קתרין פטרסון

קתרין פטרסון
Katherine Paterson
לידה	31 באוקטובר 1932 (בת 92); חוואיאן, הרפובליקה העממית של סין
מדינה	ארצות הברית
מקום לימודים	Union Presbyterian Seminary, אוניברסיטת קינג
שפות היצירה	סינית, אנגלית
יצירות בולטות	ממלכת טרביתיה, Of Nightingales That Weep, Jacob Have I Loved, The Great Gilly Hopkins, Rebels of the Heavenly Kingdom
תקופת הפעילות	מ-1966
צאצאים	David L. Paterson
פרסים והוקרה	מדליית ניוברי (1978, 1981); פרס הספר הלאומי (1977); אות ההערכה של ניוברי (1979); Jella-Lepman Medal (2018); אגדה חיה של ספריית הקונגרס; מדליית רג'ינה (1988); מדליית לורה אינגלס וילדר (2013); National Ambassador for Young People's Literature; פרס אנדרסן (1998); פרס אסטריד לינדגרן (2006); פרס הספר הלאומי (1979); פרס כריסטופר; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	www.terabithia.com

קתרין פטרסון (באנגלית: Katherine Paterson; נולדה ב-31 באוקטובר 1932) היא סופרת ילדים אמריקאית שנולדה בג'יאנגסו שבסין בשם קת'רין וומלדורף.^[1] בשנים 2011-2010 כיהנה כשגרירה הלאומית של הקרן לספרות ילדים ואוריינות (NCBLA), וכיום היא סגניתו של נשיא הקרן.^[2]^[3] פטרסון חברה בחבר הנאמנים של מכללת ורמונט לאומנות גבוהה וחברת כבוד בוועד הבין לאומי לספרי ילדים וצעירים (IBBY). כמו כן, היא חברת כבוד במדור האמריקאי של הוועד (USBBY) וכלת פרס הנס כריסטיאן אנדרסן לשנת 1998. הפרס, שמכונה "הנובל לספרות ילדים", ניתן לסופרים ולמאיירים שספריהם תרמו באופן משמעותי ומתמשך לעולם ספרות הילדים.

ספריה, שתורגמו ל-28 שפות, קצרו שבחים וזכו להערכה כלל עולמית. הם זכו פעמיים בפרס הספר הלאומי (National Book Award) ופעמיים במדליית ניוברי (John Newbery Medal), העיטורים הלאומיים הגבוהים ביותר בארצות הברית לספרי ילדים ומבוגרים צעירים (Young Adults).^[4]

אחד מספריה הנודעים, שתורגם גם לעברית, הוא ממלכת טרביתיה, שפורסם בשנת 1978,^[5] וקיבל, בין היתר, את מדליית ניוברי האמריקאית, והוכתר כספר הטוב ביותר לשנת 1977 על ידי כתב העת של ספריות בתי הספר.^[6] בנוסף, הספר עובד לסרט.^[7]

ביוגרפיה

קתרין פטרסון נולדה בשם קתרין וומלדורף^[1] בשנת 1932 להורים אמריקאים שחיו בסין, במסגרתם עבודתם כמסיונריים. לאחר שהיפנים פלשו לסין, וגברו הסיכויים למלחמה בין יפן וארצות הברית, חזרה המשפחה לארצות הברית. הסופרת מעידה על עצמה שניסתה לכתוב כבר בגיל חמש, הגיל שבו התחילה גם לקרוא, "פשוט כי לא יכולתי לשאת את המחשבה שאינני יכולה לעשות זאת". עד שהייתה בת שמונה עשרה העתיקו היא ומשפחתה את מקום מגוריהם שמונה עשרה פעמים. משום כך, רק דברים בודדים שכתבה שרדו.

לדבריה, כתב היד היחיד שכתבה בילדותה, שהיא מתגאה בו עד היום, הוא מכתב שכתבה בגיל שבע כשהתגוררה בשאנגחאי מתוך געגועים לאביה שחי בביתם הישן בסין באזור קרבות. לאחר השיבה לארצות הברית הם השתקעו בווינצ'סטר שבווירג'יניה^[8] והיא החלה את לימודיה במכללת קינג שבבריסטול, טנסי. במכללה, היא השקיעה את מרבית זמנה בקריאת ספרות אנגלית ואמריקאית. באותה תקופה גם לימדה בבית ספר כפרי בצפון וירג'יניה.^[9]

פטרסון מספרת שעל אף אהבת הקריאה העזה שלה, מעולם לא חלמה להיות סופרת וגם לא דמיינה שתעסוק בכך, לפחות לא עד שנות העשרים שלה. בגיל עשר שאפה להיות כוכבת קולנוע או מיסיונרית, ובגיל עשרים רצתה להתחתן ולהיות אמא לילדים רבים.^[10] על כן, לימודי כתבי הקודש (Bible) והנצרות שהחלה בשנת 1955 היו עוד צעד בדרך להגשמת חלום הילדות שלה, עבודה כמסיונרית בסין. את התואר למדה בבית הספר לתארים מתקדמים בריצ'מונד שבווירג'יניה.

בשנת 1957, שבה סיימה את לימודיה, שערי סין היו סגורים בפני אמריקאים. כיוון שכך, תקוותה להיות למיסיונרית בסין נגוזה ובעצת חבר/ה מיפן, היגרה לשם. למשך ארבע שנים התגוררה ביפן, למדה את השפה המקומית ועבדה שם. במדינה האסייתית, הכירה את מי שחשבה שתינשא לו ותכננה לבלות את המשך חייה ביפן. אך כשחזרה לארצות הברית לשנת לימוד בניו יורק, פגשה כומר פרסביטריאני שלדבריה, "שינה את המשך חיי פעם נוספת". הם התחתנו בשנת 1962.^[5]

לזוג ארבעה ילדים בגירים, שניים מהם ביולוגיים ושניים מאומצים, ושבעה נכדים.^[11] אחד הילדים, דייוויד, הוא תסריטאי ובמאי, שביים את הסרט "ממלכת טרביתיה". ג'ון, בן זוגה של פטרסון, נפטר בשנת 2013 בגיל 80.^[12]

קריירה

את הקריירה המקצועית שלה כסופרת החלה פטרסון בשנת 1964, כשהכנסייה הפרסבטריאנית במרילנד ביקשה ממנה לכתוב חומרים לתוכניות לימודים עבור תלמידי כיתות ה'-ו'. מאחר שהכנסייה היא זו שהעניקה לה מלגה בשעתה שאפשרה לה ללמוד ולעבוד ביפן, היא הרגישה מחויבת להיעתר לבקשה. במהלך העבודה, פטרסון התאהבה בכתיבה, והחליטה לכתוב ספרות בדיונית, שהייתה הסגנון המועדף עליה. בעצת חברתה לכנסייה במרילנד, נרשמה פטרסון לקורס כתיבה יוצרת למבוגרים, שסייע לה רבות כדי לעמוד במשימה שלקחה על עצמה.^[13]

ההשראה לספרה של פטרסון, ממלכת טרביתיה, הייתה מותה הטרגי והפתאומי של חברתו הטובה ביותר של בנה, דייוויד, ליסה היל, מפגיעת ברק. גם לספרה "גילי הופקינס הגדולה" (באנגלית: Great Gilly Hopkins), שנכתב באותה תקופה, היה קשר למציאות: פטרסון ומשפחתה היו משפחת אומנה, ופטרסון עצמה הרגישה שאינה עומדת בתפקיד כפי שהיה מצופה ממנה.^[14]

פטרסון כתבה יותר מ-40 ספרים, מרביתם ספרי ילדים. ספריה תורגמו ל-28 שפות, ורבים מהם זכו בפרסים והיו להצלחה כלל עולמית.^[15]

כך למשל, ספרה ממלכת טרביתיה (באנגלית: Bridge to Terabithia), זכה בפרס המדף של לואיס קרול (Lewis Carroll Shelf Award), במדליית ניוברי, (John Newbery Medal) והוכתר כספר הטוב ביותר לשנת 1977 על ידי עיתון ספריות בתי הספר האמריקאי (The School Library Journal). מלבד זאת, הוא קיבל פרסים בפולין, בהולנד ובצרפת. ספרה Jacob Have I Loved זכה גם הוא במדליית ניוברי לשנת 1981 והוכתר כספר הטוב ביותר על ידי עיתון ספריות בתי הספר בשנת 1980. נוסף לכך, הוא הספר הטוב ביותר בשנות ה-80 לפי איגוד הספריות האמריקאי (ALA). ספר אחר שכתבה פטרסון, The Great Gilly Hopkins, זכה, בין היתר, בפרס הספר הלאומי (National Book Award). גם ספרה The Master Puppeteer קיבל את הפרס הלאומי לספרי ילדים.^[15]

שניים מספריה של פטרסון, Bridge to Terabithia וThe Great Gilly Hopkins עובדו לסרטים, שביים בנה, דייוויד לורד פטרסון.^[7]

בשנת 2006, קיבלה פטרסון את פרס אסטריד לינדגרן (Astrid Lindgren Memorial Award) מממשלת שוודיה. עוד קודם לכן, בשנת 2000, קיבלה את התואר "אגדה חיה" (Living Legend) מספריית הקונגרס. הסופרת הייתה מועמדת מטעם ארצות הברית לפרס הנס כריסטיאן אנדרסן פעמיים, בשנת 1979 ובשנת 1989, וקיבלה אותו בשנת 1998.^[16]

נוסף לכך, היא בעלת תארים לשם כבוד באוניברסיטת מרילנד, במכללה הפרסביטריאנית בקרוליינה הדרומית, באוניברסיטת נוריץ' שבוורמונט, ממכללת קינג שבטנסי (שבה למדה) וממוסדות אקדמיים רבים נוספים בארצות הברית. יתר על כן, גם אוניברסיטת מאונט סנט וינסנט (Mount Saint Vincent University) שבנובה סקוטיה, קנדה, העניקה לה תואר לשם כבוד.^[17]

ספרים

A Midnight Clear: Stories for the Christmas Season
A Sense of Wonder
A Stubborn Sweetness and Other Stories for the Christmas Season
The Angel and the Donkey
Angels & Other Strangers
Blueberries for the Queen
Bread and Roses, Too
Bridge to Terabithia
Brother Sun, Sister Moon
Celia and the Sweet, Sweet Water
Come Sing, Jimmy Jo
Consider the Lilies
The Day of the Pelican
The Field of the Dogs
The Flint Heart
Flip-Flop Girl
Gates of Excellencek
The Great Gilly Hopkins
Images of God
The Invisible Child
Jacob Have I Loved
Jip: His Story
The King’s Equal
The Light of the World: The Life of Jesus for Children
Lyddie
Marvin One Too Many
Marvin’s Best Christmas Present Ever
The Master Puppeteer
Of Nightingales That Weep
Park’s Quest
Parzival: The Quest of the Grail Knight
Preacher’s Boy
Rebels of the Heavenly Kingdom
The Same Stuff as Stars
The Sign of the Chrysanthemum
The Smallest Cow in the World
The Spying Heart
Stories of My life
The Tale of the Mandarin Ducks
The Tongue-Cut Sparrow
Who Am I?
The Wide-Awake Princess

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קתרין פטרסון בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של קתרין פטרסון (באנגלית)

הערות שוליים

[הערה1-1] ¹ ² אתר ספריית הקונגרס

[2] האתר הרשמי של הסופרת

[3] אתר הקרן הלאומית

[4] ריאיון שקיימו עמה סטודנטים

[הערה3-5] ¹ ² אתר הקרן

[6] מתוך האתר שלה

[הערה5-7] ¹ ² אתר סרטים

[8] ראיון עמה באתר הרשמי

[9] מתוך אתר הקרן

[10] אתר ספריה לילדים

[11] שאלות ותשובות באתר הרשמי

[12] John B. Paterson Sr.

[13] אתר ספרייה לילדים

[14] שאלות ותשובות מהאתר הרשמי

[הערה7-15] ¹ ² ראיון שקיימו עימה סטודנטים

[16] רשימת פרסים באתר הרשמי

[17] רשימת תוארי כבוד מהאתר שלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]