הנרי השביעי, מלך אנגליה
הנרי השביעי, מלך אנגליה (באנגלית: Henry VII of England, 28 בינואר 1457 – 21 באפריל 1509), מלך אנגליה ואדון אירלנד (החל מ-22 באוגוסט 1485), היה מייסדה של שושלת המלכים לבית טיודור, ונחשב לאחד ממלכיה המוצלחים ביותר של אנגליה.
 | |||||||||||
| לידה |
28 בינואר 1457 טירת פמברוק, נסיכות ויילס | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1509 (בגיל 52) ריצ'מונד (אנ'), ממלכת אנגליה | ||||||||||
| מדינה |
ממלכת אנגליה, ויילס  | ||||||||||
| מקום קבורה |
 מנזר וסטמינסטר, לונדון | ||||||||||
| בת זוג | אליזבת מיורק, מלכת אנגליה | ||||||||||
| שושלת בית טיודור | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||
|
אביר במסדר גיזת הזהב | |||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||
  | |||||||||||
תקופת ילדותו ונעוריו
עריכההנרי טיודור היה בנו היחיד של אדמונד טיודור, רוזן ריצ'מונד. אביו היה אחיו למחצה של המלך הנרי השישי מצד אמם, קתרין מוולואה, אלמנת המלך הנרי החמישי, שנישאה לאחר מות בעלה הראשון לאוון טיודור, איש חצר וולשי. לפיכך היה הנרי טיודור נינו של שארל השישי. אמו הייתה ליידי מרגרט בופורט, חימשית של המלך אדוארד השלישי מג'ון מגונט, דוכס לנקסטר ומאהבתו קתרין סווינפורד[1]. מאביו, ירש הנרי את התואר רוזן ריצ'מונד, ומאמו - תביעה מעורפלת לכתר האנגלי.
הוא נולד בטירת פמברוק, ויילס, חודשיים אחרי מות אביו, ואת השנים הראשונות בחייו בילה בטירת הרלך, אשר הוחזקה על ידי בית לנקסטר, והושמה במצור על ידי בית יורק בזמן מלחמת השושנים. שבע שנים עמדה הטירה במצור, אך לבסוף נפלה. יושביה ששרדו קיבלו חנינה, וביניהם הנרי בן השתים עשרה. לאחר נפילת טירת הרלך יצא הנרי לגלות בבריטני. נראה היה כי ידו של בית לנקסטר, שאליו הייתה נתונה נאמנותה של משפחת טיודור בשנות המלחמה, היא על התחתונה, וכאדם בעל תביעה מסוימת לכתר (גם אם חלשה ביותר), ידע הנרי כי השהות בגלות עדיפה על הסיכון של שהייה באנגליה תחת שלטונם של אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי מבית יורק.
עלייתו לשלטון
עריכהריצ'רד השלישי היה מלך בלתי אהוד. את שלטונו ביסס לאחר רציחתם של אחייניו הנסיכים אדוארד החמישי, ואחיו דוכס יורק, שהיו בני שתים עשרה ותשע. גם לאחר רצח הנסיכים לא שקט ריצ'רד והחל במסע הרג בו הרג את גדולי תומכיו לאחר שהעלה נגדם חשדות אמיתיים, או מדומים. העם האנגלי לא היה יכול עוד לשאת אדם זה וציפה למושיע. אך מלחמות השושנים הכריתו למעשה את מרבית ענף לנקסטר, ומספרם של בעלי טענה ראויה לכתר היה מועט מאוד. ניסיון מרידה כושל, באוקטובר 1484, הביא למות דודנו של הנרי, הנרי סטאפורד, הדוכס השני מבקינגהאם, וזאת לאחר שנחת בחופי פלימות' בראש צבא קטן, אך משפוזר המרד בשאר חלקי הממלכה הפליג בחזרה לבריטני. לאחר ניסיון כושל זה היה הנרי לטוען הראשי לכתר מטעם בית לנקסטר. הנרי שהה בבריטני בלוויית חבורה של אצילים גולים, שמספרם הלך וגדל ככל שמשטרו הרודני והכושל של ריצ'רד המשיך בהקזת הדמים באנגליה. בחודש אוגוסט 1485, לאחר שזכה בתמיכת משפחתה של אלמנת המלך אדוארד הרביעי, נחת הנרי בוויילס בראש צבאו וצעד לאנגליה בלוויית דודו, ג'ספר טיודור. ויילס הייתה באופן מסורתי מאחז של תומכי בית יורק, והנרי חב את התמיכה שקיבל למוצאו הוולשי מצד אביו, צאצא לשליט ולשי קדום בשם ריס. הוא אסף צבא של 5,000 חיילים ועלה צפונה.
בצפון, הביס הנרי את ריצ'רד השלישי בקרב בוזוורת, במהלכו החליפו אחדים מתומכיו המרכזיים של ריצ'רד השלישי את נאמנותם, ואחרים נטשו את שדה הקרב. הקרב סיים למעשה את "מלחמות השושנים" הארוכה בין בית יורק לבית לנקסטר. טענתו של הנרי לכתר הייתה שנויה במחלוקת, כיוון שמוצאו היה מנכד ממזר של אדוארד השלישי, אך מרבית הטוענים האחרים לכתר כבר היו בין המתים, או חלשים מכדי לקרוא עליו תיגר.
לאחר עלייתו לשלטון דאג הנרי השביעי תחילה לביסוס כוחו. נותרו מעט טוענים אחרים לכתר לאחר מלחמת האזרחים הארוכה (כגון פרקין וורבק, שהתחזה לדוכס יורק, אחיו הצעיר של אדוארד החמישי שנעלם בטאואר), שזכו בתמיכתם של אצילים ממורמרים. לבסוף הצליח הנרי השביעי לבסס את שלטונו, בין היתר באמצעות פילוג בין האצילים וחתירה תחת כוחם. מעשהו הראשון היה להכריז על עצמו כמלך מהיום שקדם לקרב בוזוורת, ובכך דאג כי אלה שלחמו נגדו יוכרזו כבוגדים מבחינה חוקית, ולפיכך ראויים להוצאה להורג. למרות זאת חס הנרי על חיי ג'ון דה לה פול, רוזן לינקולן, אחיינו ויורשו המיועד של ריצ'רד השלישי. המעשה התברר כשגיאה שנתיים מאוחר יותר, כשלינקולן מרד במלך וניסה להכתיר במקומו את למברט סימנל (סימנל התחזה לאדוארד רוזן ווריק, בנו של ג'ורג' דוכס קלארנס ואחיינם של אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי, בעוד רוזן ווריק האמיתי היה אסיר בידיו של הנרי השביעי). לינקולן נהרג בקרב סטוק, אך חייו של סימנל ניצלו והוא נעשה למשרת מלכותי.
דרך נוספת שנקט הנרי לביסוס שלטונו הייתה לעמוד בהבטחתו להינשא לאליזבת מיורק, בתו הבכירה של אדוארד הרביעי, והשניים נישאו ב-18 בינואר 1486 במנזר וסטמינסטר. נישואין אלה העניקו לו זכות נוספת לכתר בשל קו הירושה של אליזבת (אם כי ישנה טענה כי אדוארד עצמו נולד כממזר), וסימלו את קץ מלחמות השושנים, ואת איחוד השושנה הלבנה של בית יורק עם השושנה האדומה של בית לנקסטר לכלל סמלו של בית טיודור - שושנה לבנה המשולבת בשושנה אדומה.
שלטונו
עריכההנרי השביעי פחד שחייליו יתמרדו כנגדו בימים העתידים לבוא, ועל כן קבע ששלטונו החל ב-21 באוגוסט 1485, על מנת להבהיר שכל מי שנלחם בו נחשב לבוגד, ועל כן ראוי למוות, דבר אשר הניח שימנע התמרדות עתידית של טוענים אחרים לכתר האנגלי.
מדיניותו הכלכלית של הנרי השביעי נחלה הצלחה. אוצר הממלכה, שנתרוקן בימי אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי, נתמלא מחדש באמצעות ייעול דרכי המיסוי. בעניין זה זכה הנרי לתמיכת ראש ממשלתו, הארכיבישוף ג'ון מורטון, שייסד את "שיטת המזלג" כדי להבטיח שהאצילים ישלמו את מסיהם המוגברים (למזלג היו שתי שיניים: אלה ששילמו מעט עד עתה, יכולים, לפיכך, לשלם כעת הרבה, ואלה ששילמו הרבה עד עתה, וודאי יכולים לשלם כעת אף יותר). שינויים נערכו גם בממשל, והוקמה מועצת המלך שנועדה לפקח על האצילים.
מדיניותו של הנרי דגלה בשלום ויצירת שגשוג כלכלי, וניתן לומר כי הצליח בשתי מטרותיו. הוא לא היה איש צבא, ולא מצא עניין בהשבת השטחים שהפסידה אנגליה לצרפת במלחמת מאה השנים; לפיכך, לא התנגד לכרות עם צרפת הסכם שלום, שזיכה את ממלכתו ברווחים נוספים, באופן ישיר ועקיף. כמו כן מימן בניית ספינות נוספות, ובכך חיזק את הצי ושיפר את אפשרויות הסחר הימי. עד יום מותו צבר הנרי השביעי הון עצמי של מיליון וחצי פאונד, סכום שיורשו, הנרי השמיני, הצליח לאבד תוך זמן קצר.
מלבד חתימת ההסכם עם צרפת, חיזק הנרי את קשריו עם ספרד באמצעות נישואי בנו ארתור לקתרין מאראגון, בתם של המלכים הקתוליים פרננדו ואיזבלה, עם סקוטלנד, דרך נישואי בתו מרגרט למלך ג'יימס הרביעי, ועם האימפריה הרומית הקדושה, תחת הקיסר מקסימיליאן הראשון.
שנותיו המאוחרות
עריכהב-1502 חווה הנרי אובדן כפול, ממנו לא התאושש מעולם: יורשו ארתור מת במגפה בטירת לדלו, וחודשים ספורים לאחר מכן מתה אשתו לאחר ניסיון לידה כושל. מאחר שלא רצה שהמשא ומתן עם ספרד, שהוביל לנישואי בנו עם קתרין מאראגון, יהיה לשווא, ביקש להשיא את בנו הצעיר לאלמנת אחיו. כיוון שהכנסייה הקתולית אסרה על נישואי קרובים, היה עליו לבקש אישור כנסייתי לנישואין. על אף שקיבל אישור כזה מהאפיפיור יוליוס השני, היה עדיין חלוק בדעתו לגבי הנישואין הללו, ולא אפשר להם להתרחש בימי חייו. לאחר מות אשתו תכנן הנרי להינשא שנית ולהוליד יורשים נוספים, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל. הוא נפטר ב-21 באפריל 1509 ממחלת השחפת ונקבר במנזר וסטמינסטר[2]. בנו, הנרי השמיני, ירש את כסאו.
צאצאיו של הנרי השביעי
עריכה
הנרי השביעי נישא לאליזבת מיורק בינואר 1486. לשניים נולדו שבעה ילדים, מהם שלושה בנים וארבע בנות: ארתור, מרגרט, הנרי, אליזבת, מרי אדמונד וקתרין. אליזבת, אדמונד וקתרין מתו בינקותם; ארתור בנערותו; ורק שלושת הנותרים - מרגרט, הנרי ומרי הגיעו לגיל בגרות.
- ארתור, נסיך ויילס (19 או 20 בספטמבר 1486 – 2 באפריל 1502) - כבנו הבכור של הנרי השביעי, ארתור היה יורש העצר של הכתר האנגלי. כבר בצעירותו שודך לנסיכה הספרדייה קתרין מאראגון, וב-1501 נישא לה. זמן קצר לאחר מכן חלה בקדחת ומת. ארתור לא הספיק לרשת את כס המלוכה, מאחר שאביו נותר בחיים עוד כשמת. לפרשת נישואיו לקתרין ומימושם נודעה חשיבות לאחר שזו התחתנה בשנית עם אחיו הנרי. כשזה רצה לבטל את נישואיהם מאוחר יותר, נודעה הפרשה בתור "עניינו הגדול של המלך" (The King's Great Matter).
- מרגרט טיודור (28 בנובמבר 1489 - 18 בנובמבר 1541) - ב-1503 נישאה מרגרט לג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד והייתה אמו של ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד. נישואיה לג'יימס הרביעי הובילו לאיחוד הכתרים בשנת 1603: איחודן של ממלכות אנגליה וסקוטלנד תחת נינה ג'יימס הראשון, מלך אנגליה.
- הנרי השמיני, מלך אנגליה (28 ביוני 1491 - 28 בינואר 1547) - מלך אנגליה בשנים 1509–1547, ומהשליטים מהמשפיעים ביותר בזמנו. הרפורמה העיקרית שקידם הייתה ייסוד הכנסייה האנגליקנית, ההתנתקות משלטון האפיפיור והשלמת האיחוד בין אנגליה ובין ויילס. הנרי נודע בריבוי נשותיו. הוא נישא לשש נשים: קתרין מאראגון (שאת נישואיו אליה ביטל מאוחר יותר), אן בולין (שהוצאה להורג), ג'יין סימור (שנפטרה לאחר לידת בנם, אדוארד השישי), אן מקליווס (שאת נישואיו אליה ביטל מאוחר יותר), קתרין הווארד (שהוצאה להורג) וקתרין פאר (שלצידה נפטר). הסיבה העיקרית לריבוי נשותיו הייתה רצונו בבן זכר שיירש את כסאו.
- אליזבת טיודור (2 ביולי 1492 - 14 בספטמבר 1495) - בינקותה הוצע לשדכה אל הנסיך הצרפתי פרנסואה, שמאוחר יותר היה למלך צרפת. היא מתה מניוון, כשישה חודשים לפני הולדת אחותה מרי. היא נקברה בקפלה על שם אדוארד המודה שבמנזר וסטמינסטר.
- מרי טיודור, מלכת צרפת (18 במרץ 1496 - 25 ביוני 1533) - רעייתו השלישית של לואי השנים עשר, מלך צרפת, שהיה מבוגר ממנה ביותר מ-30 שנים. לאחר מותו של לואי, כחודשיים לאחר המלכתה, היא נישאה לצ'ארלס ברנדון, הדוכס הראשון מסאפוק. הנישואים, שהתרחשו בטקס סודי בצרפת, נערכו ללא הסכמת אחיה המלך הנרי השמיני. אף שבאופן רשמי המעשה נחשב לבגידה, התערבותו של הקרדינל תומאס וולזי הביאה לחנינת הזוג בידי המלך, בתמורה לתשלום קנס. מנישואיה השניים נולדו למרי ארבעה ילדים. בתה הבכורה, פרנסס ברנדון, הייתה אמה של הליידי ג'יין גריי, מי שנודעה לימים כ"מלכת תשעת הימים" בשל תקופת מלכות קצרה בת תשעה ימים ביולי 1553.
- אדמונד טיודור, דוכס סאמרסט (21 בפברואר 1499 - 19 ביוני 1500) - תוארו כדוכס סאמרסט הוענק לו מיד לאחר לידתו. הוא מת בגיל 15 חודשים מסיבה לא ידועה, ונקבר במנזר וסטמינסטר. מי שקונן עליו בלווייתו היה אדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם, שמאוחר יותר הוצא להורג בידי אחיו של אדמונד, הנרי השמיני.
- קתרין טיודור (2 בפברואר 1503 - 10 בפברואר 1503) - קתרין נולדה במצודת לונדון, ומתה ימים ספורים לאחר לידתה. שלושה ימים לאחר מכן מתה גם אמה אליזבת מיורק, בשל זיהום שאחרי לידה.
בתו הגדולה של הנרי השביעי, מרגרט, נישאה לג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד; בנם היה ג'יימס החמישי, מלך סקוטלנד, אביה של מרי, מלכת הסקוטים. באמצעות נישואין אלה ניסה הנרי לשבור את הברית הקדומה בין צרפת לסקוטלנד. נישואיה השניים של מרגרט היו לארצ'יבאלד דאגלס, רוזן אנגוס; נכדם, הנרי סטיוארט, רוזן דרנלי, נישא לדודניתו מרי, מלכת הסקוטים. מנישואין אלה נולד המלך ג'יימס השישי, העתיד לרשת את כתר אנגליה לאחר מות אליזבת הראשונה ולהיות לג'יימס הראשון, מלך אנגליה. בתו השנייה של הנרי השביעי, מרי, נישאה תחילה ללואי השנים עשר, מלך צרפת, שהיה מבוגר ממנה בכשלושים שנה ונפטר שנה בלבד לאחר נישואיהם, ולאחר מכן נישאה שנית לצ'ארלס ברנדון, דוכס סאפוק. בתם, פרנסס ברנדון, נישאה להנרי גריי, מרקיז דורסט, ובתם הבכורה הייתה ג'יין גריי, אותה ניסו להמליך באנגליה לאחר מות אדוארד השישי.
עץ משפחה
עריכהזהו תרשים גנאלוגי מפורט המציג את משפחתו המורחבת של הנרי השביעי, החל מטִידִיר הזקן (Tudur Hen), סב-סב-סבו של הנרי בקו הזכרי שממנו בא השם "טיודור" (Tudor), עד למלך ג'יימס הראשון, נינו של הנרי שבימיו חל איחוד הכתרים, וכל מלכי אנגליה אחריו הם צאצאים שלו (ולפיכך גם של הנרי).
בתרשים זה, משבצותיהם של חברי בית טיודור הן ירוקות, של בית יורק לבנות, של בית לנקסטר אדומות-בהירות, של בית ולואה הצרפתי כחולות-בהירות, של בית סטיוארט הסקוטי צהובות, של בתי מלוכה זרים (הבסבורג, ויטלסבאך, טרסטאמרה, אנו, אברפראו) זהובות, ושל משפחת ברנדון (Brandon) ורודות; המלך אדוארד השלישי ובנו ליונל מבית פלנטג'נט מוצגים בסגול, וכל השאר - באפור. שמות מלכי אנגליה מודגשים, ומתחתיהם מצוין זמן כהונתם.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הנרי השביעי, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הנרי השביעי, מלך אנגליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הנרי ה-7, (1457-1509), מלך אנגליה, דף שער בספרייה הלאומית- הנרי השביעי, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הנרי השביעי, מלך אנגליה, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ג'ון מגונט הוא אביו של ג'ון בופרט, רוזן סומרסט; האחרון הוא אביו של ג'ון בופרט, דוכס סומרסט; האחרון הוא אביו של ליידי מרגרט בופרט, אמו של הנרי.
- ^ הביוגרפיה של הנרי השביעי באתר ה-BBC.