תרופות אנטי-אפילפטיות
תרופות אנטי-אפילפטיות הן קבוצה מגוונת של תרופות המשמשות בטיפול בהתקפים אפילפטיים. כמו כן ישנו שימוש גובר והולך בתרופות אנטי-אפילפטיות בטיפול בהפרעה דו-קוטבית בעקבות דיווחים על כך שרבות מהן פועלות כמייצבות מצבי רוח. מטרת התרופות נוגדות הפרכוסים היא לדכא את הירי (שליחת פולסים חשמליים) המהיר והמוגזם של תאי עצב (נוירונים) שהוא הגורם להתחלת התקף. תרופה נוגדת פרכוסים יעילה תמנע את התפשטות ההתקף במוח ותציע הגנה נגד השפעות אקסיטוטוקסיות העלולות לגרום לנזק מוחי. אקסיטוטוקסיות (excitotoxicity, אנ') היא נזק או מוות של תאי עצב בעקבות חשיפה מוגברת לנוירוטרסמיטרים מסוימים, ובעיקר גלוטמט, הגורמת לפעילות יתר של התא. יש מחקרים הקובעים שתרופות נוגדות פרכוסים הן עצמן קשורות ל-IQ נמוך אצל ילדים,[1] אך מחקרים אלה שנויים במחלוקת בהתחשב בסכנה שהתקפים אפילפטיים עלולים להציב בפני ילדים. תרופות נוגדות פרכוסים נקראות, בצורה מדויקת יותר, תרופות אנטי-אפילפטיות ולפעמים מכנים אותן תרופות נוגדות התקפים. בעוד שנוגדות פרכוסים הוא תיאור הולם של תרופות אנטי-אפילפטיות הוא לא מבחין בהבדל בין פרכוסים ואפילפסיה. התקפים לא אפילפטיים הם נפוצים למדי וסוגים אלה של התקפים לא יגיבו לתרופה אנטי-אפילפטית. באפילפסיה השטח בקורטקס הוא רגיש יתר על המידה וניתן לעיתים קרובות לאמת את הפגיעה על ידי EEG או MEG. תרופות אנטי-אפילפטיות עוזרות להפחית את הרגישות באזור זה ובכך למנוע התקפים אפילפטיים.
רוב המטרות המולקולריות של התרופות נוגדות הפרכוסים הן תעלות יונים ממותגות מתח בתעלות הנתרן ומרכיבים במערכת ה-GABA כולל קולטני GABAA, מובילי GAT-1 GABA ו-GABA טרנסאמינאז (אנזים).[2] מטרות אחרות כוללות תעלות יונים ממותגות מתח בתעלות הסידן, SVA2A ו-α2δ.[3][4]
מספר תרופות אנטי-אפילפטיות הראו תוצאות אנטי-אפילפטיות בסוגי אפילפסיה אצל בעלי חיים. ממצאים אלו מרמזים על כך שהן יכולות למנוע את ההתפתחות הצפויה של האפילפסיה או לעצור (ואף להפוך) את התפתחות האפילפסיה. עם זאת, אף תרופה לא הוכיחה שהיא יכולה למנוע אפילפטוגנסיס (התפתחות אפילפסיה אחרי פגיעה, כגון פגיעת ראש) בניסויים בבני אדם.[5]
אישור
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיטה הרגילה להשיג אישור עבור תרופה היא להראות את היעילות שלה בהשוואה לפלצבו, או שהיא יותר יעילה מאשר תרופה קיימת. במונותרפיה (כשנוטלים רק תרופה אחת) זה נחשב לא אתי לנהל ניסוי בפלצבו על תרופה חדשה בעלת יעילות לא וודאית. זאת משום שאפילפסיה שלא מטפלים בה חושפת את המטופל לסכנה גדולה, אפילו עד מוות. לכן, השימוש, בכמעט כל התרופות האנטי-אפילפטיות החדשות, הוא כתרופה נוספת. חולים שהאפילפסיה שלהם אינה נשלטת על ידי התרופות שלהם (כלומר, הם חסינים לטיפול) נבחרים על מנת לבחון אם הוספת התרופה תוביל לשיפור בתכיפות ההתקפים בהשוואה לפלצבו.[5]
ברגע שיש ביטחון שהתרופה תהיה יעילה במונותרפיה נעשים ניסויים בהם משווים את התרופה לסטנדרט הקיים. להתקפים שמקורם מוקדי התרופה האופיינית היא קארבאמזפין. למרות השקתן של יותר מעשר תרופות חדשות מ-1990 אף אחת לא התגלתה כיעילה יותר מהקבוצה הישנה יותר הכוללת: קאראבמזפין, ולפוראט, (Sodium Valproate) ופניטואין. היעדר היתרון על טיפול קיים יחד עם היעדר ניסויים מבוקרים בפלצבו גורם לכך שרק מעט תרופות חדשות זכו לאישור ה-FDA לטיפול ראשוני במונותרפיה. אף על פי שאין אישור מה-FDA, הרי האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה והאגודה האמריקאית לאפילפסיה ממליצות על כמה מהתרופות החדשות האלה בתרופה מונותרפית ראשונה.[5]
תרופות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברשימה הבאה התאריכים בסוגריים הם המוקדמים ביותר בהם אושר להשתמש בתרופה.
אלדהידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פאראלדהיד (1882). אחת מהתרופות נוגדות הפרכוסים המוקדמות ביותר. משתמשים בה עדיין בטיפול בסטטוס אפילפטיקוס,[6] במיוחד במקומות בהם אין אמצעי החייאה.
אלכוהוליים ארומטיים אָליליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטיריפנטול (דיאקומיט Diacomit) (2001). לשימוש באפילפסיה מיוקלונית קשה בגיל הרך.
ברביטורטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברביטורטים הן תרופות המאטות את מערכת העצבים המרכזית ולכן גורמות לקשת רחבה של תופעות לוואי מרוגע קל ועד הרדמה.
- פנוברביטל (phenobarbital) (1912).
- מתילפנוברביטל (Methylphenobarbital) (1935). ידוע בארצות הברית בשם מפוברביטל (mephobarbital) (1952). לא משווקת יותר בבריטניה.
- מתרביטאל (Metharbital) (1952). לא משווקת יותר בארצות הברית ובבריטניה.
- בארבקסאלקון (Barbexaclone) (1982). משתמשים בה רק במדינות אחדות באירופה.
פנוברביטל הייתה התרופה נוגדת הפרכוסים העיקרית מ-1912 עד פיתוחה של פניטואין ב-1938. משתמשים בפנוברביטל לעיתים נדירות בטיפול באפילפסיה אצל חולים חדשים משום שיש תרופות אחרות יעילות והן פחות מרדימות. משתמשים בזריקות של פנוברביטל סודיום על מנת לעצור פרכוסים קשים או סטטוס אפילפטיקוס. אבל משתמשים קודם כל בתרופות בנזודיאזפינים כמו לוראזפאם, דיאזפאם או מידזולאם (lorazepam, diazepam, midazolam).
בנזודיאזפינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בנזודיאזפינים
הבנזודיאזפינים הם מחלקה של תרופות בעלות תכונות היפנוטיות, נוגדות חרדה, נוגדות פרכוסים, גורמות לאמנזיה ולהרפיית שרירים. בנזודיאזפינים פועלים כמדכאי מערכת העצבים המרכזית. העוצמה היחסית של כל אחת מתכונות אלו בכל אחד מהבנזודיאזפינים משתנה במידה רבה ומשפיעה על התופעות שעבורן מתווים אותן. שימוש ארוך טווח עלול להיות בעייתי בשל פיתוח סבילות לאפקטים נוגדי הפרכוסים ותלות בהן.[7][8][9][10] מבין התרופות הרבות השייכות למחלקה זו משתמשים רק במיעוטן לטיפול באפילפסיה.
- קלובאזאם (Clobazam) (1979). משתמשים בה במיוחד לטווח קצר בגיל המחזור הנשי אצל נשים עם אפילפסיה של וסת.
- קלונאזפאם (Clonazepam) (1974)
- קלוראזפאט (Clorazepate) (1972)
בבנזודיאזפינים הבאים משתמשים כדי לטפל בסטטוס אפילפטיקוס:
- דיאזפאם (Diazepam) (1963). יכול להינתן באופן רקטאלי על ידי מטפלים מנוסים.
- מידאזולאם (Midazolam) נמצא בשימוש גובר והולך כאלטרנטיבה לדיאזפאם. תרופה מסיסה זו מותזת בצדי הפה אבל לא נבלעת. היא נספגת במהירת על ידי הריר בפה.
- לוראזפאם (Lorazepam) (1972) ניתנת כניטראזפאם (Nitrazepam), טמזפאם (Temazepam) ובמיוחד נימטאזפאם (Nimetazepam). אלה הן תרופות נוגדות פרכוסים חזקות אבל השימוש בהן נדיר בשל תופעות הלוואי שלהן – הרדמה ופגיעה ביכולת המוטורית.
ברומידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אשלגן ברומי (1857). טיפול היעיל המוקדם ביותר באפילפסיה. לא הייתה תרופה טובה יותר עד פנוברביטל ב-1912. עדיין משתמשים בה כתרופה נוגדת פרכוסים אצל חתולים וכלבים.
קרבאמאטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פלבאמאט (Felbamate) (1993). השימוש בתרופה נוגדת פרכוסים חזקה זאת מאוד מוגבל בשל תופעות לוואי מסכנות חיים שיש לה.
קארבוקסאמידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קארבאמזפין
- קארבאמזפין (Carbamazepine) (1963). תרופה נוגדת פרכוסים פופולרית. ניתן להשיגה כתרופות גנריות.
- אוקסקארבאזפין (Oxcarbazepine) (1990). נגזרת של קארבאמזפין בעלת יעילות דומה אבל בעלת פחות תופעות לוואי וכן יש לה פחות השפעות הדדיות עם תרופות אחרות.[11]
- אסליקרבאזפין אצטאט (Eslicarbazepine acetate) (2009)
חומצות שומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – חומצות שומן
- תרופות הוולפוראט – חומצה ולפרואית, דפלפט, סודיום ולפוראט ודיוולפרואקס סודיום (1967) (divalproex sodium)
- ויגבטרין (1989) (Vigabatrin)
- פרוגאביד (Progabide)
- טיאגאבין (Tiagabine) (1996)
ויגאבאטרין ופרוגאביד קשורות גם ל-GABA
נגזרת של פרוקטוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פרוקטוז
- טופירמאט (1995) (Topiramate)
אנלוגים של GABA
[עריכת קוד מקור | עריכה]הידנטואינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתוטואין (1957) (Ethotoin)
- פניטואין (1938) (Phenytoin)
- מפניטואין (Mephenytoin)
- פוספניטואין (1996) (Fosphenytoin)
אוקסזולידינדיונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פראמתאדיון (Paramethadione)
- טרימתאדיון (1946) (Trimethadione)
- אתאדיון (Ethadione)
פרופיונאטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בקלאמיד (Beclamide)
פרימידינדיונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרימידון (1952) (Primidone)
פירולידינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – לבטיראצטם
- בריוואראצטאם (Brivaracetam)
- לבטיראצטם (1999) (Levetiracetam)
- סלטראצטם (Seletracetam)
סוקסינימידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתוסוקסימיד (1955) (Ethosuximide)
- פנסוקסימיד (Phensuximide)
- מסוקסימיד (Mesuximide)
סולפונמידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אצטזולאמיד (1953) (Acetazolamide)
- סולטיאם (Sulthiame)
- מתאזולאמיד (Methazolamide)
- זוניסאמיד (2000) (Zonisamide)
טריאזינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – למוטריג'ין
- למוטריג'ין (1990) (Lamotrigine)
שתנן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שתנן
- פנטוריד (Pheneturide)
- פנאצמיד (Phenacemide)
ולפרוילאמידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אמיד
- ולפרומיד (Valpromide)
- ולנוקטאמיד (Valnoctamide)
אחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פראמפאנל (perampanel)
טיפול וקווים מנחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הקווים המנחים של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה והאגודה האמריקאית לאפילפסיה[12] חולים חדשים שאובחנו יתחילו טיפול בתרופות נוגדות פרכוסים סטנדרטיות כמו קאראבמזפין, פניטואין, חומצה ולפרואית/סודיום ולפוראט, פנוברביטל או בתרופות החדשות גאבאפנטין, למוטריג'ין, אוקסקרבאזפין או טופירמאט. הבחירה בנוגדי הפרכוסים תלויה בחולה האינדיבידואלי.[12] התרופות החדשות והישנות, כאחד, יעילות במידה שווה לגבי אפילפסיה שהתחילה לאחרונה.[12] לתרופות החדשות יש, בדרך כלל, פחות תופעות לוואי.[12] לגבי התקפים מוקדיים או מעורבים שאובחנו לאחרונה יש הוכחות ששימוש בגאבאפנטין, למוטריג'ין, אוקסקרבאזפין או טופירמאט, בעדיפות כמונותרפיה (טיפול העושה שימוש בשיטה טיפולית אחת בלבד).[12] ניתן לכלול למוטריג'ין באפשרויות הטיפול עבור ילדים שאובחנו לאחרונה בהתקפי ניתוק.[12]
ישנם מקרים בהם הטיפול התרופתי לא נמצא יעיל מספיק בהורדת תדירותם ועצמתם של ההתקפים האפילפטיים, וזאת גם לאחר ניסוי מספר משפחות שונות של תרופות. לעיתים מתרחשת סיטואציה זו בעקבות התפתחות סבילות לתרופות נוגדות הפרכוסים. מצב זה נקרא intractable epilepsy והוא מהווה אתגר רפואי גדול וכן קושי רב לחולה בניהול חיי יום יום תקינים. על פח הערכות בארצות הברית, אחד מכל שלושה חולי אפילפסיה עשוי להגיע למצב זה[13]. אפילפסיה עמידה בפני תרפות נפוצה במקרים בהם הסיבה למחלה קשורה בגידול מוחי[14]. שורת הטיפול האחרונה המוצעת לחולים אלו עשויה להיות ניתוח להסרה או לבידוד המוקד האפילפטוגני.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרופה נוגדת הפרכוסים הראשונה הייתה ברומיד שהוצעה ב-1857 על ידי צ'ארלס לוקוק[15] שהשתמש בה לטיפול בנשים עם "אפילפסיה היסטרית" (כנראה, אפילפסיה וסתית). פוטאסיום ברומיד היה ידוע גם כגורם אין-אונות אצל גברים. הרשויות הסיקו מכך שפוטאסיום ברומיד יחליש את ההתרגשות המינית שנחשבה כגורם להתקפים. למעשה הברומיד היה יעיל נגד אפילפסיה וכן גרם לאין-אונות. היום ידוע שאין-אונות היא תופעת לוואי של טיפול בברומיד ואינו קשור להשפעות האנטי-אפילפטיות שלו. בנוסף זה השפיע גם על ההתנהגות מה שהעלה את הרעיון של 'אישיות אפילפטית' שהייתה, למעשה, תוצאה של הטיפול בתרופה.
בפנוברביטל השתמשו לראשונה ב-1912 בשל התכונות המרדימות שלה ותכונותיה האנטי-אפילפטיות. בשנות ה-30 הובילו ההתפתחויות במחקר אפילפסיה על בעלי חיים לפיתוחה של פניטואין על ידי טרייסי פטנאם (Tracy Putnam) ו-ה. יוסטון מריט (H. Houston Merritt). היתרון של פניטואין היה שהיא טיפלה בהתקפים אפילפטיים תוך הרדמה פחותה לעומת פנוברביטל.[16]
רשימת התרופות נוגדות הפרכוסים ושמותיהן בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן טבלה ובה רשימת התרופות נוגדות הפרכוסים הכוללת: תאריך התחלת השיווק כפי שאושר בארצות הברית. הסוכנות האירופית לתרופות אישרה כמה תרופות באיחוד האירופי. כמה מן התרופות המצוינות בטבלה כבר לא משווקות יותר. כמו כן כוללת הרשימה את השמות המסחריים של התרופות בארץ.
| שם התרופה | תעתיק לעברית | שם מסחרי | שם מסחרי בארץ | שמות מסחריים נוספים | תאריך התחלת השיווק בארצות הברית |
|---|---|---|---|---|---|
| oxcarbazepine | אוקסקארבאזפין | Trileptal | טרילפטין[17] |
|
14 בינואר 2000 |
| acetazolamide | אצטזולמיד | Diamox |
|
27 ביולי 1953 | |
| ethotoin | אתוטואין | Peganone |
לא משווקת בארץ |
22 באפריל 1957 | |
| ethosuximide | אתוסוקימיד | Zarontin | 2 בנובמבר 1960 | ||
| gabapentin | גאבאפנטין | Neurontin | נאורוטין | 30 בדצמבר 1993 | |
| diazepam | דיאזפאם | Valium | ואליום[18] |
|
15 בנובמבר 1963 |
| divalproex sodium | דיוואלפרואקס סודיום | Depakote |
|
||
| vigabatrin | ויגבטרין | Sabril | סברילן[19] |
|
|
| sulthiame | סולטיאם | Ospolot | אוספולוט |
|
|
| zonisamide | זוניסאמיד | Zonegram |
|
27 במרץ 2000 | |
| valproic acid | חומצה ולפרואית | Depakote | דפלפט |
|
דצמבר 1977 |
| topiramate | טופירמאט | Topamax | טופמקס[20] |
|
24 בדצמבר 1996 |
| tiagabine | טיגאבין | Gabitril |
לא משווקת בארץ |
30 בספטמבר 1997 | |
| trimethadione | טרימתאדיון | Tridione |
לא ברור אם משווקות בארץ |
25 בינואר 1946 | |
| levetiracetam | לבטיראצטם | Keppra | קפרה |
|
30 בנובמבר 1999 |
| sulthiame | סולטיאם | Ospolot | אוספולוט |
|
|
| lamotrigine | למוטריג'ין | Lamictal | למיקטל |
|
27 בדצמבר 1994 |
| lacosamide | לקוסאמיד | Vimpat | וימפאט[21] |
|
|
| mephenytoin | מפניטואין | Mesantoin |
לא משווקת בארץ |
26 באוקטובר 1946 | |
| methazolamide | מתזולאמיד | Neptazane |
|
26 בינואר 1959 | |
| methsuximide | מתסוקימיד | Celontin |
|
8 בפברואר 1952 | |
| metharbital | מתרביטל | Gemonil |
לא משווקת בארץ. שיווקה הסתיים ב-1990 |
1952 | |
| sodium valproate | סודיום ולפוראט | Depalept | דפלפט / דפלפט כרונו[22] |
|
דצמבר 1977 |
| stiripentol | סטיריפנטול | Diacomit |
|
5 בדצמבר 2001 | |
| fosphenytoin | פוספניטואין | פוספניטואין |
|
5 באוגוסט 1996 | |
| felabamate | פלבאמאט | Felbatol[23] |
הוצאה משימוש ואינה בסל התרופות (משמשת במקרים חריגים של אפילפסיה עמידה לתרופות[24]) |
לפני כ-20 שנה | |
| phenobarbital | פנוברביטל | פנוברביטל/לומינאל | פנוברביטל[25] |
|
1912 |
| phenytoin | פניטואין | Dilantin/Epanutin | אפנוטין[26] |
|
1938 |
| phensuximide | פנסוקסימיד | 1953 | |||
| pregabalin | פרגאבאלין | Lyrica | ליריקה[27] |
|
30 בדצמבר 2004 |
| primidone | פרימידון | Prysoline | פריזולין (רקח)[28] | 8 במרץ 1954 | |
| clobazam | קלובאזאם | Frisium | פריזיום (סנופי אוונטיס)[29] | 25 באוקטובר 2011 בשם Onfi | |
| clonazepam | קלונאזפאם | Klonopin/Rivotril | ריווטריל[30] |
|
4 ביוני 1975 |
| carbamazepine | קארבאמזפין | Tegretol | טגרטול[31] |
|
15 ביולי 1974 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "הפסקת טיפול בנוגדי כפיון", באתר ויקירפואה
- רשימת תרופות אנטי-אפילפטיות
- תרופות לאפילפסיה באתר כמוני
- תרופות אנטיאפילפטיות חדישות - דור שלישי(הקישור אינו פעיל)
- ד"ר מיכאל דובלין וד"ר יהודית מנליס, 2005, תרופות אנטיאפילפטיות(הקישור אינו פעיל)
תרופות נגד פרכוסים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Loring, David W (1 בספטמבר 2005). "Cognitive Side Effects of Antiepileptic Drugs in Children". Psychiatric Times. XXII (10).
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Rogawski MA, Löscher W. The neurobiology of antiepileptic drugs. Nat Rev Neurosci. 2004 Jul;5(7):553-564. PMID 15208697
- ^ Rogawski MA, Bazil CW. New molecular targets for antiepileptic drugs: α2δ, SV2A, and K(v)7/KCNQ/M potassium channels. Curr Neurol Neurosci Rep. 2008 Jul;8(4):345-352. PMID 18590620
- ^ Meldrum BS, Rogawski MA. Molecular targets for antiepileptic drug development. Neurotherapeutics. 2007 Jan;4(1):18-61. PMID 17199015
- ^ 1 2 3 Abou-Khalil BW (2007). "Comparative monotherapy trials and the clinical treatment of epilepsy". Epilepsy currents / American Epilepsy Society. 7 (5): 127–9. doi:10.1111/j.1535-7511.2007.00198.x. PMC 2043140. PMID 17998971.
- ^ תרופות להשראת שינה
- ^ Browne TR (במאי 1976). "Clonazepam. A review of a new anticonvulsant drug". Arch Neurol. 33 (5): 326–32. PMID 817697.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Isojärvi, JI; Tokola RA (בדצמבר 1998). "Benzodiazepines in the treatment of epilepsy in people with intellectual disability". J Intellect Disabil Res. 42 (1): 80–92. PMID 10030438.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Tomson T; Svanborg E; Wedlund JE (במאי–יוני 1986). "Nonconvulsive status epilepticus". Epilepsia. 27 (3): 276–85. doi:10.1111/j.1528-1157.1986.tb03540.x. PMID 3698940.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Djurić, M; Marjanović B; Zamurović D (במאי–יוני 2001). "[West syndrome--new therapeutic approach]". Srp Arh Celok Lek. 129 (1): 72–7. PMID 15637997.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ י. שילר. אפילפסיה, עמ' 63
- ^ 1 2 3 4 5 6 AAN Guideline Summary for CLINICIANS EFFICACY AND TOLERABILITY OF THE NEW ANTIEPILEPTIC DRUGS, I: TREATMENT OF NEW ONSET EPILEPSY (Full Article, April 2004)
- ^ Intractable Epilepsy, stanfordhealthcare.org (באנגלית)
- ^ Drug Resistant Epilepsy - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
- ^ Charles Locock 1st Baronet 1799 – 1875
- ^ Eadie MJ, Bladin PF (2001). A Disease Once Sacred: a History of the Medical Understanding of Epilepsy.
- ^ אוקסקארבאזפין, באתר Infomed
- ^ ואליום, באתר Infomed
- ^ סברילן, באתר Infomed
- ^ טופמקס, באתר Infomed
- ^ המחקר הקליני שלב III: Vimpat מדגים פחות חלקי הופעת ההתקפים לעומת פלצבו במבוגרים עם אפילפסיה, 12 במרץ 2010
- ^ דפלפט, באתר Infomed
- ^ Felbatol, באתר drugs
- ^ ד"ר אלי הימן על פלבמאט, בפורום אפילפסיה - ילדים, באתר starmed
- ^ פנוברביטאל, באתר Infomed
- ^ אפנוטין, באתר Infomed
- ^ ליריקה, באתר Infomed
- ^ פריזולין, באתר Infomed
- ^ פריזיום, באתר Infomed
- ^ ריווטריל/קלונקס, באתר Infomed
- ^ טגרטול, באתר Infomed
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.