M26 פרשינג

‏M26 פרשינג

מידע כללי
סוג	טנק בינוני–כבד
מדינה מייצרת
יצרן	Detroit Arsenal Tank Plant
שנת ייצור	1945 (1946)
תקופת השימוש	1945–הווה (כ־79 שנים)
דגם קודם	M4 שרמן
דגם עוקב	M47 פטון
מערכה מרכזית	שרות עם הארמייה השלישית בריין התחתון לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה
יחידות שיוצרו	2,212
מידע טכני
אורך	8.78 מטר עם תותח קדימה
רוחב	3.51 מטר
גובה	2.78 מטרים
משקל	41.7 טון
מהירות	40 קמ"ש על כביש (45 קמ"ש על כביש)
טווח פעולה	161 ק"מ (148 ק"מ)
מנוע	בנזין 470 כ"ס (דיזל 740 כ"ס)
שריון	13-102 מילימטר
צוות	5
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 90 מ"מ
חימוש משני	שני מקלעים 7.62 מ"מ מקלע נוסף בקוטר של 12.7 מ"מ בצריח

M26 פֵּרְשִׁינְג (באנגלית: M26 Pershing) היה טנק אמריקאי בינוני-כבד, שיוצר בארצות הברית לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. הטנק לא השתתף במלחמה במספרים גדולים.

רקע

הפרשינג (על שם גנרל הצבאות ג'ון פרשינג, מפקד צבא המשלוח האמריקני לצרפת במלחמת העולם הראשונה), נועד למעשה להחליף את ה־M4 שרמן בתפקיד הטנק העיקרי של צבא ארצות הברית. בניגוד לשרמן ששקל מעט יותר מ-30 טון, שקל הפרשינג מעל 40 טון, ובכך למעשה מתח את גבולות ההגדרה "טנק בינוני". בגלל בעיית הסיווג הוא הוגדר לבסוף כטנק כבד, על אף שנועד למלא את תפקידי השרמן. הסיבה להבדל במשקל לעומת השרמן הייתה פשוטה - השרמן לא היה מסוגל להתמודד בתנאים שווים עם הטנקים הגרמניים, במיוחד הפנתר והטיגר. האמריקאים הבינו כי הפתרון הוא בטנק כבד יותר, שישמש בתפקיד של טנק בינוני (למעשה הם פיגרו בכך אחרי הגרמנים שהתייחסו לפנתר כטנק בינוני על אף ששקל מעל ל-40 טון). ב-1943 החל הפיתוח של הטנק, ובאוקטובר 1944 החל הייצור.

M26 פרשינג

הטנק היה גדול מהשרמן אם כי נמוך יותר, ושקל 42 טון. ההבדל במשקל נבע מעובי שריון שהגיע במקומות העבים ל-102 מילימטר. הטנק צויד בתותח בקוטר 90 מילימטר, שהיה מסוגל לחדור 150 מילימטר שריון בטווח של 2,000 מטר. המנוע היה מנוע בנזין בן 470 כוחות סוס, והניע את הטנק למהירות מרבית של 40 קמ"ש. המנוע ותיבת ההילוכים היו החיסרון העיקרי של הטנק, שכן היו חלשים מדי ובלתי אמינים. צוות של חמישה תפעל את הטנק. 310 טנקי M26 הגיעו לאירופה לפני תום המלחמה, והשתתפו בלחימה בריין התחתון. הטנק היווה שיפור עצום לעומת קודמו, ובמפגשים עם פנתרים וטיגרים הוכיח את עצמו כשווה להם. גרסה מיוחדת של הפרשינג, שהייתה חמושה בתותח 90 מילימטר ארוך יותר אף השמידה טנק מסוג קניגסטיגר. 2,350 טנקים מסוג זה יוצרו.

לאחר מלחמת העולם השנייה פנו האמריקאים להיערכות לעימות אפשרי עם ברית המועצות. הבעיה הייתה קשה: השרמן המיושן, עדיין הטנק העיקרי של האמריקאים, ניצב בפני טנקי T-34 ו-IS-2 הסובייטיים המעולים. האמריקאים נאלצו לפעול מהר על מנת לשפר את מצבם והחליטו לפתח טנק בינוני חדש, ובמקביל לשדרג את ה-M26 פרשינג כך שישמש כמגשר עד לסיום הפיתוח. הגרסה המשופרת נקראה M46 פטון. שינוי השם היה חריגה מהמדיניות האמריקאית של מתן שמות לטנקים, שכן ה-M46 לא היה טנק חדש לחלוטין. השינוי נעשה על מנת לכבד את זכרו של ג'ורג' פטון, שנהרג בתאונת דרכים בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה.

M46

למרות שינוי השם, ה-M46 היה למעשה פרשינג, שעשו בו שני שינויים עיקריים:

• מערכת ההנעה הוחלפה לגמרי. מכיוון שנקודות החולשה של הטנק היו המנוע ותיבת ההילוכים, הוחלט להחליף אותם. המנוע החדש היה מנוע דיזל והפיק 740 כ"ס. החידוש האמיתי היה במערכת ההנעה החדשה שהייתה למעשה מערכת הילוכים\היגוי\בלימה משולבת. המערכת איפשרה לטנק לבצע בקלות יחסית תמרונים שהיו בעבר מסובכים, כמו סיבוב במקום או פניות חדות תוך נסיעה. המערכת שימשה לאחר מכן בשאר סדרת טנקי הפטון.
• לתותח בקוטר 90 מילימטר נוסף מפנה גזים ומפצה.

כ-800 טנקי M26 שודרגו למפרט ה-M46.

עם פרוץ מלחמת קוריאה, נשלחו טנקי ה-M46 ביחד עם טנקי ה-M26 הוותיקים יותר לאזורי הקרבות, שם הם פגשו בטנקי T-34 של קוריאה הצפונית וסין.

קישורים חיצוניים

• M26 פרשינג
• M46, תצלום חזית
• M46 בזמן ירי