לדלג לתוכן

היסטוריה לבגרות/השואה/יחס האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי



הגורמים

[עריכה]

יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש היה תלוי במספר גורמים:

1)ככל שהנאצים היו מעורבים יותר בשלטון, כך היו גילויים רבים יותר של שיתוף פעולה של האוכלוסייה המקומית עם פשעי הנאצים.

2)ככל שבמדינה הייתה מסורת אנטישמית כך יחס האוכלוסייה היה קשה כלפי היהודים.

3)במדינות בהן הייתה מסורת דמוקרטית הנכונות של האוכלוסייה לסייע ליהודים הייתה גדולה יותר.

4)במדינות בהן הייתה פעילות מחתרתית נגד הגרמנים, ניצלו יותר יהודים.

דוגמא ליחס של האוכלוסייה בארצות הכיבוש השונות

[עריכה]

דנמרק

[עריכה]

בדנמרק הייתה קהילה יהודית של 6,000 יהודים שרובם ישבו בבירה בקופנהגן. 4,500 יהודים נוספים מצטרפים אליה. הנאצים כובשים את דנמרק באפריל 1940 והנאצים מתכננים לחולל על יהודי דנמרק את חוקי נירנברג. הדנים נחשבו ארים ולכן ניתנה יד חופשית לשלטונם. בתגובה לטלאי הצהוב, מלך דנמרק מחליט לענוד בעצמו את הטלאי ומבקש משאר התושבים לענוד אותו, כך הוא מבטל את הבדלת היהודים.בעקבות ניצחונות בעלות הברית ב-1943, גורמים בדנמרק מחליטים להיאבק בשלטון הנאצי, מה שגרם לכך שהדנים הפסיקו לקבל הוראות מהמשטר הנאצי. דנמרק הייתה תחת הכיבוש הגרמני והמחתרת הדנית מקבלת מידע על גירוש היהודים למחנות ההשמדה ובמבצע חסר תקדים התגייסו אזרחי דנמרק לעזרתם. במבצע מסוכן, שהחל באוקטובר 1943, הועברו מרבית יהודי דנמרק – כ- 7,000 איש, באמצעות סירות דייגים, אל שבדיה הניטרלית וכך הצילו אותם. המבצע ערך כשלושה שבועות. בתקופה זו נסגרו האוניברסיטאות והסטודנטים יצאו לעזור בחילוץ. המחתרת הדנית עמדה בראש פעילות ההצלה. בית המלוכה בדנמרק וראשי הכנסייה התנגדו לרדיפת האזרחים היהודיים במדינה, כמה מאות יהודים שנותרו בדנמרק, נשלחו על ידי הגרמנים, כעבור מספר שבועות לגטו טרייזנשטאט – הגטו לדוגמא שהקימו הגרמנים, וממשלת דנמרק המשיכה לדאוג לשלומם, היא שלחה להם חבילות מזון וביגוד, היא דרשה ביקור של הצלב האדום, ולבסוף ממשלת דנמרק הצליחה להוציא את אותם יהודים מטרייזנשטאט. הנאצים תפסו רק 492 מהיהודים שהועברו לטרייזנשטאט והקהילה היהודית ניצלה כמעט כולה.

הולנד

[עריכה]

במאי 1940 הולנד נכבשה על ידי גרמניה. תהליך הכיבוש נמשך ארבעה ימים, והממשלה ההולנדית נמלטה לאנגליה, כמו הרבה ממשלות שנכבשו על ידי גרמניה (פולין, למשל) בגלל הניתוק של אנגליה.

יחס האוכלוסיה - יהודים מול הולנדים

בהולנד היו כ-140,000 יהודים, מתוכם 30,000 שהגיעו כפליטים מגרמניה, אוסטריה, חבל הסודטים וכו'. האוכלוסיה היהודית בהולנד היוותה כ-18% מכלל אוכלוסיית המדינה. בשואה נספו כ-105,000 יהודים הולנדים, כלומר 75% מהיהודים, שזהו האחוז הגבוה ביותר של אובדן יהודים בכל מערב אירופה.

שינוי ראשון ביחס ההולנדים כלפי היהודים - 1933

יהדות הולנד הייתה מרוחקת מיהדות אירופה. לא הייתה להם הנהגה מרכזית, משום שלא היו להם בעיות. רובם חיו באמסטרדם. השלווה הזאת הופרה בשנת 1933, כשהחלו להגיע פליטים מגרמניה. היהודים הקימו ועד סיוע לפליטי גרמניה, אך אותם פליטים גרמו לשינוי מסויים ביחס כלפי היהודים: ההולנדים לא גילו יחס חיובי לפליטים אלה, והיחס התפשט בהדרגה ליחס הכולל אל היהודים.יחד עם זאת, היהודים המשיכו להינות מתנאים וזכויות מלאות

השלטון בהולנד מתחלף

לאחר שהולנד נכבשה, המדינה נשארה בלי הנהגה, ומי שניהל את המדינה היו המנכ"לים של משרדי הממשלה, שבחרו ליישר קו עם הגרמנים. הגרמנים רואים את ההולנדים כארים. סייס אינקוורט מתמנה למושל הולנד, גרמני נאצי עם ניסיון באוסטריה.

היחס כלפי היהודים הולך ומחריף

בהתחלה הגרמנים נוהגים באיפוק, הן כלפי ההולנדים והן כלפי היהודים. הרעה במצב חלה כשהנאצים החלו, בספטמבר 1940, לגרום לפיטורי היהודים מהשירות הציבורי. לאחר מכן חלה החמרה, והתרחשו מהומות באמסטרדם בין יהודים להולנדים. פעיליה של המפלגה הנאצית של הולנד נהגו להכנס לרובע היהודי ולהכות יהודים. היהודים מקימים ארגון של הגנה עצמית, ובעקבות המהומות הגרמנים סוגרים את הרובע היהודי ומצווים עליהם להקים יודנראט (מועצה) של 20 חברים. היודנראט שנבחרו היו ממכובדי הקהילה ועשיריה.

בפברואר 1941 הגרמנים נכנסו לרובע היהודי, תפסו 500 יהודים, העמיסו אותם על משאיות ושלחו אותם לגרמניה. בגרמניה הכניסו אותם למחנות ריכוז ורצחו אותם. הדבר הזה מעורר תדהמה בקרב היהודים וההולנדים. ההולנדים בתגובה מכריזים על שביתת פועלים לאות הזדהות עם היהודים, אותה הגרמנים מדכאים באכזריות בהטלת קנסות כבדים על הרשויות ששבתו. השביתה החזיקה מעמד רק יום אחד.

לאחר השביתה ננקטו שורת צעדים נגד היהודים, שמטרתה להפריד את היהודים משאר האוכלוסיה. מוסדות השלטון נסגרו בפניהם, נאסר על יהודים עיסוק במקצועות חופשיים, נאסרת קנייה בחנויות של הולנדים, נאסר עליהם לשלוח ילדים לבתי ספר הולנדים, והמכה הגדולה - היהודים מצטווים להעביר את כל חשבונותיהם לבנק המרכזי, כך שיהיה לגרמנים יותר קל לקחת את כספם.

מסוף 1941 היהודים מתרכזים בערים הגדולות, הרוב הגדול באמסטרדם. במאי 1942 הם הצטוו ללכת עם טלאי צהוב, ומיולי 1942 התחילו לשלוח את היהודים להשמדה.

רוב יהודי הולנד נשלחו לאושוויץ ולסוביבור. היהודים לא רוכזו בגטאות, אלא המשיכו לגור בבתיהם, ולכן הוצאו מבתיהם על פי רשימות שמיות למחנות. הגרמנים הקימו מחנה מעבר לשם נוחיות בגבול הולנד-גרמניה, בשם ווסטרבורך. במחנה המעבר תמיד שוהים כמה אלפי יהודים במטרה לחכות לרכבות שם. לפעמים גם ימים ושבועות. אל יהודי הולנד לא הגיעו ידיעות על ההשמדה, לכן לא ניסו לברוח. - "יהודים ממושמעים" (המחשה מצוינת לנאיביות של יהודי הולנד ניתן לראות בסרט "הבריחה מסוביבור", כאשר נכנסת הרכבת עם ההולנדים.) "טריק הגלויות" - עוצרים את הרכבת בדרך, עורכים פיקניק קליל, ומבקשים לשלוח גלויות הביתה. ניתן לייחס את קלות ההשמדה של יהדות הולנד גם לכך שלא הייתה שם מחתרת יהודית. (אייכמן: "בהולנד התנהלו הגירושים בצורה כזו שניתן לקרוא כנהדרת. כולם שיתפו פעולה ולא היו בעיות מקרב היהודים.")

הולנדים טובים - כמעט אגדה בלבד

השם הטוב שיצא להולנדים כאילו הצילו יהודים רבים בשואה, בעיקר בעקבות פרסום "יומן אנה פרנק" - מופרך כמעט לחלוטין. המשטרה ההולנדית שיתפה פעולה עם הגרמנים, והיהודים נקראו לעזוב ע"י המשטרה ההולנדית. חלק מההולנדים ידעו שהיהודים נוסעים להשמדה, אך פרט לשביתה סימלית בת יום, לא ננקטה שום פעולה שתנסה למנוע מהגרמנים לקחת יהודים. היו פה ושם מחאות, אך שום צעדים מעשיים לא ננקטו. הולנדים "טובים" הסגירו יהודים לנאצים לא כל כך מתוך פחד, אלא מתוך שנאה ותאוות בצע: "קופ חלט" בן 7 גולדן, היה הפרס שקיבל כל מסגיר מהשלטונות. מעבר לכך, היה שיתוף פעולה מלא עם הנאצים גם בקרב עובדי הרכבת (כפי שניתן לראות בסרט הדוקומנטארי שלום הולנד). גם ההתגייסות לוואפן אס-אס ההולנדי היתה באחוזים גבוהים ביותר. אין פלא שבסיום המלחמה התברר כי הושמדו כ-75% אחוז מיהודי הולנד, האחוז הגבוה ביותר במערב אירופה. לא ניתן לייחס עובדה זו רק לנאיביות של היהודים.

בספטמבר 1943 יצא המשלוח האחרון של יהודי הולנד. כ-3000 יהודים וביניהם גם חברי היודנראט נשלחו להשמדה. בסיום, כאמור, 75% מיהדות הולנד חוסלו.

הצלת יהודים - הסתרה ובריחה

לצד שיתוף הפעולה עם הגרמנים, כ-24,000 יהודים מצאו מסתור אצל משפחות הולנדיות. כ-1/3 מהם נתפסו, בעיקר עקב הלשנות. חלק ברחו אל מעבר לגבול, וחלק ברחו מהמחנות. באופן רשמי ומוצהר - לא נשארו יהודים בהולנד. סיפור מפורסם של משפחה יהודיה שהוסתרה ע"י חברים הוא הסיפור של אנה פרנק, אשר בסופו של דבר אחד השכנים הלשין על אלה שהסתירו אותה ואת משפחתה. לא מספרים כי עצרו אותם שוטר גרמני ושלושה שוטרים הולנדים משתפי-פעולה. אחד מהשוטרים אף המשיך בתפקידו כרגיל וללא הפרעה עד 1980.

"ועדה יהודית מתאמת", הוקם ב-1941 לאחר שהוטלו גזירות. טיפל בהקמת בתי ספר יהודים, אסף כספים בכדי לסייע לאוכלוסיה, לגייס ציוד, בגדים, תעסוקה תרבותית, וסיוע בבריחה למדינות שכנות (ספרד, צרפת). ליהודי הולנד היה קשה לברוח, משום שהיא ארץ מישורית. אין מקומות מסתור כמו יערות וכדומה, אין לאן לברוח. מה גם ששכנותיה של הולנד כולן כבושות על ידי גרמניה.

איך קרה שרוב יהודי הולנד הושמדו?

1. ליהודי הולנד הייתה אמונה במשטר, בשלטון החוק. דבר שגרם להם לצייתנות, שהובילה להשמדתם. הם היו נאיבים.

2. בהולנד לא היו גטאות. היהודים נשארו בבתיהם, מה שהפך את האיסוף שלהם לקל ופשוט. הם לא יכלו להתחמק.

3. ההולנדים שיתפו פעולה באופן מוחלט עם הגרמנים, והגירוש התבצע בקלות.

4. הגרמנים הפעילו תכסיסי הטעייה על היהודים ועל ההולנדים, וגרמו להם לשתף פעולה עם הגרמנים.

5. יהדות הולנד הייתה מפוצלת. לא הייתה לה הנהגה מרכזית, ולכן לא הייתה בהולנד התנגדות ולא קמה מחתרת יהודית לוחמת.