חכלילית עצים
 חכלילית עצים
| |
|---|---|
,_Lodz_(Poland).jpg)
חכלילית עצים
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | חטפיתיים |
| סוג: | חכלילית |
| מין: | חכלילית עצים |
| שם מדעי | |
 Phoenicurus phoenicurusלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
.jpg)
חכלילית עצים (שם מדעי: Phoenicurus phoenicurus) היא מין של ציפור קטנה ממשפחת החטפיתיים. אורכה 14-13 ס"מ. ותפוצתה משתרעת על פני כל אירופה, מערב ומרכז אסיה.[2] [3]
תיאור המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם בערבית: חומיירא. פירוש השם המדעי - Phoenicurus - "חכלילית זנב": Phoinix - אדום, ארגמני. ouros - זנב.
חכלילית עצים היא ציפור קטנה למדיי עד בינונית ודקת גזרה. אורכה 13 -14 ס"מ, משקלה 14- 19 גרם ומוטת כנפיה 22- 27 ס"מ. במין זה קיימת דו צורתיות זוויגית בולטת: לזכר גרון ופרצוף בגוון שחור (לצעירים עשוי להיות מעורב לבן). גם המקור והרגליים שחורים. החזה והבטן כתומים בוהקים. החלקים העליונים בגוון אפור-כחלחל. מצחו לבן וזנבו אדום ערמוני. הנקבה חומה כולה. בהירה יותר, בגוון בז', בחלקים התחתונים, ולעיתים מנומרת קלות בצדי הגוף ובחזה. גם לנקבה יש נוצות זנב ערמוניות וכן טבעת-עין בהירה. היא נוהגת להרטיט את זנבה מעלה מטה, בתנועה אופיינית לשאר החכליליות.
תפוצתה של חכלילית העצים נרחבת ביותר ומשתרעת על פני כל אירופה, מערב ומרכז אסיה. בישראל מצויה בעיקר בגליל, ברמת הגולן ובירושלים.[2][3][4]
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימים ומוכרים ארבעים וארבעה תת-מינים.
בישראל מופיעים שני תת-מינים:
- תת-מין אירופי, phoenicurus, דוגר באירופה. כנפיו שחורות לגמרי ואזור תפוצתו בעת הקינון בכל אירופה. תת-מין זה חסר את כתם הכנף הבהיר, הבולט בתת-המין השני, ולכן נקרא "שחור כנף".
- תת-מין מזרחי, samamisicus, דוגר בדרום- מזרח אירופה, בטורקיה, בקווקז, ומרכז אסיה. תת-מין זה ניכר בקצוות לבנים לאברות בזכר, ובקצוות חוליים בהירים בנקבה, שיוצרים כתם כנף בהיר ובולט ולכן נקרא "לבן כנף". מוצאו טורקי מזרחי. אזור תפוצתו משתרע בבלקן ויוון טורקמניטסטן, אוזבקיסטן ואירן, במזרח טורקיה ובמזרח התיכון.[3][2]
מזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מזון החכלילית מבוסס בעיקר על חרקים כגון: זבובים, פרפרים, חיפושיות, עכבישים וזחלים, ולעיתים גם גרגרים שונים. היא נוהגת לרוב לעמוד בתוך שיחים, להגיח במהירות אל המזון ואז לשוב למסתורה. לאחר מכן תרטיט את זנבה.[2][3]
זמני נדידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל נצפות חכליליות עצים רבות נודדות בסתיו ובאביב. החל מתחילת אוגוסט ועד אמצע ספטמבר נודד חולף תת-המין "לבן הכנף". החל מאמצע ספטמבר ועד נובמבר נודד תת-המין השכיח phoenicurus שדוגר באירופה. באביב נודד ראשון תת-המין "לבן הכנף". בנדידת האביב מקדימים הזכרים את הנקבות במספר ימים.[3][2]
מקום חיות וקינון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתי הגידול מגוונים וכוללים יער פתוח וחורשים, שולי יערות בהם הצמחייה פתוחה למחצה, מטעים, פארקים וגינות נוי וכן לאורך נחלים ותעלות.
הקינון באירופה, מסוף אפריל עד אמצע יולי, בצפון פינלנד מסוף מאי עד סוף יוני ובמרוקו בין מאי ליולי. הקן בנוי בצורת סלסילה מעשבים, שורשים ואזוב ומרופד בשיער ונוצות. היא מקננת בחורים בעצים או בקירות, בגובה של 1- 6 מטרים. בכל הטלה 5- 7 ביצים בצבע כחול בהיר עד כחול ירקרק. הדגירה נמשכת 12- 14 ימים.
חלק מהקינים מאוימים על ידי קוקיה אירופית.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חכלילית עצים, באתר ITIS (באנגלית)
- חכלילית עצים, באתר NCBI (באנגלית)
- חכלילית עצים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חכלילית עצים, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חכלילית עצים באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 4 5 חכלילית העצים, באתר הצפרות הישראלי
- ^ 1 2 3 4 5 6 המרכז לטיפוח ציפורי הבר והגינה, באתר yard birds
- ^ ליאור כסלו, תצפית לעולם הטבע, באתר תצפית
