תקופת הצרות
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש צורך בעריכה מסיבית ותיקוני העברית בערך.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש צורך בעריכה מסיבית ותיקוני העברית בערך. | |
תקופת הצרות (ברוסית: Смутное время) הייתה תקופת משבר בהיסטוריה של רוסיה שהייתה נתונה תחת שלטון רוסיה הצארית. תקופה זו החלה בשנת 1598, עם מותו של פיודור הראשון, והסתיימה בשנת 1613, עם עלייתו לשלטון של מיכאל הראשון.
התקופה החלה לאחר מותו של שליט רוסיה הצארית פיודור הראשון, שהיה ידוע בתור מנהיג חלש עם מוגבלות שכלית. פיודור מת ללא יורש עצר וגרם לקריסתה של שושלת רוריק. לאחר מותו החל מאבק ירושה אלים שכלל מספר רב של טענות לא לגיטימיות לבעלות על התואר שליט הצאר. בתקופה זו, בין השנים 1691-1603, התרחש רעב עצום שגרם למותה של שליש מהאוכלוסייה. במהלך תקופה זו רוסיה הותקפה על ידי האיחוד הפולני-ליטאי, במסגרת מלחמת רוסיה-פולין, בו נכבשה, עד גירוש האיחוד משטחים רוסיים בשנת 1612. תקופה זו ידועה בתור אחת התקופות הסוערות ביותר בהיסטוריה של רוסיה - התקופה מאופיינת בחוסר יציבות, אנרכיה, מלחמה, ובמשבר פוליטי, כלכלי וחברתי קשה.
רקע המשבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]איוואן האיום, שליט רוסיה הצארית בשנים 1547-1575 ומייסד רוסיה הצארית, היה אביהם של פיודור הראשון וצארייביץ' איוואן איוואנוביץ'. יורש העצר הטבעי לתואר הצאר היה איוואן איוואביץ הצארייביץ', בנו הבכור של איוואן. אולם ב-19 בנובמבר 1581 נהרג הצארייביץ' על ידי אביו בטעות, במהלך התקף זעם - תופעה שהייתה שכיחה אצל איוואן. בנו הצעיר, פיודור, הפך ליורש העצר היחיד לתואר, בלית ברירה. אך לא היה כשיר לנשיאת תואר הצאר עקב המוגבלות השכלית ממנה סבל.
עם מותו של איוואן האיום ב-28 בנובמבר 1584, הוכתר פיודור כצאר. עם זאת, הוא לא החזיק בכל כוח השלטון. אחיה של אימו, יועצו האישי ובויאר, בוריס גודונוב, הכריז על עצמו כצאר באותה עת ביחד עם פיודור. פיודור, שסבל ממוגבלות שכלית והיה ידוע בתור שליט חלש מאוד, לא היה כשיר לניהול, ובוריס שימש בתור סגנו לתואר הצאר עד מותו של פיודור בשנת 1598.
תחילת המשבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיודור הראשון היה האדם האחרון בשושלת רוריק אליה שושלת השלטון השתייכה. לפיודור לא היו בנים, ולכן לתואר הצאר לא היה יורש עצר מוחלט. עם מותו של פיודור, תואר הצאר עבר לאשתו של פיודור, אירנה. אירנה הפכה לנזירה תשעה ימים אחרי מינויה כצארית, והתואר עבר לבוריס גודונוב, סגנו לתואר של פיודור. בוריס נבחר להיות צאר באופן חוקי בהחלטת זמסקי סובור. עם מינויו לצאר, פסק שלטון שושלת רוריק ברוסיה.
תחת שלטונו של בוריס סבלה רוסיה מקשיים. בשנים 1601-1603 נכנסה רוסיה לתקופה של רעב גדול שגרם למותה של כשליש מאוכלוסיית רוסיה. היבול גדל בקצב מאוד איטי והטמפרטורות בלילות בחודשי הקיץ צנחו בצורה קיצונית. המשטר החל לחלק כסף ומזון לאזרחים עניים במוסקבה, והעיר הוצפה בכמות אדירה של פליטים, דבר שגרם להחמרה במשבר הכלכלי. באזורים מרוחקים יותר סבלו המקומיים מבצורת כבדה והתפרצויות של מגפות. התנגדות הבויארים לשלטון התעצמה, והמונים שהשתייכו לקבוצות בראש בני אצולה משושלת רומנוב התנגדו לשלטו וסירבו להישמע לשליט שהוא בויאר.
דמיטרי הכוזב הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]על רקע זה הופיע דמיטרי הכוזב הראשון. בפגישה עם מלך פולין, זיגמונט השלישי, הבטיח דמיטרי שלאחר קבלת השלטון ברוסיה, יעביר לשליטת פולין שטחים משמעותיים מהמדינה, יעניק את תמיכתו בהפצת הנצרות הקתולית ברוסיה, ויפעל לאיחוד בין המדינות. בהתאם, הוא קיבל תמיכה ממלך פולין, זיגמונט השלישי, והחל בפלישה לרוסיה הצארית בתמיכת האצולה הפולנית. בעיצומה של מערכה צבאית, ב-13 באפריל 1605, בוריס גודונוב נפטר והשלטון הועבר לבנו. אולם הצבא התנגד לשליט החדש ובתחילת יוני 1605 הוא נהרג במסגרת הפיכה שלטונית. ב-20 ביוני 1605 דמיטרי הכוזב הראשון נכנס עם צבאו למוסקבה. חלק ניכר מהאצולה המוסקבאית, כולל אלמנתו של איוואן הרביעי (אמו של הנסיך דמיטרי), הכירו בו כבנו של הצאר וכיורש העצר. אך לא כל האצולה תמכה במהלך. קבוצה בראשות וסילי שויסקי החלה להפיץ שמועות שהצאר המיועד אינו יורש העצר הלגיטימי. הקושרים נתפסו ורובם הוצאו להורג. שויסקי עצמו קיבל חנינה.
דמיטרי לא עמד מאחורי ההבטחות שנתן לפולנים. התנהגות הפולנים, שהעבירו מספר תפקידי מפתח בשלטון לידם, גרמה לקרע בין השלטון לבין חלק משמעותי של האצולה הרוסית וכלל האוכלוסייה. בשנת 1606 שויסקי ארגן קשר נוסף. הפעם הוא נחל הצלחה, וב-17 במאי 1606 דמיטרי הכוזב הראשון נהרג.
שלטון וסילי שויסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שעלה וסילי שויסקי לשלטון החלה בדרום התקוממת איכרים. חלק ניכר של האוכלוסייה לא תמך בשלטונו, ובנוסף, הופיע טוען חדש לכתר, דמיטרי הכוזב השני. לקראת סוף שנת 1608 רוב המדינה הייתה בשליטתו. בשליטת הצאר היו הערים מוסקבה, קולומנה, סמולנסק, ניז'ני נובגורוד, קאזאן וערים נוספות במזרח המדינה. כתוצאה מחולשת השלטון החלו פלישות של הורדת נוגאי, וכוחות של חאנות קרים הגיעו עד לאזורים במרכז רוסיה, דבר שלא התרחש כבר תקופה ארוכה. במקביל, כוחות של פולנים וליטאים, שהיו חלק מצבא דמיטרי הכוזב השני, פלשו לערים רבות והטילו מיסים על ערים שבשליטתם. בתחילת 1609 היו לצבא הצאר, בראשות מיכאל סקופין-שויסקי, כמה הצלחות בשדה הקרב, אך גם כמה הפסדים בקרבות חשובים. ממשלת שויסקי חתמה על חוזה עם שוודיה, לפיו הרוסים יעבירו שטחים נכבדים לשליטה שוודית בתמורה לתמיכה צבאית. כוחות של כ-15 אלף שכירי חרב שוודים הועברו לרוסיה. הצבא המשותף הצליח להתקדם בשדה הקרב וזכה לכמה הצלחות. המצור על מוסקבה הופסק ודמיטרי הכוזב השני נאלץ לעזוב את המחנה שלו בפרברי מוסקבה ולהימלט. ב-12 במרץ 1610, צבאו של מיכאל סקופין-שויסקי, אחיינו של הצאר ואסילי, נכנס למוסקבה. באופן מפתיע, ב-29 באפריל המפקד הצעיר והאהוד נפטר. על פי הגרסה המקובלת, הוא הורעל בהוראת וסילי שויסקי עצמו, שפחד מהתמיכה בו בקרב האצולה ומהאהדה לה הוא זכה. הצבא, תחת פיקודו של דמיטרי שויסקי, אחיו של הצאר, יצא ממוסקבה במטרה לשחרר את העיר סמולנסק ממצור של צבא זיגמונט השלישי, מלך פולין. ב-4 ביולי 1610 התרחש קרב קלושינו. הרוסים נחלו תבוסה מוחצת וצבאם התפזר. תוך זמן קצר וסילי שויסקי סולק מהשלטון על ידי הבויארים, הפולנים נכנסו למוסקבה וכל משפחת שויסקי הועברה לוורשה.
שליטה בויארית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תבוסת הצבא בקרב קלושינו הביאה לכך שווסילי שויסקי סולק מן השלטון והשליטה הועברה למועצה של 7 בויארים (מסטסלבסקי, טרובצקוי, אובולנסקי, רומנוב, ליקוב ושרמטייב). האצולה המוסקבאית נשבעה אמונים לנסיך הפולני ולדיסלאב, ובמהלך 20–21 בספטמבר 1610 הפולנים נכנסו למוסקבה. הביזה שביצעו הכוחות הפולנים וההבדלים בין האמונה הקתולית לאורתודוקסית, הביאו לכך שמספר ערים בצפון-מערב ובמזרח המדינה התנגדו למהלך ולא הסכימו להכיר בנסיך הפולני כצאר חדש. ב-17 במרץ 1611, הפולנים, שסברו כי המהומות אשר התקיימו בשוק של מוסקבה מהוות את תחילתה של התקוממות, רצחו מעל 7,000 מתושבי העיר. בתגובה התארגן צבא מתנדבים בראשות וויוודה של ריאזן פרוקופי ליאפונוב בערים שהתנגדו לנסיך וולדיסלאב. צבא המתנדבים הגיע לפרברי מוסקבה והחל קרב על כיבושה. בעקבות מאבקים פנימיים, ליאפונוב נהרג וצבא המתנדבים התפזר. באותה שנה כוחות של חאנות קרים פלשו לאזור ריאזן. לאחר 20 חודשי מצור נפלה העיר סמולנסק לידי הפולנים. נוסף על כך, השוודים פירקו את הברית הצבאית עם הרוסים והחלו בכיבוש ערים בצפון השטח הרוסי הידוע בשם מלחמת אינגריה.
בשנת 1612 החל להתארגן צבא מתנדבים שני בראשות קוזמה מינים שהזמין את הנסיך דמיטרי פוז'ארסקי לניהול המערכה הצבאית. בפברואר 1612 כבש הצבא את ירוסלבל ובמשך ארבעה חודשים המתין, כשבתווך קיים התארגנות ואימונים בעיר זו. בתקופה זו נשקלה מועמדות של נסיך שוודי לתפקיד הצאר, אך מועמדות זו לא הגיעה לכדי בשלות. בספטמבר 1612 כוח פולני כבש את וולגדה וכמעט כל תושביה נהרגו. ב-30 באוגוסט 1612 צבא המתנדבים יצא מירוסלבל לכיוון מוסקבה, וב-1 בספטמבר 1612 הקרב על מוסקבה (1612) התחיל. בתחילת נובמבר 1612 הצבא הרוסי כבש את העיר. למרות זאת, הכוחות הפולנים בעיר התבצרו בקרמלין. ב-17 בנובמבר 1612, רק כאשר לכוחות הפולנים אזלה האספקה, הפיקוד הפולני בעיר חתם על הסכם כניעה וכוחותיו עזבו את העיר.
בחירת הצאר החדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתאם לכרוז שפורסם ב-10 בנובמבר 1612 הוחלט על אספת זמסקי סובור ועל בחירת צאר חדש. כל עיר הייתה צריכה לשלוח משלחת בהרכב של עשרה אנשים. מלך פולין זיגמונט ניסה לכבוש את מוסקבה מחדש, אך בהיעדר כוח גדול מספיק נאלץ לסגת.
בינואר 1613 החלו הישיבות של זמסקי סובור. 4 מועמדים נשקלו: וסאילי שויסקי, וורטינסקי, טרובצקוי ומיכאל רומנוב. ב-7 בפברואר התקיימה בחירת הצאר החדש. ההכרזה הרשמית נדחתה עד ל-21 בפברואר, במטרה לוודא שהבחירה (במיכאל רומנוב) מקובלת על כל שכבות האוכלוסייה.
עם בחירת הצאר החדש, השלטון המרכזי השתרש והסתיימה תקופת הצרות.
השלכות תקופת הצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה הסתיימה תוך אבדות טריטוריאליות קשות לרוסיה הצארית. אזור סמולנסק אבד לעשרות שנים וחלק משמעותי במזרח חבל קרליה עבר לשוודיה. רוב אוכלוסיית קרליה עזבה ועברה לשטחים פנימיים של רוסיה. רוסיה איבדה את המוצא למפרץ הפיני. השוודים עזבו את נובגורוד רק בשנת 1617 והותירו אחריהם עיר הרוסה.
כלכלת המדינה סבלה קשות. השטח המעובד באזורים רבים קטן פי 20 ומספר האיכרים קטן פי 4. על-פי הערכות, אף במחצית המאה ה-17 האוכלוסייה במספר אזורים ראשיים הייתה קטנה מזו שהייתה במחצית המאה ה-16.
תיאור בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך השנים הופקו סרטים רבים על התקופה ועל דמותו של בוריס גודונוב, כמו סדרת הטלוויזיה "גודונוב".
ב-2007 יצא לאקרנים סרט הקולנוע "1612" שזכה להצלחה מסחרית. ב-2015 הופק סרט אנימציה על התקופה בשם "המצודה: מגן וחרב", בהפקת אולפני ההנפשה מלניצה ו-CTB Films.
באפריל 2024, אולפני Cyberia Nova הפיצו את משחק התפקידים Smuta שפותח במשך שנתיים בתמיכת ממשלת רוסיה ואף הוא מתמקד בהיסטוריה של תקופת הצרות. במקביל לפיתוח המשחק, הבמאי דז'אניק פאיזייב נשכר לעבוד על סדרת טלוויזיה שעלילתה תתרחש בתקופת הצרות.
