קרתגו (סדרת טלוויזיה)

קרתגו
סוגה	דרמה תקופתית
כותבים	רשף לוי, ינץ לוי, תומר שני
בימוי	תומר שני
שחקנים	אורי גוב; אולג לוין; יעקב זדה-דניאל; פיליפ גלניסטר; קרולינה יורצ'ק; רשף לוי
ארץ מקור	ישראל
שפות	עברית, אנגלית
מספר עונות	1
מספר פרקים	11
הפקה
מפיק	יואב גרוס
עורכים	איתמר גולדווסר
אתר צילומים	סנטה פה דה אנטיוקיה (אנ'), אנטיוקיה, קולומביה
מוזיקה	טל ירדני
שידור
רשת שידור	כאן 11
תקופת שידור מקורית	18 בדצמבר 2022 – 17 בינואר 2023
קישורים חיצוניים
	אתר רשמי
	דף התוכנית ב-IMDb

קרתגו היא סדרת טלוויזיה דרמה קומית תקופתית ישראלית, אשר שודרה בערוץ כאן 11 החל מ-18 בדצמבר 2022, אותה יצרו וכתבו האחים ינץ ורשף לוי ביחד עם תומר שני, אשר גם ביים את הסדרה. עלילת הסדרה בדיונית, אך היא נכתבה בהשראת סיפורו של אליהו לוי, אביהם של ינץ ורשף, שגורש למחנה מעצר קרתגו בסודאן יחד עם קבוצה של גולי אצ"ל ולח"י.

לדברי היוצר, ינץ לוי, הסדרה היא מטאפורה על הכלא הנפשי שכולנו לכודים בו בגלל זהות של נסיבות היסטוריות בהם נולדנו^[1].

עלילה

עלילת הסדרה היא בהשראת סיפוריו של אליהו לוי אביהם של ינץ ורשף. על פי העלילה הבדיונית, אליהו לוי (אורי גוב) מגיע למחנה כעציר ביטחוני של מחתרת הלח"י. בנוסף לכך שלוי הוא חף מפשע, הוא מגלה כי המאהבת שלו, הלנה, היא אשתו של מפקד הכלא, לורד דווידסון^[2].

דמויות

אליהו "אלייז'ה" לוי (אורי גוב): קומיקאי תל אביבי מפורסם, כוכב בתיאטרון הסאטירי "המטאטא", מואשם בניסיון התנקשות ונשלח למאסר בכלא קרתגו. מנהל רומן עם ליידי הלנה דייווידסון.
ליידי הלנה דייווידסון (קרולינה יורצ'ק (צר')): אשתו של הלורד דייווידסון, דוגמנית כובעים צרפתייה לשעבר. האחות החדשה של כלא קרתגו. מנהלת רומן עם אליהו לוי. מתגלה בהמשך כי היא "שולץ", סוכנת נאצית שאחראית לרשת הריגול בצרפת. נראה כי יש קווי דמיון בין שטפני פון הוהנלוהה לדמותה של הלנה.
קומנדר לורד ג'יימס דייווידסון (פיליפ גלניסטר): קצין בריטי בוגר מלחמת העולם הראשונה, ראש הוועדה להגנה אימפריאלית. המפקד החדש של כלא קרתגו.
ארצ'יבאלד מקדונלד (שון פול מקגראת'): קצין בריטי ממוצא אירי. המפקד הזמני של כלא קרתגו, הופך לסגן המפקד לאחר הגעת הלורד דייווידסון. מנהל רומן עם עאישה.
תומאס אדינבורו (אוליבר באקנר): טייס קרב בחיל האוויר הבריטי, נאסר בכלא קרתגו באשמת ריגול עבור הנאצים. מצליח לברוח מהמחנה, אך נתפס על ידי מקדונלד ומוחזר אל המחנה. מתגלה בהמשך כמישלינג (יהודי למחצה).
יעקב "ג'ייקוב" דן (רשף לוי): מפקד האצ"ל במזרח אפריקה, אסיר בכלא קרתגו, אחד ממנהיגי האסירים היהודים.
מנחם "טורסו" אפלבוים (יעקב זדה-דניאל): אסיר יהודי בכלא קרתגו, יד ימינו של יעקב דן. נחשב לחמום מוח.
מני קפלינסקי (הנרי דוד): מפקד הלח"י בכלא קרתגו, אחד ממנהיגי האסירים היהודים. אחיו, אבי, הוצא להורג באשמת ניסיון התנקשות בלורד דייווידסון.
סשה (אולג לוין): אסיר יהודי ממוצא אוקראיני בכלא קרתגו, אינו דובר עברית, מכונה "משוגע" על ידי יתר האסירים. מנגן בפסנתר והיחיד במחנה שיודע על הפתרון הסופי ועל תאי הגזים. בתו נותרה באירופה, נרצח על ידי טורסו.
פאבריציו (הלדר פרננדס): אסיר איטלקי רכלן. אחראי המכבסה של הכלא, משמש כמגשר בין האסירים היהודים לנאצים. מנהל עסקי הברחת סמים עם הסוהר מוסטפא.
מיקלה (ג'יאנפרנקו טרין): אסיר איטלקי שבורח מהמחנה ובהמשך נתפס ומוחזר אליו.
אנטוניו (אריק ג'ואל רודריגז): אסיר איטלקי.
הרמן זודדר (אריק קולבין): אסיר נאצי, פירומן. אוהד של באיירן מינכן.
דיטריך (טים יאנסן): אסיר נאצי.
מוסטפא "מוסטי" חאליל ג'בראן (מלקולם ג'מאל): סוהר סודאני. אח של עאישה. מנהל עסקי הברחת סמים עם פאבריציו. נרצח על ידי הלנה.
יעקב חדד (יגאל עדיקא): לוחם מחתרת שמוצא להורג באשמת ניסיון התנקשות בלורד דייווידסון.
עאישה (קארנט אליסה): אישה סודאנית. אחות של מוסטפא וחברה של הלנה. מנהלת רומן עם מקדונלד. מספקת ידיעות מקומיות לדייווידסון ומקדונלד.

פרסים

במסגרת פסטיבל קאן סיריז 2023 (Canneseries) הסדרה זכתה בפרס קאסט השחקנים המצטיין ובפרס חבר השופטים הצעירים לסדרה הטובה ביותר^[3].

ביקורת

רבים מבני משפחות הלוחמים השבויים התרעמו על הצגת הלוחמים בצורה מגוחכת ונלעגת, ועל הטענה כאילו הסדרה מבוססת על אירועים אמיתיים, בעוד לטענתם כל הסיפורים בסדרה בדויים לחלוטין, ובפרט, בפועל לא היו נשים, נאצים או פאשיסטים במחנה^[4]. בעקבות הביקורת הוסיף תאגיד כאן שקופית פתיח בה מצוין כי מדובר הסדרה היא דרמה בדיונית וכי האירועים, הדמויות והדיאלוגים הנזכרים בה שונו או הומצאו למטרות דרמטיות וכל דמיון בינם לבין אישים אמיתיים או התרחשויות אמיתיות הוא מקרי בהחלט^[5].

הסדרה גם אינה מדייקת בסיפור המסגרת ההיסטורי. לדוגמה, מחנה קרתגו היה בלב המדבר; לעומת זאת, בסדרה המחנה ממקום בלב הג'ונגל. הסדרה מתרחשת בשנת 1942; המחנה ההיסטורי נפתח רק בשנת 1944^[6].

בראיון, הסביר ינץ לוי: "אנחנו לא עובדים אצל ההיסטוריונים ולא אצל אג'נדה פוליטית כזו או אחרת. אנחנו עובדים אצל הסיפור. התחלנו ליצור מזכרונות הסיפורים ששמענו בילדותנו. אם רוצים להעביר את המהות האנושית של הסיפור, אי אפשר להישאר בגבולות העובדות ההיסטוריות"^[1].