ויליאם פוקנר
ויליאם פוקנר (באנגלית: William Faulkner; 25 בספטמבר 1897 – 6 ביולי 1962) היה סופר ומשורר אמריקאי זוכה פרס נובל.
 | |
| ויליאם פוקנר, 1954 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1897 ניו אלבני, Union County, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 1962 (בגיל 64) בייהליה, Marshall County, ארצות הברית |
| שם לידה |
William Cuthbert Falkner |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Oxford Memorial Cemetery |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מיסיסיפי, אוניברסיטת וירג'יניה |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
תסריט |
| זרם ספרותי |
ספרות מודרניסטית |
| יצירות בולטות |
הקול והזעם, אבשלום, אבשלום, אור באוגוסט, בבוא מותי, ורד לאמילי |
| תקופת הפעילות |
1919–1962 (כ־43 שנים) |
| הושפע מ |
אונורה דה בלזק |
| בן או בת זוג |
Estelle Oldham Faulkner (20 ביוני 1929–6 ביולי 1962) |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
תולדות חייו
עריכהפוקנר נולד בניו אולבני(אנ') שבמדינת מיסיסיפי בארצות הברית, למשפחה ותיקה של מושלים ומדינאים. הוא למד באוניברסיטת מיסיסיפי(אנ'). ב-1918 התנדב לחיל האוויר הקנדי(אנ'), אך מלחמת העולם הראשונה הסתיימה לפני שסיים אימון בסיסי.
בשנים הראשונות אחר המלחמה עסק בעבודות שונות, הוא היה בין השאר צבּע, נגר, דייג, עיתונאי, פקיד בחנות ספרים ומנהל דואר באוניברסיטה. כשהיה עיתונאי בניו אורלינס התחיל לכתוב את הרומן הראשון שלו, "שכר חייל", בעידודו של שרווד אנדרסון. הרומן ראה אור ב-1926. במשך שנתיים היה מלח בספינות משא, בשנת 1929 נשא אישה והשתקע באוקספורד שבמיסיסיפי.
ביצירתו שאף ליצור מעין סאגה הנובעת מתולדות משפחתו ואזור מגוריו. הוא תיאר את ניוונה של החברה הדרומית בארצו, ואת ההתנגשות המתמדת בין לבנים ושחורים. שילב אגדות מקומיות בתוך סיפורי ארץ הדרום ומשפחתו שלו. מקום ההתרחשות העיקרי של ספריו הוא בעיר ג'פרסון במחוז הבדוי יוֹקְנָפָּטוֹפָה, צירוף של כמה ערים ועיירות במיסיסיפי.
כתיבתו של פוקנר היא בתחום הסיפור הפסיכולוגי, כמו הסופרים האירופים מרסל פרוסט, ג'יימס ג'ויס ווירג'יניה וולף, הוא משתמש בטכניקה הספרותית של זרם התודעה. סיפוריו הם פסיפס מורכב שנע בין נקודות תצפית של הדמויות השונות, ובאפיקי זמן שונים. פוקנר פיתח והרחיב את השימוש בזרם התודעה בספריו. בסיפרו הקול והזעם הקורא שומע את ומלווה מחשבותיו של הגיבור שהוא אוטיסט.
לפוקנר הייתה סימפתיה לפרד, פרדות. בסיפרו החומסים הוא מתאר שתי פרדות שהן עיוורות צבעים ולכן היחס שלהן לאדם שחור ולאדם לבן זהה. גם בהמשך הספר פרד מוביל את האנשים אל מקום שהוא יודע את מיקומו ואסור להפריע לו או לזרז אותו.
ב-1949 זכה פוקנר בפרס נובל לספרות, הוא תרם את הזכייה לקרן שמעניקה פרס על שמו לכותבי סיפורת (PEN/Faulkner Award for Fiction). מלבד רומנים כתב פוקנר גם שירים, ספרי מתח וסיפורים קצרים. הוא זכה בפרס פוליצר על ספרו "משל" (A Fable) שראה אור ב-1954.
לאורך רוב שנות עבודתו כסופר - כאשר רוב ספריו מוצאים בהוצאות קטנות ונמכרים בכמויות זעומות - נאלץ פוקנר לעבור לתקופות בהוליווד ועבד כתסריטאי, לרוב בהפקות לאו דווקא מכובדות, להוציא את קשריו המיוחדים עם הבמאי הגדול האוורד הוקס, עבורו כתב את "התרדמה הגדולה" (על פי ספרו של ריימונד צ'נדלר) ואת "להחזיק ולאבד" (על פי הרומן של ארנסט המינגוויי). פוקנר תיעב את הוליווד והתייחס אליה ואל הסרטים כמקור פרנסה בלבד. עם זאת בעיר הסרטים מצא את אהבת חייו - נערת-התסריט מטה קרפנטר, שהייתה משענתו עד סוף ימיו. הוא היה נשוי לאהובת נעוריו אסטל (לה חיכה עד שהתגרשה) והיה אב לבת אחת - ג'יל.
כיום נחשב פוקנר לאחד הסופרים האמריקאים הגדולים של המאה העשרים וכאחד מטובי הסופרים של המאה העשרים.
הוא נפטר ביולי 1962 בבית החולים באוקספורד, מיסיסיפי, בעקבות התקף לב.
מספריו
עריכה- שכר חייל (1926, Soldiers' Pay)
- עץ המשאלות (1927, The Wishing Tree) - תרגום יהודה ויזן, רימונים הוצאה לאור (2016)
- סַרטוריס (1929, Sartoris)
- הקול והזעם (1929, The Sound and the Fury) - תרגום רנה ליטוין, הוצאת ספרית פועלים (1987)[1]
- הקול והזעם, תרגום שרון פרמינגר, הוצאת פן (2020)[2]
- הכפר (1930)
- בשוכבי גוועת (1930, As I Lay Dying) - תרגום רנה ליטוין, הוצאת ספרית פועלים (1980)
- בבוא מותי - תרגום שרון פרמינגר, הוצאת פן (2018)
- מקלט (1931, Sanctuary) - תרגום אמציה פורת, הוצאת עם עובד (1976)
- אור באוגוסט (1932, Light in August) - תרגום רנה ליטוין, הוצאת ספרית פועלים (1978)
- אור באוגוסט, תרגום שרון פרמינגר, הוצאת פן, 2022
- הבלתי מנוצחים (1934, The Unvanquished) - תרגום וירה ישראלית, הוצאת עם עובד (1968)
- אבשלום אבשלום (1936, Absalom, Absalom) - תרגום אמציה פורת, הוצאת עם עובד (1983)
- דקלי הפרא (1939, The Wild Palms) - תרגום משה זינגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד (1990)
- רד, משה (1942, Go Down, Moses) - תרגום אמציה פורת, הוצאת עם עובד (2002)
- רקוויאם לנזירה (1951, Requiem for a Nun) - תרגום אהרן אמיר, הוצאת ספרית פועלים (1985)
- העיר (1957, The Town)
- החומסים (1962, The Reivers) - תרגום עליזה נצר, הוצאת עמיחי (1963)
- הבוזזים - תרגום שרון פרמינגר, הוצאת פן (2019)
- הדב, הראשונים - תרגום אמציה פורת, הוצאת דביר (1973)
- דגלים בעפר (1973, Flags in the Dust) - תרגום אהרן אמיר, הוצאת ספרית פועלים (1992)
- 12 סיפורים, תרגום רחל פן, הוצאת פן (2018)
לקריאה נוספת
עריכה- הדים מהמסורת היהודית ביצירותיו של פוקנר, מאמר מאת נדין שנקר, נדפס ב"כיוונים", 33, תשמ'ז 1987.
- ויליאם פוקנר – 'על הביקורת' (מאנגלית: אורית גת), בתוך: דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב', 2012.
- רות נצר, אבנים חיות - על הספור 'האבן הצומחת' של קאמי. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 61–71.
- "שני חיילים": תרגום חדש לפוקנר, באתר ynet, 27 בינואר 2018
- סמדר שיפמן, עולמו הפואטי של וויליאם פוקנר, תל אביב, 1987. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה
- איימן סיכסק, גבר אדום, גבר שחור, באתר ynet, 5 במרץ 2008
- אילת שמיר, "העניין הוא שאני לא רוצה למות", באתר הארץ, 2 באפריל 2008
עמיחי שלו, "12 סיפורים": פלח תפוז מתוק של תודעה, בעיתון מקור ראשון, 8 בפברואר 2018- כרמית ספיר ויץ, למרות פרס הנובל ושני פרסי הפוליצר ויליאם פוקנר נותר אומן מיוסר, באתר מעריב אונליין, 10 בפברואר 2018
- רונן טל, הדרום הפרוע: פוקנר באריזה חדשה, באתר ynet, 3 במרץ 2018
- עמיחי שלו, היום האפור נע הלאה, בעיתון מקור ראשון, 23 באוגוסט 2018
- ויליאם פוקנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ויליאם פוקנר (1897-1962), דף שער בספרייה הלאומית
ויליאם פוקנר, ברשת החברתית פייסבוק
ויליאם פוקנר, ברשת החברתית Goodreads
ביקורת על ספריו:
- שלומציון קינן, "12 סיפורים": בילוי מענג בחברתו של סופר גדול, ויליאם פוקנר, באתר הארץ, 27 במרץ 2018
- ליאת נטוביץ-קושיצקי, ביקורת על הספר "הקול והזעם", השילוח, 18, פברואר 2020
- שרי שביט, "האמונה כקונפליקט" על ״אור באוגוסט״, באתר "מעלה", דצמבר 2022.
קישורים בשפות זרות:
- ויליאם פוקנר, באתר פרס נובל (באנגלית)
- ויליאם פוקנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- על ויליאם פוקנר ויצירתו (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ לאה קליבנוף-רון, על ה"קול והזעם" לוויליאם פוקנר במלאת שישים שנה למותו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 9 בנובמבר 2022
- ^ אילת שמיר, כ–90 שנה אחרי כתיבתו, "הקול והזעם" של ויליאם פוקנר זוכה לתרגום חדש ומעולה, באתר הארץ, 1 ביולי 2020