ארגון הסחר העולמי

סחר בין מדינות
(הופנה מהדף WTO)

ארגון הסחר העולמיאנגלית: World Trade Organization) הוא ארגון בינלאומי שמטרתו העיקרית היא לקדם ולהסדיר סחר חופשי ושוויוני בין מדינות העולם. הוא משמש כמסגרת להסכמים בין-לאומיים, לפתרון סכסוכים מסחריים ולשיפור השקיפות בתחום הסחר. ממשלות משתמשות בארגון כדי להקים, לתקן ולאכוף את הכללים המסדירים את הסחר הבינלאומי בשיתוף פעולה עם מערכת האומות המאוחדות. ה-WTO הוא הארגון הכלכלי הבינלאומי הגדול בעולם, עם 166 חברים המייצגים למעלה מ-98% מהסחר העולמי ומהתמ"ג העולמי. מטה הארגון ממוקם בז'נבה, שווייץ. מנכ"לית הארגון היא נגוזי אוקונג'ו-איוולה.

ארגון הסחר העולמי
WTO - World Trade Organization
מדינה שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון מרכז ויליאם רפאר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים 164 מדינות
יושב ראש נגוזי אוקונג'ו-איוולה עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 640 (נכון ל־2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1 בינואר 1995 – הווה (29 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
wto.org
קואורדינטות 46°07′N 6°05′E / 46.12°N 6.09°E / 46.12; 6.09
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ירוק - מדינה חברה, כחול - מדינה המיוצגת בנוסף דרך האיחוד האירופי, צהוב - מדינה משקיפה, אדום - לא חברה, אפור - לא רלוונטי.

היסטוריה

עריכה

ב-15 באפריל 1994 נחתם הסכם מרקש (אנ') על ידי נציגים של 124 מדינות, שהביא להקמת הארגון.[1] הארגון נוסד ב־1 בינואר 1995 והחליף את הסכמי הסחר שקדמו לו - הסכמי גאטט. הארגון פועל לצד ארגונים כקרן המטבע הבינלאומית או הבנק העולמי.[1] הסכם מרקש נחתם לאחר סבב דיונים, "סיבוב אורוגוואי", שהתנהל בין השנים 1986 ל-1994, במטרה להגיע לנוסח חדש להסכם GATT לסחר רב-צדדי.[2]

ממשלת ישראל, בייפוי כוחם של שר החוץ שמעון פרס ושר התעשייה והמסחר מיכה חריש, אשררה את הצטרפותה לארגון ב-17 בינואר 1995, והיא בעלת מעמד של "מדינה מייסדת".[1] בסוף 2001, לאחר 15 שנים של משא ומתן, הרפובליקה העממית של סין הצטרפה רשמית לארגון, ובעקבותיה גם טאיוואן.[3][4]

ביולי 2004 נחתם הסכם העקרונות "July Package", במסגרת סבב הדיונים "סיבוב דוחא" (אנ') שהחל בנובמבר 2001 בהשתתפות 147 מדינות. מטרת "סיבוב דוחא" היא לעזור למדינות המתפתחות להשתלב בסחר העולמי ולהגביר את צמיחה הכלכלית בהם, באמצעות רפורמות בתחום החקלאות, הורדת מכסים במוצרים תעשייתיים, הסרת חסמים בסחר בשירותים ויצירת כללים חדשים בנושאי רכש ממשלתי ותהליכי מכס.[5] נכון לשנת 2018 דיוני "סיבוב דוחא" עדיין נמשכים.

ב-2005 התקבלה ערב הסעודית כחברה מלאה בארגון בתום 12 שנים של דיונים. צירופה הרשמי של ערב הסעודית, שהייתה לחברה ה-149 בארגון, התאפשר לאחר שהתחייבה להסיר את החרם הכלכלי על ישראל, והיה המכשול העיקרי נגד צירופה לארגון. כמו כן, נאלצה לאמץ שורה של חוקים התואמים את כללי הארגון, וליישם ליברליזציה כלכלית בכמה מגזרים במדינה.[6] באותה שנה הגיעו, במסגרת הארגון, ישראל והאיחוד האירופי להסכם על הרחבת הסחר הבילטראלי בין הצדדים, במגזר השירותים.[7]

ב-2012 התקבלה רוסיה כחברה מלאה בארגון בתום 19 שנים של דיונים.[8]

בדצמבר 2013, 159 המדינות החברות בארגון, חתמו על הסכם "חבילת באלי" ("Bali Package") (אנ') בבאלי, שבאינדונזיה. הסכם סחר שיזרז העברת סחורות בין מדינות ויוריד חסמי סחר, לפי הערכות, ההסכם עשוי לתרום לכלכלה הגלובלית עד כטריליון דולר ולהוסיף עד כ-20 מיליון משרות. זה היה ההסכם הגלובלי הראשון של הארגון מאז הוא נוסד ב-1995 עליו חתמו כל חברות הארגון.[9]

הארגון

עריכה

מטרות

עריכה

בשונה מארגונים כלכליים בינלאומיים דומים, כגון קרן המטבע הבינלאומית או הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי מבוסס למעשה על הסכמים פרטיים בין מדינות, ולפיכך ההחלטות המתקבלות בו מחייבות רק את הסכמתן של המדינות החתומות על ההסכם. לארגון הסחר העולמי יש מנגנון ליישוב סכסוכים בין המדינות החברות בו.

מטרת ארגון הסחר העולמי היא הורדה הדרגתית של חסמי סחר (Trade barriers). הארגון הוא אחד הגופים המרכזיים שדוחפים לגלובליזציה כלכלית, והשפעתו על כלכלת מדינות ופרנסתם של מיליוני אנשים ברחבי העולם מכרעת.

פורום דיונים

עריכה

Multinational Trade Negotiation - MTN הא פורום דיונים בצורת סבבים שמנהל הארגון כל כמה שנים - עד היום קוימו תשעה סבבי דיונים. ביניהם סיבוב דילון 1960 – 1962, סיבוב קנדי 1963 - 1967, סיבוב טוקיו 1973 – 1979, סיבוב אורוגוואי 1986 - 1994 וסיבוב דוחה 2001.

עקרון המדינה המועדפת

עריכה
  ערך מורחב – עקרון המדינה המועדפת

עקרון המדינה המועדפת (Most favoured nation) הוא העיקרון המרכזי בהתנהלות הארגון. העיקרון קובע שמדינה לא יכולה להעניק הטבת סחר רק למדינה אחת החברה בארגון אלא מחויבת להעניק אותה לכלל המדינות החברות בארגון. החריג לעיקרון זה הוא אזור סחר חופשי. מדינות שביניהן ישנו אזור סחר חופשי לא מחויבות להעניק את ההטבות שמוענקות למדינות באזור לשאר המדינות החברות בארגון.

ביקורת על ארגון הסחר העולמי

עריכה

כינוס הארגון שנערך בסיאטל בשנת 1999 לווה בהפגנות ענק של אזרחים וארגונים המתנגדים לגלובליזציה, שמחו על כך שהחלטות הארגון מתקבלות ללא שקיפות ובכך מונעות מאזרחים מידע ויכולת השפעה על עתידם.[10] בכינוס הארגון שנערך ארבע שנים אחר כך בעיר קנקון שבמקסיקו, נעשה ניסיון לשתף ארגונים לא ממשלתיים, איגודים מקצועיים וארגוני איכות הסביבה בדיונים, אך עדיין הוקפה העיר בגדרות ומחסומים, ונפרסו בה אלפי חיילים ושוטרים.[11]

טענה מרכזית נוספת כנגד ארגון הסחר העולמי היא, שהארגון משרת בעיקר את התאגידים הבינלאומיים וכלכלות המערב ואינו דואג לרווחת המדינות המתפתחות. חלק מהביקורת על פער הכוחות בארגון נשען על הטענה שמדינות חלשות נרתעות משימוש במנגנון יישוב הסכסוכים משום שברצונן לשמור על יחסים טובים עם המדינות החזקות וכתוצאה מכך המנגנון משרת בעיקר את המדינות החזקות.[12]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ארגון הסחר העולמי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 אסף שטול-טראורינג, 15 באפריל 1994, הסכם לכינון ארגון הסחר העולמי, באתר הארץ, 15 באפריל 2012
  2. ^ מסיבוב אורוגוואי ל"סבב המילניום", באתר גלובס, 1 בדצמבר 1999
  3. ^ סין מצטרפת לארגון הסחר העולמי, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
  4. ^ טאיוואן צורפה לארגון הסחר העולמי, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2001
  5. ^ רויטרס, תיקון לקלקלת קנקון: ארגון הסחר העולמי חתם הסכם היסטורי, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2004
  6. ^ חיים ביאור, סעודיה התחייבה להסיר את החרם הכלכלי על ישראל, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2005
    סעודיה נכנעה לדרישת ארגון הסחר העולמי; התחייבה להסיר החרם הכלכלי על ישראל כתנאי להצטרפותה לארגון, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2005
  7. ^ דיוני ארגון הסחר העולמי: ישראל והאיחוד האירופי ירחיבו הסחר בשירותים, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2005
  8. ^ לאחר 19 שנות דיונים: רוסיה הצטרפה לארגון הסחר העולמי, באתר TheMarker‏, 22 באוגוסט 2012
  9. ^ משה גולן, ‏הסכם הסחר הבינ"ל עשוי להוסיף עד טריליון דולר לכלכלה, באתר גלובס, 8 בדצמבר 2013
  10. ^ מי הם, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2001
  11. ^ אפרים דוידי, הגלובליזציה מוכרת תירס למקסיקנים – דו"ח מוועידת קנקון, הגדה השמאלית, 22 בספטמבר 2003
  12. ^ יובל בן עמי, האנטי-גלובליזציה כבר לא באופנה, באתר הארץ, 7 ביולי 2004