שיין (סרט)
 | |
| מבוסס על |
Shane  |
|---|---|
| בימוי |
ג'ורג' סטיבנס |
| הופק בידי |
ג'ורג' סטיבנס |
| תסריט |
A. B. Guthrie Jr., ג'ק שר, ג'ק שפר |
| עריכה |
ויליאם הורנבאק |
| שחקנים ראשיים |
ג'ק פאלאנס Nancy Kulp אלן לד George J. Lewis אמיל מאייר אלן קורבי Steve Raines דייוויד לאד Beverly Washburn Ewing Miles Brown ג'ון דיירקס דוגלאס ספנסר אדגר ביוקאנן ברנדון דה ווילד ואן הפלין ג'ין ארתור לאונרד סטרונג אדית אוונסון אלישה קוק הבן בן ג'ונסון Alana Ladd ג'ורג' סטיבנס |
| מוזיקה |
ויקטור יאנג |
| צילום |
לויאל גריגס |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
פרמאונט |
| חברה מפיצה |
פרמאונט, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
23 באפריל 1953 |
| משך הקרנה |
118 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
מערבון, סרט דרמה, סרט רומנטי, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
| פרסים |
|
| סרט הבא |
Shane |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
שיין (באנגלית: Shane) הוא מערבון אמריקני מ-1953 שהפיק וביים ג'ורג' סטיבנס על פי תסריט שכתב גאת'רי, בהתבסס על רומן בעל אותו שם אותו כתב ג'ק שפר. כוכבי הסרט הם אלן לאד, ג'ין ארתור וואן הפלין, ובו משחקים גם ברנדון דה ווילד, איליישה קוק, ג'ק פאלאנס ובן ג'ונסון. הצלם הוא לויאל גריגס ומלחין הפסקול הוא ויקטור יאנג.[1]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זר מסתורי שקורא לעצמו שיין (אלן לאד) מגיע לעמק במערב ארצות הברית. במהרה מתברר שהוא אקדוחן, והוא מוצא את עצמו נסחף לריב בין החוואי הפשוט ג'ו סטארט (ואן הפלין) לבין ברון הבקר רב-העוצמה רופוס רייקר (אמיל מאייר), שרוצה להוציא בכוח מאדמתו את סטארט וכל חוואי אחר בעמק. שיין מקבל עבודה כעובד משק שכיר, ומגלה שג'ואי (ברנדון דה ווילד), בנו הצעיר של סטארט, מתיידד עמו ונמשך לכוחו ולמיומנותו בירי באקדח. שיין עצמו נמשך בניגוד לרצונו למריאן (ג'ין ארתור), אשתו המקסימה והנאה של סטארט.
כשהמתח גובר בין הפלגים, רייקר שוכר את ג'ק וילסון (ג'ק פאלאנס), אקדוחן מיומן. אחרי שוילסון הורג חוואי נוסף (איליישה קוק) שהתנגד לו, מחליט ג'ו סטארט לקחת על עצמו את המשימה להרוג את וילסון ורייקר ולהציל את העיר, אולם, שיין עוצר בעדו ומתעקש לעשות זאת במקומו. סטארט ושיין מתקוטטים לגבי מי ילך ויתעמת עם וילסון, שיין משתמש בחוסר ברירה באקדחו ומכה בראשו של ג'ו, ביודעו שזוהי הדרך היחידה שתמנע מג'ו להתמודד עם רייקר ולהיהרג. מכאן שיין הולך להתעמת עם וילסון בעימות המכריע שמביא את הסרט לשיאו, הוא הורג אותו ואת רייקר, אך נפצע תוך כדי קרב היריות. אחרי שהוא מדרבן את ג'ואי הצעיר לגדול, להיות חזק ולטפל בשני הוריו, רוכב שיין למקום לא ידוע.
כששיין רוכב הלאה, ג'ואי קורא לו, "לאבא יש דברים שהוא רוצה שתעשה! ואמא רוצה אותך. אני יודע שהיא רוצה." הסרט מסתיים כשג'ואי צועק "שיין! תחזור", בעודו צופה בשיין הרוכב לעבר ההרים.
תהליך ההפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם כי הסרט הוא בדוי, מרכיבים מהתפאורה לקוחים מקרב ג'ונסון קאונטי של ויומינג. הרקע הטבעי הוא הערבות הגבוהות ליד ג'קסון חול, ויומינג וצילומים רבים מציגים את מסיב גרנד טיטון המתגלה לעין במרחקים. צילומים נוספים נערכו ביער הלאומי סן ברנרדין, באייברסון ראנץ', קליפורניה צ'טסוורת ובאולפני סרטי פרמאונט בהוליווד, קליפורניה.
הבמאי ג'ורג' סטיבנס ליהק במקור את מונטגומרי קליפט לתפקיד שיין, ואת ויליאם הולדן לתפקיד ג'ו סטארט. כשהתברר ששניהם אינם פנויים, הסרט כמעט שננטש. סטיבנס ביקש מראש האולפנים, פרנק פרימן, רשימת שחקנים זמינים שיש להם חוזים. בתוך שלוש דקות, הוא בחר את אלן לאד, ואן הפלין וג'ין ארתור.
אף על פי שהסרט צולם בין יולי לאוקטובר 1951, הוא לא יצא לבתי הקולנוע עד 1953, בגלל מלאכת העריכה הרבה שביצע הבמאי סטיבנס. עלותו של הסרט הייתה כה גבוהה בשלב מסוים, שפרמאונט נשאו ונתנו עם הווארד יוז, שמאוחר יותר משך את ידיו מכך. האולפנים חשו שהסרט לעולם לא יכסה את הכספים שהושקעו בו. למעשה, בסופו של דבר הסרט הכניס רווחים נאים. סיפור אחר מוסר שפרמאונט עמדו להפיץ את הסרט כ"עוד מערבון" כשיוז צפה בטיוטת הסרט והציע לרכוש אותו בו במקום מפרמאונט עבור חברת RKO שלו. הצעתו של יוז גרמה לפרמאונט לשקול מחדש את אופן הפצתו של הסרט ולעשות זאת בקנה מידה נרחב.
ג'ין ארתור לא הייתה הבחירה הראשונה לגלם את דמותה של מריאן, הבחירה המקורית לתפקיד הייתה קתרין הפבורן. חרף העובדה שהיא לא שיחקה בסרט בחמש השנים שקדמו לכך, ארתור קיבלה את התפקיד לפי בקשתו של סטיבנס שעמו היא עבדה על שני סרטים קודמים שלה, The Talk of the Town (1942) ו-The More the Merrier (1943), עליו קיבלה את המועמדות היחידה שלה לפרס האוסקר. הופעתה בשיין הייתה הפעם האחרונה ששיחקה בקולנוע (כשהסרט צולם היא הייתה בת 50 שנה, מבוגרת בהרבה משני הכוכבים הגברים ששיחקו לצידה), אם כי היא הופיעה אחרי כן בתיאטרון ובסדרת טלוויזיה קצרת ימים.
ג'ק פאלאנס התקשה ברכיבה על סוסים, בעוד אלן לד התקשה בירי באקדח. הסצנה בה שיין מתרגל ירי לפני ג'ואי דרשה 116 צילומים. הסצנה שבה ג'ק פאלאנס מעפיל על הסוס הייתה למעשה סצנה שבה הוא צולם יורד מהסוס, אבל הציגו אותה אחורנית. כמו כן, המבוא המתוכנן המקורי שבו וילסון דוהר לתוך העיר הוחלף בזה שהוא פשוט צועד ביחד עם סוסו, שנדמה כמשפר את הכניסה על יד כך שהוא הופך אותו למאיים יותר.
הקרנת הסרט החלה בעיר ניו יורק באולם המוזיקה רדיו סיטי ב-23 באפריל 1953. לפי ה-Motion Picture Daily, "ביום הפתיחה במיוזיק הול האולם היה כמעט מלא. הקהל הריע בסיום קטע הקרב ושוב בתום הסרט."[2]
הקרנת הסרט הסתיימה ב-20 במאי 1953 כשהוא צבר הכנסות של $114,000 ברדיו סיטי.[2]
פרסים ומועמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]זכיות
- פרס האוסקר: הצילום הטוב ביותר, בצבע, לויאל גריגס; 1954.
מועמדויות
- פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, ג'ק פאלאנס;
- פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר ברנדון דה ווילד;
- פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, ג'ורג' סטיבנס;
- פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ג'ורג' סטיבנס;
- פרס אוסקר לתסריט הטוב ביותר, גאת'רי 1954.
- ב-1993 בחר ארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית בסרט שיין לשימור בידי ספריית הקונגרס בשל היותו "בעל חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית".
- הסרט ממוקם במקום ה-69 ברשימה המקורית של "100 הסרטים האמריקאיים הטובים ביותר בכל הזמנים" של מכון הסרטים האמריקאי, כשהרשימה עודכנה ב-2007, הוא עלה למקום 45.
- ביוני 2008 הכריז מכון הסרטים האמריקני על רשימת ה-10 הטובים ביותר מעשר" - עשרת הסרטים הטובים ביותר בעשר סוגות סרטים אמריקאיות "קלאסיות" - אחרי משאל של 1,500 אנשים מקהיליית הסרטים. שיין נבחר למקום השלישי בקטגוריית המערבונים.[3][4]
הכרה ממכון הסרטים האמריקני
- מקום 69 ברשימת 100 הסרטים הטובים ביותר ב-100 השנים האחרונות שהורכבה בשנת 1998.[5]
- רשימת הגיבורים והנבלים הנבחרים בקולנוע האמריקני ב-100 השנים האחרונות,
- שיין, גיבור, מקום 16.[6]
- מקום 47 ברשימת הציטטות הנבחרות מהסרטים האמריקנים ב-100 השנים האחרונות.
- "Shane. Shane. Come back!"
- מקום 53 ברשימת 100 הסרטים האמריקניים מעוררי ההשראה ביותר ב-100 השנים האחרונות.[7]
- מקום 45 ברשימת 100 הסרטים הטובים ביותר לשנת 2007.[8]
- מקום 3 בקטגוריית מערבונים - ברשימת 10 הסרטים הטובים ביותר ב-10 סוגות קולנועיות נבחרות בקולנוע האמריקני.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"שיין", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"שיין", באתר נטפליקס
"שיין", באתר AllMovie (באנגלית)
"שיין", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"שיין", באתר Metacritic (באנגלית)- "שיין", באתר אידיבי
"שיין", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- שיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "שיין" באתר TCM
- "שיין" באתר Filmsite
- ריק לימן, צפייה בסרטים עם: וודי אלן; חוזר ל'שיין', הניו יורק טיימס, 3 באוגוסט 2001
"שיין -גדול המערבונים ? מאת אלי אשד בבלוג "המולטי קיום של אלי אשד https://no666.wordpress.com/2018/11/04/%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d/
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "שיין", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ 1 2 "Para. Wide-Screen At Music Hall for Premiere of 'Shane'". Motion Picture Daily, April 8, 1953
- ^ מכון הסרטים האמריקני מכתיר את 10 הסרטים הטובים ביותר ב-10 סוגות קלאסיות ComingSoon.net .17 ביוני 2008
- ^ המערבונים הטובים ביותר, אתר מכון הסרטים האמריקני (afi.com)
- ^ AFI's 100 YEARS...100 MOVIES
- ^ AFI's 100 YEARS...100 HEROES & VILLAINS
- ^ AFI's 100 YEARS...100 CHEERS
- ^ AFI's 100 YEARS...100 MOVIES 10TH ANNIVERSARY EDITION
- ^ TOP TEN WESTERN
| בקרת זהויות |
|
|---|