2לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד׃

3ולרש אין־כל כי אם־כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם־בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי־לו כבת׃

4ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא־לו ויקח את־כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו׃

5ויחר־אף דוד באיש מאד ויאמר אל־נתן חי־יהוה כי בן־מות האיש העשה זאת׃ 6ואת־הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את־הדבר הזה ועל אשר לא־חמל׃

7ויאמר נתן אל־דוד אתה האיש כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על־ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול׃ 8ואתנה לך את־בית אדניך ואת־נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את־בית ישראל ויהודה ואם־מעט ואספה לך כהנה וכהנה׃ 9מדוע בזית ׀ את־דבר יהוה לעשות הרע [בעינו כ] (בעיני ק) את אוריה החתי הכית בחרב ואת־אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון׃ 10ועתה לא־תסור חרב מביתך עד־עולם עקב כי בזתני ותקח את־אשת אוריה החתי להיות לך לאשה׃ ס 11כה ׀ אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את־נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם־נשיך לעיני השמש הזאת׃ 12כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את־הדבר הזה נגד כל־ישראל ונגד השמש׃ ס

13ויאמר דוד אל־נתן חטאתי ליהוה ס ויאמר נתן אל־דוד גם־יהוה העביר חטאתך לא תמות׃ 14אפס כי־נאץ נאצת את־איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות׃ 15וילך נתן אל־ביתו ויגף יהוה את־הילד אשר ילדה אשת־אוריה לדוד ויאנש׃ 16ויבקש דוד את־האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה׃ 17ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן־הארץ ולא אבה ולא־ברא אתם לחם׃ 18ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו ׀ כי־מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא־שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה׃ 19וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל־עבדיו המת הילד ויאמרו מת׃ 20ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף [שמלתו כ] (שמלתיו ק) ויבא בית־יהוה וישתחו ויבא אל־ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל׃

21ויאמרו עבדיו אליו מה־הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם׃ 22ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע [יחנני כ] (וחנני ק) יהוה וחי הילד׃ 23ועתה ׀ מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא־ישוב אלי׃

24וינחם דוד את בת־שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן [ויקרא כ] (ותקרא ק) את־שמו שלמה ויהוה אהבו׃ 25וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את־שמו ידידיה בעבור יהוה׃ פ

26וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את־עיר המלוכה׃ 27וישלח יואב מלאכים אל־דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם־לכדתי את־עיר המים׃ 28ועתה אסף את־יתר העם וחנה על־העיר ולכדה פן־אלכד אני את־העיר ונקרא שמי עליה׃ 29ויאסף דוד את־כל־העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה׃ 30ויקח את־עטרת־מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על־ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד׃ 31ואת־העם אשר־בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם [במלכן כ] (במלבן ק) וכן יעשה לכל ערי בני־עמון וישב דוד וכל־העם ירושלם׃ פ