יעלה תחנוננו / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר
אשכנז - אשכנז כללי
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
על חטאים
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- תפילה
-
בביצוע
- שמחה שלמה זילבר מסורת:
- אשכנז - אשכנז כללי סולם:
- לא ידוע מעגל השנה:
- יום כיפור
נגן שירים ברצף
כל המסורות
אשכנז - אשכנז כללי
מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) - צנעא
ספרדים מסורות המזרח - בבל;ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
כל המסורות
אשכנז - אשכנז כללי
מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) - צנעא
ספרדים מסורות המזרח - בבל;ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
-
1.
אשכנז - אשכנז כללי אורי קרויזר
-
2.
אשכנז - אשכנז כללי שמחה שלמה זילבר
-
3.
מרכז תימן (צנעא וסביבותיה) - צנעא אהרן עמרם
-
4.
ספרדים מסורות המזרח - בבל;ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים משה חבושה
-
5.
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים עזרא ברנע
-
6.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו חיים לוק בליווי דודי לוק ומוטי לוק
-
7.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו קבוצת חזנים
נגן שירים ברצף
|
(...) וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עוֹלָה, וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חַטָּאת, וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְעַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אָשָׁם וַדַּאי וְתָלוּי (...) |
|
וידוי מפורט וארוך על חטאים שונים, חטאי הפרט והכלל; המשך של הוידוי הרגיל של יום הכיפורים. מכונה גם "וידוי רבה", כלומר: הוידוי הגדול. במהלך יום הכיפורים נאמר וידוי זה תשע פעמים הוידוי הגדול נאמר גם בתפילת היחיד (לחש) של מנחה בט' בתשרי – האחרונה שלפני יום כיפור; תיקְּנוּ לומר אותו בתפילת המנחה מפני החשש, שמא יינזק האדם חלילה בסעודה המפסקת וימות בטרם הִתְקדּשׁ היום, וכך ימצא את מותו חלילה בלא הזדמנות לוידוי. וידוי "על חטא" מאורגן בסדר אלפביתי, ותוך שימוש בביטויי קבע: כל שורה נפתחת ב"עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בְּ..." או ב"עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם... " (בצירוף ו"ו החיבור בכל שורה שמספרהּ זוגי); לאחריהם בסדר אלפביתי מסודרים סוגי חטאים שונים, או מאפיינים מסויימים של החטא. אצל הספרדים, מסודרים החטאים בסדר אלפביתי ישר והפוך (מאל"ף על ת"ו, ולאחר מכן מת"ו עד אל"ף; סדר הידוע בתור: תשר"ק), בעוד אצל האשכנזים מאל"ף עד ת"ו כפול: (לכל אות – שתי עבירות). הוידוי מזכיר חטאים בצורה ספציפית מצד אחד וכללית מצד שני: המתפללים מתוודים על חטאים ספציפיים כמו "שנאת חינם", "גילוי עריות", "כחש וכזב" ו"זלזול הורים ומורים", וכן על גורמים או מאפיינים כלליים יותר של עבירות, כמו "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּסֵּתֶר" או "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים". בחלק האחרון של הוידוי כלול גם וידוי כללי יותר ("על חטאים"), המונה קטגוריות-על שונות, של עבירות מדרגות חומרה שונות: "עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עַל בִּטּוּל מִצְוֹת עֲשֵׂה", "עַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית-דִּין", "עַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עוֹלָה" ועוד. הסיבה לאמירת וידוי ארוך ומפורט, הגם שמרבית המתפללים לא חטאו בכל אחד ואחד מהחטאים שהם מזכירים בו, היא הידיעה כי "כל ישראל ערבים זה לזה", כפי שלימדו חז"ל (שבועות ל"ט); זוהי תפיסה קולקטיבית, הרואה אחריות של היחיד לחטאי הכלל או לחטאים של אנשים פרטיים אחרים. על פי תפיסה זו, היהודי אחראי לאחר; לא רק על עצמו, אלא גם על עמו. הנחת המוצא כאן היא שיש לפְּרט יכולת להשפיע על פרטים אחרים מלבדו, ועל הכלל כולו, ולפיכך הוא נותן את הדין גם על מעשיהם. לפי פרשנות נוספת, האדם מתוודה – כפי שנזכר במפורש בוידוי בנוסח הספרדים – גם על עבירות שעשה בגלגולים קודמים, ולכן עליו להתוודות על כל רשימת העבירות אפילו אם יודע שלא עבר עליהן בימי חייו, שמא בגלגולים אחרים כן עבר עליהן. הוידוי נאמר, כאמור, פעמיים בכל אחת מחמשת התפילות של יום הכיפורים, לילה ויום כאחד: פעם אחת בתפילת היחיד, בלחש, ופעם שנייה בחזרת הש"ץ בקול רם. בעדות הספרדים נהוג שהקהל משתתף אף הוא בוידוי שאומר שליח הציבור: בסוף כל שורה עונה הקהל ביחד "תמחול" או "תסלח" לסירוגין, ואם מדובר בחלק האחרון של הוידוי ("על חטאים") – עונה הקהל "תמחול ותסלח" או "תסלח ותמחול" לסירוגין. בעדות אשכנז נהוג שהקהל שר כמעיין פזמון חוזר "וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ". בשני המנהגים הקהל הוא חלק פעיל מן הוידוי, ומשתתף בו באופן קולקטיבי בשירה משותפת. הדבר ממחיש בפועל את תפיסת "כל ישראל ערבים זה בזה" שהזכרנו קודם, ומעמיד את כל המתפללים במעמד מיוחד ומרגש של אחדות בפני האל ביום הדין. |
| • בְּאֹנֶס – בהכרח, לא מתוך בחירה. • בִּבְלִי דָעַת – בשגגה. • בְּדַעַת – אף על פי שידענו שזו עבירה. • בְּהִרְהוּר הַלֵּב – מחשבות של איסור. • בְּוִדּוּי פֶּה – וידוי שנאמר מן הפה ולחוץ, ללא כוונה. • בְּזָדוֹן – בכוונה ומתוך ידיעה. • בְּחֹזֶק יָד – ביד חזקה, בתוקף, באלימות. • בְּטֻמְאַת שְׂפָתָיִם – בדיבור אסור ובלתי נקי. ע"פ ישעיה (ו, ה): "כי איש טמא שפתיים אנוכי". • בְּיֵצֶר הָרָע – בכך שגירינו ועוררנו בעצמנו את יצר הרע. • בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים – כשידענו שהמעשה אסור וכשלא ידענו שהמעשה אסור. פירוש אחר: חטאנו חטאים בגלוי ובסתר. • כַחַשׁ, כָזָב – שקר. • בְּלָצוֹן – בליצנות. • בְּמַרְאִית הָעָיִן – בראיית מראות של איסור. • בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית – בעבירה על איסורי ריבית, האסורה באופן עקרוני על פי התורה. • בְּשִׂיחַת שִׂפְתוֹתֵינוּ – בעבירות הקשורות לדיבור: לשון הרע ושיחה בטלה. פירוש אחר: התפללנו מן הפה לחוץ ללא כוונה אמיתית בתפילה. • בְּעֵינַיִם רָמוֹת – ביהירות, בגאווה. כלשון הכתוב במשלי (ו, טז-יז): "שש הנה שנא ה'... עיניים רמות לשון שקר, וידיים שופכות דם נקי". • בְּפִתְחוֹן פֶּה – בעבירות הקשורות לדיבור. • בִּצְדִיַּת רֵעַ – במזימות נגד החבר ובנסיונות להזיק לו. • בְּצַעֲדֵי רַגְלַיִם לְהָרָע – בהליכה לשם עבירה. • בִּקְפִיצַת יָד – בסגירת היד, בהימנעות מנתינת צדקה. • בְּרָצוֹן – ההיפך מ"באונס": מתוך בחירה עצמאית וחופשית שלנו ולא בגלל שום הכרח. • שְׁבוּעַת שָׁוְא – שבועת שקר, או שבועה שאין צורך להישבע, או שבועה שאי אפשר לקיימה, ועוד. • בִּתְשׂוּמֶת יָד – בגזל; שליחת היד לכסף שניתן בידיך ושאינו שייך לך, כמו פקדון, או הלוואה. ע"פ ויקרא (ה', כ"א): "...וכיחש בעמיתו בפיקדון או בתשומת יד או בגזל...". • תִמְהוֹן לֵבָב – אטימת הלב. ע"פ הקללה בספר דברים (כ"ח, כ"ח): "יככה ה' בשגעון ובעיוורון ובתמהון לבב". • בְּשִׂנְאַת חִנָּם – בשנאה לשווא; שנאה שסיבותיה לא ענייניות. עבירה חמורה שבגללה נחרב בית המקדש השני, והיא שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים גם יחד. • בְּקִשּׁוּי עֹרֶף – בעקשנות, בהתעקשות לא לשמוע לדברי תוכחה. • בְּצַוָּאר עָתָק – בגאווה. על פי תהלים (עה, ו): "אל תרימו למרום קרנכם, תדברו בצוואר עתק". • בִּפְרִיקַת עֹל – התנערות מעול התורה והמצוות ועול מלכות שמיים; המחוייבות לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולקיים את מצוותיו. • בְּעַזּוּת מֶצַח – בחוצפה. • בְּסִקּוּר עַיִן – בגאוותנות. על פי הפסוק: "ותלכנה נטויות גרון ומשׂקרות עיניים" (ישעיה ג, טז). פירוש אחר: בראיית העין; הסתכלות על דברים אסורים. • בִּנְטִיַּת גָּרוֹן – בגאוותנות. ע"פ אותו הפסוק הנ"ל. • בְּמַשָּׂא וּמַתָּן – עבירות הקשורות למסחר לא הגון. • בִּלְשׁוֹן תַּרְמִית – במרמה. • בִּכְנֵסִיָּה שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמָיִם – התכנסות והצטרפות של אנשים למטרות לא טהורות. "כל כנסייה... שאינה לשם שמיים – אין סופה להתקיים" (משנה, מסכת אבות ד, יד). • בְּיוּהֲרָא – בגאוותנות. • בְּטֻמְאַת רַעְיוֹן – במחשבות לא טהורות. • בְּחִלּוּל הַשֵּׁם – ביזוי שם שמיים. עבירה חמורה מאוד. • בְּוִעוּד עֲבֵרָה – התכנסות של אנשים עבור דבר אסור. • בְּהוֹצָאַת דִּבָּה – הוצאת שם רע. • בְּגַאֲוָה וָבוּז – ע"פ תהלים( לא, יט): "הדוברות על צדיק עתק בגאווה ובוז". • בְּבִטּוּי שְׂפָתַיִם – בדיבורים של שקר. פירוש אחר: בנדרים ושבועות. • בַּאֲכִילַת אִסּוּר – אכילת מאכלות אסורים, כמו מאכלים לא כשרים, טבל שלא הפרישו ממנו מעשרות, פירות של שנת שמיטה וכו'. • בִּטּוּל מִצְוֹת עֲשֵׂה – אי עשייה של מצוות שנצטווינו בהם, כמו קריאת שמע או לימוד תורה. • לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה – קטגוריה מסויימת של עבירות: סוג של מצוות לא-תעשה הכתובה בתורה, שהאדם העובר עליה מתחייב במצוות עשה שמאפשרת את תיקון העבירה. לדוגמה: גזל. מי שגנב מחברו עבר על איסור "ולא תגזול", והוא מתחייב במצוות עשה – להחזיר את מה שגנב: "והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה, כג). • עַל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – מצוות לא-תעשה שאינה קשורה למעשה פיזי, כמו למשל: האיסור לשנוא. • עוֹלָה – קורבן מן הבהמה או מן העוף שנשרף כליל על המזבח. החטאים עליהם חייב אדם קורבן עולה הם חטאים של ביטול מצוות עשה, לאו שאין בו מעשה ולאו הניתק לעשה (כפי שהוסבר למעלה). • חַטָּאת – סוג של קורבן במקדש. כל עבירה שאם עבר עליה בזדון היה מתחייב בעונש 'כרת' – אם עבר עליה בשוגג מביא קורבן חטאת. • קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד – סוג מסויים של קורבן, המשתנה על פי יכולתו הכלכלית של האדם: אם הוא בעל אמצעים מביא כבש, ואם לאו – מביא שני תוֹרים. במידה וידו אינה משגת גם לכך מביא סולת במשקל עשירית האיפה, בלי שמן ובלי לבונה. אדם מתחייב בסוג קורבן זה על חטאים הקשורים בשבועות: אם נשבע ולא קיים, אם העיד עדות שקר וכו'. • אָשָׁם תָּלוּי וְאָשָׁם וַדָּאי – אשם הוא סוג נוסף של קורבן בבית המקדש (איל: כבש בוגר), המובא על עבירות מסוימות: גזילה, מעילה, נזיר שנטמא ועוד. בשרו נאכל ע"י הכהנים. ההבדל בין אשם תלוי לאשם ודאי הוא שאשם תלוי מובא במקרה של ספק עבירה בשוגג – כלומר: לאדם יש ספק האם עבר עבירה. • מַכַּת מַרְדּוּת – הלקאה: הכאה ברצועה על הגוף, שמקבל מי שעבר על איסור דרבנן, או לחילופין שעבר איסור דאורייתא אך לא התרו בו. • מַלְקוּת אַרְבָּעִים – הכאה ברצועה 39 פעמים (או פחות, תלוי במצבו הגופני של החוטא) על מי שעבר במזיד על לאו שיש בו מעשה (ראה לעיל). עבירות המחייבות במלקות ארבעים, למשל – שעטנז, השחתת הזקן ועוד. • מִיתָה בִּידֵי שָׁמָיִם – עונש מוות שלא מבוצע על ידי בית הדין, אלא על ידי האל בעצמו. בעונש זה מתחייבים על עבירות מסויימות, כמו: אכילת טבל (פירות שלא עושרו) אכילת תרומה בטומאה, מעילה ברכוש המקדש ועוד. • כָּרֵת – כריתת נפש האדם ממקורה העליון. • עֲרִירִי – מת בלא בנים. • חַי בִּלְתִּי מְדַבֵּר – בעל חיים. • חַי מְדַבֵּר – בן אדם. • אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־ דִּין – עונש גזר דין מוות שנגזר על ידי הסנהדרין. יש להדגיש כי בפועל עונש זה לא היה נפסק בצורה תדירה, ועל פי דעת רבי אלעזר בן עזריה המובאת במשנה (מסכת מכות, א) סנהדרין שהיתה גוזרת גזר דין מוות פעם אחת בשבעים שנה היתה נקראת "סנהדרין חובלנית". • עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה – על שלא קיימנו מצוות 'עשה', ועל שעברנו עבירות על מצוות 'לא תעשה' (איסורים). • בֵּין שֶׁיֶּשׁ־בָּם קוּם עֲשֵׂה – מצוות לא תעשה שיש בהן אפשרות לתקן על ידי מעשה (כלומר: לאו הניתק לעשה. וראו הפירוש לעיל). • וּבֵין שֶׁאֵין בָּם קוּם עֲשֵׂה – מצוות לא תעשה שלא גוררות מעשה המאפשר לתקנן. • וְהוֹדִינוּ לְךָ עֲלֵיהֶם – והתוודינו עליהם לפניך. • כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד־ עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת – פסוק בספר דברים (כט, כח). |
| כותר |
על חטאים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר |
|---|---|
| מסורת |
אשכנז - אשכנז כללי |
| לחן ממסורת |
על חטאים / אשכנז כללי |
| סולם |
לא ידוע |
| מעגל השנה |
יום כיפור |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• בְּאֹנֶס – בהכרח, לא מתוך בחירה. • בִּבְלִי דָעַת – בשגגה. • בְּדַעַת – אף על פי שידענו שזו עבירה. • בְּהִרְהוּר הַלֵּב – מחשבות של איסור. • בְּוִדּוּי פֶּה – וידוי שנאמר מן הפה ולחוץ, ללא כוונה. • בְּזָדוֹן – בכוונה ומתוך ידיעה. • בְּחֹזֶק יָד – ביד חזקה, בתוקף, באלימות. • בְּטֻמְאַת שְׂפָתָיִם – בדיבור אסור ובלתי נקי. ע"פ ישעיה (ו, ה): "כי איש טמא שפתיים אנוכי". • בְּיֵצֶר הָרָע – בכך שגירינו ועוררנו בעצמנו את יצר הרע. • בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים – כשידענו שהמעשה אסור וכשלא ידענו שהמעשה אסור. פירוש אחר: חטאנו חטאים בגלוי ובסתר. • כַחַשׁ, כָזָב – שקר. • בְּלָצוֹן – בליצנות. • בְּמַרְאִית הָעָיִן – בראיית מראות של איסור. • בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית – בעבירה על איסורי ריבית, האסורה באופן עקרוני על פי התורה. • בְּשִׂיחַת שִׂפְתוֹתֵינוּ – בעבירות הקשורות לדיבור: לשון הרע ושיחה בטלה. פירוש אחר: התפללנו מן הפה לחוץ ללא כוונה אמיתית בתפילה. • בְּעֵינַיִם רָמוֹת – ביהירות, בגאווה. כלשון הכתוב במשלי (ו, טז-יז): "שש הנה שנא ה'... עיניים רמות לשון שקר, וידיים שופכות דם נקי". • בְּפִתְחוֹן פֶּה – בעבירות הקשורות לדיבור. • בִּצְדִיַּת רֵעַ – במזימות נגד החבר ובנסיונות להזיק לו. • בְּצַעֲדֵי רַגְלַיִם לְהָרָע – בהליכה לשם עבירה. • בִּקְפִיצַת יָד – בסגירת היד, בהימנעות מנתינת צדקה. • בְּרָצוֹן – ההיפך מ"באונס": מתוך בחירה עצמאית וחופשית שלנו ולא בגלל שום הכרח. • שְׁבוּעַת שָׁוְא – שבועת שקר, או שבועה שאין צורך להישבע, או שבועה שאי אפשר לקיימה, ועוד. • בִּתְשׂוּמֶת יָד – בגזל; שליחת היד לכסף שניתן בידיך ושאינו שייך לך, כמו פקדון, או הלוואה. ע"פ ויקרא (ה', כ"א): "...וכיחש בעמיתו בפיקדון או בתשומת יד או בגזל...". • תִמְהוֹן לֵבָב – אטימת הלב. ע"פ הקללה בספר דברים (כ"ח, כ"ח): "יככה ה' בשגעון ובעיוורון ובתמהון לבב". • בְּשִׂנְאַת חִנָּם – בשנאה לשווא; שנאה שסיבותיה לא ענייניות. עבירה חמורה שבגללה נחרב בית המקדש השני, והיא שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים גם יחד. • בְּקִשּׁוּי עֹרֶף – בעקשנות, בהתעקשות לא לשמוע לדברי תוכחה. • בְּצַוָּאר עָתָק – בגאווה. על פי תהלים (עה, ו): "אל תרימו למרום קרנכם, תדברו בצוואר עתק". • בִּפְרִיקַת עֹל – התנערות מעול התורה והמצוות ועול מלכות שמיים; המחוייבות לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולקיים את מצוותיו. • בְּעַזּוּת מֶצַח – בחוצפה. • בְּסִקּוּר עַיִן – בגאוותנות. על פי הפסוק: "ותלכנה נטויות גרון ומשׂקרות עיניים" (ישעיה ג, טז). פירוש אחר: בראיית העין; הסתכלות על דברים אסורים. • בִּנְטִיַּת גָּרוֹן – בגאוותנות. ע"פ אותו הפסוק הנ"ל. • בְּמַשָּׂא וּמַתָּן – עבירות הקשורות למסחר לא הגון. • בִּלְשׁוֹן תַּרְמִית – במרמה. • בִּכְנֵסִיָּה שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמָיִם – התכנסות והצטרפות של אנשים למטרות לא טהורות. "כל כנסייה... שאינה לשם שמיים – אין סופה להתקיים" (משנה, מסכת אבות ד, יד). • בְּיוּהֲרָא – בגאוותנות. • בְּטֻמְאַת רַעְיוֹן – במחשבות לא טהורות. • בְּחִלּוּל הַשֵּׁם – ביזוי שם שמיים. עבירה חמורה מאוד. • בְּוִעוּד עֲבֵרָה – התכנסות של אנשים עבור דבר אסור. • בְּהוֹצָאַת דִּבָּה – הוצאת שם רע. • בְּגַאֲוָה וָבוּז – ע"פ תהלים( לא, יט): "הדוברות על צדיק עתק בגאווה ובוז". • בְּבִטּוּי שְׂפָתַיִם – בדיבורים של שקר. פירוש אחר: בנדרים ושבועות. • בַּאֲכִילַת אִסּוּר – אכילת מאכלות אסורים, כמו מאכלים לא כשרים, טבל שלא הפרישו ממנו מעשרות, פירות של שנת שמיטה וכו'. • בִּטּוּל מִצְוֹת עֲשֵׂה – אי עשייה של מצוות שנצטווינו בהם, כמו קריאת שמע או לימוד תורה. • לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה – קטגוריה מסויימת של עבירות: סוג של מצוות לא-תעשה הכתובה בתורה, שהאדם העובר עליה מתחייב במצוות עשה שמאפשרת את תיקון העבירה. לדוגמה: גזל. מי שגנב מחברו עבר על איסור "ולא תגזול", והוא מתחייב במצוות עשה – להחזיר את מה שגנב: "והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה, כג). • עַל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – מצוות לא-תעשה שאינה קשורה למעשה פיזי, כמו למשל: האיסור לשנוא. • עוֹלָה – קורבן מן הבהמה או מן העוף שנשרף כליל על המזבח. החטאים עליהם חייב אדם קורבן עולה הם חטאים של ביטול מצוות עשה, לאו שאין בו מעשה ולאו הניתק לעשה (כפי שהוסבר למעלה). • חַטָּאת – סוג של קורבן במקדש. כל עבירה שאם עבר עליה בזדון היה מתחייב בעונש 'כרת' – אם עבר עליה בשוגג מביא קורבן חטאת. • קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד – סוג מסויים של קורבן, המשתנה על פי יכולתו הכלכלית של האדם: אם הוא בעל אמצעים מביא כבש, ואם לאו – מביא שני תוֹרים. במידה וידו אינה משגת גם לכך מביא סולת במשקל עשירית האיפה, בלי שמן ובלי לבונה. אדם מתחייב בסוג קורבן זה על חטאים הקשורים בשבועות: אם נשבע ולא קיים, אם העיד עדות שקר וכו'. • אָשָׁם תָּלוּי וְאָשָׁם וַדָּאי – אשם הוא סוג נוסף של קורבן בבית המקדש (איל: כבש בוגר), המובא על עבירות מסוימות: גזילה, מעילה, נזיר שנטמא ועוד. בשרו נאכל ע"י הכהנים. ההבדל בין אשם תלוי לאשם ודאי הוא שאשם תלוי מובא במקרה של ספק עבירה בשוגג – כלומר: לאדם יש ספק האם עבר עבירה. • מַכַּת מַרְדּוּת – הלקאה: הכאה ברצועה על הגוף, שמקבל מי שעבר על איסור דרבנן, או לחילופין שעבר איסור דאורייתא אך לא התרו בו. • מַלְקוּת אַרְבָּעִים – הכאה ברצועה 39 פעמים (או פחות, תלוי במצבו הגופני של החוטא) על מי שעבר במזיד על לאו שיש בו מעשה (ראה לעיל). עבירות המחייבות במלקות ארבעים, למשל – שעטנז, השחתת הזקן ועוד. • מִיתָה בִּידֵי שָׁמָיִם – עונש מוות שלא מבוצע על ידי בית הדין, אלא על ידי האל בעצמו. בעונש זה מתחייבים על עבירות מסויימות, כמו: אכילת טבל (פירות שלא עושרו) אכילת תרומה בטומאה, מעילה ברכוש המקדש ועוד. • כָּרֵת – כריתת נפש האדם ממקורה העליון. • עֲרִירִי – מת בלא בנים. • חַי בִּלְתִּי מְדַבֵּר – בעל חיים. • חַי מְדַבֵּר – בן אדם. • אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־ דִּין – עונש גזר דין מוות שנגזר על ידי הסנהדרין. יש להדגיש כי בפועל עונש זה לא היה נפסק בצורה תדירה, ועל פי דעת רבי אלעזר בן עזריה המובאת במשנה (מסכת מכות, א) סנהדרין שהיתה גוזרת גזר דין מוות פעם אחת בשבעים שנה היתה נקראת "סנהדרין חובלנית". • עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה – על שלא קיימנו מצוות 'עשה', ועל שעברנו עבירות על מצוות 'לא תעשה' (איסורים). • בֵּין שֶׁיֶּשׁ־בָּם קוּם עֲשֵׂה – מצוות לא תעשה שיש בהן אפשרות לתקן על ידי מעשה (כלומר: לאו הניתק לעשה. וראו הפירוש לעיל). • וּבֵין שֶׁאֵין בָּם קוּם עֲשֵׂה – מצוות לא תעשה שלא גוררות מעשה המאפשר לתקנן. • וְהוֹדִינוּ לְךָ עֲלֵיהֶם – והתוודינו עליהם לפניך. • כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד־ עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת – פסוק בספר דברים (כט, כח).
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת אשכנז - אשכנז כללי
עוד מוזיקה בסולם לא ידוע
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
