של הקואליציה האנטי-צרפתית השישית נגד נפוליאון לאחר תבוסתו במלחמת רוסיה-צרפת. הצבא הרוסי-פרוסי ניסה למנוע את התקדמותו של נפוליאון לכיוון העיר לייפציג ועצר את צבאו בפאתי העיר ליצן. במהלך הקרב הצליח נפוליאון להסיר מעליו את איום כוחות הקואליציה, לאחר שבתום יום קרבות קשה, כוחות הקואליציה נסוגו מהקרב. אולם, בשל הנפגעים הרבים והמחסור באספקה, לא היה יכול צבאו של נפוליאון לנהל אחריהם מרדף ולייצר ניצחון מוחץ.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקואליציה החדשה נגד נפוליאון התארגנה בעקבות הכישלון הכבד של צרפת במלחמתה כנגד רוסיה ב-1812. בתגובה לכינוס הקואליציה, נפוליאון גייס במהירות צבא שמנה כ-200,000 חיילים - רובם הגדול בלתי מנוסים ומאומנים בקושי ולהם חוסר חמור בסוסים. החוסר בציוד ובחיילים מיומנים נבע מהכישלון הגדול ברוסיה, במהלכו אבדו רבים מהם. נפוליאון חצה יחד עם צבאו את הריין מצרפת אל תוך אדמת גרמניה, על מנת לחבור לשאריות הגרנד ארמה שלו ולהביס את הקואליציה החדשה בטרם תספיק להתארגן ולהתחזק מספיק.
ב-30 באפריל חצה נפוליאון את נהר הזאלֶה והתקדם לכיוון לייפציג בשלושה טורים שלפניהם משמר קדמי. כוונתו הייתה לחדור אל תוך קווי כוחות הקואליציה ולחלק אותם - בצורה זו יוכל להביס כל כוח בנפרד מבלי להתמודד עם הקואליציה הגדולה בשלמותה. אולם, בשל פרשים בלתי מנוסים ומודיעין שגוי, נפוליאון לא היה מודע להימצאותו של כוח קואליציה שמנה 73,000 חיילים מדרומו, בפיקודם של פטר ויטגנשטיין הרוסי וגבהרד לברכט פון בליכר הפרוסי. כוחותיו של המרשל מישל נה נתקלו בכוח האויב והותקפו על הדרך שבין ליצן ללייפציג. בעיצומו של הקרב, נהרג המרשל ז'אן בפטיסט בסייר מכדור תותח טועה כשערך סיור באזור הלחימה, בקרבת העיירה ריפך.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך סיור באזור קרב שנערך באזור ליצן בשנת 1632, במהלך מלחמת שלושים השנים, החלו כוחות הקואליציה לתקוף את כוחותיו של נפוליאון בתותחים. נפוליאון החליט לבצע תמרון הפתעה לכוחות הקואליציה - מהלך שכזה התאפשר משום שכוחותיו של נפוליאון היו מפוצלים. חלקם נותרו בפאתי ליצן, אך חלקם כבר המשיכו מעט, צפונה מהעיר. הוא הותיר את כוחותיו של מישל נה, שהיו המוקד למתקפה במקומם, והורה להם למשוך את כוחות הקואליציה אחורה, לכיוון ליצן. במקביל, הוא הורה לחלק מכוחותיו של נה להתבצר באזור שני כפרים מצפון לעיר, וכשאלו יהיו מוכנים, ניי ייסוג לכיוונם וימשוך יחד איתו את כוחות הקואליציה. כשתתקוף הקואליציה את כוחותיו של נה מחוץ ובתוך הכפרים הללו, יגיע שאר כוח צבאו של נפוליאון, שמנה כ-110,000 חיילים, ויאגף אותם מאחור.
ויטגנשטיין ובליכר אכן התקדמו לכיוון הכפרים מצפון לליצן. כשהתקדמותם נבלמה באזור הכפרים הללו, תקף אותם נפוליאון מדרום עם כל שארית כוחותיו. במהלך ההסתערות, אותה הוביל נפוליאון בעצמו יחד עם המשמר הקיסרי, הוא הורה לכוחות הארטילריה שלו להפציץ בכבדות את מרכז כוחותיו של ויטגנשטיין. מתקפת נגד של הפרוסים האטה את מתקפתו של נפוליאון, והותירה לרוב הצבא אפשרות לסגת. בנוסף, השמש החלה לשקוע ואפשרה לכוחות לנוס מבלי להיפגע מכוחות הארטילריה הצרפתים. בשל חולשתו של חיל הפרשים הצרפתי, הוא לא היה מסוגל לבצע מרדף אחרי כוחות הקואליציה. יותר חיילים צרפתים נהרגו במהלך הקרב מאשר חיילי הקואליציה. בסופו של הקרב, כוחות הקואליציה נסוגו צפונה ונפוליאון הבטיח את שליטתו בליצן וסביבותיה.
תוצאות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרב הסתיים באבדות כבדות של שני הצדדים כשהצרפתים איבדו 20,000 חיילים או יותר וכוחות הברית איבדו כ-12,000 חיילים, רובם פרוסים. נפוליאון ניצח ביצירתיות גדולה את צבא הקואליציה בליצן, אך למחיר הקרב הייתה השפעה מכרעת על עתיד המלחמה ועל הפסדו העתידי של נפוליאון. כ-18 ימים לאחר קרב ליצן, נערך קרב באוצן, בו ניצח נפוליאון בשנית את הצבא הרוסי-פרוסי, אך במחיר של 22,000 חיילים הרוגים, כפול ממניין האבידות של הקואליציה. אכזריותם של קרבות אלו ומספר הקורבנות הגבוה, גרם לנפוליאון להסכים להסכם הפסקת אש זמני ב-4 ביוני עם אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה ופרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה. הפסקת אש זו העניקה לחברות הקואליציה הפוגה חשובה על מנת לארגן מחדש את כוחותיהן, ולעודד את הממלכה המאוחדת לספק להן תמיכה כספית למלחמה בסך של 7 מיליון לירות שטרלינג. ביטחון כלכלי זה סייע מאוד למאמץ המלחמתי כנגד הקיסרות הצרפתית הראשונה. תוצאה חשובה נוספת של הקרב הייתה השתכנעותה של האימפריה האוסטרית להצטרף לקואליציה. כשעשתה זאת עם תום הפסקת האש, מאזן הכוחות השתנה באופן דרמטי לטובת הקואליציה. בעקבות התפתחויות אלו, התייחס מאוחר יותר נפוליאון להפסקת האש של 4 ביוני כטעות העיקרית ולסיבה להפסדיו בגרמניה.
במהלך קרב ליצן גרהרד פון שרנהורסט, שהיה ראש המטה של הגנרל ויטגנשטיין ואחד הקצינים המוערכים בצבא הפרוסי, נפצע. על אף שהיו אלו פצעים קלים, בשל הנסיגה הנמהרת וחוסר הטיפול בהם, הם הזדהמו ושרנהורסט נפטר כתוצאה מהם.
