האדמו"ר מספינקא ירושלים ר' מרדכי דוד כהנא זצ"ל

בירושלים נפטר הבוקר, הגאון הצדיק רבי מרדכי דוד כהנא, שמילא את מקום אביו כאדמו"ר מספינקא בירושלים.

נולד בשנת תר"צ לערך, בסרעדנא. בשנת תש"א עלה עם אביו לארץ ישראל. בירושלים נשא לאשה את בת הרה"ח ר' משה מנחם הרשטיק. מאז פטירת אביו, בשנת תשל"ח, ישב ר' מרדכי דוד על כסאו, והנהיג את בית מדרשו בירושלים, במשך שלושים ושלש שנים. האדמו"ר היה גם חבר במערכת 'אוצר הפוסקים', והיה תלמיד חכם גדול בפני עצמו. דברי התורה שנשא בשולחנותיו היו בעלי תוכן למדני מפולפל. נהג במנהגו של רבי אלעזר בריזל הירושלמי, והיה נוסע לשבות בשבתות בערי השדה.

אביו של ר' מרדכי דוד, היה האדמו"ר רבי יוסף מאיר כהנא, מספינקא, בירושלים. בצעירותו, כיהן כאב"ד סערדנא, לאחר מכן כר"מ ואדמו"ר באונגוואר, ובשנת תש"א עלה לירושלים, והקים בה את בית מדרשו.

יחוסו של האדמו"ר

יחוס משפחת כהנא, מסתעף ועולה עד לבעל קונטרס הספיקות ומעלה בקודש.
מצד אמו, התייחס האדמו"ר כצאצא לבעל הישמח משה, ולרבי נפתלי מראפשיץ ועוד.
מצד אם אביו, עץ המשפחה מגיע למגיד מקוזניץ, לרבי ישכר בעריש מזידיטשוב, ושוב לשושלת ראפשיץ.

וזה יחוס המשפחה:

• רבי מרדכי דוד כהנא, בן רבי יוסף מאיר כהנא מספינקא, בן רבי צבי הירש כהנא אב"ד ספינקא הי"ד, בן רבי נחמן כהנא מספינקא בעל הארחות חיים, בן רבי חיים אריה כהנא מסיגעט בעל ה'דברי גאונים', בן רבי יחיאל צבי כהנא מסיגוט, בן רבי יוסף מרדכי כהנא דומ"ץ סיגוט, בן הגאון רבי יהודה כהנא בעל 'קונטרס הספיקות' [אחיו של רבינו בעל הקצות החושן], בן ר' יוסף הכהן מקאליש, בן ר' חיים הכהן, בן ר' יחיאל מיכל הכהן, בן ר' יהודה הכהן, [בן ר' יחיאל מיכל הכהן], בן ר' יעקב יוסף הכהן, [כנראה היה בנו של ר' ישראל יחיאל הכהן מפראג, מאבות משפחת רפופורט], חתנו של רבינו יום טוב ליפמן הלר בעל התוספות יום טוב, ומעלה בקודש.
• רבי יוסף מאיר כהנא מספינקא, היה חתנו של רבי יצחק טייטלבוים אב"ד הוסאקוב הי"ד, בן רבי מרדכי דוד טייטלבוים אב"ד סטוטשין, בן רבי נחום צבי טייטלבוים אב"ד דראהביטש, בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים מדראהביטש, בנו של רבי משה טייטלבוים מאויהעל, בעל ה'ישמח משה' ומעלה בקודש.
• רבי צבי הירש כהנא, היה חתנו של רבי ברוך רובין אב"ד בריזדוביץ, שכיהן כאדמו"ר בקאלמייא, בן רבי מאיר רובין מגלאגוב, בן רבי מנחם מנדל רובין מגלאגוב, בן רבי אשר ישעיהו רובין מראפשיץ ומעלה בקודש.

משפחת רבי שלום דוב שטרן ראב"ד סערדעהלי

היום ימלאו מאה ואחד שנה לפטירתו של הגאון הצדיק רבי שלום דוב בער שטרן אב"ד סערדאהעל, בעהמ"ח לשד השמן. הוא נפטר ביום י"ט תמוז תר"ע. מתורתו נדפס קונטרס דובב שפתי ישנים, לונדון תשך. ובספר תורת אבות ברוקלין תשסה. במאמר שלפנינו נראה את עץ המשפחה שלו.

ר' שלום דוב שטרן היה בנו של הגאון רבי שלמה שטערן אב"ד האלישטאבע, וכך כתב ר' שלום דוב על אביו, "אשר בין עבותים היה צמרתו בזמן הגאונים הגאון המובה"ק ר' מרדכי בנעט אב"ד ניקאלסבורג ובזמן רבינו הגאון בעל חת"ס ... ושמעתי מפי מגידי אמת כי רבינו בעל חת"ס אמר פעם במסיבת ת"ח בזה הלשון "אני יודע ת"ח שלומד על בורי' זה הרב דק"ק  עלישטאבע" ... והיה תלמיד הרב הגאון מ' חיים אפענהיים זצ"ל מדרעזניץ שהי' תלמיד מובהק של הגאון בעל זכרון יוסף בפירטה ... ואיזה תשובות באו ממנו בתשו' חת"ס". גם בשו"ת יהודה יעלה, לרבי יהודה אסאד, יש תשובה אליו. ר' שלמה כיהן כאב"ד בהעלישטאבא החל משנת תקפ"ד לערך, חידושי תורה ממנו, הובאו בקונטרס, 'והריקותי לכם ברכה עד בלי די', לונדון תשנב. ר' שלמה נפטר ביום א' ט' אייר תר"ד (ולא בשנת תרי"ט) ומנוחתו בק"ק עלישטאבע. ושם אביו ר' בער.

אשת ר' שלמה היתה הרבנית רייזל בת ר' שלום פרידמן אב"ד העלישטאבע ופריישטאט נפטר כנראה לפני שנת תקצ"ב, בן ר' אהרן פרידמן מפריישטאט. גם לר' שלום יש תשובה בשו"ת חתם סופר. שני בניו הם, ר' שמעון פרידמן רב בישוב קטן בשם יאלע, נפטר תרנ"א (חותנו של ר' משה פלדמן אב"ד פעסט), ור' לייביש פרידמן דיין בפריישטאט.

אחיו של ר' שלום דוב, היה הגאון ר' משה צבי שטרן, שמילא את מקומו כאב"ד העלישטאבע. יש תשובה אליו בשו"ת יהודה יעלה, הנ"ל, וקורא לו, אהובי ידיד נפשי, דעהר בנן של קדושים. נפטר בשנת תרמ"ח, והוא חותנו של הגאון רבי ישעיהו זילברשטיין בעל המעשי למלך.

תולדות חייו

רבי שלום דוב, נולד בשנת תקצ"ד לערך. היה תלמיד מובהק לרבו מרן הכתב סופר, ואף קרא את שם בנו הגדול כשם רבו. בשנת תרי"ח נתעלה וקבל מרבו כתב "מורנו", "טרם יכנס לחופה בפארים, יחתן בכח גבורתו", ובסוף כל התעודה המפוארה, מוסיף הכתב סופר, "ועדיין לא הגיע אלא למקצת שבחו בפניו, וביודעי ומכירי היטב מעלת תלמידי מעולה ותיק מלא עתיק..".

משפחת כלי הקודש מתל אביב [2]

טעות קטנה טעינו בסופו של מאמרנו הקודם. כתבנו כי ר' אליהו ויינשטיין השו"ב היה – עם זוגתו – האיש היחיד בעולם שזכר את תל אביב מטרם היות ביפו מנין אשכנזי ועד להיותה עיר רבתי עם. ואיך זה שכחנו את בנו, רבי נחום המוהל?! איך לא הבחנו בילד הקטן שעודנו בן חמש הגיע עם הוריו להתגורר בין הישמעאלים, ושגר בה בעיר, למעט הפסקות קצרות, עד שבעים וחמש שנים לאחר מכן? והלא הוא, עוד יותר מאביו הספיק להכיר את כל חמשת תקופותיה של תל אביב! גם את תקופת התקומה והבנין שלאחרי השואה הנוראה.

רבי נחום ויינשטיין, מוהל דמתא תל אביב רבתא משך ששים שנה(!). האיש שתחת ידיו האמונות עברו למעלה מעשרים ושלשה אלפי תינוקות! ביניהם רבים מקוראינו היקרים, האוחזים בשעה זו את הגליון בידיהם!

וכלום נשכח את אחיו, המחנך הדגול ר' ישראל שהפליא עין כל בחריפותו ושנינותו?! * כתבה שניה בסדרה

נדודים בתפקידי קודש

כבן חמש שנים היה נחום הקטן בתרמ"א, עת עקרו הוריו מירושלים עיר הקודש ליפו עיר הרפש והזוהמה המזרח תיכוניים. הם מסרו נפשם בכדי שישמש אביו ר' אליהו כשו"ב העדה האשכנזית הקטנה שהלכה והתפתחה בצעדי ענק עקב גלי העליה הגדולים שהציפוה. כאשר עקרה משפחת ויינשטיין לירושלים, כאשר כבר סיפרנו, לא היה בה ת"ת ראוי לשמו ור' אליהו שכר בדמים מרובים מלמדים פרטיים שירדו במיוחד מירושלים ליפו כדי ללמד תורה לבניו. בשנת תרמ"ח, ונחום בן שתים עשרה, כבר נפתח ת"ת "שערי תורה" שעליו סיפרנו רבות, אבל עדיין היה בחיתוליו ולא היו בו כיתות מתאימות לגילו. נשלח איפוא נחום לפתח תקוה שם התגוררו דודיו, כזכור, ומשך שלש שנים שמע לקח מפי רבי ישראל צבי הכהן. רק במלאת לו ט"ו שנים שב ליפו, אז כבר היה "שערי תורה" מבוסס יותר ואף בחורים צעירים למדו בו. נחום ויינשטיין היה אחד מהם.

לא חלפו שנים רבות עד שהיה העלם לאברך. כמנהג הימים ההם נישא בצעירותו, בגיל שבע עשרה. הוא נלקח כחתן לאטיל ביילא, בתו של רבי יהודה לייב שפירא מחברון. ברוך כשרון היה. משנצרך לעמוד ברשות עצמו ולדאוג לפרנסת ביתו, למד מאביו את מלאכת השחיטה, ומרבי מאיר המבורגר המוהל הותיק את מלאכת המילה.

ר' מאיר המבורגר דנן – כבר סיפרנו עליו בכתבה הראשונה בחוברת "תל אביב של מעלה". ומה מפליא לראות איך משתלשלת והולכת מלאכת המילה מדור לדור. ממנו – המוהל הראשון ביפו – לר' נחום, המוהל הראשון בתל אביב, וממנו לצאצאיו ובראשם נכדו המוהל הבני ברקי הותיק רבי מאיר שקאל שליט"א וביתו אחריו!

בימים ההם, כאשר החלה ההתיישבות היהודית ברחבי ארץ ישראל, נזקקו היישובים החדשים ל"כלי קודש". נקרא איפוא ר' נחום בתר"נ למושבה החדשה "גדרה", שם שימש משך כחצי שנה כמוהל, שוחט, בעל תפילה ובעל קורא! משם נדד ללוד, שם התגורר מנין יהודים בלבד(!) בתוך ההמון הערבי. היו אלו עובדיה של טחנת קמח שהיתה בבעלות יהודית. גם שם שימש בכל.

לא היה תכלית בנדודים אלו. בשנת תרנ"א רכש ר' נחום בעשרה "נאפוליונים" את ה"חזקה" על משרת השו"ב בעיר רמלה. הבירה הישמעאלית של השפלה.

משפחת כלי הקודש מתל אביב - מאמר ראשון

הזכרנו בעבר בבלוג, את ר' יעקב שלמה לוי ומפעלו המבורך, 'תל אביב של מעלה', לתיעוד פועלם וחייהם של הדמויות היהודיות שמילאו את תל אביב בימי היסוד שלה, ובעשרות השנים הראשונות של העיר.

הפעם, שלח לי ר' יעקב שלמה מאמר מרתק אודות משפחת וינשטיין, משפחת כלי הקודש של תל אביב ויפו.

דער תל אביב'ער שוחט

ר' אליהו וינשטיין, שוחט דמתא יפו תל אביב. האיש שחווה יותר מכל אחד אחר תקופות ותמורות ביפו תל אביב. אביהם של ר' נחום המוהל המיתולוגי ושל ר' ישראל, המחנך המחונן.

עוד ישנם אנשים הזוכרים קמעא את דמותו ההדורה. דמות ירושלמית טיפוסית עם כל הרמ"ח והשס"ה שלא חסר בה דבר. הוא עם הכובע הרחב בחול והשטריימל בשבת, וזוגתו הסבתא יונה טויבא עם השביס הירושלמי. כמין טריטוריה מאה שערים'ית בתוככי תל אביב העתיקה והותיקה. "לראות את הסבא ר' אל'ה ואת הסבתא בהדלקת נרות שבת – מחזה שלא מעלמא הדין..." מתמוגגים הצאצאים בזכרונות.

סיפורה של משפחת ויינשטיין, כמו סיפורן של משפחות רבות ביפו תל אביב דאז, החל בליטא והמשיך בעלייה נלהבת ארצה לירושלים עיר הקודש, ממנה ירדו מאוחר יותר לעיר החוף. אבל סיפור מרתק וייחודי הוא מאין כמוהו  - - -

משפחת "כלי הקודש" – יעקב שלמה לוי

במרכז ר' אליהו שו"ב, מימין בנו ר' ישראל המחנך, ומשמאל בנו ר' נחום המוהל

שתי תקופות בימי הבראשית התל אביביים

התקופה הראשונה בדברי ימי תל אביב, בימים שעוד היתה שכונות שכונות ביפו, היא התקופה שאותה כינינו בחוברת "תל אביב של מעלה" כ"תקופת הבראשית". זמנה של תקופה זו, בין שנות התר"מ המאוחרות, עת פרצו רבי אהרן שלוש, ר' שמעון רוקח ורבי זרח ברנט את הגבולות המצומצמים של היישוב היהודי ביפו, ויצאו למרחב בבניית השכונות החדשות שהיוו את הרקע להקמת תל אביב, ועד שנת תרפ"א, עת היו השכונות החדשות לעיר בפני עצמה וכשגל עלייה ענק שטף את הארץ והפך את העיר החדשה לבעלת רבבות תושבים.

הבדלים עצומים היו בין התקופה הבראשיתית לאלו שאחריה. הבולטת שבהן היא העובדה שבתקופת ראשונים זו היתה הארץ נתונה תחת שלטונו של הממשל הטורקי העייף, המנומנם והעצל, העריץ והמתאכזר של קידם ולא דחף שום יוזמה, ולהיפך. בעוד בתרפ"א כבר שלטו כאן הבריטים שקבלו את המנדט עם סיום מלחמת העולם הראשונה בתרע"ז.

אמנם, מבחינות רבות מאד נחלקת גם תקופת הבראשית לשתי תת-תקופות, הראשונה והשניה. והם מקבילות ומושפעות באופן ישיר מהתקופות המכונות בספרות ההיסטוריה [ובשרירות לב!] בשמות: "העלייה הראשונה" ו"העלייה השניה". בתזמון מפתיע נחלקות תקופות אלו גם מבחינת ההנהגה הרוחנית: בתקופה הראשונה עמד בראש העדה הרב הראשון, הוא הגה"צ רבי נפתלי הירץ הלוי זצ"ל, בעוד בתקופה הבאה מילא את מקומו הרב השני, הוא הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל שעלה הנה מבויסק שבליטא אחרי פטירתו של הרנ"ה.

הגאון רבי חיים סרנא זכר צדיק לברכה

מירושלים מגיעה הבשורה המרה, על הסתלקותו לגנזי מרומים, של הגאון הגדול רבי חיים סרנא ראש ישיבת כנסת ישראל חברון בגאולה.

רבי חיים סרנא, נולד לפני כשמונים ושתים שנה, בשנת תרפ"ט, בחברון עיר האבות, (כחצי שנה לפני הטבח הנורא), לאביו הגאון הגאון רבי יחזקאל סרנא מראשי הישיבה, ולאמו מרת פעשא מרים.
בבחרותו למד בישיבת לומזא בפתח תקוה, והמשיך את לימודיו בישיבת חברון - כנסת ישראל בירושלים.
בהגיעו לפרקו, נשא את מרת חיה רחל ע"ה, בתו של רבי אריה מלכיאל פרידמן הי"ד.

שנים רבות מסר שיעורים בישיבה, ולימים הקים מחדש ישיבה בבנינים הישנים שבשכונת גאולה, ועמד בראשותה.
לאחר שנים רבות של מחלה, נפטר היום, ה' תמוז תשע"א, ומסע לווייתו, יוצא בשעות אלו, מישיבת חברון כנסת ישראל להר המנוחות בירושלים בסמיכות למקום מנוחת רעייתו ע"ה.
רבי חיים ערךאת כתבי אביו והוציאם לאור עולם, וכמו כן חיבר סדרת ספרים על הרמב"ם, וקראם בשם 'באר לחי רואי'.

יחוסו לבית אבותיו

רבי יעקב חיים סרנא, היה בנו של הגאון הגדול רבי יחזקאל סרנא, בן רבי יעקב חיים סרנא, בן רבי שרגא פייבל סרנא גאב"ד האראדאק, בן ר' יוסף.
רבי יחזקאל סרנא, למד בישיבות סלבודקא וטלז, נישא לבתו של ראש ישיבת סלבודקה רבי משה מרדכי אפשטיין, לימים עם עליית הישיבה לארץ ישראל, נטל חלק מרכזי בהנהגת הישיבה, במסירת שיעורים ושיחות מוסר. הרבה מעול הישיבה היה מונח על כתפיו, ונחשב לבונה דמותה של הישיבה בירושלים. משנת תרצ"ד נתמנה באופן רשמי לכהן כראש הישיבה, אחר פטירת חמיו, תפקיד אותו מילא עד לפטירתו, ביום ו' אלול תשכ"ט. חתנו היה הגאון רבי אברהם פרבשטיין שכיהן כראש הישיבה שנים רבות. ובנו יחידו היה רבי חיים סרנא זצ"ל.