שגרירות גרמניה בישראל – הבדלי גרסאות

שגרירות גרמניה בישראל
	מגדל אדגר 360, בו שוכנת השגרירות
מידע כללי
כתובת	מגדל אדגר 360
עיר	תל אביב-יפו
קואורדינטות	32°03′42″N 34°47′19″E / 32.061666666667°N 34.788611111111°E
תאריך פתיחה	אוגוסט 1965
דיפלומטיה
חלק מ	יחסי גרמניה–ישראל
שגריר	שטפן זייברט
שטח האמנה	ישראל
מדינה מיוצגת	גרמניה; גרמניה המערבית (1965-1990)
	tel-aviv.diplo.de
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת תל אביב רגילה) שגרירות גרמניה בישראל שגרירות גרמניה בישראל שגרירות גרמניה בישראל מפת מרכז __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים; ממערב: הים התיכון

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־11:32, 14 בפברואר 2024

שגרירות גרמניה בתל אביב היא הנציגות הדיפלומטית של גרמניה בישראל. השגרירות הוקמה ב-1965 על ידי גרמניה המערבית, ועם איחוד גרמניה ב-1990 הפכה לשגרירות גרמניה המאוחדת (גרמניה המזרחית לא החזיקה מעולם בנציגות בישראל).

השגרירות ממוקמת במגדל אדגר 360 שברחוב השלושה 2, בתל אביב. בשגרירות נמצאים גם קונסוליה, מחלקות שונות והנספח צבאי. השגריר הנוכחי (מאז 2022) הוא שטפן זייברט.

המחלקות בשגרירות כוללות את המחלקה המדינית המקשרת בין הממשלה הגרמנית לממשלה הישראלית ומעדכנת על אותן התפתחויות, הנספחות הצבאית שאחראית על קשרים בין משרד ההגנה הגרמני (אנ') ומשרד הביטחון, מחלקה לעניינים משפטיים וקונסולריים, המחלקה הכלכלית שעובדת בשיתוף פעולה עם לשכת המסחר ישראל-גרמניה, מחלקת התרבות שמשתפת פעולה בין היתר עם מכון גתה, מחלקה לעבודה ורווחה ומחלקת עיתונות.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

בשנת 1965 החליטו ממשלות ישראל וגרמניה המערבית לכונן ביניהן יחסים דיפלומטיים ולפתוח באופן הדדי שגרירויות. רולף פאולס התמנה לשגרירה הראשון של גרמניה בישראל והחל בתפקידו ב-19 באוגוסט 1965. שיגור השגריר היה מלווה בהיסוסים משני הצדדים. גרמניה עמדה תחת לחץ של מדינות ערב שלא לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ואילו ישראלים רבים לא ראו בעין יפה קיום יחסים דיפלומטיים עם גרמניה שני עשורים בלבד לאחר השואה. במאי 1965 קיבלה הכנסת החלטה על כינון היחסים. ישראל שלחה לבון את השגריר אשר בן נתן, וגרמניה שלחה לתל אביב את השגריר פאולס. מינויו לשגריר בישראל גרר גל נרחב של מחאות בציבור הישראלי, חלק מההפגנות כנגד מינויו היו סוערות ואלימות. ביטויי המחאה בישראל הבליטו את היותו של פאולס קצין בורמאכט הנאצי, את עיטורו בצלב הברזל הנאצי ואת שירותו כנספח צבאי בשגרירות גרמניה בטורקיה.

פאולס התקבל אצל הנשיא זלמן שזר ומסר לו את כתב האמנתו ב־19 באוגוסט 1965. השגריר החדש התקבל ברגשות של כאב וזעם. מכוניתו הותקפה באבנים, ואלפי מפגינים הפגינו כנגדו. מנחם בגין נשא נאום שבו האשים את ישראל כי בקבלה את האמנתו של פאולס כשגריר היא בוגדת בזכרם של קדושי השואה.

פאולס הוכיח בתפקידו רגישות ודיפלומטיה, ופעולתו הראשונה כשגריר הייתה ביקור ביד ושם. במהלך כהונתו פעל פאולס לחיזוקם של היחסים בין גרמניה וישראל.

ב-1977 התבצר אנדריי קילצ'ינסקי, צייר ישראלי, בבניין השגרירות כשהוא חמוש באקדח כמחאה על האנטישמיות והסחבת בהליכים המשפטיים נגד פושעים נאצים בגרמניה^[1]. במאי 1978 הצית עצמו קילצ'ינסקי על יד השגרירות על אותו רקע ונפגע קל מכוויות. בדצמבר 1978 התבצר במרכז התרבות של השגרירות עם בת ערובה, במחאה על חוק ההתיישנות הגרמני המונע העמדה לדין של פושעים נאצים^[2]^[3].

באוקטובר 1980 הפגינו פעילי "האיגוד היהודי העולמי לנפגעי השלטון הנאצי" מול השגרירות, כמחאה על פעילות נאו-נאצית במערב אירופה, ובתביעה לתשלום פיצויים לנפגעי השואה^[4].

בינואר 1983 הוטל רימון יד בחצר השגרירות, בשם ארגון בשם "בל נשכח"^[5]^[6].

מאז 1984 מארגנת שגרירות גרמניה בישראל טקס אזכרה שנתי בבית הקברות לחיילים הגרמנים בנצרת.

שגרירים

שם	תקופה
רולף פאולס	1965–1968
קארל הרמן קנוקה	1968–1971
גסקו פון פוטקאמר^[7]	1971–1974
פר פישר^[8]^[9]	1974–1977
קלאוס שולץ	1977–1981
נילס הנסן	1981–1985
וילהלם הס^[10]	1985–1990
אוטו פון דר גאבלנץ^[11]	1990–1993
פרנץ ברטלה	1993–1996
תאודור וולאו^[12]	1996–2000
רודולף דרסלר^[13]	2000–2005
הרלד קינדרמן	2006–2011
אנדריאס מיכאליס	2011–2015
קלמנס פון גטצה	2015–2018
סוזאנה ואזום-ראינר	2018–2022
שטפן זייברט	מאז 2022^[14]

ראו גם

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות גרמניה בישראל
משרד החוץ הגרמני

הערות שוליים

^ החשוד בנסיון לחטוף גרמנים- נעצר ל־ 5ימים, מעריב, 13 באוקטובר 1977
^ נעצרו 3 אנשים שהשתלטו על מכון התרבות הגרמני בת"א, דבר, 12 בדצמבר 1978
^ אבי רז, קילצ'ינסקי פלש שוב למוסד גרמני בתל־אביב - נמנע ונעצר, מעריב, 12 בדצמבר 1978
^ הפגנה נגד פעולות הניאו-נאצים באירופה ליד שגרירות גרמניה, דבר, 21 באוקטובר 1980
^ דנקה הרניש, שמירה למוסדות גרמניים בעקבות הרימון בשגרירות, דבר, 31 בינואר 1983
^ תום שגב, המיליון השביעי, ו, 3, עמ' 359.
^ אינגה דויטשקרון, פון פוטקאמר ־ מועמד לשגריר בון בישראל, מעריב, 28 בפברואר 1971
^ פר פישר - שגריר החדש של בון בישראל, מעריב, 24 בספטמבר 1974
^ שלמה שפיר, חילופי הביקורים - סימן לאיכות היחסים, דבר, 8 ביולי 1975
^ שלום לשגריר, מעריב, 31 ביולי 1990
^ אוטו פון דר גאבלנץ - שגריר חדש של גרמניה המערבית בישראל, מעריב, 19 ביולי 1990
^ פגישת השר לוי ושגרירי מערב אירופה, משרד החוץ, 20 ביוני 2000
^ אי.פי., השגריר הגרמני יחל בתפקידו למרות התבטאותו, באתר ynet, 9 באוגוסט 2000
^ "Seibert wird neuer Botschafter in Israel" (בגרמנית). Der Tagesspiegel. 2022-07-12. נבדק ב-2022-07-12.

[1] החשוד בנסיון לחטוף גרמנים- נעצר ל־ 5ימים, מעריב, 13 באוקטובר 1977

[2] נעצרו 3 אנשים שהשתלטו על מכון התרבות הגרמני בת"א, דבר, 12 בדצמבר 1978

[3] אבי רז, קילצ'ינסקי פלש שוב למוסד גרמני בתל־אביב - נמנע ונעצר, מעריב, 12 בדצמבר 1978

[4] הפגנה נגד פעולות הניאו-נאצים באירופה ליד שגרירות גרמניה, דבר, 21 באוקטובר 1980

[5] דנקה הרניש, שמירה למוסדות גרמניים בעקבות הרימון בשגרירות, דבר, 31 בינואר 1983

[6] תום שגב, המיליון השביעי, ו, 3, עמ' 359.

[7] אינגה דויטשקרון, פון פוטקאמר ־ מועמד לשגריר בון בישראל, מעריב, 28 בפברואר 1971

[8] פר פישר - שגריר החדש של בון בישראל, מעריב, 24 בספטמבר 1974

[9] שלמה שפיר, חילופי הביקורים - סימן לאיכות היחסים, דבר, 8 ביולי 1975

[10] שלום לשגריר, מעריב, 31 ביולי 1990

[11] אוטו פון דר גאבלנץ - שגריר חדש של גרמניה המערבית בישראל, מעריב, 19 ביולי 1990

[12] פגישת השר לוי ושגרירי מערב אירופה, משרד החוץ, 20 ביוני 2000

[13] אי.פי., השגריר הגרמני יחל בתפקידו למרות התבטאותו, באתר ynet, 9 באוגוסט 2000

[14] "Seibert wird neuer Botschafter in Israel" (בגרמנית). Der Tagesspiegel. 2022-07-12. נבדק ב-2022-07-12.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{נציגות דיפלומטית
-{{מבנה
-|תמונה=[[קובץ:Daniel-frisch-tower.JPG|200px|המגדל בו נמצאת השגרירות]]
+| תמונה = [[קובץ:Adgar 360.jpg|200px|המגדל בו נמצאת השגרירות]]
-|כיתוב=המגדל בו נמצאת השגרירות
+| כיתוב = [[מגדל אדגר 360]], בו שוכנת השגרירות
+| מפה={{לשוניות2|רוחב=100%|זיהוי=1|שם1=מפת מיקום|שם2=מפה דינמית|תוכן1={{ממי|כיוון כתב=שמאלה}}|תוכן2={{מפה דינמית/תל אביב-יפו|סמל סמן=embassy}}}}
-|מפה={{מפה דינמית|זום=14}}
+| שגריר = [[שטפן זייברט]]
+| עיר = {{סמל|תל אביב-יפו|15|+}}
+| חלק מ = [[יחסי גרמניה–ישראל]]
+| מדינה מיוצגת = {{דגל|גרמניה||+}}{{ש}}{{דגל|גרמניה המערבית||+}} (1965-1990)
+| שטח האמנה = {{דגל|ישראל||+}}
+| תאריך פתיחה = אוגוסט 1965
 }}
-'''שגרירות גרמניה''' [[תל אביב-יפו|בתל אביב]] היא הנציגות הדיפלומטית של [[גרמניה]] ל[[ישראל]].
+'''שגרירות גרמניה''' ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]] היא הנציגות הדיפלומטית של [[גרמניה]] ב[[ישראל]]. השגרירות הוקמה ב-1965 על ידי [[גרמניה המערבית]], ועם [[איחוד גרמניה מחדש|איחוד גרמניה]] ב-1990 הפכה לשגרירות גרמניה המאוחדת ([[גרמניה המזרחית]] לא החזיקה מעולם בנציגות בישראל).
-השגרירות ממוקמת ב[[מגדל דניאל פריש]] שברחוב דניאל פריש 3, ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]. בשגרירות נמצאים גם [[קונסול דיפלומטי|קונסוליה]], מחלקות שונות ו[[נספח צבאי|הנספח צבאי]]. [[שגריר|השגרירה]] הנוכחית היא ד"ר סוזן ואסום-ריינר.
+השגרירות ממוקמת ב[[מגדל אדגר 360]] שברחוב השלושה 2, ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]. בשגרירות נמצאים גם [[קונסול דיפלומטי|קונסוליה]], מחלקות שונות וה[[נספח צבאי]]. ה[[שגריר]] הנוכחי (מאז 2022) הוא [[שטפן זייברט]].
-המחלקות בשגרירות כוללות את המחלקה המדינית המקשרת בין הממשלה הגרמנית לממשלה הישראלית ומעדכנת על אותן התפתחויות, הנספחות הצבאית שאחראית על קשרים בין [[משרד ההגנה הגרמני]] ו[[משרד הביטחון]], מחלקה לעניינים משפטיים וקונסולריים, המחלקה הכלכלית שעובדת בשיתוף פעולה עם [[לשכת המסחר ישראל-גרמניה]], מחלקת התרבות שמשתפת פעולה בין היתר עם [[מכון גתה]], מחלקה לעבודה ורווחה ומחלקת עיתונות.
+המחלקות בשגרירות כוללות את המחלקה המדינית המקשרת בין הממשלה הגרמנית לממשלה הישראלית ומעדכנת על אותן התפתחויות, הנספחות הצבאית שאחראית על קשרים בין [[משרד ההגנה הגרמני]] {{אנ|Federal Ministry of Defence (Germany)}} ו[[משרד הביטחון]], מחלקה לעניינים משפטיים וקונסולריים, המחלקה הכלכלית שעובדת בשיתוף פעולה עם [[לשכת המסחר ישראל-גרמניה]], מחלקת התרבות שמשתפת פעולה בין היתר עם [[מכון גתה]], מחלקה לעבודה ורווחה ומחלקת עיתונות.
 ==היסטוריה==
-{{להשלים|פסקה=כן}}
+{{להשלים|פסקה=כן|נושא=ישראל|נושא2=מדינות אירופה}}
-[[קובץ:Paulus protest.jpg|200px|ממוזער|שמאל|עמוד מתוך עלון מחאה על מינויו של [[רולף פאולס]] לשגריר [[גרמניה המערבית]] הראשון בישראל. העלון הופץ בהפגנה שהתקיימה בתל אביב באוגוסט 1965.]]
+[[קובץ:Paulus protest.jpg|200px|ממוזער|שמאל|עמוד מתוך עלון מחאה על מינויו של [[רולף פאולס]] לשגריר [[גרמניה המערבית]] הראשון בישראל. העלון הופץ בהפגנה שהתקיימה בתל אביב באוגוסט 1965.{{תמונה להחלפה}}]]
-בשנת 1965 החליטו ממשלות ישראל ו[[גרמניה המערבית]] לכונן ביניהן [[יחסים דיפלומטיים]] ולפתוח באופן הדדי שגרירויות. [[רולף פאולס]] התמנה לשגרירה הראשון של גרמניה בישראל והחל בתפקידו ב-[[19 באוגוסט]] [[1965]]. שיגור השגריר היה מלווה בהיסוסים משני הצדדים. גרמניה עמדה תחת לחץ של מדינות ערב שלא לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ואילו ישראלים רבים לא ראו בעין יפה קיום יחסים דיפלומטיים עם גרמניה שני עשורים בלבד לאחר [[השואה]]. במאי 1965 קיבלה [[הכנסת]] החלטה על כינון היחסים. ישראל שלחה ל[[בון]] את השגריר [[אשר בן נתן]], וגרמניה שלחה ל[[תל אביב]] את השגריר פאולס. מינויו לשגריר בישראל גרר גל נרחב של מחאות בציבור הישראלי, חלק מההפגנות כנגד מינויו היו סוערות ואלימות. ביטויי המחאה בישראל הבליטו את היותו של פאולס קצין בצבא הוורמכט הנאצי, את עיטורו בצלב הברזל הנאצי ואת שירותו כנספח צבאי בשגרירות גרמניה הנאצית בטורקיה. נתונים אלה מעברו שמשו בסיס לטענה כי מינויו כשגריר גרמניה לישראל הוא מינוי בלתי ראוי.
+בשנת 1965 החליטו ממשלות ישראל ו[[גרמניה המערבית]] לכונן ביניהן [[יחסים דיפלומטיים]] ולפתוח באופן הדדי שגרירויות. [[רולף פאולס]] התמנה לשגרירה הראשון של גרמניה בישראל והחל בתפקידו ב-[[19 באוגוסט]] [[1965]]. שיגור השגריר היה מלווה בהיסוסים משני הצדדים. גרמניה עמדה תחת לחץ של מדינות ערב שלא לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ואילו ישראלים רבים לא ראו בעין יפה קיום יחסים דיפלומטיים עם גרמניה שני עשורים בלבד לאחר [[השואה]]. במאי 1965 קיבלה [[הכנסת]] החלטה על כינון היחסים. ישראל שלחה ל[[בון]] את השגריר [[אשר בן נתן]], וגרמניה שלחה ל[[תל אביב]] את השגריר פאולס. מינויו לשגריר בישראל גרר גל נרחב של מחאות בציבור הישראלי, חלק מההפגנות כנגד מינויו היו סוערות ואלימות. ביטויי המחאה בישראל הבליטו את היותו של פאולס קצין ב[[ורמאכט]] הנאצי, את עיטורו ב[[צלב הברזל]] הנאצי ואת שירותו כנספח צבאי בשגרירות גרמניה בטורקיה.
 פאולס התקבל אצל הנשיא [[זלמן שזר]] ומסר לו את כתב האמנתו ב־[[19 באוגוסט]] [[1965]]. השגריר החדש התקבל ברגשות של כאב וזעם. מכוניתו הותקפה באבנים, ואלפי מפגינים הפגינו כנגדו. [[מנחם בגין]] נשא נאום שבו האשים את ישראל כי בקבלה את האמנתו של פאולס כשגריר היא בוגדת בזכרם של קדושי השואה.
-פאולס הוכיח בתפקידו רגישות ודיפלומטיה. פעולתו הראשונה כשגריר הייתה ביקור במוסד "[[יד ושם]]". במהלך כהונתו פעל פאולס לנורמליזציה של היחסים. פאולס שימש כשגריר אף בימי [[מלחמת ששת הימים]] וסיים את תפקידו בשנת [[1968]], אז הוחלף על ידי קארל הרמן קנוקה{{הערה|{{הצופה||הממשלה הסכימה למנוי קנוקה כשגריר גרמניה בישראל|1968/06/21|00206}}}}.
+פאולס הוכיח בתפקידו רגישות ודיפלומטיה, ופעולתו הראשונה כשגריר הייתה ביקור ב[[יד ושם]]. במהלך כהונתו פעל פאולס לחיזוקם של היחסים בין גרמניה וישראל.
+ב-[[1977]] התבצר [[אנדריי קילצ'ינסקי]], צייר ישראלי, בבניין השגרירות כשהוא חמוש ב[[אקדח]] כמחאה על ה[[אנטישמיות]] והסחבת בהליכים המשפטיים נגד פושעים נאצים בגרמניה{{הערה|{{מעריב||החשוד בנסיון לחטוף גרמנים- נעצר ל־ 5ימים|19771013|116}}}}. במאי [[1978]] הצית עצמו קילצ'ינסקי על יד השגרירות על אותו רקע ונפגע קל מכוויות. בדצמבר 1978 התבצר במרכז התרבות של השגרירות עם בת ערובה, במחאה על חוק ההתיישנות הגרמני המונע העמדה לדין של פושעים נאצים{{הערה|{{דבר||נעצרו 3 אנשים שהשתלטו על מכון התרבות הגרמני בת"א|19781212|20}}}}{{הערה|{{מעריב|אבי רז|קילצ'ינסקי פלש שוב למוסד גרמני בתל־אביב - נמנע ונעצר|19781212|147}}}}.
-בתחילת שנות ה-80 התפוצץ [[רימון יד]] בחצר השגרירות הגרמנית בתל אביב, כביכול בשם ארגון בשם "בל נשכח"{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 3, עמ' 359.}}.
+באוקטובר 1980 הפגינו פעילי "האיגוד היהודי העולמי לנפגעי השלטון הנאצי" מול השגרירות, כמחאה על פעילות [[נאו-נאציזם|נאו-נאצית]] ב[[מערב אירופה]], ובתביעה לתשלום פיצויים לנפגעי [[השואה]]<ref>{{דבר||הפגנה נגד פעולות הניאו-נאצים באירופה ליד שגרירות גרמניה|19801021|56}}</ref>.
+בינואר 1983 הוטל [[רימון יד]] בחצר השגרירות, בשם ארגון בשם "בל נשכח"<ref>{{דבר|דנקה הרניש|שמירה למוסדות גרמניים בעקבות הרימון בשגרירות|19830131|4}}</ref>{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 3, עמ' 359.}}.
 מאז [[1984]] מארגנת שגרירות גרמניה בישראל טקס אזכרה שנתי ב[[בית הקברות לחיילים הגרמנים בנצרת]].
@@ שורה 35: / שורה 45: @@
 |1968–1971
 |-
-|גסקו פון פוטקאמר{{הערה|{{מעריב|אינגה דויטשקרון|פון פוטקאמר ־ מועמד לשגריר בון בישראל|1971/02/28|00410}}}}
+|[[גסקו פון פוטקאמר]]{{הערה|{{מעריב|אינגה דויטשקרון|פון פוטקאמר ־ מועמד לשגריר בון בישראל|19710228|51}}}}
 |1971–1974
 |-
-|פר פישר{{הערה|{{מעריב||פר פישר - שגריר החדש של בון בישראל|1974/09/24|00209}}}}{{הערה|{{דבר|שלמה שפיר|חילופי הביקורים - סימן לאיכות היחסים|1975/07/08|00703}}}}
+|[[פר פישר]]{{הערה|{{מעריב||פר פישר - שגריר החדש של בון בישראל|19740924|20}}}}{{הערה|{{דבר|שלמה שפיר|חילופי הביקורים - סימן לאיכות היחסים|19750708|107}}}}
 |1974–1977
 |-
@@ שורה 44: / שורה 54: @@
 |1977–1981
 |-
-|נילס הנסן
+|[[נילס הנסן]]
 |1981–1985
 |-
-|וילהלם הס{{הערה|{{מעריב||שלום לשגריר|1990/07/31|00705}}}}
+|[[וילהלם הס]]{{הערה|{{מעריב||שלום לשגריר|19900731|69}}}}
 |1985–1990
 |-
-|אוטו פון דר גאבלנץ{{הערה|{{מעריב||אוטו פון דר גאבלנץ - שגריר חדש של גרמניה המערבית בישראל|1990/07/19|01203}}}}
+|[[אוטו פון דר גאבלנץ]]{{הערה|{{מעריב||אוטו פון דר גאבלנץ - שגריר חדש של גרמניה המערבית בישראל|19900719|83}}}}
 |1990–1993
 |-
-|פרנץ ברטלה
+|[[פרנץ ברטלה]]
 |1993–1996
 |-
-|תאודור וולאו{{הערה|[https://mfa.gov.il/MFAHEB/PressRoom/Spokesman/2000/Pages/levi_maarav_eropa.aspx פגישת השר לוי ושגרירי מערב אירופה], משרד החוץ, 20 ביוני 2000}}
+|[[תאודור וולאו]]{{הערה|[https://mfa.gov.il/MFAHEB/PressRoom/Spokesman/2000/Pages/levi_maarav_eropa.aspx פגישת השר לוי ושגרירי מערב אירופה], משרד החוץ, 20 ביוני 2000}}
 |1996–2000
 |-
-|רודולף דרסלר{{הערה|{{ynet|אי.פי.|השגריר הגרמני יחל בתפקידו למרות התבטאותו|55849|9 באוגוסט 2000}}}}
+|[[רודולף דרסלר]]{{הערה|{{ynet|אי.פי.|השגריר הגרמני יחל בתפקידו למרות התבטאותו|55849|9 באוגוסט 2000}}}}
 |2000–2005
 |-
-|הרלד קינדרמן
+|[[הרלד קינדרמן]]
 |2006–2011
 |-
-|אנדריאס מיכאליס
+|[[אנדריאס מיכאליס]]
 |2011–2015
 |-
-|קלמנס פון גטצה
+|[[קלמנס פון גטצה]]
 |2015–2018
 |-
+| [[סוזאנה ואזום-ראינר]]
-| סוזן ואסום-ריינר
+|2018–2022
-|מאז 2018
+|-
+|[[שטפן זייברט]]
+|מאז 2022{{הערה|{{Cite news|url=https://www.tagesspiegel.de/politik/ex-regierungssprecher-postet-videonachricht-seibert-wird-neuer-botschafter-in-israel/28499270.html|title=Seibert wird neuer Botschafter in Israel|date=2022-07-12|publisher=Der Tagesspiegel|language=de|access-date=2022-07-12}}}}
 |}
 == ראו גם ==
-* [[נציגויות זרות בישראל]]
+* [[נציגויות דיפלומטיות בישראל]]
 * [[יחסי גרמניה–ישראל]]
+* [[שגרירות ישראל בברלין]]
 == קישורים חיצוניים ==
-{{ויקישיתוף בשורה|Daniel Frisch Tower}}
 * {{אתר רשמי|http://www.tel-aviv.diplo.de}}
 * [http://www.auswaertiges-amt.de משרד החוץ הגרמני]
 ==הערות שוליים==
-{{הערות שוליים}}
+{{הערות שוליים}}{{שגרירויות בישראל}}
 [[קטגוריה:יחסי גרמניה–ישראל]]
-[[קטגוריה:תל אביב-יפו: מבנים]]
+[[קטגוריה:תל אביב-יפו: שגרירויות|גרמניה]]
-[[קטגוריה:תל אביב-יפו: שגרירויות]]