הביס

Hebrew

Root
ב־ו־ס (b-w-s)

Verb

הֵבִיס • (hevís) (hif'il construction, passive counterpart הוּבַס)

1. to defeat decisively, to trounce, to crush

Conjugation

Conjugation of הֵבִיס (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָבִיס action noun: הֲבָסָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵבַסְתִּי		הֵבַסְנוּ
	second	הֵבַסְתָּ	הֵבַסְתְּ	הֲבַסְתֶּם1	הֲבַסְתֶּן1
	third	הֵבִיס	הֵבִיסָה	הֵבִיסוּ
present		מֵבִיס	מְבִיסָה	מְבִיסִים	מְבִיסוֹת
future	first	אָבִיס		נָבִיס
	second	תָּבִיס	תָּבִיסִי	תָּבִיסוּ	תָּבֵסְנָה2
	third	יָבִיס	תָּבִיס	יָבִיסוּ	תָּבֵסְנָה2
imperative		הָבֵס	הָבִיסִי	הָבִיסוּ	הָבֵסְנָה2
notes		Pronounced הֵבַסְתֶּם and הֵבַסְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

• סיבה