נשק כימי
נשק כימי או לחלופין נשק טוקסיקולוגי הוא כל נשק בו נעשה שימוש בכימיקלים טוקסיפיקנטיים כאמצעי להרעלת הקורבן מתוך מטרה להמיתו או לפציעתו אנושות. נשק כימי נחשב לנשק לא קונבנציונלי ושימש בעיקר להשמדה המונית. השימוש בו אסור על פי אמנת האג. החל מ-1997 גם ייצורו ואגירתו אסורים.
השימוש המוצלח הראשון בלוחמת גז נעשה בקרב איפר השני (אפריל 1915) במלחמת העולם הראשונה על ידי הגרמנים. אמנם מספר הנפגעים מנשק כימי במלחמה זו לא היה גבוה (יחסית למספר הנפגעים מכלי נשק קונבנציונליים), אך יצא לו מוניטין של נשק מפחיד ואכזרי. הבעיה העיקרית במיגון כנגדו היא בכך שקשה להגן על כל הגוף ולעיתים מספיק שיש שטח מגע קטן של הגוף עם החומר המזיק על מנת לגרום למוות. בנוסף, עצם השימוש במיגון מקשה על התנועה, הראייה והנשימה.
חרף האיסור, נעשה בנשק זה שימוש לעיתים, ובמיוחד על ידי שליטים חסרי מעצורים ובמקומות נידחים, קשי גישה, ומחוץ למוקד ההתעניינות הבינלאומית. הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני השתמש בנשק כימי בפלישת איטליה הפשיסטית לאתיופיה, טורקיה עשתה בו שימוש בעת טבח דרסים, גמאל עבד אל נאצר נשיא מצרים עשה בו שימוש במלחמתו בתימן וסדאם חוסיין שליט עיראק, השתמש בנשק כימי במלחמתו בכורדים תושבי צפון ארצו שלו (ראו הערך חלבג'ה) וגם כנגד מטרות איראניות במלחמת איראן–עיראק. במלחמת האזרחים בסוריה שפרצה ב-2011 נעשה שימוש בנשק זה, בעיקר בגזים מסוג כלור וסארין, מספר פעמים, כאשר האירועים שזכו לתשומת לב עולמית הם המתקפה הכימית בע'וטה באוגוסט 2013 והמתקפה הכימית בח'אן שייח'ון באפריל 2017.
יעילות הנשק הכימי במלחמה היא מוגבלת. עיקר כוחו בפאניקה שהוא גורם כאשר מתבצע בו שימוש כנגד אוכלוסייה אזרחית. דרכי התגוננות מפני נשק כימי כוללות מסכת גז, המסננת את האוויר קודם נשימתו, ושהייה בחדר אטום, המונע חדירת גז. טווח השפעתו קטן ומושפע ממזג האוויר ופני השטח.
סוגים
עריכהקיימים שני סוגים עיקריים של חומרי לחימה כימיים (חל"ך):
- חל"ך עצבים – גז הפוגע במערכת העצבים (סארין, למשל), בדרך כלל חוסם את הסינפסות, שהן המעברים בין זוגות של תאי עצב. הנפגעים מגז עצבים מאבדים שליטה על שרירי גופם, מפרכסים, מזיעים ומאבדים שליטה על הסוגרים. פעולתו של גז עצבים מהירה יחסית. סיבת המוות היא בדרך כלל דום נשימה או דום לב. רוב גזי העצבים חודרים לגוף דרך מערכת הנשימה, ולכן מסכת אב"כ יעילה נגדם, אך קיימים כאלו, דוגמת הסארין, החודרים גם דרך העור.
- חל"ך כווייה - חומר, בדרך כלל רסס נוזלי, שגורם לכוויות במגע עם העור (גז חרדל, למשל). הכוויות אינן כוויות חום אלא כוויות כימיות. חל"ך זה עלול להביא למוות אם נשאף לריאות, שם הוא עשוי לגרום לבצקת ריאות המביאה למוות מחנק. טיפול בחל"ך כוויות הוא טיפול תומך. ניתן להימנע מפגיעת חל"ך כוויות על ידי שהייה בחדר סגור, או לבישת בגדים מיוחדים.
גז מדמיע ותרסיס פלפל הם סוגים של נשק כימי, אם כי הם אינם הורגים אדם בוגר ובריא. חומרים אלו משמשים כוחות צבא ומשטרה כאמצעי לפיזור הפגנות, וכן נמכרים לציבור הרחב כתרסיסים להגנה עצמית (לרוב מדובר בתרסיס פלפל).
כיום ניתן לחמש טילים בראשי קרב כימיים וכן להכניס חל"ך לפגזים ולשגרם ממגוון רחב של אמצעים, כמו: תותחים, משגרי טילי קרקע-קרקע ועוד.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ד"ר איתן ברק // מגזין "אודיסאה", למה העולם מתרגש משימוש בנשק כימי, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2013
- משה בורג, מדור להגנה מפני גזים והתקפות מהאוויר, מערכות גיליון מחנות, ינואר 1940
- מיכה בר, תולדות הלחימה הכימית לקחים ברמה האסטרטגית, מערכות 318, 1990
- לוחמה כימית וביולוגית
- אשכול נשק כימי, באתר "הידען"
- התרומה הנאצית למשטר אסד באתר רשת ב'
- אוריאל לוי, כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים., באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 4 באוקטובר 2016
- איתי נבו, איך פועל גז עצבים?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 6 באפריל 2017
- איתן ברק, מיתוס הנשק כימי, אודיסאה 20, יולי 2013
- נשק כימי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נשק כימי, דף שער בספרייה הלאומית
