ריקי בן-ארי
 | |
| לידה |
1936 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
9 בינואר 2007 (בגיל 71 בערך) ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות |
| תקופת הפעילות |
מ-1956 |
  | |
ריקי בן ארי (1936 – 2007) הייתה מעצבת, יועצת, רשמת ומאיירת אופנה ישראלית, ומומחית לחיזוי מגמות בתחום זה. כמו כן הייתה מאיירת ספרים ועיתונות. בן ארי איירה לאורך השנים בעיתונים "מעריב", "הארץ", מגזין "את", וכן עבור "הטיימס" ו"הראלד טריביון"[1][2]. כמו כן, איירה מאות ספרי ילדים ומבוגרים[2], ועבדה כיועצת בתחום האופנה במכון היצוא הישראלי[3], וכן במרכזי תחזיות האופנה Wool Center ו־Promostyl שבפריז[4]. בן ארי כונתה בידי מעצבים אחרים "אורקל האופנה" בשל דיוק תחזיותיה[5].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ריקי בן ארי נולדה בשנת 1936 בתל אביב, תחת השם רבקה זיג[6]. בן ארי היא אחותו של העיתונאי ובמאי הטלוויזיה אדיר זיק[2]. לאחר שירותה הצבאי, למדה בן ארי לשנה בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז, ובמהלך לימודים אלה השתלמה גם באיור אופנה, וכן בציור כללי ותדמיתנות[7][8]. בסוף 1956 חזרה בן ארי לארץ, ופגשה את בעלה ג'קי בן ארי, עמו הולידה שני ילדים[8]. באותה שנה החלה בן ארי לעבוד במכון היצוא הישראלי כיועצת לענייני אופנה, בדגש על ייעוץ לתעשייה, תחזית צבע, גזרה ומגמות אופנה בחו"ל. בן ארי שימשה בתפקיד זה עד 1973[9]. במקביל לעבודה זו עבדה כמורה לאיור אופנה, כאשר בין תלמידיה במנו לילי שרון, ירון לונדון, נורית בת יער ורות יולס[7]. כמו כן עבדה ריקי כמאיירת ספרי ילדים ובאיור פרסומות בתחום האופנה[8]. איורים אלה משכו את תשומת לבה של יהודית חנוך, כתבת האופנה בעיתון מעריב, אשר ראתה איור של בן ארי בפרסומת בבית קולנוע, והציעה לה לאייר את מדורה[10][4]. מאוחר יותר החלה בן ארי לאייר עבור עיתון הארץ יחד עם תלמה תלמור[8][11], ועבור עיתונים בחו"ל כגון הטיימס, הראלד טריביון, ו־Marie Claire (Marie Claire)[2].
שיתוף הפעולה עם יהודית חנוך נמשך עד 1965, עת הציעו לבן ארי עבודה כמעצבת אופנה במפעל "אקרילן" לייצור סיבים אופטיים, שהיה אחד המפעלים הראשונים בארץ שהעסיקו עובדת בתפקיד זה[11][4]. באותה תקופה, מכון היצוא החל לפרסם תחזיות אופנה בינלאומית עבור יצרנים ומעצבים, והטיל על בן ארי את תפקיד מרכזת המידע והמאיירת בנושא[2]. במסגרת תפקיד זה, החלה בן ארי לדווח על הנעשה בתצוגות האופנה העלית בפאריס, תוך שליחת דוחו"ת מקיפים ואיורים למעצבי אופנה בארץ[8]. דיווחים אלה היוו החוט המקשר המרכזי בין עולם האופנה בארץ לבין אופנות העולם, כאשר מעצבים ישראלים נתנו לתחזיותיה מעמד מרכזי[10]. בשנת 1965 החלה בן ארי להתלוות אל כתבת האופנה סוזי מנקס, ולאייר את מאמריה באיוונינג סטנדרד והראלד טריביון[10]. במהלך ביקוריה בפריז, הוצעה לבן ארי עבודה במרכז תחזיות האופנה "Wool Center", בו עבדה לצד המעצבים קרל לגרפלד וסוניה ריקייל[6]. בשנת 1968 בן ארי החלה לעבוד כמאיירת במרכז התחזיות "פרומוסטיל" בפריז; במקביל, המשיכה לספק ייעוץ, להגדרתה "כמעט בהתנדבות", עבור מעצבי אופנה בישראל[12]. במסגרת עבודה זו, יצרה בן ארי מספר חידושים מקוריים, כגון חזיית משולשים רפויה בבגד ים ועיטורי פרווה בכובעים של חליפות סקי[2].
בשנת 1971 חזרה בן ארי ארצה, ועבדה כמעצבת אופנה במפעלים "בשן", "גלנויט", "אלסקה", "כיתן" ו"משכית", וכן ציירה דגמים וקטלוגים עבור "גוטקס" ו"ספורטלייף"[7]. בשנת 1976 פתחה ריקי מפעל עצמאי, אשר זכה להצלחה יחסית[13] אך נסגר בשנת 1980 בשל קשיי מימון[2]. לאחר מכן, חזרה בן ארי להיות מאיירת בפרומוסטיל בפריז, והמשיכה לעבוד שם עד פרוץ מלחמת המפרץ בשנת 1991, כאשר המעברים התכופים מצרפת לישראל נעשו מאתגרים עבורה[12]. עם חזרתה, הקימה בן ארי בוטיק ברחוב דיזנגוף בתל אביב אשר נסגר לאחר זמן קצר, ועיצבה במשך ארבע שנים קולקציה בשם "קורקט" עבור המשביר לצרכן, אך פוטרה משם כאשר התחלפה הנהלת הרשת[2]. פיטוריה של בן ארי גרמו לה להתרסקות כלכלית ונפשית, כאשר בשנות חייה האחרונות עסקה בן ארי בהוראת איור אופנה בביתה[2]. בשנת 2005 חזרה בן ארי לאייר עבור מוסף "סגנון" של עיתון מעריב, אך נפטרה זמן קצר לאחר מכן, ב-9 בינואר 2007[4].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריקי בן-ארי, דף שער בספרייה הלאומית
ריקי בן ארי (1936-2007), דף שער בספרייה הלאומית
- ארכיון ריקי בן-ארי, בספרייה הלאומית
- מידע על ריקי בן ארי בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של ריקי בן-ארי, באתר "סימניה"
- הנשים המאוירות של ריקי בן ארי, שרה פלד, באתר סלונה
- שרה ריפין, מספרת על עיתון האופנה "את" בשנות ה-70 ועל ותחזיות אופנה שציירה ריקי בן־ארי וכתבה יהודית חנוך, באתר מגזין את, 4 ביולי 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארכיון ריקי בן ארי, הספרייה הלאומית
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 אלי אשד, ריקי בן ארי: הכוהנת הגדולה של עולם האופנה, באתר המולטי יקום של אלי אשד, 03/30/2007
- ^ אורנה אילון, כתבת עיתון - 'מעשה בריקי העולמית', באתר הספרייה הלאומית, 1968
- ^ 1 2 3 4 ריקי בן - ארי הלכה לעולמה, באתר nrg
- ^ FASHION STATEMENT: DECODING ISRAELI DRESS, TLVstyle, 25/06/2018
- ^ 1 2 איתי יעקב, עלייתה ונפילתה של ריקי בן ארי: "מאיירת האופנה הטובה בעולם", באתר Xnet, 20 בנובמבר 2019
- ^ 1 2 3 אילה רז, חמישי: מתחילת שנות ה-60 עד מלחמת יום הכיפורים (1960-1973), חליפות העתים : מאה שנות אופנה בארץ-ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 196-197
- ^ 1 2 3 4 5 עילית מינמר, אופנה היא דרך חיים, באתר הארץ, 13 בינואר 2007
- ^ חוזה העסקה - ריקי בן ארי ומרכז האופנה, ארכיון ריקי בן ארי, הספרייה הלאומית
- ^ 1 2 3 שחר אטואן, נצח במשיכת קולמוס: 5 שנים למות מאיירת ומעצבת האופנה ריקי בן-ארי, באתר הארץ, 6 בינואר 2012
- ^ 1 2 דברים שלא סיפרתי על ריקי בן-ארי, באתר הבלוג של אילה רז, 21 בינואר 2012
- ^ 1 2 כתבת עיתון - רטרוספקטיבה לריקי בן ארי, באתר ארכיון ריקי בן ארי, הספרייה הלאומית, 13.12.1996
- ^ לריקי בן־ארי יש סגנון, דבר, 15 באוקטובר 1979
| בקרת זהויות |
|
|---|