ריטה הייוורת'

ריטה הייוורת'
Rita Hayworth

לידה	17 באוקטובר 1918 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	14 במאי 1987 (בגיל 68) אפר וסט סייד, ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הולי קרוס
שם לידה	Margarita Carmen Cansino
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1923–1972 (כ־49 שנים)
מקום לימודים	התיכון לבנים ובנות תיכון אלכסנדר המילטון
בן או בת זוג	אורסון ולס (1943–1947) ג'יימס היל (1958–1961) Dick Haymes (1953–1955) הנסיך עלי ח'אן (27 במאי 1949–1953) Edward C. Judson (29 במאי 1937–1942)
צאצאים	Yasmin Aga Khan, Rebecca Welles
פרסים והוקרה	כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
פרופיל ב-IMDb
חתימה

ריטה הייוורת' (באנגלית: Rita Hayworth;‏ 17 באוקטובר 1918 – 14 במאי 1987, נולדה בשם מרגריטה קארמן קאנזינו) הייתה שחקנית אמריקנית ממוצא ספרדי. הייוורת' נחשבת לסמל המין הבולט בקולנוע של שנות ה-40.

קריירה

ריטה הייוורת', 1941

אביה של ריטה היגר לארצות הברית מספרד בשנת 1913. גם אביה וגם סבה היו רקדנים, משום כך היה זה אך טבעי שגם היא תמשיך את המסורת. בגיל שנתיים רקדה במופעים שונים לצד אביה. באחד המופעים ישב בקהל אחד ממנהלי חברת הסרטים פוקס, ועקב כך הוחתמה הייוורת' עם חברת פוקס על חוזה. באמצע שנות ה-30 החלה להופיע בתפקידי משנה בסרטים שונים. בעלה הראשון, אדוארד ג'ודסון, דאג בהמשך לכך שהיא תוחתם על חוזה חדש עם חברת הסרטים קולומביה. במהלך תקופה זו העניק לה הארי כהן, מנהל קולומביה, את שם הבמה ריטה הייוורת'.

בתחילה היא שיחקה ב-13 תפקידים קטנים יחסית עבור החברה לפני שהושאלה לחברת וורנר. היא שיחקה, בין השאר, לצד קרי גרנט בסרטו של הווארד הוקס "רק למלאכים יש כנפיים" בשנת 1939. הסרט המצליח הראשון בו כיכבה היה "בלונדינית התות" בשנת 1941, כן זכו להצלחה רבה הסרט "לעולם לא תהיה עשיר" (1941) בו שיחקה לצד פרד אסטר והסרט דם וחול לצידו של טיירון פאואר. בשנת 1944 שיחקה לצד ג'ין קלי בסרט "נערת השער". הפופולריות שלה אף עלתה לאחר שכיכבה בסרט "גילדה" בשנת 1946.

לאחר מכן החלה הקריירה הקולנועית שלה לדעוך. היא השתתפה בסרטים "הליידי משנחאי" (1947), "מיס סיידי תומפסון" (1953), "סלומי" (1953) ו"שולחנות נפרדים" (1958).

בשנות השישים השתתפה בסרטים "Circus world" (שנת 1964), "Money Trap" (שנת 1966) ו"Poppies Are Also Flowers" (שנת 1966). סרטה האחרון, "זעם האל", יצא לאקרנים בשנת 1972. בזכות תרומתה הרבה לקולנוע האמריקאי זכתה הייוורת' למשבצת בשדרת הכוכבים של הוליווד.

אזכורים בתרבות

הסצנה בסרט "לה דולצ'ה ויטה" של פדריקו פליני, בה נכנסת אניטה אקברג למזרקה ברומא לבושה בשמלת ערב שחורה, היא מחווה לדמותה של הייוורת' בסרט "גילדה".

בתחילת הסרט "גונבי האופניים" מדביק גיבור הסרט כרזות עם דמותה של הייוורת' ברומא.

בסרט "חומות של תקווה" תולה גיבור הסרט, אנדי דופריין, פוסטר שלה בחדרו בכלא. המקור לסרט, ספרו של סטיבן קינג, נקרא "ריטה היוורת' וגאולת שושנק".

בסרט "מלהולנד דרייב" תלויה כרזה של הסרט "גילדה", בכיכובה של ריטה הייוורת', בחדר המקלחת של גיבורת הסרט.

בסרט "נוטינג היל" מזכירה אנה, גיבורת הסרט, משפט שהייתה רגילה לומר ריטה הייוורת': "הם הולכים למיטה עם גילדה ומתעוררים איתי". המשפט נאמר בהקשר לחלום הגברי על נשים ועל האכזבה ממנו במציאות.

בפרק התשיעי של המיני-סדרה "אחים לנשק", מעדכן סרן לואיס ניקסון (מגולם על ידי רון ליווינגסטון) את חייליו בחדשות מהבית ומספר להם, למורת רוחם, שריטה הייוורת' מתחתנת.

בעונה ה3 של הסדרה סנגור במבחן the Lincoln lawyer מוזכר שמה.

חיים פרטיים

ריטה הייוורת', 1977

ריטה הייוורת' נישאה חמש פעמים. נישואיה הראשונים היו לאדוארד ג'ודסון (בשנים 1937–1943). בשנת 1942 התאהבה בשחקן ויקטור מאתור ובשל כך התגרשה מג'ודסון. לאחר שהרומן עם מאתור הסתיים, התחתנה עם במאי הקולנוע אורסון ולס בשנת 1943. לזוג נולדה בת, אך הנישואים לא החזיקו מעמד, וב-1948 הזוג התגרש. באותה שנה, במהלך הביקור הראשון שלה באירופה, פגשה את הנסיך עלי ח'אן, בנו של המנהיג המוסלמי אגא חאן השלישי. בשנת 1949 נישאה לו ונולדה להם בת, הנסיכה יסמין (נולדה ב-20 בדצמבר 1949). הזוג התגרש בשנת 1951. בין השנים 1953–1955 היא הייתה נשואה לזמר דיק היימס, ובין השנים 1958–1961 הייתה נשואה למפיק ג'יימס היל.

בתחילת שנות ה-60 חלתה במחלת אלצהיימר, אשר לא אובחנה עד שנות ה-80. הייוורת' נפטרה לבסוף ממחלתה זו ב-14 במאי 1987 בגיל 68.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריטה הייוורת' בוויקישיתוף

• ריטה הייוורת', ברשת החברתית Goodreads
• ריטה הייוורת', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ריטה הייוורת', באתר AllMovie (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר Metacritic (באנגלית)
• ריטה הייוורת', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ריטה הייוורת', באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר ספוטיפיי
• ריטה הייוורת', באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר Last.fm (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר AllMusic (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר דיזר
• ריטה הייוורת', באתר Yandex.Music (ברוסית)
• ריטה הייוורת', באתר Discogs (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר Genius
• ריטה הייוורת', באתר SecondHandSongs
• ריטה הייוורת', באתר טיידל (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר אמזון מיוזיק
• אורי קליין, השנאה העצמית של אלילת האהבה, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2011
• אורי קליין, מה הפך את ריטה הייוורת לסמל המין הגדול של אמריקה, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2018
• ריטה הייוורת', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ריטה הייוורת', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)