לאוס

לָאוֹס, או בשמה המלא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס (בלאית: ສາທາລະນະລັດ ປະຊາທິປະໄຕ ປະຊາຊົນລາວ, בתעתוק לעברית: סָתָלָנָלַט פָסָתִיפָטַי פָסָסוֹן לאָו) היא מדינה ללא מוצא לים בדרום-מזרח אסיה הגובלת עם מיאנמר והרפובליקה העממית של סין בצפון, וייטנאם במזרח, קמבודיה בדרום ותאילנד במערב. אוכלוסייתה מוערכת בכ-7 מיליון בני אדם (2015). מאז שנת 1975, השלטון בה הוא מרקסיסטי-סוציאליסטי.

הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס
ສາທາລະນະລັດ ປະຊາທິປະໄຕ ປະຊາຊົນລາວ

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	שלום, עצמאות, דמוקרטיה, אחדות ושגשוג
המנון לאומי	המנון לאוס המנון
ממשל
משטר	רפובליקה עממית נשיאותית חד-מפלגתית (בפועל דיקטטורה)
ראש המדינה	נשיא לאוס
נשיא לאוס	טונגלון סיסוליט
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת לאוס
ראש ממשלת לאוס	סונסאי סיפנדון
שפה רשמית	לאית
עיר בירה	ויינטיאן 17°58′N 102°36′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	האספה הלאומית
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
שטח יבשתי	236,800 קמ"ר (85 בעולם)
אחוז שטח המים	2%
אזור זמן	UTC +7
היסטוריה
הקמה
עצמאות מצרפת	19 ביולי 1949
ישות קודמת	הודו-סין הצרפתית
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בנובמבר 2024)	7,804,453 נפש (103 בעולם)
צפיפות	32.96 נפש לקמ"ר (181 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים גילאי 0–14 30.20% גילאי 15–24 18.68% גילאי 25–54 40.13% גילאי 55–64 6.32% גילאי 65 ומעלה 4.67%
כלכלה
תמ"ג (2023)	15,843 מיליון $ (136 בעולם)
תמ"ג לנפש	2,030$ (169 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.620 (139 בעולם)
מדד ג'יני	38.8 (נכון ל־2018)
מטבע	קיפ‏ (LAK)
בנק מרכזי	הבנק של הרפובליקה העממית הדמוקרטית של לאוס
שונות
סיומת אינטרנט	la
קידומת בין־לאומית	856
www.tourismlaos.org
(למפת לאוס מוגדלת)   ויינטיאן אטופו פקסן פקסה לואנג פרבאנג סם נואה טאקק מואנג שי פונגסאלי סאינבולי סלבן קמבודיה תאילנד מיאנ. סין סין וייטנאם מפרץ טונקין לאוס (למפת לאוס רגילה)   ויינטיאן אטופו פקסן פקסה לואנג פרבאנג סם נואה טאקק מואנג שי פונגסאלי סאינבולי סלבן קמבודיה תאילנד מיאנ. סין סין וייטנאם מפרץ טונקין לאוס

בירת המדינה, ויינטיאן, ממוקמת בסמוך לגבול עם תאילנד, ליד נהר המקונג.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של לאוס

ההיסטוריה של לאוס מתחילה מהקמת הממלכה של לן סאנג (מיליון הפילים) על ידי המלך פה נגום בשנת 1353. תחת שלטונו, הממלכה כללה את החלק הצפוני של תאילנד, כל לאוס ומחוז סטאנג טרנג שבקמבודיה. יורשיו, במיוחד המלך פוטיסארת' במאה ה־16, עזרו ליישם את זרם הטהרוואדה הבודהיסטי כזרם הדומיננטי בממלכה.

במאה ה־17, ממלכת לן סאנג הדרדרה בגלל מאבקים ומריבות עם שכניה. בסוף המאה ה־18, סיאם השתלטה על החלק שהפך לימים ללאוס. בעקבות הפיכת וייטנאם למושבה צרפתית, צרפת החליפה את סיאם והחלה לשלב את לאוס בתוך האימפריה הצרפתית. החוזה הצרפתי-סיאמי של 1907 הגדיר את התחום הנוכחי של לאוס עם תאילנד.

במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו היפנים את הודו-סין, שכללה את לאוס. המלך סיסוואנג ונג של לואנג פראבאנג שוכנע להכריז על עצמאות מצרפת ב־1945, זמן קצר לפני כניעתה של יפן. בתחילת 1946 כבשו כוחות צרפתיים מחדש את המדינה והעניקו לה אוטונומיה מוגבלת.

במהלך מלחמת הודו-סין הראשונה בין צרפת לבין התנועה הקומוניסטית בווייטנאם יסד הנסיך סופהנובונג את ארגון ההתנגדות פאת'ט לאו ("אדמות לאוס") שהתחייבה למאבק הקומוניסטי נגד הקולוניאליזם. ללאוס לא הוענקה ריבונות מלאה עד אשר צרפת הפסידה לווייטנאם ובעקבות ועידת ז'נבה לשלום ב-1954 אשר הובילו לעצמאות. בחירות נערכו ב-1955 והממשלה הקואליציונית הראשונה, ברשות הנסיך סוואנה פוהומה, נוסדה ב־1957. הקואליציה התמוטטה ב־1958 בעקבות חילוקי דעות וכוחות ימין השתלטו על הממשלה.

ועידת ז'נבה השנייה, שנערכה בשנים 1961–1962, תמכה בעצמאותה ובנייטרליות של לאוס. אף על פי שהמדינה ניסתה להישאר נייטרלית, גררה אותה נוכחות צבאית אמריקאית וצפון וייטנאמית הולכת וגוברת במדינה למלחמת וייטנאם (1954–1975). במשך קרוב לעשור נחשבה לאוס כמדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה של הלוחמה, כשארצות הברית רצתה לפגוע בכוחות צפון וייטנאם שנעו בנתיב הו צ'י מין, שעבר במזרח לאוס. לא פחות מ-2,000,000 טונות של פצצות הוטלו עליה במלחמה.

זמן קצר לאחר שהסכם פריז לשלום הוביל לנסיגת כוחות ארצות הברית מווייטנאם, הביא הסכם ויינטיאן (1973), בין המפלגה הקומוניסטית, מפלגת הלאו המהפכנית (LPRP), לבין הממשלה, להפסקת אש ולתפקיד של ה־LPRP בקואליציה החדשה. המאבק הפוליטי בין הקומוניסטים, הנייטרלים והימנים נמשך. נפילת סייגון ופנום פן לידי כוחות הקומוניסטים באפריל 1975 האיצה את הידרדרותה של הקואליציה בלאוס. כמה חודשים אחרי ניצחון זה, נכנסו כוחות הפאת'ט לאו לוויינטיאן. ב-2 בדצמבר 1975 ויתר המלך על כס המלוכה במונרכיה החוקתית ו"הרפובליקה הדמוקרטית הקומוניסטית של לאוס" נוסדה. לאוס שמרה על קשרים הדוקים עם ברית המועצות ובנות בריתה המזרחיות, והתבססה על תמיכה של ברית המועצות עד התמוטטותה ב־1991.

פוליטיקה וממשל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לאוס נשלטת מאז שנת 1975 על ידי המפלגה המהפכנית העממית (Lao People's Revolutionary Party), והיא המפלגה היחידה המותרת בחוק. ראש הממשלה הוא גם חבר בכיר בפוליטביורו של המפלגה, אשר כולל 11 חברים שהם אלה שמחליטים על מדיניות הממשלה, בנוסף על הוועד המרכזי של המפלגה, הכולל 61 חברים. המבנה הפוליטי של המפלגה הושפע רבות מזה של וייטנאם. עם זאת, עקב קבלת החוקה בשנת 1991, כונן בלאוס משטר נשיאותי, ותפקיד הנשיא, שהיה עד אז סמלי בלבד, קיבל סמכויות ביצועיות, והפך דה פקטו לעומד בראש המערכת הפוליטית עקב המוסכמה שיו"ר המפלגה תמיד נבחר כנשיא.

זכויות אדם

לאוס סופגת ביקורת רבה מבחינת יחס השלטון לזכויות אדם וחופש ביטוי, ועל השליטה הקפדנית שמפעיל השלטון על התקשורת ועל האזרחים.

אחת התופעות המזוהות עם נושא זה בלאוס היא תופעת ה"היעלמויות", העלולה לתקוף פעילים חברתיים, ואנשים שמתחו ביקורת על השלטון או נחשדים ברעיונות אופוזיציונרים. הפדרציה הבין-לאומית לזכויות אדם בפריז זיהתה לפחות 12 מקרי היעלמות בין השנים 1999–2016, אולם השפעת התופעה בפועל רחבה בהרבה ממספר המקרים בפועל, מכיוון שההיעלמויות מתרחשות ללא משפט, ללא אזהרה ומבלי להגדיר מראש מהן הפעולות שיגרמו להיעלמויות אלו, כך שטקטיקה שלטונית זו מעודדת את אזרחי לאוס לבצע צנזורה עצמית על חופש הביטוי של עצמם.

גאוגרפיה

גידולי אורז במחוז לואנג נאם-תה שבצפון לאוס

נהר המקונג בדרומה של לאוס

לאוס נמצאת ביבשת אסיה. היא גובלת בווייטנאם, בסין, בקמבודיה, בתאילנד ובמיאנמר (בורמה).

נהר המקונג (4,160 ק"מ אורכו) זורם בה ומהווה חלק גדול מגבולה המערבי (עם תאילנד), וכן ערוץ חשוב לסירות תובלה ותחבורה.

חלקה הצפוני של לאוס הררי ברובו, ושרשרת הררית צרה נוספת מהווה את גבולה המזרחי של המדינה, עם וייטנאם. באזור זה נמצא אגם נונג פא. למעלה ממחצית משטח המדינה מיוער, אך שטח זה מצטמצם בהתמדה מאז שנות השבעים עקב כריתת עצים מאסיבית ושריפת יערות לצורכי חקלאות. בנוסף לעץ, היערות מהווים מקור חשוב של משאבים טבעיים כמו מזון (חיות בר ופירות) ותרופות צמחיות מסורתיות, בעיקר לאוכלוסייה הכפרית המרוחקת מהמקונג.

רק אחוז קטן משטח המדינה ראוי לעיבוד חקלאי, והוא נמצא ברובו באזור עמק המקונג, שבו גם מרוכזת מרבית האוכלוסייה. על פי הערכות, כ-85% מהאוכלוסייה מתפרנסים בעיקר מחקלאות, כאשר הגידול העיקרי הוא אורז.

עיר הבירה ויינטיאן היא גם העיר הגדולה ביותר. היא ממוקמת על עיקול המקונג סמוך לגבול התאילנדי, בעמק רחב למרגלות ההרים הצפוניים. העיר השנייה בגודלה היא לואנג פרבאנג בצפון-מרכז, שאף שימשה כבירה כאשר לאוס הייתה ממלכה (עד 1975). לואנג פרבאנג היא גם מרכז דתי ותרבותי המהווה בנוסף גם יעד תיירותי מרכזי.

מרבית בירות המחוז בצפון לאוס הן עיירות הרריות קטנות בעוד הערים בדרום לאוס צמודות למקונג, והן גדולות ובעלות אופי עירוני מעט יותר.

בדרום לאוס מתרחב נהר המקונג עד לרוחב של כשני קילומטרים, ובמחוז פקסן יש בו המוני איים מאוכלסים בחלקם. אזור זה ידוע כאזור ארבעת-אלפים האיים והוא מהווה מוקד תיירותי מתפתח.

מחוזות

ערך מורחב – מחוזות לאוס

לאוס מחולקת ל-16 מחוזות ואזור עיר הבירה.

דמוגרפיה

לאוס היא אחת המדינות הפחות צפופות בעולם, עם צפיפות אוכלוסייה של כ-23.4 נפש לקמ"ר. אוכלוסייתה מוערכת ב-7.4 מיליון בני אדם (2020). רוב האוכלוסייה מרוכז לאורך עמקי נהר המקונג ויובליו. בתחום השיפוט ויינטיאן, הכולל את עיר הבירה (שהיא גם העיר הגדולה במדינה) ישבו בשנת 2015 כ-820,940 תושבים.

אוכלוסיית לאוס צעירה. 43% מהתושבים הם בני פחות מ-14, ורק 3% הם מעל גיל 65. הדבר מוסבר בין היתר בתוחלת החיים הנמוכה מאוד – 65.8 שנים בממוצע לכלל האוכלוסייה, כאשר תוחלת החיים של נשים היא 67.4 שנים ושל גברים 64.2 שנים (נתוני שנת 2018).

חלוקה אתנית

לאוס מגוונת מבחינה אתנית: קיימות בה 68 קבוצות אתניות שונות, על פי הכרת הממשל. חלקן של הקבוצות דובר שפות שונות, והשפה הלאית נלמדת כשפה שנייה. מרביתן שבטים קטנים החיים באזורים ההרריים. ממשלת לאוס מחלקת את האוכלוסייה לשלוש קבוצות עיקריות.

הקבוצה האתנית הגדולה ביותר (כ-50% מכלל האוכלוסייה) היא לאו-לום (Lao Loum), המשתייכים לעם הלאו. כראוי לשמם (בני לאוס תושבי השפלה) ניתן למצוא אותם בעיר הבירה ולאורך נהר המקונג. מאמינים שחלקם הגדול הם צאצאי גל הגירה מאזור סין שהתרחש באלף הראשון לספירה. מבחינה אתנית הם קרובים מאוד לבני תאילנד.

הקבוצה השנייה בגודלה היא הלאו-טונג (Lao-Theung, מילולית: תושבי מרכז הארץ) שמוצאם מון-קמרי (בדומה לתושבי קמבודיה ווייטנאם). יש הטוענים כי הם היו תושביו המקוריים של עמק המקונג באזור, ונדחקו לאזורים ההרריים במזרח עם הגירת והתיישבות בני הלאו-לום. קבוצה זו מורכבת מבני שבטים רבים ושונים זה מזה, חלקם מקיימים אורח חיים מסורתי עתיק.

קבוצת הלאו-סונג היא קבוצה נוספת החיה בהרים ומורכבת ממספר גדול של שבטים, ביניהם שבט האקה (akha) היושב גם בדרום סין ובתאילנד, שבט היאו (yao) ועוד רבים. מדובר בקבוצות שהיגרו ממקומות שונים (בעיקר דרום-סין). חלק מהקבוצות קרובות זו לזו בתרבותן ובדתן.

דת

הדת הגדולה במדינה היא בודהיזם טהרוואדה – כאשר 66% מהאוכלוסייה מאמינים בדת זו. ישנם אחוזים בודדים של נוצרים, יהודים ומוסלמים במדינה.

כלכלה ותיירות

עד סוף המאה העשרים סבלה לאוס מפיגור כלכלי חמור, מבצורת, מתת תזונה וממחלות נגיפיות. הדרכים בלאוס היו ברובן דרכי עפר או דרכים משובשות ופגועות, וכלי התחבורה הבולט במאה העשרים היה מעבורת. הפיגור הטכנולוגי שאפיין את המדינה נבע בין השאר מחוסר במחצבים וממוצא לים, ותרמה לו גם מלחמת וייטנאם, בה הופצצה המדינה וניזוקה קשות.

מתחילת המאה עשרים ואחת, חל שיפור ניכר ברמת החיים – הערים הגדולות חוברו לרשת כבישים (אף שאלה עדיין סובלים מתחזוקה לקויה), סובסדו בתי הספר, ורוב הכפרים חוברו לרשת החשמל. עם זאת, מרבית תושבי לאוס (כ-80%) הם כפריים המתפרנסים מחקלאות. כלכלתה מתבססת על שיתוף הפעולה הכלכלי עם שכנותיה תאילנד, וייטנאם וסין.

בראשית המאה ה-21 גם נבנו על נהר המקונג מספר תחנות גדולות ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית. כך, בעשור השני של המאה ה-21, עיקר כלכלתה של לאוס התבססה על אספקת חשמל לשכנתה תאילנד, בזכות אותן תחנות הידרואלקטריות לאורך חלק מהנהרות הרבים בלאוס.

ענפי התעשייה העיקריים הם אורז, טבק, קפה, מכרות בדיל ונחושת, עץ לתעשייה ואופיום.

ענף התיירות התפתח מאוד בלאוס בעשורים האחרונים. אם בשנת 1990 ביקרו במדינה כ-80 אלף תיירים, בשנת 2010 היקף התיירים הגיע ל-1.8 מיליון. אחד מכל 11 מועסקים במדינה עובד בתחום התיירות. מרכזי התיירות העיקריים במדינה הם הערים ואנג ויינג, לואנג פרבאנג וסביבתה, והאזור בדרום המדינה המכונה "ארבעת-אלפי האיים".

ראו גם

• משולש הזהב

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של לאוס

• לאוס, ברשת החברתית אינסטגרם
• place/Laos לאוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספי בן יוסף, לאוס: ארץ נולדה מדרקון, באתר ynet, 31 באוקטובר 2006
• ספי בן יוסף, לאוס: נסיכת הגאות והשפל, באתר ynet, 1 בנובמבר 2006
• תומאס פולר, הניו יורק טיימס, לאוס, המדינה הקומוניסטית, מגלה את הכסף, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
• אורגות בחצר האדומה, כתבה על פרנסת נשים בויינטיין, באתר מסע אחר
• עינב ברזני, מסע בצפון לאוס, באתר zcp.co.il
• גילי חסקין‏, לאוס: טיול לארץ שהזמן עצר בה מלכת, באתר וואלה, 5 ביוני 2013
• ליאור בר, בין היסטוריה לקידמה: טיול לעומק לאוס, באתר ynet, 22 באוקטובר 2014
• זהר כרמי, אין מה למהר, באתר את, 27 בדצמבר 2015
• ליאור מורג, ‏לאוס - הנשים של שמורת לואנג נמטה, באתר GoTravel, אוגוסט 2016
• לאוס, דף שער בספרייה הלאומית