מצודת צלאח א-דין
מצודת צלאח א-דין (בערבית: قلعة صلاح الدين الأيوبي; עד 1957 נודעה בשם קלעת צהיון, قلعة صهيون; הביזנטים קראו לה סיגון, והצלבנים – Saône) היא מצודה בסוריה השוכנת במרחק 30 קילומטרים מזרחית ללטקיה, סמוך לעיר אל-חפה, בשטח הררי גבוה, על רכס הרים הנמצא בין שני גיאיות עמוקים ומוקף ביער. בשנת 2006 העניק אונסק"ו למצודה, ביחד עם קראק דה שבלייה, מעמד של אתר מורשת עולמית, ובשנת 2013 סווגה יחד עם כל אתרי המורשת העולמית בסוריה כאתר הנתון בסיכון.
 | |||||||||
| המגדל הדרומי | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
מבצר, מבצר צלבני, טירה, אתר ארכאולוגי  | ||||||||
| מיקום |
אל-חפה | ||||||||
| מדינה |
סוריה | ||||||||
| הקמה ובנייה | |||||||||
| חומרי בנייה |
אבן גיר | ||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
129.52 הקטאר | ||||||||
| קואורדינטות | 35°35′45″N 36°03′26″E / 35.595833°N 36.057222°E | ||||||||
  | |||||||||
היסטוריה
עריכההמצודה נבנתה בעת העתיקה, כפי הנראה בתקופה הפיניקית (שלהי האלף ה-1 לפנה"ס). ככל הנראה, הפיניקים נכנעו לאלכסנדר הגדול בשנת 336 לפנה"ס. אין מידע רב על תולדות המצודה בין תקופה זו לבין שובם של הביזנטים במאה ה-10 לספירה. הקיסר יוחנן הראשון צימיסקס כבש את המקום מידי השושלת החמדאנית (אנ') מחלב, ובנה את הראשון מבין המבנים ההגנתיים שלה. המצודה הייתה בחלק המזרחי של האימפריה, שהיה נתון בשליטת השושלת הפאטמית, השושלת המירדאסית (אנ') ומאוחר יותר הסלג'וקים, שהקימו מבנים מבוצרים כתוצאה מניסיונם של בית אומיה, בית עבאס והביזנטים המוקדמים.
המצודה נפלה בידיהם של הפרנקים הנוצרים שהגיעו למקום במסגרת מסעות הצלב בתחילת המאה ה-12. מנהיגי הנוצרים שהו במקומות המבוצרים או בטירות כגון טירת צלאח א-דין. ישנו אזכור לכך שב-1119 המצודה הייתה בבעלותו של רוברט מסאון, לאחר שניתנה לו מרוג'ר מסלרנו (אנ'), נסיך אנטיוכיה. רוב המבנים שניתן לצפות בהם (לפחות עד 2008) נבנו בתקופה זו. במחצית השנייה של המאה ה-12 האזורים נמסרו לידי ההוספיטלרים או הטמפלרים, שהיו אחראים על הבנייה עד שהמקום נכבש על ידי הערבים בהנהגתו של צלאח א-דין בשלהי המאה ה-12, ככל הנראה ביולי 1188. המצודה הייתה נתונה תחת שלטון מוסלמי עד לתקופה של הסולטאנים הממלוכים המצרים ביברס וקלאוון. אחרי נפילת הסולטנות הממלוכית והשתלטות העות'מאנים על המרחב המצודה המבודדת ננטשה ונותרה חסרת שימוש במשך מאות שנים.
במאה ה-20 המצודה שופצה בשל היותה אתר ארכאולוגי חשוב. על מנת להנציח את ניצחונו של צלאח א-דין, הוחלט ב-1957 לקרוא את המצודה על שמו,[1] מה גם שהשם ההיסטורי משמעו בערבית "ציון", ככינוי לירושלים היהודית.
תיאור
עריכההמצודה שוכנת על צוק בגובה 440 מטרים מעל גובה פני הים. כיוון שהצוק תלול מאוד, קל לגשת אל המצודה רק מכיוון מזרח. שטחה של המצודה והאזור שמסביבה (הנכללים באתר המורשת העולמית) הוא 64.9 דונם. שטחו של אזור החיץ המכסה את מורדות גבעת המצודה הוא 1,295.2 דונם. המצודה חולשת על מישור נרחב. המבנה של המצודה הוא משולש, המצביע לכיוון מערב, שאורכו 720 מטרים ואורך בסיסו הוא 120 מטרים. קיימת דרך מפותלת המגיעה אל המצודה מכיוון צפון. הכניסה לטירה היא מהצד המערבי של המצודה. מימין לכניסה נמצא מגדל שמירה שנבנה בתקופת מסעות הצלב. כמה מטרים נוספים לאחר מכן ישנו מגדל נוסף. בעבר המצודה הייתה טירה פיאודלית ושימשה כמקום מגוריו של המושל האזורי.
בחלק המזרחי של המצודה נמצאים השרידים הקדומים ביותר של בתי מגורים ובארות מים, שככל הנראה היו מאוכלסים בתקופה שקדמה לבואם של הפרנקים. רוב הבניינים, ששימשו למטרות צבאיות, אזרחיות ודתיות, היו בחצר העליונה הנמצאת במרכז הצוק. החצר התחתונה משתרעת על למעלה ממחצית אורכה של המצודה ובקירות המקיפים אותה יש ארבעה מגדלים מרובעים. החצר התחתונה מופרדת מהחצר העליונה באמצעות תעלה שלידה יש צינוק (עובי הקירות הוא 5 מטרים ושטחו 24 מ"ר). אורך התעלה הוא 156 מטרים, רוחבה בין 14 ל-20 מטרים, ומעליה בנוי גשר.
בחלק הצפוני של המצודה נמצא השער שלידו היה הגשר. במרכז המצודה נמצאת טירה ביזנטית, בור מים גדול נוסף, בית תה מתקופת מסעות הצלב, וכנסייה צלבנית הסמוכה לאחת הקפלות הביזנטיות שהשתמרו מאז בנייתן. אחת הקפלות נמצאת בחצר התחתונה ואילו השנייה נמצאת בחזית המערבית של הטירה הביזנטית, ובתקופת מסעות הצלב היא אף הורחבה.
התוספות הערביות למצודה כוללות מסגד, המתוארך לתקופת הסולטאן קלאוון, וארמון הכולל מרחצאות, חצרות ותלולים (חדרים הבנויים משלושה קירות כאשר הקיר הרביעי פונה לכיוון החצר המרכזית). בארמון בוצעו עבודות שיקום קלות.
לקריאה נוספת
עריכה- Hugh Kennedy, Crusader Castles, Cambridge University Press, 1994, pp. 84–95
קישורים חיצוניים
עריכה |
הערות שוליים
עריכה- ^ The Citadel of Salah Ed-Din, Aga Khan Trust for Culture, 5 pages, (הקישור אינו פעיל, 19 בספטמבר 2024)