אלברטו גרנאדו
אלברטו גרנאדו (ספרדית: Alberto Granado; 8 באוגוסט 1922 - 5 במרץ 2011) היה ביוכימאי ארגנטינאי-קובני, שותפו של ארנסטו צ'ה גווארה למסעו המפורסם בדרום אמריקה[1].
 | |
| לידה |
8 באוגוסט 1922 הרננדו, ארגנטינה  |
|---|---|
| פטירה |
5 במרץ 2011 (בגיל 88) הוואנה, קובה |
| ענף מדעי |
ביוכימיה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הוואנה |
| מוסדות |
|
  | |
ביוגרפיה
עריכהגרנאדו נולד בעיירה הרננדו שבפרובינציית קורדובה באזור הפמפס שבמרכז ארגנטינה. מאז היה בן 9 גדל עם סבַיו בעיר קורדובה, ולמד כימיה וביוכימיה באוניברסיטה המקומית. במקביל ללימודיו החל להיות מעורב בפעילות פוליטית. ב-1943 נטל חלק בהפגנות נגד חואן פרון ונאסר לשנה. בין 1947 ל-1951 התלמד במעבדה הקלינית של מושבת המצורעים בסן פרנסיסקו דל צ'ניאר, והשלים לימודי תואר שני בביוכימיה.
בשלהי 1951 יצא גרנאדו עם חברו ארנסטו גווארה למסע בן מספר חודשים במדינות דרום אמריקה, שיעדו היה מושבת המצורעים סן פבלו שבפרו. השניים שהו במושבה זמן מה וסייעו לטיפול בחולים. דרכיהם של השניים נפרדו בקרקאס; גרנאדו נשאר בוונצואלה והחל לעבוד במושבת מצורעים מקומית. ב-1955 קיבל מלגה ונסע ללמוד במכון הלאומי לבריאות ברומא.
ב-1960 הגיע גרנאדו לביקור בקובה, בהזמנתו של גווארה, שהיה לאחד ממנהיגיה לאחר המהפכה. שנה לאחר מכן עקר אליה עם משפחתו, ושימש כמרצה לביוכימיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת הוואנה. ב-1962 ייסד את הפקולטה לרפואה באוניברסיטת סנטיאגו דה קובה, שהייתה הפקולטה השנייה במדינה. בין 1970 ל-1974 שימש כמרצה בפקולטה זו, ובהמשך הוסמך כדוקטור לביולוגיה. בין 1986 ל-1990 שימש כנשיא האגודה הקובנית לגנטיקה, שנטל חלק בהקמתה. ב-1994 יצא לגמלאות.
לאורך השנים פעל גרנאדו לטיפוח מורשתו של צ'ה גווארה. ב-1978 פרסם את הספר "Con el Che por Sudamerica" ("עם צ'ה בדרום אמריקה") שתיאר את מסעם של השניים. כשהופק סרט הקולנוע "דרום אמריקה באופנוע", העוסק במסע, שימש כיועץ לבמאי ולטר סאלס, ואף הופיע בסיומו בהופעת קמאו. את דמותו בסרט גילם רודריגו דה לה סרנה[2].
קישורים חיצוניים
עריכה
אלברטו גרנאדו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלברטו גרנאדו, באתר AllMovie (באנגלית)
אלברטו גרנאדו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
עריכה- ^ חברו של צ'ה גווארה במסעותיו בדרום אמריקה מת בגיל 88, באתר הארץ, 6 במרץ 2011
- ^ אורי קליין, גם סיום מוצלח, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2004