מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שביתה
|
הגייה* |
shvita
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־ב־ת
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ שְׁבִיתוֹת
|
- לשון חז"ל הפסקת עבודה בהכנסות לתוך תחום-השבת.
- ”נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת,אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה,מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן“ (משנה, מסכת שבת – פרק טז, משנה ו)
- ”אוֹכֵל מֵהֶם עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ.וְכֵן בִּיהוּדָה.רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַשְּׁבִיתָה“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ב, משנה ג)
- עברית חדשה בהשאלה מן (1): הפסקת פעולה של עובדים כאמצעי לשיפור תנאי-עבודתם
- השביתה במשק עוררה הד תקשורתי נרחב.
השורש שׁבת
|
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
לנוח. להפסיק מלפעול.
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
שׁ־ב־ת
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
שָׁבַת
|
שׁוֹבֵת
|
יִשְׁבֹּת
|
שְׁבֹת
|
לִשְׁבֹּת
|
נִפְעַל
|
נִשְׁבַּת
|
נִשְׁבָּת
|
יִשָּׁבֵת
|
הִשָּׁבֵת
|
לְהִשָּׁבֵת
|
הִפְעִיל
|
הִשְׁבִּית
|
מַשְׁבִּית
|
יַשְׁבִּית
|
הַשְׁבֵּת
|
לְהַשְׁבִּית
|
הֻפְעַל
|
הֻשְׁבַּת
|
מֻשְׁבָּת
|
יֻשְׁבַּת
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|