מחר ימלאו מאה ועשרים שנה לפטירתו של הגאון רבי שלמה
זלמן סגל שפיצר רב דק"ק שיפשוהל בוינה.
נולד באובן ישן [בודפסט], ביום ט"ז חשון
תקפ"א [ויש שכתבו תקפ"ו] לאביו שכיהן כראב"ד בעיר. למד תורה מפי אביו,
ואחר נסע על העיר יערגען לישיבתו של המהר"ם שיק - הגאון רבי משה שיק
אב"ד חוסט, ונודע כתלמידו המובהק, וכן היה תלמידו של הכתב סופר.
רבו בעל הכתב סופר, השיא לו לאשה, את אחותו מרת
גיטל, שהיתה אלמנה מבעלה הראשון רבי אליהו קורניצר, כפי שכבר הזכרנו בעבר בהרחבה,
במאמר על רבי עקיבא קורניצר, כאמור שם, גיטל נולדה עש"ק י' למב"י תקע"ה, נישאה לבעלה
הראשון אחרי תק"ץ ונתאלמנה בשנת תר"א לערך, היא נפטרה כ"ד שבט תרל"ג ונטמנה בפרשבורג.
 |
| מצבת גיטל אשת ר' זלמן שפיצר. צילום: שמחה שכטר |
בשנת תרי"ב נתקבל לכהן כרב קהל יראים בעיר
הבירה וינה, יוצאי הונגריה בוהמיה ומורביה אשר בוינה, וכעבור כעשר שנים בנו את בית
הכנסת הנודע שיף שוהל. בשנת תרי"ח נתקבל כדיין ומו"ץ בקהילה הרשמית
בעיר. ונודע במלחמותיו - מלחמות ה', גדר פרצות רבות שנפרצו בחומת הדת. והקים בה ישיבה
שהתנהלה בבית מדרש עץחיים בוינה.
פולמוס גדול בהלכה התנהל סביב הוראתו להתר סוג
מסויים של קפה לפסח, שנודע כפולמוס כשרות הציקורייה. [והיתה גם הוראה אחרת שלו,
לאסור שתיית קפה ב"קאפעהויז"].
בשנת תרל"ב חיבר את קונטרסו הידוע בשם Rabbinische gutachten, ובו חוות דעת תורה המחייבת את פרישת היראים מהקהילה הכללית בוינה, בעקבות החלטתם של ראשי הקהילה [שנמנו על
הרפורמים] לשנות את סדרי התפילה, להשמיט כל איזכור לציון וירושלים, ולהכניס עוגב
אל בית הכנסת. על קונטרס זה חתמו, שלש מאות שמונים ותשעה (389!) רבנים, בין הבולטים שבהם נמנו, ר' יצחק דוב במברגר מוירצבורג,
