ביהביוריזם

בִּיהֶבְיוֹרִיזְם (בעברית: הִתנהגוּתנוּת; באנגלית: Behaviorism) היא גישה פילוסופית־מדעית, העומדת ביסוד חקר ההתנהגות ומדעי ההתנהגות. הגישה טוענת שניתן לחקור באופן ניסויי ומדעי את התנהגות היצורים החיים ואת התנהגות האדם בתוכם. הגישה נוסדה בתחילת המאה ה־20 כתגובה לפסיכולוגיית המעמקים ולשאר התאוריות המסורתיות שלא הצליחו לגבש הסבר מדעי מספק אודות ההתנהגות האנושית.

לעומת ההשקפות המסורתיות, הטוענות שסיבותיה של התנהגות אדם נמצאות בנפשו, תודעתו, הרגשותיו, צרכיו, מחשבותיו, אישיותו, הקוגניציה שלו וכדומה, הביהביוריזם טוען שהסיבות להתנהגות נמצאות בהשפעות הסביבה החיצונית, וכל אותם המושגים המתארים מצבים פנימיים אינם אלא מילים נרדפות להתנהגות חיצונית ותהליכי התניה.

חקר ההתנהגות

המחקר המדעי בגישה הביהביוריסטית מתנהל על ידי "ניתוח ניסויִי של ההתנהגות" (יש המשתמשים במונח ניתוח התנהגות ניסויי ) – ענף מחקר ואסכולה מחקרית בפסיכולוגיה הניסויית שנוסדה על ידי פרדריק סקינר, הידוע בניסוייו בחקר ההתנהגות האופרנטית, ופיתוח פילוסופיית הביהביוריזם הרדיקלי. סקינר הושפע מעבודותיהם של חוקרים שונים כגון איוואן פבלוב, ג'ון ב. ווטסון, צ'ארלס דרווין ואחרים.

פעילות החקר במדעי ההתנהגות נחלקת לשתי מגמות:

1. ניתוח ההתנהגות הניסויי – חקר השפעת גורמי הסביבה על התנהגות הפרט, בתנאי מעבדה.
2. ניתוח התנהגות יישומי – יישום פתרונות לבעיות חברתיות ואישיות באמצעות העקרונות ההתנהגותיים שהתקבלו במחקר.

היסטוריה

ביהביוריזם מתודולוגי

שורשיו של הביהביוריזם כתחום מדעי ניסויי־אמפירי נעוצים בחקר הגוף – הפיזיולוגיה, והחלו להופיע עוד במחקריו של הפיזיולוג הרוסי איוואן מיכאלוביץ' סֶצ'נוב שהרחיב את הידע על תגובת הסף – הרפלקס, והציע לראשונה להפוך את הפסיכולוגיה לתחום מדעי. החוקר והפסיכולוג האמריקאי, ג'ון ב. ווטסון, ביסס את מעמד הביהביוריזם בעולם. בשנת 1913 פרסם את מאמרו המכונן והידוע, המניפסט: "פסיכולוגיה כפי שנראית בעיני הביהביוריסט" (באנגלית: "Psychology as the behaviorist views it"). במאמר זה הוא העביר את הפסיכולוגיה מהתחום ההגותי־הפילוסופי וחסר הדיוק לתחום המדעי חסר הפניות, האובייקטיבי, המדיד והמדויק.

אדווארד תורנדייק תיאר תוצאות של ניסויים בבעלי חיים כלואים בכלוב – חתולים, אפרוחים וגורי כלבים, בהם נצפתה פעולה חוזרת ונשנית, כאשר הפעולה הובילה ליציאה מן הכלוב. לתופעה הזו קרא "חוק ההשפעה" (חוק האפקט ). תופעה זו עמדה ביסוד המדע החדש, מדעי ההתנהגות, וביסוד גישת הביהיוביוריזם, שפותחו בעקבותיו. תורנדייק בדק את הזמן שנדרש לבעלי החיים עד שלמדו ללחוץ על דוושה המשחררת אותם מהכלוב, או מגישה להם מזון. את חוק ההשפעה הגדיר כך:

"אם במצב מסוים ובסיטואציה ספציפית, מהתגובה וההתנהגות נובעת תוצאה נעימה או יוצרת סיפוק, עולה ההסתברות שהתנהגות זו תתרחש שוב ושנצפה בהתנהגות זו שנית. תגובות המובילות לתוצאות לא נעימות – יורדת הסתברות הופעתן בעתיד." ^{[דרוש מקור: תרגום מקורי]}

פיזיולוגים ומדענים נוספים שעל מקריהם מתבסס הביהביוריזם הם צ'ארלס סקוט שרינגטון, רודולף מאגנוס , ולדימיר בכטרב, ז'אק לוב וצ'ארלס דרווין.

במשך המחצית הראשונה של המאה ה־20 פיתח ג'ון ב. ווטסון את הביהביוריזם השיטתי המתודולוגי, ודחה את שיטות האינטרוספקציה (המבט העצמי הפנימי) של וונדט כשיטות לא מדעיות. ווטסון שאף לפתח שיטתיות מדעית מתודולוגית המבוססת אך ורק על תצפיות של התנהגות גלויה ובכך להישען על חקר הגוף (פיזיולוגיה), שהוא ענף של מדעי הטבע ותחום מחקר חסר פניות ואובייקטיבי, בניגוד לחקר הנפש – הפסיכולוגיה, שבאותה עת הייתה מסונפת למדעי הרוח ולא עוגנה במדעים העוסקים בחומר. את חקר התודעה הפנימית ותהליכי החשיבה השכליים נפשיים־מנטליים (האירועים הפנימיים והתודעה) הסובייקטיבים ותלויים באדם המדווח, החשיב כבלתי מדעי.

ביהביוריזם רדיקלי

ב. פ. סקינר, מייסד ניתוח ההתנהגות הניסויי-אקספרמנטלי

פרדריק סקינר נחשף לעבודותיו של איוואן פבלוב על ההתניה הקלאסית ולרעיונותיו ומחקריו של הביולוג והפיזיולוג היהודי־גרמני האמריקאי, ז'אק לב, על יצירת מדע חדש החוקר את התנהגות היצור החי כאורגניזם שלם ללא פניה אל עולם הנפש או למערכת העצבים. סקינר ערך ניסויי מעבדה ומחקרים במשך כעשור, ולאחר גילויים רבים בתחום ההתנהגות וההתניה האופרנטית פיתח את המתודולוגיה הביהביוריסטית ויצר את תחום ניתוח ההתנהגות.

בניגוד לדעות של ווטסון, סקינר טען שעל מדעי ההתנהגות לחקור גם את האירועים הפנימיים של הנפש. הוא ביסס את עמדתו החדשה וכינה אותה "ביהביוריזם רדיקלי".

לדבריו "המצבים הנפשיים הם מצבים גופניים", ויש לחקור אותם כפי שחוקרים התנהגות גלויה. כך למשל, על פי סקינר, יש מסרים נוספים משניים בתוך אמירה, החושפים בפנינו את תדירות ההתנהגות וההקשר הסביבתי שלה. כאשר אדם מדווח ואומר "אני רעב", הוא אינו רק מודיע על מצב נפשי פנימי של תחושה, אלא הוא מדווח גם על הקורות אותו – ההיסטוריה הסביבתית שלו שהיוותה סביבה מתאימה להופעת התגובה, או שהוא מגלה לנו מהי התגובה שבה יגיב. כשהוא אומר "אני רעב", הוא גם אומר: "לא אכלתי זמן־מה", או "אם תביאו לי אוכל, סביר להניח שאוכל אותו". סקינר טען שאת המושגים אשר מפנים אותנו אל עולם הנפש, ניתן לפרש גם בתור הפניות אל מדדים פיזיים והסתברות, ולכן גם האירועים הפנימיים ניתנים למדידה ומחקר מדעי.

מושגי יסוד

בתחום ניתוח ההתנהגות ישנם כמה מושגי יסוד:

1. התנהגות: כל מה שעושה היצור החי – הולך, מדבר, קופץ, וגם חושב, מרגיש, מתכנן ועוד. ההתנהגות מתאפיינת בתנועה של האורגניזם במרחב, ותוצאותיה הם בדרך כלל שינוי הסביבה החיצונית.
2. סביבה: כל תנאי המציאות הפיזיים בהם קיים האורגניזם ולהם הוא נתון. הסביבה משפיעה על ההתנהגות בעיקר דרך גירויים, הנוצרים או מופקים משינוי תמידי של המציאות.

שני סוגים של התנהגויות

1. התנהגות תגובתית (רספונדטית) – התנהגות על פי תכתיב תורשתי מולד, בתגובה לגירוי חיצוני; ישנם שני סוגי התנהגות תגובתית:
   1. "תגובת סף" (רפלקס) מאליה, תורשתית ומוּלדת – כשהתגובה מופעלת מאליה, עם הופעת הגירוי.
   2. רפלקס מותנה - תגובה נרכשת אחרי תהליך התניה – תגובה המופעלת בעקבות גירוי אחר, שלא היה מפעיל את תגובת הסף. פעולת התגובה היא תורשתית, אך המקור שלה בגירוי אינו זה העובר בתורשה. לדוגמה אשה המקיאה מריח פודינג שוקולד, אחרי שפעם אחת אכלה פודינג מקולקל. ריח זה לבדו לא היה מעורר את הקבס. לאחר תהליך התניה של היחשפות בין המזון המקולקל לריח השוקולד, היא החלה להגיב בתגובה הטבעית והתורשתית של הקאה. תהליך השינוי ההתנהגות והתגובה לגירוי חדש של ריח שוקולד עם פעולת הקאה נקרא התניה קלאסית.
2. התנהגות אופרנטית (מאנגלית: operate – "לפעול"): התנהגות, שנועדה להגיב לתנאים משתנים בשטח. התנהגות זו אינה תורשתית, והיא מעוצבת במהלך חיי הפרט במהלך חייו על ידי התוצאות הסביבתיות שאליהן היא מובילה. דוגמאות להשפעות כאלו הן מסורת מן ההורים, המשפחה והחברה, או מתוקף הנסיבות. תפקיד התורשה בסוג זה של התנהגות נמצא ברגישות גנטית אל גירויים מחזקים שאיתה נולד האורגניזם. לדוגמה, בני אדם באופן טבעי מחוזקים ממים, מזון, מין וכו', אך למשל, אצל בעלי חיים אחרים קיימות רגישויות אחרות לגירויים מחזקים כגון אצל מכרסמים, שמחוזקים גנטית על ידי ריצה מרובה.

סוגי התנהגות – תגובתית ואופרנטית

הגירוי והתגובה הנמדדים

הגירוי החיצוני מאופיין באופן אובייקטיבי וחסר פניות, נמדד בעצמתו הפיזית ובמדדים חמריים ופיזיים אחרים ובזמן שבוא הוא מופיע לפני או אחרי ההתנהגות המעניינת אותנו, ונקלט בקולטני הגירוי הגופניים של היצור החי. כל אלו ניתנים למדידה וקיימים בעולם הטבע החומר והמציאות, ומכאן שהגירוי והתגובה ההתנהגותית ניתנים להגדרה מבחינה מדעית.

התנהגות תגובתית – תורשתית

כל היצורים הבריאים, וביניהם האדם הבריא, נולדים עם יכולת תגובה אוטומטית מאליה לחלק מהגירויים, ללא התניה וללא למידה מוקדמת. היצורים החיים (האורגניזמים) נולדים עם אוסף רפלקסים – תגובות סף מיידיות הפועלות מאליהן בעקבות גירוי. דוגמאות לכך הן עפעוף העין כשמקרבים אליו משהו, קפיצת בהלה למשמע קול פתאומי, והפניית העין או הראש למראה תנועה בזווית העין, נשימה, עיכול וכו'. תגובות אלו טבועות באדם וביצורים החיים, ונוצרו בתהליך של ברירה הטבעית עם גלגולי התפתחות היצור החי לאורך הדורות במהלך האבולוציה שלו.

ההגיון התורשתי בתגובת הסף מאליה (הרפלקס האוטומטי)

לפי סברת חוקרי הרפלקסים איוואן פבלוב וג'ון וואטסון, "תכונת הרפלקס" התפתחה והשתמרה אצל בעלי החיים מאחר שבעלי הרפלקס הגיבו מהר יותר ונכון יותר לאותם גירויים, ובכך הגבירו את שרידותם. לדוגמה, חיות שנבהלות מקול צעדים ובורחות עשויות להינצל מהטורף, וכך רפלקס הפחד מזכה אותן ביתרון הישרדותי על פני בעלי חיים שמשתהים ואינם מגיבים מיד. תגובת הסף המולדת מתפתחת כבר בשלב העובר תהליכי התפתחות מולדים של בני המין (פילוגניה) ומוכנה במלואה עם צאת היצור אל העולם, בהתאם לתורשה שלו.

דוגמאות לרפלקסים בלתי מותנים הקורים מעצמם אצל בני אדם הם התכווצות האישון כתגובה לאור, בעיטת הרגל עם התכווצות שריר הרגל כתוצאה ממכה עם פטיש בברך, בהלה בתגובה לרעש חזק ופתאומי וכדומה.

התפתחות התגובה המותנית

ערך מורחב – התניה קלאסית

ישנן תגובות מורכבות יותר מהרפלקס היסודי המולד. התגובה המותנית (הרפלקס המותנה) נחקר בעיקר על ידי הפיזיולוג הרוסי איוואן פבלוב אשר גילה את מנגנון ההתניה הקלאסית, ועל ידי הפסיכולוג האמריקני ג'ון ווטסון שייסד את הביהביוריזם. גם רפלקס זה הוא התנהגות מוּלדת ותורשתית, אלא שהיא מגיבה לגירוי אחר שלא נועדה אליו מלידה, גירוי שהותנה להגיב אליו כך, עם הנסיבות.

ווטסון הדגיש שבתהליך זה בעל החיים אינו לומד תגובות חדשות לחלוטין, אלא מגיב עתה לגירוי מסוג חדש בדרך הידועה לו כמתאימה לתגובה אחרת, ישנה, הקיימת אצלו משכבר. התגובה היא אותה תגובה מוּלדת הבאה בתורשה, אך זו מופעלת בתגובה לגירוי חדש, גירוי שלא היה מקושר מלידה להתנהגות הזו. לדוגמה כלב שמגיב בהפקת ריר מפיו בעקבות שמיעת פעמון, שלמד לקשרו עם אוכל. בעוד שהקשר בין הצגת האוכל לריר היא מולדת, הקשר בין השמעת הפעמון לריר נלמדת. תהליך רכישת התגובות החדשות הוא תהליך של אונטוגנטיקה – אימוץ התנהגות בעקבות הצמדות חדשות של גירויים על ידי הסביבה של היצור החי, אם כי התגובה עצמה נותרה פילוגנטית – והתפתחה בתורשה עבור בני המין כולם.

דוגמה להתניה קלאסית

הדוגמה המוכרת – הכלבים של פבלוב ורפלקס הפרשת הרוק: כאשר מגיע אוכל – גירוי בלתי מותנה, אל הפה של כלב, הוא גורם להפרשת רוק. זו תגובה בלתי מותנית. מנגנון התנהגותי זה עוצב באבולוציה, בברירה טבעית נמשכת, במשך תהליך התפתחות המין החי. חוקרי התגובות רשמו את התגובה הזו של הרפלקס כך: (המספר 1 מורה על ראשוניות, ומסמל שהרפלקס ומרכיביו הם ראשוניים ובלתי מותנים):

התניה קלאסית – מותנית (רפלקס מותנה, לעומת רפלקס מולד))

גירוי1: אוכל ← תגובה1: הפרשת רוק מבלוטות הרוק

פבלוב הוסיף גירוי חדש על פני הגירוי הקלאסי. קצת לפני שהופיע האוכל, הושמע צלצול פעמון. צליל הפעמון כשלעצמו לא גרם לכל תגובה משמעותית שהיא, ובעיקר לא גרם להפרשת רוק. נסמן את זה במשוואות הבאות:

גירוי1: אוכל ← תגובה1: הפרשת רוק

גירוי 0: צליל פעמון ← תגובה 0: (שום דבר משמעותי לא מתרחש)

כעת, החל להצמיד את הגירויים – להציג בפני הכלב את צלצול הפעמון ומיד אחריו את האוכל, בקרבת זמן. לאחר שחזר כמה פעמים על הצמדת הגירויים נוצרה תגובה חדשה. תגובה מותנית לצליל הפעמון. כעת כאשר השמיע לכלב את צליל הפעמון בלבד, זה אשר קודם לכן לא עורר כל תגובה, הכלב יפריש רוק, כמו התגובה שלו לאוכל.

פבלוב הראה בכך שהתגובה החדשה שהוא יצר היא למעשה העברה של הישנה אל גירוי חדש.

[גירוי 0: צליל פעמון ← תגובה 1: הפרשת רוק]

הקשר הרפלקסיבי שנוצר הוא זמני, ועם כל אירוע בודד של התניה נוכל למדוד את השינויים בהתנהגות ובסביבה באופן מדויק, לדוגמה, התדר של הצליל ביחידות הרץ, עצמת הצליל ביחידות דציבל, וכמות הרוק שהכלב הפריש ביחידות נפח כמו מיליליטרים.

הכחדה קלאסית (תגובתית)

כדי לנתק בין הצליל לתגובת הפרשת הרוק, ניתן להשמיע את הצליל אך מבלי שיוגש אוכל. בכל חזרה על מצב של ניתוק פוחת כמות הרוק המופרש, ובסופו של דבר התגובה המותנית תיעלם. תהליך זה נקרא הכחדה רספונדטית.

ההתניה הקלאסית במציאות

ההתניה הרספונדטית הרבה יותר מורכבת בחיי האדם. בכל התניה כזאת בדרך כלל מעורבים גירוים רבים. רגשות כגון: פחד, אהבה, כעס אשר מופיעות באירועים שונים יכולות להיות מוסברות על ידי תהליכים של ההתניה הרספונדנטית. כאשר גירוי בלתי מותנה שמעורר תגובת פחד (כגון, רעש חזק ופתאומי) מוצמד עם גירוי נייטרלי (למשל הימצאות בחדר מסוים), האדם בעתיד יכול לפחד מהגירוי הנייטרלי. מגע של אם גורם לתינוק הרגשה נעימה, ולכן מתפתח תהליך של התניה רספונדנטית: פני האם (גירוי נייטרלי) מוצמד ביחד עם המגע הנעים (גירוי פיזיולוגי בלתי מותנה) הקשר שנוצר במוחנו בין מילה מסוימת לבין האובייקט שמופיע במציאות, גם הוא יכול להיות מוסבר באמצעות מנגנונים מורכבים של התניה רספונדנטית.

ההתניה הרספונדטית היא תהליך התנהגותי-פיזיולוגי עימו נולד האורגניזם. זהו תהליך שהשתלשל בפיזיולוגיה של האורגניזמים עקב תרומתו להישרדות המין. ההתניה הרספונדנטית בדרך כלל יותר קשורה לפעילות הפיזיולוגית של האורגניזם, מהסיבה שהאיברים הפועלים בה הם בעיקר השרירים החלקים ובלוטות ההפרשה.

התנהגות אופרנטית – התגובה החדשה המשנה את המציאות

יונה בתוך תיבת מחקר אופרנטית

התגובה המפעילה (האופרנטית) משנת המציאות היא התנהגות המשפיעה ישירות על הסביבה החיצונית ומובילה לשינויים בה. תדירות ההתרחשות שלה נקבעת על ידי איכות והשפעת תוצאותיה המיידיות בסביבה.

בעלי חיים שהתנהגותם מורכבת אך ורק מהתנהגות תגובתית, כלומר מתגובות רפלקס מולדות, או מתגובות מולדות שנלמדו, מוגבלים להתנהגות שהשתמרה בתורשה בלבד, ויתקשו לשרוד בסביבה השונה מהסביבה בה חיו אבותיהם. ההתנהגות הרספונדנטית עוזרת לאורגניזם ללמוד להגיב לגירויים חדשים כאשר יש מקרים בהם צריך לשרוד, אבל לא מאפשרת לו לפתח התנהגות חדשה ויעילה יותר לסביבה. יצור חי שהתנהגותו לא משתנה לאחר שראה את התוצאות המיידיות של התנהגותו, לא יוכל להסתגל לתנאים חדשים של הסביבה המשתנה תמיד. ההתנהגות האופרנטית המפעילה, מאפשרת ליצור או לאדם ללמוד התנהגויות מורכבות יותר, כדי להגיב לעולם המשתנה כל הזמן.

דוגמה לפעילות כזו היא המיומנות של חתול בכפתו ועיניו במהלכי ציד, לצורך הריגת נחש, אחרי שהתאמן כגור על לטאה, ושיחק עמו כך שראה תגובות מסוגים שונים ומורכבים.

תוצאות סביבתיות של התנהגות אופרנטית

התנהגות אופרנטית ראשונית תופיע מאליה באופן ספונטני באופן אקראי בעקבות השינוי התמידי בסביבה. תוצאות התגובה, כלומר השינויים המתרחשים בסביבה החיצונית בעקבות התגובה, ישפיעו על תדירות הופעת ההתנהגות שוב, בתנאים דומים בעתיד.

האופן שבו תוצאה סביבתית תשפיע על התנהגות מבוססת על הגנטיקה של המין אך גירויים שבעבר היו נייטרלים יכולים לרכוש תפקיד בהשפעתם על תדירות של התנהגות דרך תהליכים של התניה קלאסית. לדוגמה, כלב אשר מלמדים אותו תרגילים חדשים באמצעות מתן מזון (גירוי מחזק חיובי גנטי) לאחר ההתנהגות, ניתן ללמד אותו גם באמצעות השמעת רעש של קליקר (לאחר שצליל הקליקר הוצמד פעמים רבות לרגע מתן המזון) ללא הופעת שום מזון. לאחר שהקליקר מגביר את ההתנהגות ללא הופעת מזון הוא יחשב כגירוי מחזק מותנה.

סוגי תוצאות של התנהגות אופרנטית: חיזוקים חיוביים ושליליים, הכחדה וענישה

הגירוי הבא כתוצאה מההתנהגות, יכול לבוא בצורת חיזוק חיובי , חיזוק שלילי, ענישה, הכחדה, או שהתוצאה יכולה להיות נייטרלית ללא השפעה על תדירות ההתנהגות העתידית.

• חיזוק חיובי – גירוי או אירוע אשר מופיעים בסביבה לאחר ההתנהגות וגורמים להעלאת תדירות ההתנהגות הזו בעתיד.

לדוגמה. כאשר אדם רעב ונמצא בדירתו, ההתנהגות של ההליכה אל עבר המקרר הוצאות המזון והכנתו, תקבל חיזוק חיובי כאשר האדם יאכל (המזון הוא מחזק חיובי). התנהגות של עבודה מובילה לתוצאה של שכר, כסף וכו' מחוזקת על ידי הכסף. אדם שמספר בדיחה לחברו (התנהגות) יכול להיות מחוזק על ידי הצחוק של חברו (תוצאה סביבתית של חיזוק חיובי), ובהמשך ינצל הזדמנות מתאימה לספר בדיחה נוספת.

• חיזוק שלילי - כאשר האדם מלכתחילה נחשף לגירוי שאינו נעים, ופעולה כלשהי עוזרת לו להימנע מהיחשפות לאותו גירוי. בעתיד בתנאים דומים הפעולה הזו תתרחש שוב.

לדוגמה: אדם מסתיר עם ידו את פניו מפני קרני השמש. אדם אינו יוצא מהבית עקב הגשם שבחוץ על מנת לא להירטב. אדם לוקח תרופה נגד כאבי ראש.

ענישה – נתינת תחושה גרועה – המעודדת את המגיב בשנית להימנע מההתנהגות הראשונית.

לדוגמה: החתול הנכווה מהמנוע הרותח של המכונית שהגיעה זה עתה, ותחתיה הוא בחר לישון.

• ענישה שלילית (מניעה) – הסרת תחושה טובה – המעודדת את המגיב להימנע מההתנהגות הראשונית.

לדוגמה: החתול הישן בחורף תחת המכונית שבעליה יצאו מחוץ לישראל ובנם מניע ונוסע בה בחריקת בלמים לילה לילה כשעה אחר חצות.

במאמרו המכונן של סקינר, הוא סיפר על השפעות הענישה בניסוי שערך על חולדות בתנאי מעבדה. בשלב ראשון החולדות הותנו ללחוץ על דוושה בתגובה לקבלת אוכל. הגירוי המחזק היה האוכל וההתנהגות הצפויה הייתה לחיצת דוושה. בשלב השני שינו את תיבת הניסויים כך שכל לחיצה על הדוושה הובילה למכת חשמל קלה. התוצאה הייתה שהחולדות האטו את קצב הלחיצות על הדוושה.

הגירוי המותנה – התלוי בנסיבות

תינוק השוכב בעריסתו ומכה בידיו על צעצועיו התלויים מעליו, מבצע פעולה, "אופרציה", ומשפיע על מאפייני הסביבה החיצונית.

הוא משנה את הגירויים בסביבה: הצעצועים זזים בעקבות חבטותיו, משמיעים קולות ומפעילים אורות מהבהבים. אם התינוק ממשיך לבצע את ההתנהגות הנתונה, סימן שהתרחש תהליך התניה אופרנטית. תזוזת הצעצועים, הופעת הצלילים והאורות יחשבו כגירויי חיזוק חיובי או היזון חוזר חיובי (Positive reinforcement) של ההתנהגות. (לעיתים במחקר משמש המונח משוב חיובי).

אבל אותה פעולה של השמעת קולות והדלקת אורות מהבהבים יכולה לשמש כענישה או חיזוק שלילי. כאשר התינוק שבדוגמה מזיז את הצעצועים, אך השינויים שמתרחשים גורמים לו להפסיק את משחקו כי הוא נבהל מהרעש או מהתנועה, המשוב יוגדר כענישה (ובאנגלית Punishment).

הכחדה

תהליך הכחדה אופרנטית – הוא דעיכה הדרגתית של עצמת או תדירות התגובה בעקבות שינוי שלילי בחיזוקי המשוב.

בדוגמה שלנו, כאשר הצעצוע של התינוק אינו מאיר ואינו משמיע צליל, התינוק יאבד עניין ובהדרגה יפסיק לשחק עמו.

סקינר מצא את התופעה באופן אקראי, תוך ניסוי חיזוק חיובי, כשהמתקן לשחרור המזון לאחר הלחיצה על הדוושה התקלקל. הוא ניסח לפי זה את חוק ההכחדה, הקובע:

הסרה של חיזוק חיובי מהתנהגות מפעילה אופרנטית שחוזקה בעבר,

גורמת להפחתה בקצב ההתנהגות בעתיד.

כיום – במדעי ההתנהגות נחקרים תופעות של התמכרות הנסמכות בין היתר על תדירות החיזוק החיובי, קצב הדעיכה במקרה של הסרת החיזוקים, ועצמת ההתמכרות כאשר יש חזרה חיובית אחרי דעיכה. (למשל עישון סיגריה יחידה לאחר הפסקת עישון ארוכה).

סוגי גירויים

גירוי מבחין

בהתנהגות האדם, ההתנהגות המפעילה האופרנטית לרוב מתרחשת רק בתנאים מסוימים של הסביבה ובתנאים אחרים לא תופיע. במחקריו הראשונים של פרדריק סקינר, הוא תכנן תיבה ובה מנגנון לפיו כשהחולדה לוחצת על הדוושה ואור דולק בתיבה, היא תקבל אוכל, אך אם הנורה כבויה האוכל לא יגיע עם לחיצת הדוושה. האור הדולק במקרה זה שימש "גירוי מבחין" (Discrimnative stimulus) בנוסף לגירוי המותנה של מתן האוכל אשר שימש כחיזוק חיובי, או בהיעדרו כמכחיד.

תוצאות הניסוי הראו שכאשר החולדה הייתה רעבה ורצתה לאכול, היא לחצה אך ורק אם היה אור בתיבה, ולא בחשיכה.

כיום מקובל לנתח את ההתניה המפעילה (האופרנטית) כשרשרת המורכבת משלושה אירועים: האירוע המקדים שגרם להתנהגות, ההתנהגות עצמה, ותוצאותיה.

• גירוי מבחין: הטלפון מצלצל
• הפעולה (האופרנט): אנו לוחצים על קבלת השיחה
• הגירוי המותנה (חיזוק, ענישה או הכחדה, חיוביים או שליליים, או שילוב בין כל אלו): הצד השני מדבר

ומישהו עונה לנו (תוצאה שיכולה להיות מחזקת, או מענישה, או מכחידה, או שילוב כלשהו).

הגירוי המבחין גורם לנו "להבין" שכעת התנאים של הסביבה מתאימים לקבלת חיזוק אחרי ההתנהגות, מפני שהתליות דומות הותלו כבר בעבר.

תנאיי ההנעה – המוטיבציה

יש גורמי רקע, היכולים להשפיע על ההתנהגות ולחזק או להחליש אותו. גורמים מסוג זה הם משתנים בלתי מותנים בהתנהגות. לדוגמה: רמות החסך והרוויה של הגירוי המותנה. אם יצור לא אכל או לא שתה משך זמן מה, ההסתברות שהיצור ינקוט בפעולות של שתייה או אכילה תעלה, בלי קשר אם הגירוי מעודד או מרחיק את האכילה והשתייה, כלומר יהיה כאן צד של ההתנהגות שהוא בלתי מותנה בתוצאות של הפעולה המקדימה.

לדוגמה: חסך בשינה ישפיע על ההסתברות שאדם ינצל את ההזדמנות הראשונה להירדם.

תפקידם הביולוגי של תהליכים הנעתיים כמו רעב צמא ועייפות נועדו לשמר את חיי היצור ולהשאירו במצב גופני מיטבי.

גירויי חיזוק מוּלדים

יש גורמי סביבה המשמשים באופן מוּלד ותורשתי כמחזק בלתי מותנה. היצור נולד עם רגישות לחיזוקים אלה. גירויים מהסוג הזה הם צורכי היסוד של היצור כמו מים מזון ומין. הרגישות לחיזוקים אלו נוצרה במהלך התפתחות בני המין באבולוציה, עקב חשיבות הגירויים האלה להישרדות יצור זה. ההתניה האופרנטית היא תהליך פיזיולוגי מולד.

גירויי חיזוק מוּתנים

גירויים שבעבר היו סתמיים ונייטרלים, לא מחזקים ולא מעכבים, עשויים להשתנות ולהפוך למחזקים, לאחר שהוצמדו פעמים אחדות לגירויי חיזוק בלתי מותנה.

לדוגמה: תינוק שיקבל כסף בעקבות לחיצה על כפתור, לא ישנה את התנהגותו ולא ילחץ עוד ועוד על כפתור זה. אך אדם בוגר שנחשף לתרבות בה אפשר להמיר כסף בחיזוקים אחרים יותנה, והכסף יהפוך אצלו לחיזוק חיובי.

ההבדל בין המונח תגמול (או פרס) למונח חיזוק חיובי

גמול הוא מושג עממי נפוץ שמשמעותו היא פרס הניתן לאדם לאור פעילותו. (מקור המונח הוא בצליל הסיפוק של גמיעת חלב התינוק). לעומתו המונח חיזוק – הוא מושג טכני בתחום מדעי ההתנהגות (ובמשמעות דומה גם במדעי היקום, במדעי החומר ובמדעי החיים), המסמל גירוי שהופיע לאחר שיצור ביצע התנהגות ראשונית, ושתדירות החזרה על התנהגות זו עלתה בעקבותיה. כלומר החיזוק מתאר תהליך של קשר תפקודי – פונקציונלי בין הופעת אירוע כלשהו בסביבה החיצונית לשינוי תדירות ההתנהגות.

גמול על פעולה לא תמיד יחזק התנהגות, וחיזוק לא תמיד יחשב כגמול בעיני החברה. למשל, ייתכן שמדען יהנה מאוד מעבודות המחקר שלו וגילוייו הגורמים לו סיפוק רב. גילוייו משמשים לו חיזוק. אך לצד זה ייתכן שהוא בן של תעשיין עשיר שירש את המפעל והכסף שמשלמים לו במכון המדעי אינו נחשב בעיניו כלל. כפי שהודגש לעיל, הגירוי המותנה תלוי בנסיבות, ואחד מאלו, אולי החשוב שבהם, הוא האופן שבו היצור הנבחן מקבל את הגירוי. מצד שני אותו מדען יכול להחליף את עמדתו כלפי הכסף, או כלפי הגילויים המדעיים, למשל כשיתברר לו שגילוייו משמשים לרעה ואנשים רבים נפגעים מהם.

לסיכום – חיזוק בהקשר של מדעי ההתנהגות הוא מושג טכני המתייחס לקשר התפקודי-פונקציונלי בין אירועים בסביבה ובמציאות לתדירות של התנהגות נבחרת. הגירויים עצמם אינם בעלי "אפיון כללי – אוניברסלי" לא של חיזוק ולא של ענישה. כל מקרה לגופו, לפי הסביבה והיצור הנבחן. גירוי אחד יכול להיחשב כחיזוק בתנאים אלה וכענישה בתנאים אחרים.

ברירה דרך תוצאות

על פי סקינר התנהגות האדם היא סך של:

(1) תגובות התנהגות מוּלדוֹת האחראיות על שרידות בני המין, עוברות בתורשה, ונוצרו בתהליך ברירה טבעית

(2) תגובות נרכשות:

(2א) תגובות מחוזקות, שיוצרות רשימת התנהגויות (רפרטואר התנהגותי) לכל פרט בבני המין

(2ב) תגובות בהשפעת החברה – בהמשך לתגובה מחוזקת של הפרט. תגובה מסוג זה מעוצבת בהשפעת החברה, המסורות שלה, והטקסים.

התגובה בהשפעת החברה היא התנהגות של תגובה מחוזקת, הקיימת בכל פרט, אך בשונה ממנה היא מועברת בתהליכי מסורת ובטקסים. שתיהן אף הן תוצאה של הברירה הטבעית המביאה בתורשה את המנגנון ליצירתו, אך עם זאת, שתיהן מעוצבות סופית רק בתהליך נרכש שלאחר הלידה, בעזרת משתני סביבה הנוספים על התורשה.

פרדריק סקינר, ראה את הפסיכולוגיה כתחום שעוסק בחקר התנהגות היצורים החיים (האורגניזמים). בהיבט זה הפסיכולוגיה היא חלק מן הביולוגיה, שביסוסה כבר אז הייתה בעיקר סביב תורת ההתפתחות והאבולוציה והתפתחות המינים דרך הברירה הטבעית. סקינר הרחיב את עיקרון הברירה הטבעית והוסיף לה התפתחות נוספת בתר-הלידה ברירה על ידי תוצאות. הברירה על ידי התוצאות פועלת בשלוש רמות:

1. ההתפתחות בברירה טבעית: ברירה דרך דורות יחידות התורשה, הַגֶּנִים. ברירה זו קשורה בהיתרבות והישרדות.

2. ברירה מתוך תוצאות התנהגות הפרט: השתלשלות ההיסטוריה האינדיבידואלית של החיזוקים.

3. ברירה של תרבויות: מנהגים, מסורות, טקסים, לשונות, ניבים ושימושי לשון.

בכל שלב נוצרות ברירות כשהסביבה משפיעה בחיזוק והחלשת תדירות התגובות: ההתנהגות המולדת התורשתית-גנטית, התנהגות הפרט, וההתנהגויות התרבותיות של הכלל. תהליך הברירה הוא התהליך הסיבתי שמאפיין יצורים חיים.

ניתוח ההתנהגות – ממדעי הטבע

הפילוסופיה הביהביוריסטית היא היסוד למדעי ההתנהגות ולניתוח ההתנהגות. זהו ענף ממדעי הטבע בדומה לפיזיקה – מדעי היקום, הכימיה – מדעי החומר, הביולוגיה – מדעי החיים והגאו-סאיינס – מדעי כדור הארץ, וקשור לענף המדעים המדויקים. מדעי ההתנהגות חוקרים את התנהגות הפרט של יצורים חיים, או של קבוצה מתוכו.

החוקרים בתחום נקראים מנתחי התנהגות והם חוקרים את הקשרים התפקודיים בין ההשפעות הסביבתיות לבין התנהגות הפרט. ספרו הראשון של סקינר, עסק בשיטת המחקר המתודולוגית החדשה לחקר ההתנהגות, הנבדלת משיטות המחקר של עמיתיו – ווטסון ופבלוב. סקינר יצר את התפישה והאסכולה של ניתוח ההתנהגות הניסויי.

ביקורת על הביהביוריזם

ההתמקדות בבעלי חיים

הביהביוריזם של סקינר ספג ביקורת רבה, בעיקר משום שדילג על התהליכים הפנימיים הקיימים בבעלי חיים, וכן מכך שסבר באופן פשטני, ולפעמים גם מסוכן, שמתוך הדמיון בין התנהגות בעלי החיים להתנהגות האדם, ניתן להסיק שאין כל הבדל בין ההתנהגות האנושית לזו של היצורים שבדק.

בתחילת דרכו הבין את הביקורת כתלונה על כך שהסתפק בבדיקת יונים וחולדות בלבד, ולא הרחיב את בדיקותיו לבעלי חיים אחרים, ומשום כך (הותנה ו)עברו הוא ותלמידיו לבחון גם בעלי חיים אחרים, וביניהם, עזים, דגי זברה, תמנונים (רכיכות, אשר להם מוח מבוזר ומפוצל ושונה מאוד מהיונקים), ברווזונים, תרנגולות, קופים, אנשים בעלי לקות דיבור, ילדים בריאים, ואחיות המפעילות את המעבדה. כתב העת "Journal of Applied Behavior Analysis", (ירחון ניתוח ההתנהגות הניסויי) כולל כיום מאות מחקרי יישום של פתרון בעיות חברתיות. לפי תוצאות המחקר הנרחב, טוענים תומכי שיטת מחקר זו, נמצא שלמרות מערכת העצבים המפותחת יותר של בני האדם, גם הם, כשאר בעלי חיים מסתגלים מבחינת ההתנהגות לסביבות חדשות דרך ההתניה וההפעלה (כלומר ההתניה הקלאסית וההתנהגות האופרנטית). בכל המחקרים שנעשו על בעלי חיים בתחום ניתוח ההתנהגות, נתגלו אותן השפעות של חיזוק חיובי על תדירות ההתנהגות האופרנטית, מה שמוכיח לפי דעתם שהתניה אופרנטית היא תהליך פיזיולוגי גנטי המשותף לכל בעלי החיים המפותחים.

ניתוח התנהגות נעשה גם ליצורים זעירים ברמה המיקרוסקופית ולצמחים.

ניסויים וחוסר פניוֹת

בשלב מוקדם ועד שנות החמישים של המאה ה־20 הפסיכולוגיה הייתה ענף של מדעי הרוח, ונסמכה בעיקר על תיאורים אישיים לא חסרי פניות, ולא אובייקטיביים, שנחשבו בעיני ראשוני מדעי ההתנהגות כמדע לא מדויק, או כבלתי מדעי לחלוטין. לעומתה מדעי ההתנהגות נסמכו על מידע ניסויי מכומת, בדוק וחסר פניות, הניתן לאימות ולאישוש (הכוונה שאפשר לאשש בכך סברות ולא שאפשר לאושש חששות). דרכו ניתן לגבש עמדה והסבר לגבי תופעות טבע.

הניסוי מתנהל על ידי בחינת התגובה למשתנה בלתי תלוי – ועוקב אחר השינוי בהתאם למשתנה התלוי.

לדוגמה: משתנה בלתי תלוי – חיזוקים חיוביים, גירויי ענישה, תנאי סביבה משתנים – כמו רעב וכדומה. בהתאם נבדק המשתנה התלוי – תדירות התנהגות אופרנטית, זמן תגובה, משך התגובה, כמות התגובה ועוד. תוצאות הניסוי מלמדות על מגמות וסדר בהתנהגות ועל פיהן ניתן לגבש כללים המתארים את המציאות כחוקי טבע.

עמדות תאורטיות (הגות הנפש)

רגשות, מחשבות ואירועים פנימיים

בתחום הגות הנפשי (Philosophy of mind) או הפילוסופיה של השכל, נטען שביהייביוריזם הוא ענף של חומרנות מטריאליסטית (על פי מאמרו של גילברט רייל), ופיזיקליסטית (על פי ההגדרה החדשה של הפיזיקה ומדעי היקום, ושאר מדעי הטבע החומר והחיים). האוחזים בעמדות אלו סבורים שהעולם אינו חצוי לחומרי לעומת רוחני, ושאין המחשבות, הרגשות, התחושות, הסברות, הדמיונות ושאר תחום "הרוח" שייכים לגוף שכלי או נפשי המופרד מן המוח הגשמי החמרי הגופני והמציאותי. הם סבורים שהעולם הוא אחד, קיים במציאות, ומוסבר על ידי המדע.

אך יש הסבורים שהביהייביוריזם אינו מוכן לגעת בשאלת המוח-הגשמי-הגופני-הפיזי-החמרי מול הנפשי-שכלי-רוחני-רעיוני. שהוא אכן מוכן להגיד באופן חלקי שמחשבות והחלטות הן חומריות, ועובדה שהן נבחנות באופן אמפירי כמותי, אך לא רגשות כמו כעס, עצב או נקמנות, ולא תחושות כמו החוויה האישית המוּכֶּרֶת לכל מי שראה צבע אדום כהה, או תכלת זכה, ולכל מי שהריח אתרוג או מצד שני בננה רקובה. את החוויה לא ניתן לכמת, או לא ניתן היה לכמת באופן בלתי תלוי באדם, ומכאן שהם הוזנחו או עצם קיומם אף הוכחש. עמדה זו נקראת הביהביוריזם הפילוסופי (ההתנהגותנות ההגותית).

לטענת האוחזים בעמדת זו, בדומה לשעון המוגדר על ידי מחוגיו שתפקידם להציג את השעה, וחלקיו הפנימיים וכיצד הם פועלים אינו מוגדר בעת המינוח של מצבים נפשיים כסברה, חוויית תחושה, רגש, וכדומה – כל אלו הם למעשה תיאור של מה שמוביל להתנהגות כתוצאה מנטייה, או מגירוי. כשאדם מספר שכואב לו ברגל, הוא מספר על אוסף התגובות שלו והגורמים להם, כולל הצליעה וצעקות הכאב. אין אנחנו מתכחשים לקיומם של מצבים נפשיים, רק אין מדובר בהם.

הפוזיטיביסטים – אין משמעות לטענה שלא ניתן לאמתה או להפריכה

היו גם פילוסופים ביהייביוריסטים כמו קארל המפל ורודולף קרנאפ מענף הפוזיטיביזם הלוגי, ענף הגות הטוען לפי עקרון האימות שאין משמעות לטענה כלל אם אי אפשר לאמת או להפריך אותה באמצעות ניסוי מציאותי. אלו הלכו צעד נוסף ואמרו שכל טענה שהיא, בעניין המצבים הנפשיים שאי אפשר למדוד, כמו חוויית התחושה, הרגשות והדמיונות הרי שאין להם משמעות כלל. כיום הומצאו שיטות למדידת עוצמתם של אלו באופן השוואתי ובלתי תלוי באדם או ביצור הנמדד, ואולי הוגים אלו היו חוזרים בהם. איך אין לנו דרך למדוד את זה.

גילברט רייל ורוברט טולמן – הכחשת המצבים הפנימיים של הביהייביוריזם

היו שטענו, כגילברט רייל, שהאוחזים בביהייביוריזם נוקטים עמדה לפיה מזניחים ולא בודקים את קיומם של מצבים נפשיים פנימיים כמו רגשות, עמדות וסברות ותחושות, ועוסקים רק בתוצאות "הקופסה השחורה" בלי לפתוח אותה ולבחון אותה מבפנים, ובמקום זה היא מתמקדת אך ורק בתופעות החיצוניות הניתנות לתצפית ומדידה.

סקינר – דילוג על בדיקת המצבים הפנימיים מחוסר האפשרות לכמתם

סקינר לעומת זאת טען שמדע התנהגות מלא חייב לקבל ולחקור גם את אותם המצבים הפנימיים. אך כל עוד אין אפשרות לכמת אותם, נאלצים להגיע אליהם בדרך עקיפה, על ידי מדידת הגורמים להם, והתוצאות שלהם, יחד עם מצב גורמי הסביבה.

ביחס להשקפות אחרות על ההתנהגות, הביהביוריזם טוען שאירוע חיצוני, סביבתי, גורם גם להתנהגות וגם למצב מורגש נלווה. כאשר נערה מדווחת: "אני צמאה", היא אינה מתארת רק מצב פנימי, אלא גם מתארת את ההיסטוריה הסביבתית שלה, ומשמעות דבריה החבויה "מבין השורות" הם שהיא לא שתתה בזמן האחרון, ושהיא מעוניינת לשתות מים, כלומר שאם יביאו לה כוס מים, תהיה לה נטייה לשתות אותם, או אפילו שהיא מנסה להניע את השומעים שילכו ויביאו לה כוס מים.

תחושת הצמא לפי סקינר היא מצב גופני שנגרם לאחר כמות מסוימת של זמן מאז השתייה האחרונה – משתנה שניתן למדוד ולכמת. צמא ניתן גם להגביר באמצעות פעילות גופנית – גורם חיצוני שניתן למדידה, באמצעות הוספת מלח לאוכל – גם כן פעולה מדידה, ועוד. התחושות והרגשות הם אמנם מצבים פנימיים, אך הם עדיין שייכים לתחום הפיזיולוגיה – חקר מצבי הגוף.

הביהביוריזם, לדברי סקינר, שם דגש על שליטה בהתנהגות, ומכיוון שקשה מאוד לשלוט על ההתנהגות דרך גורמים מתווכים בתוך מערכת העצבים או בעולם הנפש, אין משתמשים במצבים הנפשיים כדי לנתח מהבחינה התפקודית את ההתנהגות. אבל מכאן אין להסיק שאין מנגנון עצבי מוחי פנימי. יש, אך מכיוון שאיננו יכולים לדעת עליו דבר לאשורו, הביהביוריסט נאלץ "לעבוד סביבו".

אין הביהביוריזם מזניח את המצבים הנפשיים ובוודאי שאין הוא מכחיש את קיומם, אלא שמחוסר ברירה הוא אינו בוחן את תפקידם הסיבתי בהתנהגות, ומותיר אותם לאלו, שברשותם בעתיד, כך אומר סקינר, יהיו כלים מדעיים לחקור אותם.

חופש הבחירה לפי סקינר

לפי סקינר, הביהביוריזם סבור שהאדם אינו חופשי לחלוטין והוא מושפע במידה רבה מסביבתו. חופש מוגדר כמושג מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. על פי הניתוח הביהביוריסטי גם "אדם חופשי" יהיה כפוף במידה רבה לשליטתה של הסביבה, על פי חיזוק חיובי.

האישיות והאחריות לפי סקינר

על פי ההשקפות המסורתיות, אישיות היא מכלול התכונות האישיות הנפשיות הנרכשות והמולדות אשר מכתיבות את ההתנהגות. לאישיות מייחסים בהשקפה המסורתית תפקיד של סוכן יצירתי ושל גורם ההתנהגות. לעומת זאת בגישה הביהביוריסטית האישיות של הפרט אינה שוכנת בתוכו ואינה מהווה את הגורם לפעולותיו והרגשותיו, אלא, היא נתפסת כמכלול סוגי התגובות שאותם מסוגל לבצע הפרט בתנאים שונים. סיבות התגובות הללו אינן שוכנות בנפשו, אלא בגורמים סביבתיים חיצוניים.

אחריות – ההשקפות המסורתיות מטילות את האחריות על המעשים על הפרט עצמו. על פי ב. פ. סקינר, הניתוח המדעי מטיל את האחריות על הסביבה. אך אין משתמע מכך שאפשר להצדיק התנהגויות פוגעניות, אלימות או לא הולמות שמפריעות לתפקוד החברה, אלא שבאמצעות טכניקות התנהגותיות ניתן למנוע מהתנהגויות אלה להיות מעוצבות ומחוזקות.

השפעת הסביבה

הסביבה – בגישה הביהביוריסטית נתפשת כעולם הפיזי בו קיים האדם, וכתהליך דינאמי של שינוי אשר משפיע ישירות על האדם. כל אדם חי בסביבה אינדיבידואלית אשר משתנה מרגע לרגע, ואשר מעצבת את התנהגותו. קיימות סביבות כלליות עם אפיונים דומים שמשפיעים על כל אדם שנמצא בסביבה הזאת – לדוגמה אקלים, תרבות, מדינה, שפה ועוד. כך למשל, תאומים, אשר זהים מבחינה גנטית, מציגים התנהגות שונה עקב היחשפות לתנאים שונים ויחסים אינדיבידואלים עם הסביבה.

התרבות ויישום עקרונות החברה המתוקנת

עיצוב תרבותי – סקינר השקיע זמן רב בניסיון להבין איך להשתמש בעקרונות המדעיים שלו על מנת לפתור בעיות חברתיות. בספרו "הוולדן השני" הוא מתאר קומונה, אשר חיה על פי עקרונות ניתוח ההתנהגות.

סקינר הוציא ספר נוסף ב־1971 בשם "מעבר לחרות ולכבוד", שתורגם לעברית על ידי עמשי לווין בשנת 1976. בספר הוא מתאר את הבעיות החברתיות הידועות בתקופה, ואת הקושי בהבנת ניתוח ההתנהגות. לדעתו חלק מהבעיות החברתיות המשמעותיות ביותר כמו עוני, פשע, ריבוי אוכלוסין, זיהום סביבתי ועוד, קשורות באופן מובהק להתנהגות אנושית. סקינר הציע לעצב תרבות חדשה, אשר תיצור תנאים שלא יחזקו התנהגויות אלה.

"האידיאל של הביהביוריזם להסיר את הכפייה: ליישם שליטה על ידי שינוי הסביבה בצורה שתחזק את סוג ההתנהגות שמביאה תועלת לכולם." כך ענה פעם סקינר למראיין.

הגישה הביהביוריסטית בראי ימינו

הביהביוריזם כיום רלוונטי מתמיד, אם כי הוא עבר כמה מהפכים ועידוני גישה. התחום של ניתוח התנהגות יישומי מופעל גם כיום, ויש טוענים שהוא יעיל ביותר בפתרון בעיות חברתיות וארגון סביבתי משמעותי. כתבי העת המובילים בתחום ממשיכים לצאת מדי שנה וכמות המאמרים והמחקרים עולה בהתמדה. ניתוח ההתנהגות היישומי נתפס כשיטת טיפול יעילה ביותר בהפרעות מסוג הספקטרום האוטיסטי, אך זו שנויה במחלוקת (ראו להלן). ניתוח ההתנהגות היישומי מיושמת גם בתחומים נוספים.

טענות ה"מהפכה הקוגניטיבית"

בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים הוטחה ביקורת רבה בשיטה ובנזקיה בטיפול בילדים אוטיסטים, ואחריותם של האוחזים בשיטה לכך, עד שהיו שראו בה שיטה שחלפה מן העולם.

הטענה העיקרית נגד סקינר והנוהים אחריו הייתה שהוא החרים את ההענשה ומצא שיש למעט בחיזוקים שליליים ובמקומם להרבות בחיזוק חיובי. מטפלים בבני אנוש טענו כלפיו שאת ניסוייו לא ערך בבני אדם אלא בחיות מעבדה, ושההתנהגות האנושית מסובכת הרבה יותר מאשר ההתנהגות המותנית האמיתית לחלוטין הנצפית באופן דומה בבני אדם ובבעלי חיים. לאור צמיחה של דור חסר עקבות בעקבות הסרת הענישה, היו רבים שהאשימו את העמדות של סקינר בכך. כמאמר פרופסור רוברט ספולסקי מאוניברסיטת סטנפורד – בנות אמנם דומות לשרקנים בביוץ מתואם אבל התנהגות בני האדם עוברת לרמה אחרת לחלוטין כדוגמת שני מתחרים המשחקים בשחמט. תומאס קוהן תיאר בספרו "מבנה המהפיכה המדעית", את הדגם המדעי המקובל והמאומץ בידי כולם עד בוא המשבר והדחתו והחלפתו ברעיונות חדשים. הוא הדגים זאת בביהייביורזם ששלט בכיפה עד הדחתו.

במקביל בתחום הגות הנפש נדחה הביהביוריזם הפילוסופי עקב בעיות של ההתעלמות ולכל הפחות דילוג על חוויית התחושה והמצבים הנפשיים, כדברי אדוארד טולמן בספרו:

"עבור הביהיוביוריסט הכל פתוח שקוף ונחזה על פני השטח".

לעומת זאת "אל שכלו ונפשו של יצור חי, אם בכלל יש לו כזה, אי אפשר להגיע."

הדחיה המרכזית באה עם הפרכת העמדה של הביהייביוריזם הפילוסופי בתרגיל החשיבה של הסופר ספרטנים שאינם מביעם את תחושותיהם בשום דרך, אף שהם חשים אותו – טיעון של הילרי פוטנם. בלימודי הגות הנפש מקובל לומר שבעקבות טענת הסופר ספרטנים, שהביהייביוריזם הפילוסופי נדחה בתחום של המצבים הנפשיים שאינם נגישים לכימות ולבחינה מדעית, ובמקומם התקבלה תורת זהות המוח והנפשי, אך הביהייביוריזם נותר על כנו לגבי אותם רכיבים נפשיים שאינם חווייתיים כמו זיכרון, תפישה לוגית, טיעונים וסברות (הנקראים אמונות או האמנות).

לעומת זאת היו שטענו שהביהייביוריזם כלל לא הודח ואפילו לא נעלם, אלא רק איבד מהבולטות שלו בעקבות כניסת מדעי התפישה והקוגניציה והשתלטותה על במת הפסיכולוגיה. לדעתם קוהן טעה לחלוטין בהציגו "מהפכה קוגניטיבית" והדחה שלא הייתה ללא הצדקה, ובבדיקה שנערכה בשנות ה־80 נמצא שאזכור התחום בכתבי העת המדעיים לא פחת מהביטוי פסיכולוגיה קוגניטיבית – שטען לכתר.

תגובות סקינר לביקורת

לדעת סקינר כל הביקורת נבעה משגיאות הבנה של המבקרים. היו טענות שזהו ענף המזניח את תחומי הרגש, המחשבות והתחושות ומציגה את האדם כרובוט או כמכונה או כבעל חיים ירוד. בנוסף היו שהצביעו על הזנחת חשיבות מערכת העצבים והמוח ודילוג עליו. על פי סקינר כל ההאשמות הללו לא היו נכונות. לדעתו הסיבה להיווצרות תפישות שגויות אלו הייתה חוסר ההבנה של ניתוח ההתנהגות הניסויי והשימוש בשיטות המחקר המדעיות שהציע. לטעמו, כפי שכבר הוזכר לעיל, הביהביוריזם הרדיקלי אינו מזניח את הרגשות או התחושות, אלא מציג שיטות חדשות לחקור אותן. ומתרגם תופעות התנהגותיות משפה מנטליסטית, הממוקדת בעולם הרגש, לשפה טכנית הסתברותית של התנהגות מפעילה אופרנטית. הביהביוריזם אינו מציג את האדם כרובוט או כמכונה, אלא ההתנהגות האופרנטית מתארת את האדם כאורגניזם פעיל המפעיל ומשנה את סביבתו ומושפע מתוצאות התנהגותו. גם בעל החיים אחראי באופן דומה להחלטותיו. ניתוח ההתנהגות אינו מזניח את חשיבות מערכת העצבים, אלא טוען שהיא אינה תחום המחקר שלו. עם זאת בהמשך היו מאוחר יותר מנתחי התנהגות שחקרו גם התנהגות ברמה העצבית והגופנית כהתנהגות ותגובה.

תרומותיו של ניתוח ההתנהגות היישומי

זרמים רבים בפסיכולוגיה ההתנהגותית מיושמים בתחום בריאות הנפש ומציגים הצלחה, ביניהם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, תרפיית קבלה ומחויבות, ניתוח התנהגות קליני (אנ'), פסיכותרפיה פונקציונלית-אנליטית (אנ'), הפעלה התנהגותית לטיפול בדיכאון (אנ') ועוד.

בנוסף לגישה הטיפולית בבעיות התנהגות של הפרט, יש תחום נוסף המתמקד ביישום עקרונות התנהגותיים לשיפור התפוקה והתנאים בארגונים ועסקים הנקרא OBM – Organizational Behavior Management (אנ').

ניתוח ההתנהגות היישומי, התחום הטכנולוגי של הגישה הביהביוריסטית, הוכיח את יעילותו גם בתחומים נוספים של התנהגות בעיקר בתחום ההתמכרות וההרגלים:

• הרגלי מניעה בהידבקות איידס.
• שימור משאבי טבע.
• חינוך והוראה.
• שיפור המשמעת בבתי ספר.
• טיפול בזקנים (גרונטולוגיה), ועצות לאנשים זקנים לשפר את איכות חייהם.
• פיתוח הרגלים בריאים ושימור אורך חיים ספורטיבי.
• שיפור מיומנויות ספורטיביות.
• בטיחות בעבודה.
• למידת שפות.
• הימנעות מזיהום סביבתי.
• תהליכים רפואיים.
• חינוך ילדים.
• שימוש בחגורות בטיחות.
• טיפול בהפרעות נפשיות קשות.
• ארגון גן חיות וטיפול בבעלי חיים.

ביקורת על הביהביוריזם

לגישה הביהביוריסטית קמו מתנגדים רבים אשר בהמשך הביאו למיסודה המדעי של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. מקרב חוקרים אלו בלטו הבלשן נועם חומסקי אשר פרסם מאמר ביקורתי על ספרו של סקינר "התנהגות מילולית". עיקר טיעוניו התבססו על הצורך במערכת מוּלדת המאפשרת למידת שפה על מנת להסביר את הנתונים המדעיים על אופי הלימוד של מילים, של מבנה שפתי ושל תחביר המשפט. כתוצאה מכך, בין הגישה הקוגניטיבית ובין הביהביוריסטית החל ויכוח מדעי שגרר מאמרים ומאמרי נגד רבים.

הסופר בן זמננו (המאה ה־21) אלפי קון כתב ביקורת על הביהייביוריזם בספרו "נענשים על ידי פרסים", ובו טען שהביהייביוריזם אינו מוסרי וגם אינו מעשי.

פשטות

הדגמת ההבדלים בהסברת התנהגות החולדה על פי Miller

לפי החוקר ניל מילר , שורש הבעיה בביהביוריזם טמון בחוסר הנכונות שלה להביט באמצעים מתווכים להתנהגות ולקבל את קיומם. לפי השיטה אם מופיעות תגובות מסוימת לפעולה, הפעולה עצמה חייבת לגרור אותם באופן ישיר. לדוגמה אירוע מפחיד גורם לנו גם להרגיש את הפחד, וגם להתנהג בדרך מסוימת בעקבות הפחד. לפי טענתו של סקינר הוא אינו מתכחש לפחד, אלא טוען שהפחד אינו מפעיל את ההתנהגות אלא רק הגירוי שגרם לפחד הוא המפעיל את התגובה. אין הפחד לדברי סקינר, גורם לנו להרגיש. לפי מילר הנחה זו גוררת סיבוך מיותר של תיאור הנתונים המתקבלים מתצפיות. על מנת להבהיר זאת השתמש מילר בדוגמה של חולדה אשר בלחיצת דוושה היא מקבלת מים. קל לראות כי קצב הלחיצות משתנה בהתאם לחסך החולדה במים, אך גם נצפה בשינוי קצב הלחיצה כתגובה להאכלה במזון יבש ומלוח, או בהזרקת מים ישירות למערכת הדם של החולדה. בנוסף לזאת את תגובות החולדה ניתן למדוד בעוד דרכים מלבד קצב הלחיצות. לדוגמה אפשר למדוד את כמות המים שהיא שותה וכן את נכונותה לשתות מים מרים. כדי להסביר מערכת גירוי תגובה זו, לפי דעתו של הפסיכולוג יונתן גושן, סקינר יצטרך ליצור קשר נפרד בין כל גירוי לכל תגובה כך שסה"כ ימצאו תשעה סוגי הקשר שונים. בעוד שלפי הנחת גורם מתווך כמו צמא, יש צורך בקשירת שלושת הגירויים אליו מכיוון אחד וקשירת שלוש התגובות מכיוון שני, סה"כ שישה קשרים. ולכן כפועל יוצא מהנחות הפרדיגמה המדעית מסיים מילר במסקנה כי יש להעדיף את התאוריה פשוטה יותר המניחה גורמים מתווכים.

למידה סמויה

אחת הביקורות המפורסמות מבוססת על מחקר חלוצי של החוקר אדוארד טולמן, אשר הראה כי חולדות יכולות ללמוד צורת מבוך אף אם אין שום תגובה חיובית או שלילית ישירה אשר מכווינה את הלמידה שלהם. דבר המעיד על גורם מתווך המייצג את המבוך במוח החולדות והסותר את גישת הביהביוריזם השיטתי והמתודולוגי של ג'ון ווטסון.

בניסוי של טולמן היו שתי קבוצות חולדות אשר הסתובבו במבוך במשך תשעה ימים, כאשר במבוך הוצבה תיבת מטרה אשר יכלו הנסיינים לשים בה אוכל. החולדות חולקו לשתי קבוצות קבוצה אחת שוטטה במשך ששת הימים הראשונים במבוך, ורק בימים שבע עד תשע הוצב בתיבת המטרה אוכל. לקבוצה השנייה ניתן כל יום האוכל בתיבת המטרה, כאשר כל יום הזמן שלקח לחולדות אלו להגיע לתיבה התקצר באופן מתון. טולמן הראה כי ביום השמיני התקצר הזמן שלקח לחולדות של קבוצה אחת בצורה דרסטית, וביום התשיעי הזמן שלקח לכל אחת מן הקבוצות להגיע לתיבה השתווה. מכך הסיק טולמן שבזמן השוטטות למדו החולדות את מבנה המבוך, כך שיצרו ייצוג קוגניטיבי למבוך עצמו. הגישה של טולמן הנקראת ביהביוריזם מונחה מטרה, גישה משולבת ביהייביוריסטית-קוגניטיבית, מתבססת על ניסוייו של טולמן השמים במרכז את חקר התהליכים המתווכים הגורמים להתנהגות בעודה מסמנת את המשוואה הבסיסית להתנהגות כ: S->O->R כאשר האות O מייצגת את המילה אורגניזם, כלומר את התהליכים הקוגניטיביים המתרחשים ביצור החי הנבדק.

הטיות קוגניטיביות

ביקורת נוספת נגד הגישה הביהביוריסטית הגיעה דווקא מיישומי הפסיכולוגיה בשטח. במלחמת העולם השנייה בעת הסתכלות בראדר, טייסי המעצמות זיהו לפעמים הפרעות על אף שלא היו כאלה הפרעות במציאות. ממצא זה מנכיח את קיומן של הטיות קוגניטיביות הגורמות בעיות בשיפוטים אשר לא מוסברות על ידי תאוריות של גירוי-תגובה של ג'ון ווטסון. סקינר הסביר בדרך התנהגותית תופעות מסוג זה.תבנית:הערות

הנחות סמויות

הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ כפר ביכולתה של הפסיכולוגיה להשתייך למחקר הנעשה על פי המתודה המדעית, גם כאשר המחקר הוא של ההתנהגות בלבד ולא של הנפש.

יש סבורים, שאפשר ל"הציל" את "מדעיותה" של הפסיכולוגיה על ידי שחרורה מן הגורם "הפסיכי": פסיכולוגיה "מדעית" נמנעת מלהשתמש בקטגוריות המתייחסות לאיכויות, שאין האדם מכיר אותן אלא הכרה סובייקטיבית מתוך הסתכלות פנימית בעצמו, והיא מגדירה את עצמה כמחקר "התנהגות". התנהגותו של אדם שייכת ל"רשות-הרבים" של ההסתכלות, התצפית, הבדיקה האובייקטיבית והניסוי, ולא זו בלבד, אלא שהיא מתגלית בעובדות ובתופעות הניתנות למדידה. לפיכך נראית פסיכולוגיה כזאת כמקיימת את תנאי-היסוד של מחקר "מדעי" (במובנם של מדעי-הטבע).[...] אולם השוואה זו של הפסיכולוגיה למדעי-טבע מסוימים - או למדעי הטבע בשלב מסוים של התפתחותם - נראית מוטעית ומטעה. התופעות התצפיתיות והניסוייות, המשמשות חומר למדעים הדסקריפטיביים (אסטרונומיה קינמאטית, כימיה קלאסית ודומיהן), הן-הן עצמן העובדות, שבהכללתן ובהסקת מסקנות מהן עוסק המדע, ואילו תופעה התנהגותית אינה נעשית עובדה מוגדרת אלא על סמך פרשנות, המניחה - מדעת או שלא מדעת - גורמים "פסיכיים", לא-תצפיתיים ולא-ניסויים, לתופעות אלו. קפלר יכול היה לנסח את חוקיו על-סמך השוואה ישירה של מהלכי נוגה, מאדים, צדק ושבתאי, שהרי מובטח היה שאלה הם תופעות שוות סטרוקטורה, הניתנות להכללה. לעומת זה אין אני יכול למיין את התופעות ההתנהגותיות של בני-אדם אלא על-סמך הנחת גורמים נפשיים סמויים המשותפים להן, ואילו התופעות כשהן-לעצמן אינן ניתנות להכללות ולגזירת חוקים מאחר שאיני יודע - למרות הדמיון שבתופעות - אם אמנם סטרוקטורה אחת להן. [...] לפיכך אף פסיכולוגיה התנהגותית, בסופו של דבר, תלויה בקטגוריות שאין למדעי-הטבע אחיזה בהן.

— י. ליבוביץ (1972),הפסיכולוגיה - מדע ? פורסם ב"מדע", ו'.

ראו גם

• עיצוב התנהגות
• התנהגות
• הקהיה שיטתית
• טיפול התנהגותי
• התניה אופרנטית
• התניה קלאסית
• ניתוח התנהגות יישומי
• פילוסופיה של הנפש

לקריאה נוספת

• Frager, Robert, 1940-, Personality and personal growth, 6th ed, Upper Saddle River, N.J.: Pearson Prentice Hall, 2005

קישורים חיצוניים

• ביהביוריזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ביהיביוריזם (פסיכולוגיה), דף שער בספרייה הלאומית