תומאס קולמן דו פונט

תומאס קולמן דו פונט
T. Coleman du Pont
לידה	11 בדצמבר 1863; לואיוויל, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	11 בנובמבר 1930 (בגיל 66); וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית
שם לידה	Thomas Coleman du Pont
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Du Pont de Nemours Cemetery
השכלה	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; Urbana University ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	Alice du Pont
שושלת משפחת די פונט
אב	Bidermann Du Pont
אם	Ellen Coleman Du Pont
צאצאים	Francis Victor du Pont; אליס האונספילד דו פונט באק
	7 ביולי 1921 – 6 בנובמבר 1922; (שנה)
	→ ג'וזיה אוליבר וולקוט תומאס פ. בייארד ג'וניור ←
	4 במרץ 1925 – 4 במרץ 1927; (שנתיים)
	→ לואיס הייזלר בול
	4 במרץ 1927 – 8 בדצמבר 1928; (שנה)
	דניאל הייסטינגס ←

תומאס קולמן דו פונט (באנגלית: Thomas Coleman du Pont‏; 11 בדצמבר 1863 – 11 בנובמבר 1930) היה מהנדס ופוליטיקאי אמריקאי מגרינוויל, דלאוור. בנוסף, הוא היה נשיא EI du Pont de Nemours and Company, וחבר במפלגה הרפובליקנית שכיהן בחלקים משתי קדנציות כסנאטור ארצות הברית מדלאוור.^[1]

ביוגרפיה

ראשית חייו ומשפחתו

דו פונט נולד בלואיוויל, קנטקי. הוא היה בן דודו של הסנאטור האמריקני הנרי א. דו פונט ונין של אלייתייר אירנה דו פונט, מייסד EI du Pont de Nemours and Company. דו פונט למד במכינה באוניברסיטת אורבנה וקיבל תואר הנדסי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. בזמן שהותו ב-MIT, הוא הוכנס לאחוות סיגמא צ'י.

הוא התחתן עם בת דודתו, אליס אלסי דו פונט (נכדתו של צ'ארלס הראשון דו פונט), ובשנת 1891 נולדה להם בת, אליס האונספילד דו פונט. ב-1921, אליס הצעירה נישאה לקלייטון דאגלס באק, סנאטור אמריקאי לעתיד ומושל דלאוור לשתי כהונות. היא ירשה את בית משפחתו של אביה, בואנה ויסטה, ובשנת 1965 מכרו אותו בני הזוג למדינת דלאוור תמורת $1. המדינה מפעילה אותו כעת כמרכז הכנסים בואנה ויסטה. הוא התווסף למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1971. ^[2]

קריירה עסקית

דו פונט החל את הקריירה שלו במכרות הפחם של המשפחה, חברת הפחם והברזל המרכזית, ועד מהרה חיפש הזדמנויות במסילות ברזל. בשנת 1894, הוא החל לעבוד כמנהל הכללי של חברת הרכבות ג'ונסון סטריט בג'ונסטאון, פנסילבניה.

עם בני דודיו, אלפרד הראשון דו פונט ופייר דו פונט, תומאס קולמן דו פונט רכש את עסקי הנפץ של המשפחה בדלאוור. הוא כיהן כנשיא מ-1902 עד 1915, ובמהלכן פיקח על רכישות של יותר ממאה מתחרים. הוא היה שחקן מפתח בהקמת חברת האחזקות, EI du Pont de Nemours Company מניו ג'רזי. ב-1907 נתבעה חברת דופונט בגין הפרות של הגבלים עסקיים; הוא מכר את חלקו בעסק ב-1914.

לתומאס קולמן דו פונט הייתה שליטה במלון מקאלפין, קלרידג' אטלנטיק סיטי, ווליק'ס ובתי מלון אמריקאים אחרים. יחד עם לוציוס מ. בומר, נשיא תאגיד Boomer-du Pont Properties Corporation ובעלה של ג'ורג'ינה בומר, דו פונט החזיק במספר מלונות אחרים. ב-1918 הם רכשו את מלון וולדורף אסטוריה בניו יורק, ב-1920 את מלון וילארד בוושינגטון הבירה, וב-1925 רכשה החברה את מלון בלוויו-סטרטפורד בפילדלפיה מיורשיו של המייסד, ג'ורג' ק. בולדט. ^[3] ^[4] ^[5]

בשנת 1915, דו פונט רכש את השליטה בחברת אקוויטי לייף מג'יי. פי. מורגן ^[6] והיה אחראי לבניין בניין אקוויטי לייף בניו יורק, בעבר הבניין הגדול ביותר בעיר. ^[7]

הכביש המהיר דופונט

בשנת 1908, דו פונט הציע דרך מודרנית שעתידה לעבור לאורכה של דלאוור מסלבוויל צפונה לווילמינגטון כחלק מצעד פילנתרופי. כביש זה תוכנן כדי לשפר את הנסיעה ולהביא פיתוח כלכלי למחוזות קנט וסאסקס. הכביש המהיר של דופונט היה אמור להיות מעוצב לפי השדרות הגדולות של אירופה והיה אמור להיות ברוחב של 200 רגל (61 מטרים) המורכב מ-40 רגל (12 מטרים) כביש רחב לרכבים שלצדיהם קווי חשמליות כפולים, 30 רגל (9.1 מטרים) כבישים רחבים לכלי רכב כבדים, 15 רגל (4.6 מטרים) כבישים רחבים לא סלולים לסוסים, ומדרכות. כלי עזר היו אמורים להיקבר מתחת לכבישי הסוסים. הכביש המהיר אמור היה לכלול גם תחנות ניסוי חקלאיות ומונומנטים לצורך מדידות עתידיות. הכנסות עגלות יעזרו לשלם עבור בניית הכביש.

לאחר שנבנו חלקים מהכביש המהיר של דופונט, חלקים אלו תוכננו להיות מועברים למדינה ללא תשלום. Coleman DuPont Road, Inc. הוקם בשנת 1911 והחלה בניית הכביש המהיר של דופונט.^[8] כביש דופונט נבנה בסופו של דבר ככביש בטון דו מסלולי ברוחב 60 רגל (18 מטרים) עם 32 רגל (9.8 מטרים) כביש רחב.

מחלקת הכבישים המהירים של מדינת דלאוור השתלטה על הבנייה וכביש דופונט הושלם ב-1923 כשהקטע האחרון ליד אודסה הסתיים. כביש דופונט היה ברכה לדרום דלאוור, שבעבר היה מבודד כלכלית מהערים הגדולות בצפון מזרח. יחד עם עליית הרכב, הכביש המהיר זירז את צמיחתם של חופי דלאוור על ידי שיפור ניכר בגישה לחוף עבור תיירים מצפון דלאוור ומחלקים סמוכים של המגלופוליס של צפון מזרח ארצות הברית. דרום דלאוור גם התפתחה לאזור חקלאות מרכזי של משאיות בשל הגישה הרבה יותר לשווקים עירוניים. לא הסתמכו עוד באופן מלא על מסילות הברזל להובלת הסחורה שלהם, חקלאים במחוזות סאסקס וקנט יכלו לשווק את הפירות, הירקות והתרנגולות שלהם ישירות לצרכנים בצפון.

הכביש המהיר של דופונט הפך ל-US 113 בין סלביוויל לדובר ו-US 13 בין דובר לווילמינגטון.^[9]

קריירה פוליטית

דו פונט פרש מפעילות עסקית ב-1915 והיה מעורב בפוליטיקה של המפלגה הרפובליקנית, כחבר בוועדה הלאומית הרפובליקנית מ-1908 עד 1930. תחת הנהגתו התרחש בעיקר האיחוד של הרפובליקנים של האיחוד והרפובליקנים הרגילים שחזרו יחד ובנו את המפלגה הרפובליקנית של דלאוור המודרנית.

דו פונט מונה לסנאט האמריקני ב-7 ביולי 1921, כדי למלא את המשרה הפנויה שנגרמה בעקבות התפטרותו של הסנאטור האמריקני ג'וזיה או. וולקוט. במהלך קדנציה זו כיהן עם הרוב הרפובליקני בקונגרס ה-67. עם זאת, הוא הפסיד בבחירות להשלים את הקדנציה בבחירות מיוחדות ב-7 בנובמבר 1922. באותו יום הוא גם הפסיד בבחירות לכהונה המלאה שאחריה, ובשני המקרים הפסיד לדמוקרט תומאס פ. בייארד הבן, עורך דין מווילמינגטון שהיה נשוי לאחד מבני דודיו של דו פונט.

דו פונט נבחר לסנאט האמריקני בשנת 1924, כשהוא מביס את הסנאטור הרפובליקני המכהן ל. הייזלר בול על המועמדות, והמשיך להביס את הדמוקרט ג'יימס מ. טוננל, עורך דין בג'ורג'טאון, דלאוור. במהלך קדנציה זו כיהן עם הרוב הרפובליקני בקונגרס ה-69 וה-70, עד שבעיות בריאות גרמו לו להתפטר.

בסך הכל, דו פונט כיהן בשתי קדנציות נפרדות, האחת מ-7 ביולי 1921 עד 21 בנובמבר 1922, בתקופת ממשלו של נשיא ארצות הברית וורן ג'י הרדינג, והשנייה מ-4 במרץ 1925 עד 9 בדצמבר 1928, במהלך ממשלו של נשיא ארצות הברית קלווין קולידג'. בשנת 1927, הוא הציג הצעת חוק שהציעה לבנות "כביש מהיר מחוף לחוף, ברוחב חמש מאות רגל, ישיר ככל האפשר מהאוקיינוס האטלנטי לחוף האוקיינוס השקט". עם זאת, הכביש המהיר המוצע הזה מעולם לא נסלל, בין השאר בשל הלחצים הכלכליים של השפל הגדול. ^[10] שנות חייו המאוחרות התאפיינו בהשתמעותו בשערוריית טיפוט דום, ובתביעות משפטיות על עסקאות נדל"ן שונות בפלורידה. בשנת 1922, דו פונט ואשתו תרמו רכוש במפרץ צ'ספיק במרילנד למועצת דל-מאר-ווה של הצופים של אמריקה לצורך פיתוח מה שידוע כיום כמחנה רודני. ^[11]

מותו

דו פונט סבל מסרטן הגרון ומת ב-11 בנובמבר 1930 בווילמינגטון, דלאוור. הוא נקבר בבית הקברות דו פונט דה נמור בגרינוויל, דלאוור.^[1]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תומאס קולמן דו פונט בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² "T. Coleman du Pont, Ex-Senator, is Dead". New York Times. 12 בנובמבר 1930. p. 19. נבדק ב-21 ביולי 2007. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Buena Vista History" (PDF). State of Delaware. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-21 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ "COLEMAN DU PONT PURCHASES THE WALDORF-ASTORIA". The New York Times. 3 בפברואר 1918. p. 1. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
^ "DU PONT INTERESTS BUY THE MARTINIQUE". The New York Times. 3 באוקטובר 1919. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
^ "DU PONT GETS THE WILLARD". The New York Times. 5 במאי 1920. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
^ "T.C. DU PONT BUYS EQUITABLE LIFE". The New York Times. 1 ביוני 1915. p. 1. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
^ "EQUITABLE SITE BRINGS $14,000,000". The New York Times. 13 באוגוסט 1912. p. 1. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Delaware State Highway Department Annual Report" (PDF) (1958 ed.). Dover, Delaware: Delaware State Highway Department. 1958: 4–13. נבדק ב-13 בנובמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
^ "Annual Report of the State Highway Department" (PDF) (1925 ed.). Dover, Delaware: Delaware State Highway Department. 31 בדצמבר 1925: 17. נבדק ב-18 בנובמבר 2010. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
^ Axline, Jon (22 בינואר 2024). "A Massive Undertaking: Constructing Montana's Interstate Highways, 1956–1988". Montana: The Magazine of Western History. 63 (3): 46–96. JSTOR 24416216. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Boy Scouts Give Thanks for Gift". Wilmington Morning News. 17 בנובמבר 1927. p. 13. {{cite news}}: (עזרה)

[obit-1] ¹ ² "T. Coleman du Pont, Ex-Senator, is Dead". New York Times. 12 בנובמבר 1930. p. 19. נבדק ב-21 ביולי 2007. {{cite news}}: (עזרה)

[2] "Buena Vista History" (PDF). State of Delaware. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-21 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[3] "COLEMAN DU PONT PURCHASES THE WALDORF-ASTORIA". The New York Times. 3 בפברואר 1918. p. 1. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)

[4] "DU PONT INTERESTS BUY THE MARTINIQUE". The New York Times. 3 באוקטובר 1919. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)

[5] "DU PONT GETS THE WILLARD". The New York Times. 5 במאי 1920. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)

[6] "T.C. DU PONT BUYS EQUITABLE LIFE". The New York Times. 1 ביוני 1915. p. 1. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)

[7] "EQUITABLE SITE BRINGS $14,000,000". The New York Times. 13 באוגוסט 1912. p. 1. נבדק ב-28 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)

[1958_report-8] "Delaware State Highway Department Annual Report" (PDF) (1958 ed.). Dover, Delaware: Delaware State Highway Department. 1958: 4–13. נבדק ב-13 בנובמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)

[1925_report-9] "Annual Report of the State Highway Department" (PDF) (1925 ed.). Dover, Delaware: Delaware State Highway Department. 31 בדצמבר 1925: 17. נבדק ב-18 בנובמבר 2010. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)

[10] Axline, Jon (22 בינואר 2024). "A Massive Undertaking: Constructing Montana's Interstate Highways, 1956–1988". Montana: The Magazine of Western History. 63 (3): 46–96. JSTOR 24416216. {{cite journal}}: (עזרה)

[11] "Boy Scouts Give Thanks for Gift". Wilmington Morning News. 17 בנובמבר 1927. p. 13. {{cite news}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]