קרב פנים אל פנים (שיטה)
 | |
| לוחמי פלמ"ח מתאמנים בקפא"פ | |
| ארץ מקור |
 ישראל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | במהלך שנות ה-40 של המאה ה-20 |
| מייסד | מנשה הראל (מנשק׳ה), משה הורביץ (מישה׳ל) |
| סגנון | משולב: גראפלינג, סטרייקינג, |
| התפתחה מ | איגרוף, היאבקות בסגנון יווני-רומי, ג'ו ג'וטסו, ג'ודו, קראטה, לה קאנה, קרבות רחוב |
| ספורט אולימפי | לא |
קרב פנים אל פנים (קפא"פ) הוא מושג כוללני אשר הופיע לראשונה בקרב כוחות המגן של היישוב היהודי קרי ההגנה בשנת 1940 ומתייחס לסך מקצועות הלחימה בידיים ריקות ובכלי נשק קרים בהטייתם הקרבית – צבאית, היינו יישום שאינו ספורטיבי. תחום עיסוק זה בלחימה נקרא קפא"פ וסימל שינוי בגישתו של ארגון ההגנה ומעבר מתפיסה הגנתית כפי שהיא התבטאה במושג ספורט מגן, לגישה התקפית. המושג ספורט מגן קדם לקפא"פ והיה בשימוש במהלך החצי השני של שנות ה-30 של המאה ה-20. קשה לייחס למושג קפא"פ את הערך שיטה במובן המוכר לנו כיום משיטות לחימה ובוודאי שאין לקרוא לקפא"פ ההיסטורי אמנות לחימה במובנו המודרני של מושג זה.
הקפא"פ התגבש לגישה מנחה בעיסוק במקצועות הכלולים בו. מקצועות אלו נלמדו כל אחד בנפרד ולא יחד כשיטה אינטגרטיבית. גישה זו נמשכה אל תוך צה"ל בשנות ה-50 והיוותה את הבסיס לשיטה שכיום נקראת קרב מגע. המושג קרב מגע וקפא"פ היו בשימוש במקביל בהתייחס למקצוע זה בצה"ל עד לסוף שנות החמישים. בשונה משיטות לחימה ואמנויות לחימה בימינו לפני קום המדינה לא היה ראש שיטה ואף לא דמות מובילה אחת. התכנים שנלמדו נערכו בידי מורים ומדריכים מובילים בכל מקצוע ונערכו והתפתחו לאורך השנים כתוצאה מהעיסוק המתמיד בהם. סך הידע המעשי והמתודי נקרא קפא"פ והעיסוק בו נעשה שיטתי במהלך שנות ה-30 וכן שנות ה-40 של המאה ה-20, במיוחד בפלמ"ח ובעשור לאחר מכן בצה"ל אחרי קום מדינת ישראל.
על אף שאין אפשרות לייחס לקפא"פ מבנה ארגוני בדומה לזה הנהוג בשיטות כיום ניתן לזהות דמויות מפתח בתפקידים שונים שהביאו להתפתחות תחום זה. תחומי פעילותם מקיפים: הדרכה מעשית, עריכת תוכן ופיתוח מתודות הדרכה, מחקר דידאקטי, ניהול קורסים ומסגרות אימון, יצירת מסגרות אימון והדרכה. המקצועות שנלמדו במסגרת הקפא"פ: איגרוף, ג'ו ג'וטסו (ג'ודו מעשי), סכין, מקל קצר (אלה), מקל אורך (נקרא בארץ 'מקל טיול' או 'השיטה ההודית', והתבסס למעשה על גלגול צרפתי-בריטי של שיטת הלה-קאנה הצרפתית, ללא ידיעת המדריכים המקומיים), יידוי אבנים וכידון.
הקפא"פ המודרני הוא עקרון לחימה המבוסס על הקפא"פ ההיסטורי וגלגוליו בצה"ל ואשר עיקרו בהכשרה ללחימת פנים אל פנים בידיים חשופות ובשימוש באמצעים בסיסיים בלבד. לקפא"פ יש מספר גישות וניתן להתאים אותו לצרכיו של כל אחד: איש כוחות ביטחון, מאבטח, אדם ברחוב וכדומה.
לפני הקמת המדינה היה הקפא"פ נלמד בתנועות הנוער במסגרות אימון קדם-צבאיות וכחלק מהעידוד לגיוס להגנה ולפלמ"ח.
גם היום הקפא"פ עם מקל נלמד באופן חובבני (לא-מקצועי), במחנה העפלה של הנוער העובד והלומד, כמתודה חינוכית לחיבור חברי שכבה ז' בתנועה למסורת הקשר שבין תנועת הנוער לבין גופי המגן הלאומיים בעבר ובהווה (צה"ל), וכמעין "שחזור" של עבר תנועת הנוער.
דמויות מפתח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות השלושים: גרשון קופלר, יצחק שטיבל, חיים היינריך כהן, עמנואל גיל, קורט בנימין.
בשנות הארבעים נוספו: מנשה הראל, משה׳ל הורביץ, יהודה מרכוס, יהושוע גלוברמן, עקיבא עצמון, עמוס גולני, מוסה פינקל זוהר, רפאל אטלס.
מדריכים בולטים נוספים: אמנון יונה, יענקלה סלומון, אברהם אדן, מיכה פרי, עוזי נמירובסקי, שאול ביבר, אימי ליכטנפלד, גיורא שנאן, יפתח זייד, דוד לוי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיסוק במקצועות קרב פנים-אל-פנים שורשים עתיקים בקרב כל העמים וכמוהם גם בקרב העם היהודי. מתחילת ההתיישבות החדשה בא"י, בסוף המאה ה-19, נדרשו המתיישבים היהודים למיומנויות הגנתיות בפני תוקפים ערבים.
במקביל להתפתחות היישוב וכוחות המגן השונים שלו, התפתח העיסוק במקצועות קרב הפנים-אל-פנים. עיסוק זה קיבל דחיפה משמעותית במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, במסגרת "פלוגות הפועל", זרוע צבאית למחצה של ההסתדרות. למרות שגוף זה לא השתייך להגנה, בפועל הוא סר למרותו של דוד בן-גוריון מזכ"ל ההסתדרות ובכירים בארגון ההגנה. ניתן לייחס למרד הערבי הגדול השפעה מכרעת על התפתחות מקצועות קרב הפנים-אל-פנים בהוותו קטליזאטור לגיבוש כוח מגן צבאי ליישוב וגישה התקפית בלחימה השונה ממדיניות ההבלגה של ההגנה לאורך מרבית שנות ה-30.
הקמת הפלמ"ח זרוע צבאית מגויסת של ההגנה היווה שלב נוסף חשוב בהתפתחות הקפא"פ. במסגרת גוף זה רוכזו מיטב המדריכים במקצועות קרב הפנים-אל-פנים משורות ההגנה ותנועות הנוער בא"י, במיוחד "הנוער העובד" ו"המחנות העולים".
למרות שהמושג קפא"פ מופיע לראשונה בשנת 1940, רבים התכנים הכלולים בו עובדו בשנות ה-30 במסגרת "פלוגות הפועל" במיוחד בתחום האיגרוף והג'ו ג'וטסו. העיסוק בכידון קיבל דחיפה במהלך המרד הערבי הגדול והמסגרות המיוחדות שהוקמו במערך הנוטרות כדוגמת משטרת היישובים העבריים ופלגות הלילה המיוחדות בפיקודו של אורד צ'ארלס וינגייט. לעומת זאת שיטת הלחימה במקל הקצר התפתחה במסגרת תנועת "המחנות העולים".
1941 היא שנת מפתח בהתפתחות הקפא"פ. בחודשים ינואר - פברואר 1941 מתקיים קורס קפא"פ למפקדים בהגנה ובמאי אותה שנה מייד עם הקמת הפלמ"ח מתקיים קורס למדריכי קפא"פ למסגרת זו על ידי משה׳ל הורביץ ומנשה הראל. שני הקורסים האלה משמשים ליישור קו בתכנים ואופן העברתם ומקדמים את הטמעת המקצועות לרוחב ארגון ההגנה. פעילות החג"ם והגדנ"ע סייעו למגמה זו של הטמעה והפצה של הקפא"פ להתפשט בקרב הנוער ביישוב. לאורך כל שנות ה-40 מתקיימים אימונים, הדרכות וקורסים לקפא"פ בהיקפים נרחבים ביותר. במחצית השנייה מתרחבים אימוני הקפא"פ אל מעבר לגבולות הארץ בהקיפם גם את מחנות המעצר בקפריסין ומחנות העקורים באירופה.
עם קום המדינה, והקמת צה"ל על תשתית ארגון ההגנה עבר העיסוק בהדרכת הקפא"פ לתחום אחריותו של השירות לאימון גופני בפיקודו של משה פינקל זוהר. השירות לאימון גופני הפך לענף אימון גופני בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 וטיפל בפיתוח הקפא"פ, הכשרת מדריכים לחילות צה"ל ופיקוח על עבודתם. במהלך שנות ה-50 חודר השימוש במושג חדש בהתייחס למקצועות קרב הפנים אל פנים והוא קרב מגע. בתום עשור בו נעשה שימוש בשני המושגים האלה להגדרת התחום נעלם כליל השימוש במושג קפא"פ.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נח גרוס, "קפא"פ מהשדה אל שדה הקרב", הוצאת מבשלים ספרים(הקישור אינו פעיל)
- אורי ברנר, "לצבא יהודי עצמאי :הקיבוץ המאוחד בהגנה (1945-1939)", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרב פנים אל פנים- אגודת הקפא"פ בישראל (באנגלית)
- האקדמיה לקפא"פ (באנגלית)
- רם גלבוע, ההיסטוריה של המכות - המעורב הפרוע, באתר ynet, 30 ביולי 2012
- נח גרוס, The Walking Stick In Mandatory Palestine And Israel
