קהוקיה

תילי קהוקיה
Cahokia
	הר הנזיר
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1982, לפי קריטריונים 3, 4
שטח האתר	5,410 דונם
חלק מתוך	תרבות המיסיסיפי
מידות
שטח	4,000 אקר
היסטוריה
תרבויות	תרבות המיסיסיפי
נבנה	1050
אתר ארכאולוגי
אתר אינטרנט	http://www.cahokiamounds.org/
מיקום
מדינה	ארצות הברית
קואורדינטות	38°39′14″N 90°03′52″W / 38.653888888889°N 90.064444444444°W
	(למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; קהוקיה

קהוקיה (אנגלית: Cahokia) הוא אתר שבו שוכנת עיר אינדיאנית עתיקה. האתר שוכן ליד קולינסוויל, אילינוי, מעבר לאזור של נהר המיסיסיפי בקרבת סנט לואיס, מיזורי. באתר יש קבוצה של תילי אדמה שנבנו על ידי האדם. קהוקיה הוא האתר הארכאולוגי הגדול ביותר הקשור לתרבות המיסיסיפי, והמונח קהוקי (Cahokian) משמש לעיתים כתיאור של התרבות הזו. תושבי אזור המיסיסיפי הקימו חברות מפותחות בחלק המזרחי של צפון אמריקה לפני הגעת האדם הלבן.

תילי קהוקיה הוכרזו כציון דרך היסטורי לאומי ב-19 ביולי 1964, והוספו לרשימת המקומות ההיסטוריים הלאומית ב-15 באוקטובר 1966. האתר המדינתי ההיסטורי תילי קהוקיה הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1982. האתר משתרע על שטח של 8.9 קמ"ר, והוא המוקד של חפירות ארכאולוגיות ממושכות.

היסטוריה

המתיישבים הראשונים הגיעו לקהוקיה בסביבות שנת 650, אך בניית התילים החלה רק לאחר 1050 במקביל לפריחתה של תרבות המיסיסיפי, אך האתר ננטש לפני 1400. התושבים לא השאירו אחריהם כתובות כלשהן, ושמה המקורי של העיר לא ידוע. השם קהוקיה מתייחס לשבט האילינווק שאיננו קשור לעיר המקורית, אך התגוררו במקום כאשר חוקרים צרפתים הגיעו למקום בשלהי המאה ה-17, זמן רב לאחר שקהוקיה ננטשה. לא ידוע מי הם הצאצאים של אנשי קהוקיה והאם הם שרדו, אם כי ישנן מספר קבוצות אינדיאנים הנחשבות לכאלה.

קהוקיה הייתה המרכז החשוב ביותר עבור האנשים הידועים כמיסיסיפים, שיישוביהם התפרסו על אזור המערב התיכון, המזרח, והדרום-מזרח של ארצות הברית. קהוקיה שמרה על קשרי מסחר עם קהילות כגון הימות הגדולות בצפון וחוף המפרץ בדרום. באתר בשם סילרונייל, הנמצא ליד רד וינג שבמינסוטה, נמצאו כלי חרס וכלי אבן בסגנון קהוקי.

בשיא פריחתה של קהוקיה היא הייתה המרכז העירוני הגדול ביותר מצפון לערים המזואמריקניות הגדולות שבמקסיקו. אף על פי שלפני 1050 היו במקום רק כ-1050 תושבים, לאחר מכן החל גידול מואץ במספרם. הארכאולוגים מעריכים שגודלה המרבי של האוכלוסייה היה בין 8,000 ל-40,000 תושבים, כאשר רובם חיו בחוות מסביב למרכז העירוני הראשי.

בהנחה שהאומדן של הארכאולוגים נכון, משמעות הדבר היא שאוכלוסייתה של קהוקיה הייתה הגדולה ביותר בארצות הברית עד לשנת 1800 בקירוב, כאשר אוכלוסייתה של פילדלפיה עברה את קו ה-40,000.

דעיכתה של קהוקיה

קהוקיה ננטשה כמאה שנים לפני הגעת האירופים לצפון אמריקה בתחילת המאה ה-15. גורמים סביבתיים כגון ציד-יתר ובירוא יערות הוצעו על מנת להסביר את התופעה הזו. אפשרות נוספת שהוצעה היא פלישה על ידי כוח צבאי חיצוני, אם כי העדות היחידה למלחמה שנמצאה היא מכלאת העץ ומגדלי התצפית שמסביב להר הנזיר. כיוון שאין עדויות רבות להתרחשותה של מלחמה, נראה כי הגדר שימשה למטרות טקסיות ולא צבאיות. אפשרות נוספת שהועלתה היא מגפות שהתחוללו וגרמו לתמותה גבוהה. אולם, בתאוריות האחרונות שהוצעו נטען כי הגורם העיקרי לדעיכתה של קהוקיה היה קריסת המערכות הפוליטיות^[1].

הר הנזיר

הר הנזיר הוא המקום הידוע ביותר בקהוקיה. הר זה הוא מבנה גדול הכולל ארבע טראסות, והוא תל האדמה הגדול ביותר בצפון אמריקה שנבנה על ידי האדם. ההר פונה לכיוון דרום, גובהו 30.5 מ' ומידות הבסיס שלו הן 316 מ' אורך על 241 מ' רוחב. The Travel Channel התייחס אל המקום כאל "הפירמידה הגדולה ביותר בעולם".

בחפירות שנערכו בראש ההר התגלו עדויות למבנה גדול, שככל הנראה היה מקדש או מקום מגוריו של הצ'יף, וניתן היה לראות את המבנה הזה מהעיר. גובהו של הבניין היה 16 מ', אורכו 32 מ' ורוחבו 14.6 מ'.

מערבית להר הנזיר היה מקום בשם וודהדג', שהיה קבוצת מבנים ששימשו לתצפיות אסטרונומיות. מקור השם הוא סטונהנג', כיוון שבמקום יש סמלים לנקודות השוויון וההיפוך במישור המילקה, נקודת השוויון ומעגלים אסטרונומיים אחרים. הארכאולוגים חשפו את וודהדג' תוך כדי חפירות באתר. הם מצאו כי במהלך ההיסטוריה הקצרה של המקום המבנה נבנה מחדש כמה פעמים.

בצד המזרחי ובצד הצפון-מערבי של הר הנזיר מבוצעות חפירות הצלה החל מאוגוסט 2007 על מנת למנוע את נזקי הבליה^[2]^[3].

מישור תרבותי עירוני

דרומית להר הנזיר נמצא אזור הגרנד פלאזה (סוג של מישור גאוגרפי) ששטחו 190 דונם. בעבר הועלתה השערה כי תפקידו הגרנד פלאזה היה לשקף את המיקום של קהוקיה על מישור ההצפה של המיסיסיפי, אך ממחקרים שבהם נבדקה הקרקע התברר כי הוא נבנה על ידי תושבי קהוקיה לאחר שקודם לכן היה בצורה גלית. הר הנזיר היה מוקף בשלושה מישורים כאלה ממזרח, מערב וצפון.

מסביב להר הנזיר והכיכר הגדולה הייתה מכלאה מעץ עם מגדלי תצפית במרווחים קבועים. הארכאולוגים מצאו עדויות המצביעות על כך שגם המכלאה נבנתה מחדש כמה פעמים. כמו כן, מכלאת העץ הפרידה את האזור הטקסי העיקרי של קהוקיה משאר החלקים של העיר.

מלבד הר הנזיר ישנם 120 תילים הנמצאים במרחקים שונים ממרכז העיר, ו-68 מתוכם כלולים בהכרזה של אונסק"ו. התילים מחולקים לכמה סוגים: מישוריים, חרוטיים, תילים עם פסגה ברורה בראשם וכדומה. לכל אחד מהתילים הללו יש משמעות ותפקיד נפרדים. באופן כללי, נראה כי מרכז העיר היה חלק מתבנית בנייה בצורת יהלום שאורכה ורוחבה הם 1.6 ק"מ, כאשר אורך העיר כולה ממזרח למערב היה שמונה ק"מ.

אתרי הקבורה

במהלך החפירות שנערכו בתל מספר 72, שהוא תל קבורה הנמצא דרומית להרי הנזיר, הארכאולוגים מצאו את שרידי גופתו של אדם בשנות הארבעים לחייו שככל הנראה היה השליט של קהוקיה. אדם זה נקבר על מיטה שהורכבה מכעשרים אלף חרוזים דיסקתיים שהוכנו מקונכיות וסודרו בצורת בז, כאשר ראש הציפור נמצא מתחת לראש הגופה וכנפיה ורגליה מתחת לזרועות והרגליים. לוחם הבז, או "איש הציפור", היה מוטיב נפוץ בתרבות המיסיסיפית, ולצורת הקבורה הזאת יש משמעות איקונוגרפית רבה.

ליד הקבר הזה התגלה מטמון של ראשי חץ הבנויים במגוון סגנונות וחומרים. ראשי החץ מחולקים לארבע קבוצות, כל אחת מאזור גאוגרפי שונה, והם מהווים דוגמה לקשרי המסחר הנרחבים של קהוקיה בצפון אמריקה. בתל 72 נחשפו גם למעלה מ-250 שלדים, כאשר לחלקם לא היו ידיים וראשים, דבר המצביע על כך שהם שימשו כקורבן אדם. לא ניתן היה לקבוע את המין והגיל של רוב השלדים בגלל מצבם הירוד. לא ברור מה היה הקשר בין אתר הקבורה הזה לאתר הקבורה המרכזי, ולא סביר שכולם נקברו באותו זמן. בבדיקות תיארוך רדיומטרי שנערכו בדגימות עץ מהתל התברר שגילן הוא בין 950 ל-1000 שנים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קהוקיה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של קהוקיה

הערות שוליים

^ Emerson 1997, Pauketat 1994
^ Artifact News mention of Monks Mound excavation
^ Monks Mound Slump Repair, Page 1

[1] Emerson 1997, Pauketat 1994

[2] Artifact News mention of Monks Mound excavation

[3] Monks Mound Slump Repair, Page 1

[1]

[2]

[3]