הצגת המקור של הדף "ילקוט שמעוני תורה קלו"

{{סרגל ניווט|ילקוט שמעוני|תורה|קלה|קלו|קלז}}

'''רמז קלו'''{{ש}}
<קטע התחלה=בראשית לה יא/>'''פרה ורבה''' וגו'. ראובן כבר מבחוץ, שמעון כבר הוא מבחוץ, ובנימין כבר יצא מחלציו ועדיין הוא במעי אמו! אלא '''גוי''' זה בנימין, '''וקהל גוים''' זה אפרים ומנשה; '''ומלכים מחלציך יצאו,''' זה ירבעם ויהוא. רבנן אמרין: אפשר אבנר אדם צדיק חולק על מלכות בית דוד? אלא מדרש דרש והמליך את איש בושת; הדא הוא דכתיב: '''ומלכים מחלציך יצאו,''' זה שאול ואיש בושת. ומה ראו לרחק ולקרב{{הערה|בפילגש בגבעה}}? מקרא קראו ורחקו, מקרא קראו וקרבו. מקרא קראו ורחקו, "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"; מקרא קראו וקרבו, '''גוי וקהל גוים יהיה ממך.''' 

עתידין בניך ליעשות כקהל עמים: מה קהל עמים מקריבין בשעת איסור במה, אף בניך מקריבין בשעת איסור במה. ר' יוחנן מייתי לה מן הדא: "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו' ישראל יהיה שמך", שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו: '''גוי וקהל גוים יהיה ממך.''' ואית דמייתין לה מהכא: "עמים הר יקראו", משיעשו בניך כעמים, להרו של זבולון יקראו, "שם יזבחו". איסור במה אין כתיב כאן אלא "זבחי צדק", עושה עמהם צדקה ומקבל את קרבנם. 

'''גוי וקהל גוים,''' לחייב על כל שבט ושבט, דברי ר' שמעון; ר' יהודה אומר: לחייב על כל קהל וקהל.<קטע סוף=בראשית לה יא/> 

<קטע התחלה=בראשית לה יג/>'''ויעל מעליו אלהים.''' האבות הן הן מרכבה (כתוב [[ילקוט שמעוני תורה קא|ברמז קא]]).<קטע סוף=בראשית לה יג/>

<קטע התחלה=בראשית לה טז/>'''ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ.''' בשעה שארץ חלולה ככברה והבר מצוי. רבנן אמרי, כבר הבר מצוי ועונת גשמים עברה ועדיין השרב לא בא. 

'''ותלד רחל ותקש בלדתה.''' שלוש הן שנתקשו בשעת לידתן ומתו. רחל, '''ותקש בלדתה.''' אשת פינחס, "וכלתו אשת פינחס הרה ללדת"{{הערה|בכתוב: ללת}} וגו'. ומיכל בת שאול, דכתיב: "ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה"; עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה; הדא הוא דכתיב: "והששי יתרעם לעגלה". למה נקרא שמה עגלה? שפעת כעגלה ומתה.<קטע סוף=בראשית לה טז/>

<קטע התחלה=בראשית לה יז/>'''ויהי בהקשותה בלדתה.''' שני תלמידים של ר' יהושע שינו עטיפתם בשעת השמד. פגע בהן איסטרטיגוס [משומד] אחד. אמר להם: אם בניה אתם, תנו נפשכם עליה; ואם אין בניה אתם, למה אתם נהרגים? אמרו לו: בניה אנו ועליה אנו נהרגים וכו'{{הערה|אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת. ב"ר}}. אמר להם: שלוש שאלות אני שואל אתכם; אם אתם משיבין לי מוטב, ואם לאו, אני משמיד אתכם. אמר להם, כתוב אחד אומר: "נצב לריב ה'", וכתוב אחד אומר: "כי שם אשב לשפוט את כל הגוים". אמרו לו: בשעה שהקב"ה דן את ישראל, דן אותם מעומד ומקצר בדין; ובשעה שהוא דן את אומות העולם, דן אותם מיושב ומאריך בדין, ואחר כך פוסק הדין. אמר להם: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא זה וזה באומות העולם: משהוא דן אותם, מדקדק בדין ומאריך בדין, ואחר כך עומד ונעשה אנטידיקוס כנגדן. אמר להם, מהו דכתיב: "עובד אדמתו ישבע לחם"? אמרו לו: מוטב מי שחוכר שדה אחת ומעדרה ומזבלה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן. אמר להם, לא כך דרש יהושע רבכם; אלא '''עובד אדמתו,''' אלו ישראל; '''ישבע לחם,''' ישבע לחמו לעולם הבא וכו'. אמר להם: מהו דכתיב, '''ויהי בהקשותה בלדתה'''? אמרו לו, כך משיבין נפשה של חיה ואומרים לה בשעת הלידה: אל תיראי, כי בן זכר ילדת. אמר להם: לא כך דרש יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו וכו', תאומה יתירה נולדה עם בנימין.<קטע סוף=בראשית לה יז/>

<קטע התחלה=בראשית לה יח/>'''ויהי בצאת נפשה כי מתה''' וגו' '''בן אוני.''' בן צערי בלשון ארמי. '''ואביו קרא לו בנימין,''' בלשון קודש.<קטע סוף=בראשית לה יח/>

<קטע התחלה=בראשית לה יט/>'''ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה.''' מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה שהגליות עתידות לעבור שם, וקברה שם שתהא מבקשת עליהם רחמים. הדא הוא דכתיב: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".<קטע סוף=בראשית לה יט/> 

<קטע התחלה=בראשית לה כב/>'''ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא.''' אמר ר' סימון: קשה הוא לפני הקב"ה לעקור שלשלת יוחסין ממקומה; הדא הוא דכתיב: "ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו [לבני יוסף] וגו' ולא להתיחש לבכורה". אמור מעתה: בכורת ממון נטלה ממנו ולא בכורת יוחסין. ר' לוי ור' סימון, חד אמר: לא לראובן להתיחס; וחד אמר: אין מייחסין ליוסף אלא לראובן, ואפילו בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן; הדא הוא דכתיב: '''ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר''':<קטע סוף=בראשית לה כב/>
[[קטגוריה:ילקוט שמעוני תורה|קלו]]