נח מוזס
נח מוזס (10 בדצמבר 1912 – 7 באוקטובר 1985) היה המו"ל של "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי הראשון שלו במשך 46 שנים, עיתונאי ואגרונום בהשכלתו.
 | |
| לידה |
10 בדצמבר 1912 קאליש, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| נהרג |
7 באוקטובר 1985 (בגיל 72) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| בן או בת זוג |
פולה מוזס |
| צאצאים |
ג'ודי שלום ניר מוזס, ארנון מוזס, תמי מוזס-בורוביץ' |
  | |
קורות חיים
עריכהנח מוזס נולד בשנת 1912 בקאליש שבפולין לאיש העסקים יהודה מוזס ולמרים לבית פרנקל, במשפחה בת ארבעה ילדים. למד בבית הספר העברי "יבנה" בלודז' ודיבר עברית בבית. בנעוריו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1923 עלתה המשפחה לארץ ישראל. בית הוריו בשדרות רוטשילד פינת נחמני, היה אחד הבתים האריסטוקרטיים והמעטים בתל אביב הקטנה, ואביו ר' יהודה מוזס, ערך בביתם מפגשים של אנשי תורה וספר, עוד בטרם עסק במו"לות.
מוזס למד ב"גימנסיה הרצליה", היה פעיל בגדוד מגיני השפה ואף נמנה עם מייסדי תנועת הנוער המחנות העולים, יחד עם אחיו, מאיר. בגמר לימודיו יצא לעבודה חקלאית בנס ציונה. יצא ללימודי חקלאות באוניברסיטת נאנסי שבצרפת, והוסמך כמהנדס חקלאי. בנוסף, סיים הכשרה בצרפת בתחום מוצרי חלב. לאחר שובו לארץ ישראל עבד בתחנת הניסיונות ברחובות במחקרים בתחום ההדרים.
לאורך השנים פעל מוזס בקרב סופרים ואנשי רוח, ותרם להוצאת ספריהם[1].
בשנות חייו האחרונות, למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטת בר-אילן[1].
קריירה מקצועית
עריכהפועלו בעיתון ידיעות אחרונות
עריכה
ערך מורחב – ידיעות אחרונות
אביו, שהיה מחלוצי תעשיית הטקסטיל בארץ ובנקאי, התפרס לענף המו"לות, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. זמן קצר לאחר שאביו קנה את העיתון "ידיעות אחרונות", ובעקבות הקשיים בהוצאתו, נרתם נח מוזס לעזרה, והתמנה לעורך האחראי הראשון של העיתון, מ-1939 ועד למותו ב-1985.
נקודת מפנה חשובה חלה ב-15 בפברואר 1948, כשהוקם העיתון "מעריב" על ידי מי שהיה עד אז עורך "ידיעות אחרונות", עזריאל קרליבך, שמשך אחריו את הרוב המכריע של עובדי המערכת, הדפוס והמנהלה של "ידיעות אחרונות". "מעריב" נטל עמו גם את קהל הקוראים של "ידיעות אחרונות", שתפוצתו ירדה כמעט לאפס. את הידיעה על עזיבת העובדים לטובת הקמת העיתון החדש קיבל מוזס בהיותו בניו-יורק, שם ייצג את העיתון באו"ם. הוא שב מיידית לישראל, ויצא למלאכת השיקום.
אביו של נח ובעל העיתון, יהודה מוזס, הטיל על נח ועל בן דוד רחוק שלו, דב יודקובסקי, לשקם את העיתון, להיאבק ב"מעריב", ולהחזיר לעצמו את קהל הקוראים. יודקובסקי נמצא באותה עת בירושלים הנצורה ויכול היה לסייע רק בהוצאת מהדורה ירושלמית של העיתון. בתום המצור ירד יודקובסקי לתל אביב, בינו לבין מוזס התפתחה שותפות שנמשכה 37 שנים, והביאה את "ידיעות אחרונות" למעמד "העיתון של המדינה". מעמד יחיד במינו בעיתונות העולמית - אין אף מדינה דמוקרטית שבה עיתון אחד הגיע לחשיפה של יותר ממחצית האוכלוסייה.
יודקובסקי היה העורך בפועל הממונה על המערכת, ומוזס היה המנהל האחראי על המנהלה הדפוס וההפצה. אך בפועל חלקו השניים את שני התפקידים. יודקובסקי היה מעורב בענייני הניהול והשיווק, ומוזס היה מעורב בענייני המערכת. הוא השתתף כל השנים בישיבות היומיות של המערכת. השניים נהגו שלא לעזוב אף פעם את הארץ יחדיו, וכשנעדר האחד השגיח השני על כל ענייני העיתון.
למוזס היו רעיונות שיווקיים מקוריים, שהביאו לקידום העיתון, בהם: חלוקת תוספת מיוחדת לעיתוני סוף שבוע של דפים מודפסים בצבע שהצטרפו יחד לאלבום: מפות, תמונות אמנות, ארכאולוגיה מקראית ועוד. בנוסף, הגביר את ההפצה על ידי חלוקת מוצרים מוזלים כמו פטיפונים.
לצידו, גם יודקובסקי היה מעורב בענייני הניהול והשיווק. אחד מרעיונותיו המקוריים היה לחבר את המוסף היומי בסיכה - דבר שהגדיל את תפוצת העיתון בכ-3 אחוזים ביום אחד. גם מוזס וגם יודקובסקי עקבו אחר הנעשה בשוק הספרים בעולם, וטרחו רבות להשגת פרסום בלעדי של ספרים מעניינים שהתגלו כמקדמי תפוצה מובהקים. על אלה נמנו זכרונותיה של אשת פארוק, מלך מצרים, זיכרונות ג'קלין קנדי ועוד.
מוזס היה מעורב גם בהשגת סיפורים בלעדיים, באמצעות קשרים שקיים עם צמרת המדינה[2].
בשנת 1975, ייסד את מבצע "העובד המצטיין", לעובדים מצטיינים בתעשייה ובשירותים, על תרומתם ועל היותם דוגמה אישית לחבריהם לעבודה[3]. התחרות קיימת לאורך השנים, מאז ועד היום.
פועלו למען קירוב לבבות ועזרה לזולת
עריכה- אחד המפעלים החשובים ביותר שיזם נח מוזס היה הוצאת התלמוד הבבלי במהדורה עממית, במחיר שווה לכל נפש. עד אז היו כרכי התלמוד יקרים ורק מעטים יכלו לרכשם.
חיים אישיים
עריכהנח נישא לפולה, בתו של נחמן הייפלר, ב-1948, שעזרה לו בטיפול אישי בעובדים ובנצרכים[1]. לבני הזוג מוזס נולדו ארבעה ילדים:
- בפברואר 1959 נדרס בנו הבכור, גלעד, על ידי אוטובוס, בגיל 9, ונפצע קשה[4]. מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו ולאחר כחודש הוא נפטר[5][6].
- ארנון מוזס העורך האחראי השני של העיתון.
- ג'ודי ניר מוזס שלום היא עיתונאית והייתה נשואה לשר סילבן שלום.
- תמי מוזס-בורוביץ' היא אשת עסקים בתחום התקשורת, נשואה לדדי בורוביץ', שהיה מבעלי השליטה ב"אל על".
ב-25 בספטמבר 1967, כשבנו ארנון היה בן 14, הוא הרשה לו לנהוג ברכבו כשהוא לצדו. ארנון איבד שליטה על הרכב ודרס למוות את הילדה רחל שבי בת ה-10, שצעדה על המדרכה[7]. בתחילה הועמד לדין על רשלנות ברמה פחותה[8], אך לאחר שאביה של הילדה עתר לבג"ץ[9], הוא הועמד לדין באשמת רשלנות פושעת[10], הורשע בגרימת מוות ברשלנות ונדון לשנת מאסר[11]. לאחר חמישה חודשי מאסר שוחרר מוזס הודות לקציבת עונשו בידי הנשיא זלמן שזר[12][13].
נח מוזס היה רק אחד מארבעת היורשים של יהודה מוזס, אך שלושת אחיו לא היו מעורבים בענייני העיתון. רק לאחר מותו החלה מלחמת הירושה, שבה נטלו חלק מצאצאיהם, עד שבנו ארנון ("נוני") גבר על כולם והשתלט על העיתון.
מוזס נדרס ביום הושענא רבה על ידי אוטובוס, כשחצה את הכביש מול בית ידיעות אחרונות. למחרת, בשמחת תורה ה'תשמ"ו (7 באוקטובר 1985) נפטר מפצעיו, והוא בן 73. נקבר בבית הקברות קריית שאול.[14]
הנצחה
עריכה- בעקבות מותו, שונה קטע מרחוב 'נחלת יצחק' ל'מוזס' במקום בו עמד אז בניין "ידיעות אחרונות", ובהמשך שונה לרחוב 'מוזס יהודה ונח'.
- הרחוב שבו התגורר, בשיכון ותיקים ברמת גן,[15] ושבו דרס בנו ארנון (נוני) למוות את הילדה רחל שבי, נקרא על שמו, למורת רוחם של משפחת הילדה שנדרסה.
- בשנת 2016, עם מעבר בית "ידיעות אחרונות" לראשון לציון, נקרא על שמו הרחוב שבו הוקם בית העיתון.
- פרס "העובד המצטיין", שיוסד על ידי מוזס, נקרא על שמו[16].
- מחלקה לתקשורת ועיתונאות על שמו באוניברסיטה העברית בירושלים
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד תדהר (עורך), "נח מוזס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3341
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3
אביעזר גולן, נח מוזס: עורך, מגשים - ואדם, באתר "ידיעות אחרונות", 7 באוקטובר 2021
- ^ פרק 4: שיטת נח מתוך שיטת ידיעות אחרונות באתר העין השביעית
- ^ העובד המצטיין, באתר www.haoved.co.il
- ^ ילד נפצע קשה בתאונת דרכים, דבר, 12 במרץ 1959
- ^ חיים גלעד מוזס, דבר, 6 באפריל 1959
- ^ נהג אגד נאשם במותו של גלעד מוזס, חרות, 7 באפריל 1959
- ^ בת 10 נהרגה בתאונת דרכים, מעריב, 26 בספטמבר 1967
- ^ נח מוזס ובנו נאשמים, מעריב, 30 באוקטובר 1967
- ^ ניתן צו על תנאי, מעריב, 7 בנובמבר 1967
- ^ הוחלף סעיף האישום נגד נוח מוזס, מעריב, 27 בנובמבר 1967
- ^ שנת מאסר ושלילת רשיון על גרימת מותה של ילדה, מעריב, 13 בדצמבר 1967
- ^ נח מוזס שוחרר ממאסר, מעריב, 4 ביוני 1968
- ^ ארי שביט, דב יודקובסקי: עולם בלי עיתונים הוא עולם עני, באתר הארץ, 18 ביוני 2008
- ^ נח מוזס באתר GRAVEZ
- ^ "בית ילדותי איכלס נשיאים וראשי ממשלות לצד מנקי רחובות ומפני זבל", באתר הארץ, 28 במרץ 2007
- ^ מאיר תורג'מן, הטובים מכולם: טקס "העובד המצטיין" נערך בבית "ידיעות אחרונות", באתר ynet, 29 במאי 2024
