רבאט
 סמל רבאט | |||||||||
 | |||||||||
| מראות בעיר | |||||||||
| מדינה / טריטוריה |
 מרוקו | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ראש העיר | אסמאא אע'לאלו | ||||||||
| שפה רשמית |
ערבית  | ||||||||
| תאריך ייסוד | המאה ה-3 לפנה"ס | ||||||||
| שטח | 118 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 87 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר | 572,717 (2014) | ||||||||
| ‑ במטרופולין | 1,787,307 (2010) | ||||||||
| ‑ צפיפות | 5,321 נפש לקמ"ר (2014) | ||||||||
| קואורדינטות | 33°58′23″N 6°53′24″W / 33.973°N 6.89°W | ||||||||
| אזור זמן | UTC | ||||||||
| www.rabat.ma | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
|
(למפת מרוקו רגילה) (למפת רבאט רגילה)  רבאט  | |||||||||
  | |||||||||
רַבַּאט (בערבית: الرباط, בתעתיק לעברית: אלרבאט; בברברית: ⵕⵕⴱⴰⵟ (ṛṛbaṭ)) היא בירת מרוקו. אוכלוסייתה של רבאט מונה כ־577,000 תושבים (2014). היא העיר השביעית בגודלה במדינה. העיר שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי, על גדתו המערבית של הנהר בו רגרג (Bou Regreg).
תולדותיה של רבאט מתחילות לפני 2,500 שנים, כאשר הפיניקים שלחו לאזור משלחת מחקר. רק שרידים מעטים נותרו מהם או מהרומים, שבאו אחריהם והקימו יישוב בשם סאלה. עתיקות העיר הרומית נמצאות מדרום למרכז העיר. רבאט שימשה כבירת התרבות הערבית לשנת 2003, ובשנת 2012 הוכרזה כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבאט היא עיר צעירה יחסית לערים אחרות במרוקו. היא צמחה משכנתה העתיקה יותר סלא. בעת העתיקה התקיימה בה עיר פיניקית בשם סלעת[1] או שעלת (אנ'),[2][3] שלאחר מכן הפכה למושבה הרומאית Sala Colonia (אנ') בה עדיין כתבו בפיניקית.[4] מילולית, רִבַּאט היא עיר ספר צבאית. ישנם מקורות שמציינים שהעיר הוקמה תחילה כמחנה צבאי תחת שליטתו של הח'ליף השני עומאר (שלט 634-644). בימי אל־מֻוַחִּדוּן באמצע המאה ה־12 הוקמה ברבאט מצודה ששימשה כבסיס צבאי עבור השליט עבד אל־מֻאְמִן. היא כונתה בתקופה זאת "רבאט אלפַתְח" (מצודת הניצחון) ומזה נגזר שמה הנוכחי "א־רבאט" שמשמעותו מצודה שנמצאת בעיר ספר צבאית. עם השנים השתנתה ההגייה מרִבַּאט לרַבַּאט, ככל הנראה בהשפעת הכיבוש הצרפתי.
בסוף המאה ה־12 פותחה רבאט והורחבה על ידי השליט יעקוב אל-מנצור שהפך אותה לזמן קצר לעיר הבירה של שושלת אל־מוואחידון. הוא בנה את חומות העיר, הרחיב אותה, והתחיל לבנות בה את מה שהיה אמור להיות המסגד הגדול בעולם, אך העבודות הופסקו לאחר פטירתו. מה שנותר ממפעל הבניה שלו הוא מגדל חסן הגדול שמזוהה עם רבאט עד היום.
לאחר ימיו של אל־מנצור איבדה רבאט מהחשיבות קצרת־הימים שלה, והייתה לעיר קטנה. רק במאה ה־17 עם בואם של מוריסקוס רבים (אנוסים מוסלמים שנשארו בספרד לאחר 1492 והתנצרו למראית עין), העיר התחדשה, התחזקה, ויצרה ביחד עם העיר סלא את רפובליקת סלא. בתקופה זאת התפתח ברבאט נמל חשוב שממנו יצאו ספינות למאבקים הימיים של אותן שנים בין המגרב לאירופה, אך גם שימש כמרכז לפעילות סחר בינלאומי. השליט מולאי סלימאן (1792–1822) העלאווי בנה בעיר מלאח (רובע יהודי מסוגר) שבו יהודי רבאט חויבו לגור. בשנת 1829 הופגזה העיר מהים על ידי אוסטריה, אך היא המשיכה להיות עיר נמל חשובה גם במהלך המאה ה־19.
בשנת 1912 רבאט כמו רוב מרוקו נהפכה למדינת חסות של צרפת. היה זה הנציב הצרפתי במרוקו הוברט ליוטאי שהחליט להעביר את בירת מרוקו מפאס לרבאט. ההחלטה נבעה משיקולים פוליטיים, מתוך האמונה שרבאט תהיה כס יציב לשלטון לעומת פאס אשר בעלת צביון יותר אסלאמי־דתי ונמצאת בפנים הארץ. האדריכל הצרפתי הנרי פרוסט הובא כדי לתכנן את "העיר החדשה" (Ville Nouvelle), הרובע המודרני של רבאט, ששימש כרובע שבו ישבו הפקידים והממשל לאורך שנות השלטון הצרפתי. בשנת 1956 מרוקו זכתה לעצמאותה מצרפת, והמלך מוחמד החמישי החליט שרבאט תישאר עיר הבירה של הממלכה. העיר מהווה מרכז עסקי וכלכלי של מרוקו ומקום מושב הממשלה.
קהילה יהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1948 חיו ברבאט כ־12,000 יהודים. שורשיה של קהילה זאת חוזרים לכל הפחות למאה ה־16, אז באו יהודים ממגורשי ספרד לעיר והשתתפו דרך הנמל שלה בסחר הבינלאומי בין המגרב לאירופה; מה שעורר את זעמם של סוחרי גנואה. באמצעות הקשרים המשפחתיים עם משפחות של מגורשי ספרד בארצות כגון הולנד הצטיינו היהודים המקומיים בסחר הבינלאומי מהעיר. במאה ה־19 מספר משפחות עשירות מרבאט (כגון משפחת מויאל ומשפחת בן־שמעון) ערכו עלייה לארץ ישראל דרך הים, והיו בין היתר אלו שחידשו את היישוב היהודי ביפו.
הקהילה היהודית בעיר ידעה גם רדיפות – בשנת 1792 מולאי יזיד הורה לטבוח ביהודי העיר, אך הסתפק לבסוף בהפקעת רכוש והטלת מס קולקטיבי גדול שפגע בקהילה קשות. בשנת 1807 הוקם המלאח של רבאט והיהודים גורשו אליו משאר חלקי העיר. תחת שלטון צרפתי מעמדה של רבאט כעיר הבירה של מרוקו משך אליה יהודים מערים אחרות, והקהילה בעיר צמחה מ־2,024 נפשות בשנת 1912 ל־12 אלף בשנת 1948. ברבאט הוקם בית הדין הרבני הראשי של מרוקו, שהראשון לעמוד בראשו היה הרב הידוע רפאל אנקווה. בנוסף פעלו בעיר מספר בתי ספר יהודים מודרניים, בעיקר של חברת כל ישראל חברים. בתקופה זאת החל תהליך של יציאת חלק מצעירי ואמידי הקהילה מהמלאח ומעבר למגורים ברובע האירופאי החדש של רבאט (ville nouvelle).
כמו בקרב שאר קהילות יהודי מרוקו, לאחר הקמת מדינת ישראל החל זרם הדרגתי של עלייה מרבאט לישראל הצעירה. אחרים היגרו בעיקר לצרפת וקנדה. קהילה יהודית בגודל משמעותי התקיימה בה עד לימי מלחמת יום כיפור, שלאחריה נותרו בעיר יהודים מעטים בלבד. בראשית המאה ה־21 חיו ברבאט מספר עשרות יהודים, ופעיל בה בית כנסת אחד ברובע החדש.[5] לאחרונה עבר שיפוץ בית הכנסת רבי שלום זאווי ברובע יהודי עתיק של העיר.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבאט שימשה כבירת התרבות הערבית לשנת 2003, ובשנת 2012 הוכרזה כאתר מורשת עולמית. היא משלבת בנייה עתיקה ומודרנית, תרבות מסורתית ועכשווית. בעיר שוכנת אוניברסיטת רבאט, אחת האוניברסיטאות המרכזיות של מרוקו ביחד עם אוניברסיטת אל־קרוויין בפאס. עוד שוכנים בעיר מוסדות תרבותיים כגון "תיאטרון מוחמד החמישי", מוזיאון ארכאולוגי וגלריות אמנות רבות. כמו כן פעילה בה סצנת צעירים ענפה, עם קבוצות כגון "ל'אפרטמנט 22" (אנ') קבוצה גדולה של אמנים צעירים היוצרים אמנות חזותית.
-
הארמון המלכותי -
שדרות מוחמד החמישי -
מרכז העיר בלילה -
מגדל חסן בעיר -
שער הכניסה הראשי למתחם ארמון המלך
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אקלים ברבאט | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 17.2 | 17.7 | 19.2 | 20.0 | 22.1 | 24.7 | 27.1 | 27.5 | 26.4 | 24.0 | 20.6 | 17.7 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 7.2 | 7.8 | 9.2 | 10.4 | 12.7 | 15.4 | 17.6 | 17.7 | 16.7 | 14.1 | 11.1 | 8.7 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 77.2 | 74.1 | 60.9 | 62.0 | 25.3 | 6.7 | 0.5 | 1.3 | 5.7 | 43.6 | 96.7 | 100.9 | 550 |
| מקור: BBC Weather | |||||||||||||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אוסף יהדות רבאט, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם יהודי
רבט (מרוקו), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Martín, Alfredo Mederos (2019). "North Africa: from the Atlantic to Algeria". In Doak, Brian R.; López-Ruiz, Carolina (eds.). The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean (באנגלית). Oxford University Press. p. 630. ISBN 978-0-19-049934-1.
- ^ Glenn Markoe, Phoenicians, Berkeley, 2000, עמ' 188, ISBN 0-520-22613-5
- ^ Janet L. Abu-Lughod, Rabat, urban apartheid in Morocco, Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1980, עמ' 35, 37–38, ISBN 978-1-4008-5303-8
- ^ Anna Gallina Zevi, Rita Turchetti, Méditerranée occidentale antique : les échanges : III seminario, Auditorium du Musée d'histoire, Marseille, 14-15 Mai 2004, Soveria Mannelli: Rubbettino, 2004, עמ' 224, ISBN 88-498-1116-0
- ^ Jessica Marglin. "Rabat-Salé." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014. Reference
 ערים ומושבות פיניקיות
| |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| כנען |
| ||||
| קיליקיה | אזתודי • אדון • לארטס (אנ') | ||||
| אי־כתיים/אלשי | כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ') | ||||
| יוון | רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ') | ||||
| מצרים | תחפנחס • מף • איפסמבול | ||||
| סיציליה | צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה | ||||
| שרדן | אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו | ||||
| קורסיקה | אלליה (אנ') | ||||
| מצר מלקרת | אנן • גול • אירנם • למפדוזה | ||||
| צפון אפריקה | תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר | ||||
| אישפניה | אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו | ||||
| האיים הבלאריים | איבשם (אנ') • מגן | ||||
| עוד | מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת | ||||