בעלי חיים

בעלי־חיים (שם מדעי: Animalia) הם יצורים חיים אאוקריוטים רב-תאיים, המשתייכים לממלכת בעלי־חיים Animalia. כמעט כל בעלי־החיים צורכים חומר אורגני, נושמים חמצן, יש להם יכולת תנועה, מתרבים (לרוב) ברבייה מינית, ומתפתחים מתוך צבר כדורי של תאים המכונה blastula, שמופיע בתחילת ההתפתחות העוברית. עד היום זוהו 1.5 מיליון מינים של בעלי חיים, מתוכם מעל מיליון מינים הם חרקים. עם זאת, לפי הערכות^{[דרוש מקור]} קיימים מעל 7 מיליון מיני בעלי חיים. בעלי חיים הם בעלי מגוון גדול של צורות, תפקודים וגדלים. בעלי החיים הזעירים ביותר הם בגודל 8.5 מיליונית המטר, והגדולים ביותר מגיעים לגודל 30–40 מטרים ומשקל של למעלה מ־150 טונה מטרית. בעלי החיים מקיימים אינטראקציה מורכבת עם סביבת החיות שלהם, והם יוצרים רשתות מזון מסובכות. הענף בביולוגיה החוקר את בעלי החיים נקרא זואולוגיה.

בעלי חיים
מינים שונים של בעלי חיים
מיון מדעי
על־ממלכה:	איקריוטיים
ממלכה:	בעלי חיים
שם מדעי
Animalia ‏ליניאוס, 1758

עיינו גם בפורטל פורטל בעלי החיים הוא שער לכל הנושאים הקשורים לבעלי חיים. הפורטל סוקר את סוגי בעלי החיים המגוונים, החל מרכיכות, דרך העופות ועד בעלי החיים שנכחדו.

רוב מיני בעלי־החיים שקיימים כיום משתייכים לענף הפילוגנטי בילטריה (Bilateria), שבו יצורים בעלי סימטריה דו־צדדית, הכוללת ראש וזנב וכן גב ובטן. הבילטריה כוללת את הענף Nephrozoa, שמתחתיו שני ענפים חשובים: קדמוני הפה (Protostomia) שכוללת קבוצות רבות של חסרי חוליות כמו פרוקי־רגליים (בכלל זה – חרקים), רכיכות (ובכלל זה גם חלזונות וסילוניות), נמטודות, ועוד; ואת ענף שניוני הפה (Deuterostomia) הכולל את קווצי עור ואת המיתרניים; בנוסף הבילטריה כוללת את ענף ה-Xenacoelomorpha וכללה בעבר את ענף Proarticulata שנכחד.

גם האדם הוא מין של בעל־חיים, השייך למערכת המיתרניים המכילה כ־60 אלף מינים וכוללת גם את כלל הארכוזאורים, העופות, הזוחלים, הדגים, הדו־חיים והיונקים. בשפה המדוברת משמש הביטוי "בעלי־חיים" פעמים רבות לתיאור כלל בעלי החיים מלבד האדם, אך ערך זה עוסק במשמעות הטקסונומית של המושג, הכוללת את האדם.

יצורים חיים שמזוהים כבעלי חיים קדומים נמצאו בביוטה של האדיקר משלהי מתקופת הפרקמבריון. בעלי חיים מודרניים רבים נראים בבירור בממצאי המאובנים כמינים ימיים מתקופת הפיצוץ הקמבריוני שהחל לפני כ־542 מיליון שנים. קיימות 6,331 קבוצות של גנים שמשותפות לכל מיני בעלי־החיים שחיים כיום. גנים אלו יכולים להגיע מאב־קדמון משותף שחי לפני כ־650 מיליון שנה.

מאפייני בעלי חיים

לבעלי־חיים כמה מאפיינים משותפים, המבדילים אותם לעיתים משאר הממלכות:

• כל בעלי־החיים הם רב־תאיים, ואיקריוטים, ולפיכך משתייכת ממלכת בעלי החיים לעל־ממלכת האיקריוטים. הממלכה היחידה, חוץ מבעלי־חיים, שכל יצוריה רב־תאיים, היא ממלכת הצומח.
• כל בעלי־החיים (מלבד הספוגיים) הם ניידים. זאת בניגוד לחלק מהצמחים, הפטריות, והפרוטיסטים, אשר חסרי כושר תנועה.
• מלבד כמה יוצאים מן הכלל בעלי־החיים הם אירוביים (אווירניים); הם מפיקים אנרגיה באמצעות נשימת חמצן.
• כל בעלי־החיים הם הטרוטרופים (צרכנים); הם מפיקים תרכובות אורגניות לשם בניית גופם באמצעות צריכה של תרכובות אורגניות (מזון) מהסביבה. המזון, למעשה, הוא בדרך כלל יצורים אחרים.
• ה־Blastula הוא כדור חלול של תאים שנוצר סביב חלל פנימי מלא נוזל. זהו שלב מוקדם בהתפתחות עוברים שהוא ייחודי לרוב בעלי החיים, ומאפשר התמיינות תאים לרקמות ולאיברים בעלי מבנה ותפקוד ייחודי.

אורגניזמים שעונים רק על חלק מהמאפיינים (כדוגמת צמחים, המכילים חלוקה לרקמות ומתרבים ברבייה זוויגית אך הם אוטוטרופים), אינם בעלי חיים.

תאים ורקמות

ערכים מורחבים – תא, רקמת תאים

רקמת תאי שריר של אדם

בעלי החיים כולם הם איקריוטיים, בתאיהם ישנם גרעינים האוצרים את החומר התורשתי, שבבעלי חיים הוא תמיד DNA. תאים אלה גדולים משמעותית מתאיהם של יצורים פרוקריוטיים (חסרי גרעין) כדוגמת החידקים. גוף בעל החיים בנוי ממספר גדול מאוד של תאים, ולכן מוגדר כיצור רב־תאי. ברוב המכריע של בעלי החיים ישנן קבוצות תאים שונות בגופו המתמחות בתפקודים שונים ולהם מבנים שונים. אלה הן הרקמות. ישנם תאים המתמחים בהובלה, כגון תאי הדם האדומים המובילים חמצן אל תאי הגוף; ישנם המתמחים בתנועה, כתאי השריר, ויש המתמחים בהעברת המזון, עיכולו וספיגתו, כתאי הקיבה והמעי. התפתחות הרקמות אפשרה לייעל את תפקוד גופם של בעלי החיים. כמו כן, רוב בעלי החיים מכילים רקמה עצבית, שתפקידה העברת מידע בין הרקמות השונות, לשם תיאום ובקרה בין חלקי הגוף השונים, וקליטת מסרים מהסביבה. בבעלי חיים מפותחים קיים גוש תאים עצביים שנקרא מוח, המהווה מרכז בקרה למערכת העצבים.

מטבוליזם

הזוחלים, ובהם התנין, הם בעלי דם קר וטמפרטורת גופם מושפעת באופן גדול מהסביבה בה הם חיים

ערך מורחב – מטבוליזם

בעלי החיים כולם הם ארוביים, והם צורכים חמצן לשם הפקת אנרגיה. רוב האנרגיה מופקת בתהליך של נשימה תאית, בו נצרכים חמצן וגלוקוז (או חומר עתיר אנרגיה אחר), ונפלט פחמן דו־חמצני תוך שחרור אנרגיה. האנרגיה משמשת למגוון תפקודי הגוף. חלק מבעלי החיים היבשתיים (וגם יונקים ימיים) פיתחו ריאות המסייעות בקליטת החמצן ישירות מהאטמוספירה. בעלי חיים קדומים יותר, המצויים בסביבות מימיות קולטים את החמצן המומס במים. בנוסף, כל בעלי החיים הם הטרוטרופים. הם לא יכולים להפיק בעצמם תרכובות אורגניות מחומרים אנאורגניים פשוטים. תרכובות אורגניות הן החומרים המרכיבים את כל גופו של בעל החיים והן התרכובות הנחוצות לו לשם הפקת האנרגיה. כיוון שכל האורגניזמים מורכבים מתרכובות אורגניות, בעלי חיים צורכים אורגניזמים אחרים למחייתם, במקום לייצר אותן בעצמם. בתרכובות המצויות באורגניזמים אחרים, בעל החיים משתמש לצרכיו. יש הצורכים אורגניזמים אוטוטרופים (יצרנים), המסוגלים להפיק תרכובות אורגניות, כגון צמחים. ויש הצורכים בעלי חיים אחרים.

קצב חילוף החומרים של בעלי החיים תלוי גם בטמפרטורת הגוף שלהם. רוב בעלי החיים בהם דגים רבים (למעט יוצאי דופן), דו־חיים וזוחלים (למעט צב ים גילדי) הם בעלי דם קר (פוקילותרמיות) וטמפרטורת גופם מושפעת מטמפרטורת הסביבה, וכך גם פרוקי־רגליים או רכיכות שאין בגופם דם אלא נוזל דומה. על בעלי חיים אלה לפתח התנהגויות שמאפשרות להם לווסת את חום גופם כגון "שיזוף" והתחממות בקרינת השמש או טבילה במים להתקררות. לעומתם, העופות והיונקים (להוציא יוצאי דופן כמו יונקי הביב וחולד עירום) הם בעלי דם חם (הומיאותרמיות) וטמפרטורת גופם נשמרת יציבה הודות לחילוף חומרים פנימי ופחות מושפעת מטמפרטורת הסביבה. תכונה זו מאפשרת להם להיות יותר פעילים, גם בקור, אך דורשת מהם תזונה רבה ולעיתים קרובות יותר מאשר בעלי חיים בעלי דם קר.

תנועה

כל בעלי החיים ניידים ברמה מסוימת בשלב כלשהו של חייהם. יש הניידים במשך רוב חייהם כמו החולייתנים (בעלי חיים בעלי עמוד שדרה) כדוגמת האדם; ויש הניידים רק בשלב מסוים בחייהם, כמו בעלי חיים מקבוצת ההידרתים. בעלי חיים אלה חיים בסביבה מימית וניידים רק בשלבים מסוימים במחזור חייהם, במקרה זה בשלב הרבייה. בשלבים האחרים הם צמודים למסלע או לקרקע ויוצרים מושבה.

במים בעלי חיים יכולים לשחות או לצלול (כמו דגים). על היבשה בעלי חיים יכולים לזחול (כמו נחש), ללכת, לקפוץ או לדלג, ואף לרוץ. בעלי חיים כמו ברדלס, יען ומיני פרסתניים יכולים לפתח מהירויות ריצה מרשימות. באוויר בעלי חיים מסוימים יכולים לדאות ואחרים אף לעוף. כיום היצורים המעופפים האמיתיים היחידים הם חרקים, עופות ועטלפים.

רבייה והתפתחות

ערכים מורחבים – הזדווגות, רבייה

רובם המוחלט של בעלי החיים מתרבים בשלב מסוים בחייהם ברבייה זוויגית. ברבייה זוויגית ישנם תאים מתמחים הקרויים תאי זוויג. תאים אלה נוצרים בתהליך מיוחד הקרוי מיוזה, ובסיומו כמות החומר התורשתי בגרעין התא פוחתת בחצי (תאים כאלה קרויים הפלואידים). תאי הזוויג מתחלקים לתאים זכריים (זרעונים) ותאים נקביים (ביציות). בדרך כלל ישנם אברי רבייה שונים לייצור תאי זוויג זכריים ותאי זוויג נקביים. במינים מסוימים לכל פרט רק אחד משני סוגי אברי הרבייה. במינים כאלה ישנה הפרדה בין פרטים זכריים לפרטים נקביים. אך אין הכרח שבעל חיים יהיה זכר או נקבה. ישנם מינים רבים שהם הרמאפרודיטים (דו מיניים), ולהם אברי רבייה משני הסוגים.

עובר בן שלושה ימים. בעל שמונה תאים

כשתאים משני הזוויגים נפגשים עשויה להתרחש הפריה של הביצית. בהפריה מתאחים גרעיניהם של תאי הזוויג ונוצר תא שכמות החומר התורשתי שלו זהה לכמות בתאים "רגילים" (תאים כאלה, אשר מרכיבים את כל גוף בעל החיים, קרויים דיפלואידים). התא הנוצר קרוי זיגוטה. הזיגוטה מתחלקת שוב ושוב לתאים רבים על ידי תהליך המיטוזה, בו מתחלק תא אחד לשני תאים הזהים לו. משלב זה מתחילה סדרת שלבים עובריים האפיינית לכל בעלי החיים: תחילה חלוקות התא של הזיגוטה יוצרות צבר רב תאי המהווה את העובר הראשוני. לאחר מכן התאים מסתדרים במספר שכבות רקמה: אקטודרם (השכבה החיצונית), אנדודרם (השכבה הפנימית) ומזודרם (שכבת ביניים) הקיים בכל בעלי החיים למעט הצורבים. כל אחת מהשכבות מתפתחת למספר רקמות המרכיבות את גוף הבוגר. האקטודרם מתפתח לכסות ולמערכת העצבים; האנדודרם מתפתח לרקמות מערכת העיכול והאיברים הנגזרים ממנה; והמזודרם מתפתח לשרירים, מערכת הדם, מערכת הרבייה, מערכת ההפרשה, רוב השלד, ורקמות חיבור.

בקבוצות מסוימות, רבייה אל־זוויגית שכיחה הרבה יותר מרבייה זוויגית.

התנהגות

זוג היפופוטמים נלחמים זה בזה במים

ערכים מורחבים – אתולוגיה, הסוואה בעולם החי, אינטליגנציה בבעלי חיים

תיאורית הברירה הטבעית שהוצגה בספר "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין ב־1859 פתחה צוהר לניתוח התנהגות בעלי החיים בראייה מדעית ואבולוציונית. על בסיס תאוריה זו, פיתחו שלושה חוקרי טבע עיקריים את מדע האתולוגיה: קונראד לורנץ, ניקולאס טינברגן וקארל פון פריש, שזכו בשנת 1973 בפרס נובל על תרומתם הנכבדה לתחום זה.

ניקולאס טינברגן שאל ארבע שאלות המשמשות עד היום בניתוח התנהגות בעל חיים מסוים:

• השאלה הראשונה נוגעת למנגנון המפעיל את ההתנהגות: מהו המנגנון האחראי להמריץ את בעל החיים להגיב בהתנהגות מסוימת?
• השאלה השנייה מתייחסת למעבר מגנוטיפ (המערך התורשתי של אורגניזם) לפנוטיפ (מכלול התכונות של האורגניזם הנראות לעין): איזה הליך התפתחותי מסייע ביישום ההתנהגות, במהלך התפתחותו הכרונולוגית של אורגניזם (מעובר לבוגר למשל)?
• השאלה השלישית דנה בפונקציונליות של התנהגות מסוימת: איך ההתנהגות מסייעת להישרדותו של בעל החיים, ואיך פועלת האבולוציה על התנהגות זו?
• השאלה הרביעית בוחנת את ההיסטוריה האבולוציונית של ההתנהגות. איך ההתנהגות התפתחה לאורך הזמן שבו מתקיימת? האם ניתן, למשל, למצוא אב קדמון משותף לשני בעלי חיים שונים המקיימים אותה התנהגות?

מוצאם והתפתחותם של בעלי החיים

ערך מורחב – ציר הזמן של ההיסטוריה האבולוציונית של החיים

השוטונית Chlamydomonas

מוצא בעלי החיים

תחום המחקר אשר מתחקה אחר מנגנון ההיווצרות הראשוני של יצורים חיים נקרא אביוגנזה. מאובני החיידקים העתיקים ביותר שנמצאו הם בני 3.5 מיליארד שנה. הפרוטוזואה, יצורים חד-תאיים שנבדלים מחיידקים ומפטריות שהופיעו לפני כמיליארד שנה, מסמנים את ראשית האבולוציה של בעלי החיים.

מאובנים ראשונים של בעלי חיים רב-תאיים נוצרו החל משלהי עידן הפרקמבריון, לפני כ־575 מיליוני שנים. בתחילת תור הקמבריון, לפני כ־545 מיליוני שנים, חל אירוע הקרוי "התפרצות הקמבריון". אירוע זה מייצג פרץ של מאובני בעלי חיים שהתגלו ותוארכו לתקופה זו. יש הסוברים שההתפרצות מייצגת התפצלות אבולוציונית גדולה בקרב בעלי החיים, בה נוצרו רוב הקבוצות הטקסונומיות המוכרות כיום. אחרים גורסים כי קבוצות אלה נוצרו אט־אט במשך עידן הפרקמבריון, אך רק בתקופה זו נוצרו התנאים המאפשרים את התאבנות בעלי החיים מקבוצות אלה.

אך למרות הכל, לא ידוע כלל מאיזו שושלת קדומה של אורגניזמים התפתחו בעלי החיים. מקובל להניח שהיו אלה מיני פרוטיסטה (חד תאיים) מסוימים שהתפתחו לבעלי החיים הראשונים, אבל לא ממש מובן באיזו קבוצה של פרוטיסטים מדובר. התפתחו כמה השערות בנושא זה. השערה אחת גורסת שמוצא בעלי החיים הוא במושבות כדוריות של שוטוניות – יצורים חד תאיים איקריוטיים בעלי שוטון או מספר שוטונים המשמשים לתנועה. חלק מתאי המושבות הללו עברו מוטציות (שינויים בחומר התורשתי) והשתנו, כך שהפכו מתמחים לתפקודים שונים. חלקם התמחו ברבייה, אחרים בתנועה וכך הלאה. כך המושבה הפכה מקבוצה של תאים בודדים, ליצור רב תאי אחד בעל רקמות שונות. השערה אחרת סוברת שבעלי החיים התפתחו מריסניות – גם הם חד תאיים איקריוטיים בעלי כושר תנועה, אך תאיהם מכילים יותר מגרעין אחד. על פי סברה זו, במהלך האבולוציה נוצרו מחיצות בין הגרעינים וכל חלק של התא הפך למעשה לתא נפרד. תא הריסנית הראשון הפך למעשה ליצור רב תאי, וכל אחד מחלקיו החל להתמחות בתפקוד אחר. השערה זו פחות מקובלת, כיוון שאין כל עדויות להתפתחות מסוג זה, כיום או בעבר.

התפתחות המינים

ערכים מורחבים – היווצרות המינים, אבולוציה

מגוון ראיות ארכאולוגיות וגנטיות מסייעות בידי החוקרים להתחקות אחר התפתחותם הגנטית של סוגים רבים של בעלי חיים.

בעבר, כלל בעלי החיים היו יצורים ימיים, ובהדרגה מתוך בעלי הסנפירים הבשרניים התפתחו מינים שהיו מסוגלים להתקיים באופן מוגבל גם מחוץ למים, הם הגרסאות המוקדמות של דו החיים, מהם התפתחו בהמשך שאר בעלי הארבע הרגליים החיים היום. התפתחות הדרגתית במספר מאפיינים, ביניהם מבנה הביצה, גרם להתפתחות המינים הקדומים של זוחלים. הזוחלים התפצלו בהדרגה לסדרות מגוונות של בעלי החיים, ביניהם סדרת בעלי אגן דמוי לטאה מהם התפתחו בהדרגה העופות. מוטציות גנטיות מצטברות באחת מסדרות אלו גרמו להיווצרות הגרסאות הקדומות ביותר לעוברים, וכך התפתחו בהדרגה מתוך הזוחלים הסינאפסידים, מהם התפתחו בהמשך היונקים.

התפתחותם של מינים היא תהליך מתמשך המתקיים גם בימינו, וכך למשל אירועים כמו אירוע ההכחדה בהולוקן מעצבים מחדש את תפוצתם והתפתחותם של מיני בעלי החיים.

מגוון טקסונומי ומיון

המגוון הטקסונומי והפנוטיפי בממלכת בעלי־החיים עצום. יצורים זעירים כדוגמת הפרעושים, וכן היצור הגדול ביותר על־פני כדור הארץ, הלווייתן הכחול, דרים בכפיפה אחת בממלכה זו. למרות זאת, השוני והמגוון בממלכות אחרות (ובעיקר בממלכת החיידקים האמיתיים), גדול אף יותר, אף על פי שהוא פחות נראה לעין; עבור הממלכות האחרות קשה לחבר רשימת תכונות משותפות כמו זו שלעיל. חיידקים, למשל, מתרבים ברבייה זוויגית ואל־זוויגית, מפיקים אנרגיה בצורה אירובית ואנאירובית, וכן הלאה.

המיון המדעי של בעלי חיים

ספוגיים

מדוזה (צורבים)

כוכב ים (קווצי עור)

למור קטה (חולייתנים)

מושית השבע (פרוקי־רגליים)

• מערכה ספוגיים (Porifera) – בעלי חיים נקבוביים רב־תאיים ירודים, שוכני מים ונייחים. אלה הם הפשוטים בין בעלי החיים הרב־תאיים משום שאין להם איברים מוגדרים. זו מערכה נרחבת הכוללת לפחות 10,000 מינים ידועים. הספוגיים מצויים בעיקר במים מלוחים, אך גם במים מתוקים, החל ממים רדודים ועד לעומק של יותר מ־8,500 מטר. הספוגיים ניזונים ממזון העובר במים והמסונן בגופם באמצעות מערכת סינון ביולוגית.
• מערכה פלקוזואה (Placozoa) מכילה יצורים בעלי המבנה הפשוט ביותר מבין בעלי החיים הרב־תאיים, שאינם טפילים, ולכן נחשבת לקבוצה בסיסית (קדומה) של הרב תאיים. בקבוצה יש 3 מינים ידועים: Trichoplax adhaerens ו-2 מינים שנתגלו מאז 2017: Hoilungia hongkongensis, Polyplacotoma mediterranea .
• מערכה מיקסוזואה (Myxozoa) – מעל 1,300 מינים של בעלי חיים זעירים טפילים החיים במים. לרבים מהם יש מחזור חיים של שני מארחים הכולל דגים וכן תולעת טבעתית או חיטחבים.
• על־מערכה מזוזואה (Mesozoa)
  • מערכה רומבוזואה (Rhombozoa)
  • מערכה אורתונקטידה (Orthonectida)
• קבוצה רב־תאיים אמיתיים (Eumetazoa)
  • קבוצה נבוביים – לדעת רוב החוקרים בוטלה
    • מערכה צורבים (Cnidaria). כוללת כ־10,000 מינים של בעלי חיים פשוטים יחסית (בעלות שתי שכבות נבט בלבד) המצויים בעיקר בים. במערכה זו נכללים בין היתר אלמוגים (מעל 6,000 מינים), שושנות ים, מדוזות סוכך, מדוזות קובייתיות ונוצתאים.
    • מערכה מסרקניות (Ctenophora). כוללת כ־150 מינים, שרובם נעים באמצעות קבוצות ריסים דמויות מסרק המשמשות לשחייה. המסרקניות הם בעלי החיים הגדולים ביותר ששוחים באמצעות ריסים – גודלם נע מכמה מילימטרים ועד 1.5 מטרים. רוב המינים בעלי יכולת הארה כימית עצמונית פנימית.
  • קבוצה בילטריה (Bilateria) – בעלי סימטריה דו־צדדית או בעלי חיים מורכבים – קבוצה של בעלי חיים בעלי סימטריה דו־צדדית, כלומר, יש להם ראש (מלפנים) וזנב (מאחור), כמו גם גב (בצד הגבי) ובטן (בצד הגחוני); לכן יש להם גם צד שמאלי וצד ימני. הבילטריה היא הקבוצה העיקרית בממלכת בעלי חיים, הכוללת את רוב המערכות מלבד הספוגיים, מסרקניים, פלקוזואה והצורבים. רוב עוברי הבילטריה הם בעלי חיים תלת־שכבתיים (triploblastic), כלומר בעלי שלוש שכבות נבט: אנדודרם, מזודרם ואקטודרם.
    • קבוצה חסרי חלל גוף משני (Acoelomata)
      • מערכה תולעים שטוחות (Platyhelminthes) יצורים פחוסים, בעלי גוף רך. נחלקת לארבע מחלקות: תולעי ריסים, עלקות, שרשורים ומחלקת Monogenea. תולעי הריסים חיות חופשית, ואילו כל מיני שאר המחלקות האחרות הן טפילים. רוב העלקות מיקרוסקופיות, ואילו שרשורי המעיים עשויים להגיע לאורך 12 מטרים.
    • קבוצה בעלי חלל גוף משני (Coelomata)
      • קבוצה שניוני הפה (Deuterostomia)
        • מערכת תולעי חץ (Chaetognatha)
        • מערכה מיתרניים (Chordata) – אליה משתייכים הצמדאים, הדגים, הדו־חיים, הזוחלים, העופות והיונקים - ובכללם האדם.
        • מערכה קווצי עור (Echinodermata). מונה כ־6,500 מינים, שכולם חיים בבתי גידול ימיים, ונמצאים בכל העומקים. זוהי המערכה הגדולה ביותר שאין לה ייצוג במים מתוקים או ביבשה. מבנה קווצי עור שונה באופן מוחלט מכל יתר מערכות החי. במערכה זו חמש מחלקות: קיפודי ים, כוכבי ים, נחשוני ים, מלפפוני ים, חבצלות ים ובלסטואידים (נכחד). מבנה קווצי עור שונה באופן מוחלט מכל יתר מערכות החי. והם בעלי מאפייני מבנה שונים המופיעים אצלם ראשונה בעולם החי, או בלעדית אצלם. לדוגמה יש להם מערכת עצבים ללא מרכז, אין להם איברי הפרשה, ועוד. מאפייניהם העיקריים של בני המערכה הם סימטריה פנטה־רדיאלית, סימטריה ראשונית דו־צדדית, חלל קרביים (coelom) אנטרוצלי, ושלד פנימי מזודרמלי מורכב מלוחיות גיר. שלד זה קיים בקווצי עור לראשונה מבחינה אבולוציונית. יש דמיון רב בין התפתחות השלד הפנימי ומיקומו לשלד המופיע בחולייתנים.
        • מערכת מיתרני פה (Hemichordata)
        • קבוצה קסנוטורבלה (Xenoturbellida) כוללת סוג יחיד.
      • קבוצה קדמוני הפה (Protostomia)
        • מערכה ברכיופודים (Brachiopoda) בעלי חיים ישיבים ימיים בעלי שתי קשוות (שני החלקים המרכיבים את הקונכייה) המסודרות מעל ומתחת לגופם, בשונה מסידור הקשוות משני צדי הגוף כפי שקיים אצל הצדפות ממערכת הרכיכות. הקשוות מחוברות בעורפן במפרק בעוד שהחזית יכולה להיפתח לצורך הזנה או להיסגר לשם הגנה. מפתח באחת הקשוות נשלף איבר מיוחד דמוי גבעול המכונה רגלית שתפקידו לעגן את הברכיופוד לקרקעית הים, ולהרחיק את הברכיופוד מטין שעלול לסתום את הפתח של הברכיופוד ומכאן שמם. ברכיופודים חיים בים בלבד, בעיקר במים קרים שבהם יש מעט אור. שושלות של ברכיופודים הקיימות הן כמאובנים והן כבעלי חיים החיים כיום הופיעו בתקופות הקמבריון, האורדוביק והקרבון. שושלות אחרות הופיעו, התפתחו ואז נכחדו, לעיתים באירועי הכחדה המונית. בשיאם, בפלאוזואיקון, היו הברכיופודים בין בעלי החיים בוני השונית ומסנני המזון הנפוצים ביותר, והתיישבו בגומחות אקולוגיות אחרות, כולל מינים שפיתחו יכולת תנועה.
        • מערכה חיטחבים (Bryozoa) כוללת כ־4,000 מינים הידועים כיום, רובם חיים בימים ומיעוטם בנחלים ומקווי מים מתוקים ונפוצים בעולם כולו. לחיטחבים מבנה פנימי מורכב: לרובם שלד גירני המצופה שכבת קוטיקולה דקה. יש מושבות חיטחבים שהן קרומיות ומכסות את המצע, ויש שדומות לשיחים זעירים ואף לאלמוגים. כל פרט במושבה נראה כקופסה זעירה שאורכו פחות ממילימטר, שבקצה שלה קבוע פתח בודד, שפונה החוצה מהמושבה. בעד לפתח נשלף זר זרועות עדינות, גמישות וריסניות, שמקיפות את הפה שנמצא במרכז, חלקיקי מזון נסחפים לפה באמצעות זרם המים שיוצרת תנועת הריסים. האיברים הפנימיים בתוך קופסת השלד כוללים מנגנון לשליפת זר הזרועות, מעי פשוט שצורתו כפרסה, מערכת רבייה ומערכת עצבים. לחיטחבים אין איברי חישה או איברי הפרשה.
        • מערכה פורונידה (Phoronida) – מערכה קטנה בת כ־20 מינים של בעלי חיים ישיבים ימיים, המכונים פורונידים (Phoronids), מסנני מזון בעזרת לופופור ("כתר" של זרועות ציד), והבונים שפופרות כיטין זקופות התומכות ומגינות על גופיהם הרכים. הם חיים במרבית האוקיינוסים והימים, כולל האוקיינוס הארקטי, ולמעט האוקיינוס האנטארקטי, ובין אזור הכרית ועד לעומק של 400 מטרים. אורכם של מרבית הפורונידים הוא כ־2 סנטימטרים ורוחבם כ־1.5 מילימטרים, אם כי אורכו של המין הגדול ביותר הוא 50 סנטימטרים.
        • מערכה אנטופרוקטה (Entoprocta)
        • מערכה רכיכות (Mollusca) אחת המערכות המגוונות והנפוצות ביותר של חסרי החוליות על פני כדור הארץ. המדענים מונים בה כ־100,000 מינים, חיים ומאובנים, הנחלקים לשבע מחלקות. תפוצתן של הרכיכות גדולה והן מצויות בכל רחבי העולם; רובן בים ומיעוטן במקווי מים מתוקים וביבשה. גופן של הרכיכות רך והן חסרות שלד פנימי. גוף רך זה מוגן לרוב על ידי קונכייה, הבנויה סידן פחמתי וקונכיולין. הקונכייה מופרשת על ידי הגלימה, שתחתיה נמצא אזור המכונה מרחב גלימה. לרכיכות יש מבנה ייחודי נוסף הנמצא במערכת העיכול של רובן: המשננת (רדולה), העשויה כיטין ונראית כשיניים זעירות. המשננת שימשה במקור לגירוד חומר צמחי מהמצע, אולם תפקודה משתנה בהתאם לבעל החיים הספציפי. כמו כן, למערכת הרכיכות יש רגל המשמשת אותן לתנועה להצמדות למשטח. הרכיכות מתאפיינות במערכת דם פתוחה, בה מוזרם דם אל תוך חלל הגוף, בו נמצאים האיברים.
        • מערכה תולעי החוטם (Nemertea)
        • מערכה פריאפולידה (Priapulida)
        • מערכת תולעים סיפוניות (Sipuncula)
        • קבוצה אנכיפורה (Annechiuphora)
          • מערכה תולעים טבעתיות (Annelida) כ־15,000 מינים של תולעים בעלי צלום (חלל גוף משני). רובן ימיות, חלקן חיות במים מתוקים וחלקן יבשתיות. תולעים טבעתיות נבדלות מתולעים שטוחות בכך שיש להן גוף סגמנטלי (פרוק), כלומר מחולק לסגמנטים (פרקים) – טור של יחידות שחוזרות על עצמן, אחד מיתרונות הסגמנטציה הוא הסיוע לתנועה. המערכת נחלקת לשלוש מחלקות עיקריות: רב־זיפיות, דל־זיפיות ועלוקות.
          • מערכה אכיורה (Echiura)
          • מערכה בעלי הזקן (Pogonophora)
        • קבוצה פנרתרופודה (Panarthropoda)
          • מערכה פרוקי־רגליים (Arthropoda) – בעלי חיים חסרי חוליות בעלי שלד חיצוני, גופם מחולק לפרקים, והגפיים שלהם מחולקות לפרקים. זוהי המערכה הגדולה ביותר בעולם הטבע, והיא כוללת למעלה מ־1,134,000 מינים שונים – יותר מכל מיני בעלי החיים האחרים יחדיו. כ־80% מכלל בעלי החיים על־גבי כדור הארץ הם פרוקי־רגליים (מבחינת מספר הפרטים). לפרוקי הרגליים משתייכות כמה קבוצות ידועות מאוד של בעלי חיים, ובהן חרקים, עכבישאים, סרטנאים ועקרבים. מחלקת החרקים היא המחלקה הגדולה ביותר בעולם הטבע, עם מעל מיליון מינים מתוארים. פרוקי הרגליים שונים בגודלם, ונעים מגודל של פלנקטון מיקרוסקופי (~0.25 מילימטר) ועד לגודל של סרטן עכביש יפני שאורכו מספר מטרים.
          • מערכה נושאי ציפורניים (Onychophora) כוללת כ־200 מינים של בעלי חיים יבשתיים בעלי מבנה מקוטע דמוי זחל, בעלי דמיון לפרוקי־רגליים ולתולעים טבעתיות. זו מערכת בעלי החיים היחידה שלא כוללת בתוכה אף יצור ימי חי.
          • מערכה דובוני מים (Tardigrada) כוללת מעל 1,000 מינים של יצורים בגדלים בין 0.1 מילימטר ו־1.5 מילמטר. דובוני מים נמצאים בכל העולם, החל בהרי ההימלאיה ועד לקרקעית הים, במגוון בתי גידול כולל מדבריות, חופים, חזזיות ועוד בקו המשווה וגם בקטבים. הם מסוגלים לשרוד בסביבות קיצוניות טמפרטורות הקרובות לאפס המוחלט (273- מעלות צלזיוס), טמפרטורות גבוהות עד כדי 151 מעלות צלזיוס ובתנאי קרינה חזקה פי 1,000 מזו שתהרוג כל חיה אחרת. הם מסוגלים לשרוד כמעט עשר שנים ללא מים, והם עמידים אפילו בפני הריק בחלל.
    • קבוצה בעלי חלל גוף משני מדומה (Pseudocoelomata)
      • מערכה תולעים קוצניות ראש (Acanthocephala)
      • מערכה סיקליופורה (Cycliophora)
      • מערכה גסטרוטריכה (Gastrotricha)
      • מערכה קינורהינכה (Kinorhyncha)
      • מערכה תולעים נימיות (Nematoda)
      • מערכה לוריסיפרה (Loricifera)
      • מערכה תולעי שיער־סוס (Nematomorpha)
      • מערכה גלגיליות (Rotifera)
      • מחלקה מיקרוגנאטוזואה (Micrognathozoa)
    • מערכה גנתוסטומולידה (Gnathostomulida)

המיון של בעלי החיים ביהדות

שלא כמו העושר שבמיון המדעי של בעלי החיים, המיון ההלכתי של בעלי החיים ביהדות הוא מצמצם הרבה יותר, וממיין את כל בעלי החיים רק ל־5 קבוצות שונות: חיות, בהמות, עופות, דגים, שרצים ורמשים, כאשר לכל קבוצה הלכות המיוחדות לה מבחינת הלכות כשרות, טומאה וטהרה ועוד. 4 הקבוצות הראשונות מקבילות פחות או יותר למחלקות של מערכת המיתרניים לפי המיון המדעי, אך לקבוצה החמישית – שרצים ורמשים – אין כל מקבילה במיון המדעי, והיא כוללת בעלי חיים מקבוצות רבות ושונות במיון המדעי.

בעלי החיים והאדם

ציד

ערך מורחב – ציד

ציור משנת 1839, צרפת

האדם צד בעלי חיים כבר בתקופה הפרהיסטורית. בעבר הציד היה בעיקר בשביל מזון, לצד שימוש משני בעור, פרווה ועצמות לייצור בגדים וכלים שונים.

התפתחות התרבות האנושית ומעבר לחיים ביישובי קבע, ביות בעלי החיים ופיתוח החקלאות, הפחיתו את הצורך בציד לצורך מאכל. בשלב זה הפך עיקר הציד לסוג של ספורט, כשהצייד לעיתים חוזר עם גביע ציידים. בחברות מתועשות ציד לצורך מאכל הוא נדיר ביותר וכמעט כולו בגדר ספורט. עם זאת, ציד דגים וייצורים ימיים אחרים, הנקרא דיג, משמש עד היום כמקור מזון חשוב.

החל מסוף המאה ה־20, עם התרבות הכללתם של אזורים ומינים כ"מוגנים", התפתחה תעשייה של ציד בלתי חוקי.

תקיפות בעלי חיים

ערך מורחב – תקיפת בני אדם על ידי בעלי חיים

אדם אוחז ברב־פתן מלכותי. רב־הפתן יכול להכיש ולהרוג אדם במהירות.

מספר חיות תקפו או תוקפות אנשים מסיבות שונות ולעיתים קטלניות. התקיפות הקטלניות ביותר מתרחשות במדינות העולם השלישי בהן במקרים רבים אין דרכים להתגונן מפגיעות חיות. בעבר תקיפות היו נפוצות בהרבה עקב הקרבה של האדם לטבע והיעדר רפואה מוצלחת נגד פציעות או הכשות ארסיות.

חלק מהחיות הן טורפות כמו אריות, טיגריסים או תנינאים רעבים וכן מוצצי דם, בעוד אחרות תוקפות להגנה או אף מתאונות כמו מדוזות. גם חיות מחמד עלולות לתקוף כשהן בלתי צפויות^{[דרושה הבהרה]} ובכל שנה נרשמות מספר תקיפות שלעיתים מלוות בזיהומים ומחלות.

ביות בעלי חיים

ערך מורחב – ביות בעלי חיים

ביות בעלי חיים, כגון סוס הבית, היה חלק חשוב מאוד במהפכה החקלאית.

במהלך הפרהיסטוריה והיסטוריה האנושית, האדם ביית בעלי חיים רבים, כגון בקר, כבשים, עיזים, סוסים, תרנגולות ועוד. רוב בעלי החיים בויתו לצורכי מזון ולבוש או לשימוש בחקלאות. מטרה נוספת היא הגידול למטרות נוי כגון גידול דגי נוי ועופות כגון התוכים או קנרית. כלב הבית הנחשב כבעל החיים המבוית הוותיק ביותר, משמש כיום בעיקר כחיית מחמד אך גם מסייע בעבודות שונות (כגון כלב משטרה וכלב נחייה). החתולים בויתו כחיות מחמד.

מעבר לביות השתמש האדם בבעלי חיים לצרכים נוספים, דוגמת הצבתם בגני חיות, קרקסים ותחרויות ספורט. שימוש בבעלי חיים עבור שני האחרונים הפך מקובל פחות בעולם המערבי של ראשית המאה ה־21.

טיפול בעזרת בעלי חיים

ערך מורחב – טיפול בעזרת בעלי חיים

טיפול בעזרת בעלי חיים (או זואותרפיה), הוא שיטה בפסיכותרפיה המסתייעת בבעלי חיים כדי לשפר את בריאותו ואיכות־חייו של האדם המטופל. שיטה זו מתאימה לטיפול בבני־אדם בעלי קשיים פיזיים, נפשיים, רגשיים והתנהגותיים.

חשיפה לבעל חיים ידידותי מעודדת את השחרור של אנדורפינים המעוררים הרגשה טובה ולימפוציטים המתגברים את מערכת החיסון.

גלריה

• 
  פינגווין רצועת סנטר
• 
  פנדה אדומה
• 
  כלב שפיץ גרמני
• 
  טווס
• 
  דוב קוטב

ראו גם

• אינטליגנציה בבעלי־חיים
• הסוואה אצל בעלי־חיים
• התנהגות אצל בעלי־חיים (אתולוגיה)

קישורים חיצוניים

• בעלי חיים, באתר ITIS (באנגלית)
• בעלי חיים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• בעלי חיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• בעלי חיים, באתר GBIF (באנגלית)
• בעלי חיים, דף שער בספרייה הלאומית
• הערך "בעלי חיים", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• בעלי חיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מילון למונחי בעלי חיים | בארץ ישראל 1963 | בארץ ישראל 2000 | בנכר 1972 | באתר האקדמיה ללשון העברית