תקופות במוזיקה המערבית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־18:12, 20 באוקטובר 2020

עיינו גם בפורטל

פורטל המוזיקה הקלאסית מהווה שער לחובבי המוזיקה הקלאסית בפרט, ולחובבי המוזיקה בכלל, ולמתעניינים בתחום המוזיקה הקלאסית. בפורטל תוכלו למצוא מידע על מלחינים חשובים ודומיננטיים, על התקופות השונות במוזיקה הקלאסית, על יצירות מופת קלאסיות שונות ועוד.

נהוג לערוך חלוקה לתקופות בהיסטוריה של המוזיקה המערבית בדומה לתקופות ההיסטוריות המקובלות. תחילתה של המוזיקה המערבית המכונה המוזיקה הקלאסית עשויה להיחשב מאז המצאת התווים. המצאה זו היא מימי הביניים. תקופה זו נמשכה מסוף העת העתיקה, סביב 800 לספירה ועד סביב 1500. תקופת התחיה הנקראת רנסאנס היא התקופה השנייה בתולדות המוזיקה, שהחלה במאה ה-15 ונמשכה עד סוף המאה ה-16. אחריה תקופת הבארוק. מן המאה ה-17 ועד למחצית הראשונה של המאה ה-18. שמה של התקופה הבאה אחרי תקופת הבארוק הוא: התקופה הקלאסית. תקופה זו מקבילה לתקופה הנאו-קלאסית באמנות אך משום שלאמנות הייתה תקופה קלאסית, היא התקופה היוונית רומית של ימי קדם, לז'אנר הקלאסי האמנותי קראו ניאוקלאסי (ניאו=חדש). היות שהמוזיקה מן התקופה היוונית-רומית, המכונה התקופה הקלאסית, לא שרדה עקב הכחדתה על ידי הנוצרים הקדמונים, לא היה ניתן לקרוא למוזיקה נאו-קלאסית, כיוון שאין ישן וחדש מולו. מקרה זה מיוחד למוזיקה בלבד. עם שקיעתה של האצולה ועלייתו של הפרולטריון באירופה של שלהי המאה ה-18, החלה תקופה חדשה רוויה בהקצנה דרמאטית. תקופה זו נקראת: התקופה הרומנטית. זו נמשכה עד לשלהי המאה ה-19. אחריה באה התקופה המודרנית ונהוג לכנותה מוזיקה בת זמננו.

מוזיקה בימי הביניים (Medievals)

ערכים מורחבים – מזמור גרגוריאני, מזמור אמברוזיאני

משך: 476–1450

אפיון: מוזיקה מונופונית והומוריתמית ברובה, כנראה שירת אוניסונו ללא רישום בתווים של ליווי אינסטרומנטאלי, על בסיס המזמור הפשוט (קנטוס פלאנוס). ראשית הפוליפוניה התפתחה בתקופה זו. החל תיווי הרמוני במרווחים קונסוננטיים של קווינטות זכות, אוקטבות ואוניסוני ובהמשך גם קוורטות זכות. התיווי בראשית ימי הביניים לא הגדיר מקצב, אם כי כתב נוימות נתן מושג ברור לגבי הפיסוק, וכתב התווים המאוחר יותר כלל כבר סימונים ריתמיים. סימוני המקצב בתווים אפשרו יחסי גומלין מורכבים בין קולות שונים. לקראת סוף התקופה התפתחו שימוש בריבוי טקסטים וכתיבת ליווי אינסטרומנטאלי.

המונח מוזיקה של ימי הביניים כולל את המוזיקה האירופאית, שנכתבה בתקופה שראשיתה בנפילת האימפריה הרומית וסופה בערך באמצע המאה ה-15. מועד סיומה של תקופת ימי הביניים והתחלת תקופת הרנסאנס איננו מוחלט.

מעט מאוד מן המוזיקה של ימי הביניים נשמר עד לתקופה המודרנית בכתבי יד, שרק הם מאפשרים את המחקר במוזיקה זו. יוקר הקלף ששימש לכתבי יד והעבודה העצומה שנדרשה להעתקת מוזיקה גרמו לכך, שרק מוסדות עתירי הון יכלו ליצור כתבי יד ולשמרם, בעיקר הכנסייה ומוסדותיה השונים, כגון מנזרים. במוסדות אלה נשמרה בעיקר מוזיקת קודש, אך גם מוזיקה חילונית. עם זאת, כתבי היד שהשתמרו אינם משקפים את היקפה וטיבה של המוזיקה הפופולרית מאותה תקופה. היצירה החילונית הראשונה שהועלתה על הכתב הייתה "סיפור רובין ומאריון", קומדיה צרפתית עם שירים מאת אדם דה לה האל.^[1]

מלחינים בולטים: אדם דה לה האל, גיום דה מאשו, פרנצ'סקו לאנדיני, הילדגרד מבינגן לאונין, פרוטין, ג'ון דאנסטפל.

האזנה:

מוזיקה בתקופת הרנסאנס (Renaissance)

ערך מורחב – מוזיקת רנסאנס

משך: 1450–1600

אפיון: ההישענות ההולכת וגוברת על טריאולות כמקצב הוא אחד המאפיינים הבולטים של מוזיקת הרנסאנס. הפוליפוניה, שהייתה בשימוש מאז המאה ה-12, השתכללה והלכה ככל שרבתה עצמאות הקולות לאורך המאה ה-14; תחילת המאה ה-15 נטתה לפשטות, והקולות נטו בדרך כלל לעדינות ורכות. זה היה אפשרי הודות להרחבת המנעד הווקאלי. בימי הביניים היה המנעד מצומצם יותר והצריך חלוקת קולות רבה יותר. סגנון המאפיינים של מוזיקת הרנסאנס החל להשתנות לקראת סוף התקופה, ככל שהתקבל השימוש בקווינטות, שנכנס מאז אל מאפייני הטונליות.

אחד ממלחיניה הבולטים ביותר של תקופת הרנסאנס היה ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה, שזכה בהיתר מן האפיפיור לכלול נהלים חילוניים כגון הרמוניות ומלודיות עממיות ביצירות כנסייתיות, על אף צו הקונטרה-רפורמציה, שהורה על חזרה גמורה לדפוסים הקבועים והפשוטים של המוזיקה הכנסייתית המסורתית.^[2]

צורות מוזיקה אופייניות:

נפוצים: מיסה, מוטט, מדריגל ספיריטואל, לאוד;
קוליים: מדריגל, פרוטולה, קצילה, שאנסון במספר צורות (רונדו, וירלאי, ברז'רט, בלדה, מוזיקה מדודה), קנצונטה, וילנסיקו, וילנלה, וילוטה, שיר קתרוס;
מוזיקה אינסטרומנטאלית: קונסורט, מחולות לצירופים מגוונים: פאוואן, גאליארד, אלמנד, קוראנט; טוקטה, פרלוד, ריצ'רקאר, קנצונה, אינטבולציה.

מלחינים בולטים: גיום דופאי, ז'יל בנשואה, יוהנס אוקכם, ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה, אורלנדו לאסוס, ז'וסקן דה פרה, קלאודיו מונטוורדי.

מוזיקה בתקופת הבארוק (Baroque)

ערך מורחב – מוזיקת בארוק

משך: 1600–1750

אפיון: גם במוזיקת הבארוק וגם במוזיקת הרנסאנס נעשה שימוש נרחב בפוליפוניה ובקונטרפונקט. אלא שאם בתקופת הרנסאנס ההרמוניה הייתה תוצר לוואי של הפוליפוניה, בתקופת הבארוק גדלה חשיבות המבנה ההרמוני. בתקופת הבארוק מתפתחת ההבדלה בין חשיבות הקולות השונים - מתן משקל יתר לקול העליון ולקול הבאס, הבחנה שבאופן כללי לא הייתה קיימת במוזיקת הרנסאנס, שבה ניתן משקל שווה לקולות השונים. יש הבדלים נוספים בין מוזיקת הרנסאנס למוזיקת הבארוק. במוזיקת הבארוק ניתן לרגש מקום חשוב יותר, ויצירות רבות שואפות לתאר רגש מסוים על גווניו. לעיתים קרובות, מוזיקת הבארוק נכתבה לנגנים וירטואוזים, ובאופן כללי היא קשה יותר לביצוע מאשר מוזיקת הרנסאנס. שינוי נוסף שחל בין תקופת הרנסאנס לתקופת הבארוק הוא עלייתם של הקטעים האינסטרומנטליים, וירידתו של סגנון הא-קפלה - שירה ללא ליווי כלי. קישוט נרחב של היצירה הוא מאפיין חדש נוסף, שנכנס למוזיקת הבארוק. לעיתים קרובות הנגן הוא זה שמאלתר את הקישוט.

צורות מוזיקה מאפיינות: מלחיני תקופת הבארוק כתבו במגוון רחב של סוגות: האופרה, שהחלה להתפתח בתקופת הרנסאנס, הפכה לצורה חשובה בבארוק; האורטוריה הגיעה לשיאה בתקופת הבארוק, בעבודותיהם של באך והנדל; בתחום המוזיקה הכנסייתית, חשיבותן של המיסה והמוטט ירדה מעט, אך הקנטטה תפשה מקום נכבד ביצירותיהם של באך ומלחינים פרוטסטנטים אחרים; סונאטה וסוויטות אינסטרומנטליות נכתבו לכלי יחיד, להרכבים קאמריים ולתזמורות קטנות. הקונצ'רטו התפתח מאוד בתקופת הבארוק, גם לסולן יחיד ותזמורת, וגם כקונצ'רטו גרוסו לקבוצת סולנים, שמולה עומד הרכב תזמורתי מלא.^[3]

מלחינים בולטים: יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל, אנטוניו לוציו ויואלדי, דומניקו סקרלאטי, ג'ירולאמו פרסקובלדי, פרנסואה קופרן, ז'אן-פיליפ ראמו, הנרי פרסל.

מוזיקה קלאסית בתחילת העת החדשה (Classical)

ערך מורחב – התקופה הקלאסית (מוזיקה)

משך: 1740–1830

אפיון: סגנון חדש ונקי יותר, עם העדפה לחלוקה ברורה, ולפשטות על פני מורכבות. הפשטות המבנית הזו עודדה מעבר מהפוליפוניה המורכבת של תקופת הבארוק למבנה היררכי, של מלודיה מעל הרמוניה הכפופה לה - שילוב שנקרא הומופוניה. נגינת אקורדים או אקורדים שבורים כליווי הייתה לנוהג מקובל, כדוגמת בס אלברטי, שהופיע ביצירות מקלדת רבות, ונוהג זה הקל על המאזין לקלוט את ההרמוניה ולעמוד על הטונאליות. מכיוון שבתקופה הקלאסית זנחו את המרקם הפוליפוני של הבארוק, והכתיבה השתמשה בקול אחד עם ליווי, ראו המלחינים צורך להרבות בסימני דינמיקה והוראות ביצוע מוזיקליות אחרות. פישוטו של המרקם תרם לעלייה בחשיבות הפרטים הקטנים בביצוע. מאותה סיבה נוספו ליצירות פתיחות מעניינות ומקצבים אופייניים - מארש האבל והמינואט. זאת ועוד, בתקופה הקלאסית חלה התרחקות מההרגל הבארוקי להקדיש את היצירה, או כל אחד מהפרקים בה, לתיאור רגש אחד בלבד. במקום זאת, האופנה הייתה ליצור ניגוד בין החלקים והפרקים ביצירה, שהושג במגוון טכניקות: מעבר ממינור למז'ור; ממקצב מהיר ומודגש לקצב איטי יותר, שירתי; ובעיקר מעבר לאזורים שונים בהרמוניה - מעבר מסולם הבית, או הטוניקה, לסולם הדומיננטה וממנו גם לסולמות אחרים, כאמצעי לפיתוח רעיונות חדשים ומנוגדים, לפני השיבה לסולם הטוניקה, זאת בניגוד לנוהל הבארוקי של דבקות בסולם הטוניקה לכל אורך היצירה. קטעי מעבר הפכו לחשובים יותר ויותר, כשהמלחינים החלו להקדיש יותר תשומת לב לקטעים אלה, הדגישו אותם, ואף בנו את המתח בציפיית שווא רק כדי להוביל את היצירה דרך קטע מעבר לכיוון חדש, במקום להגיע לפתרון המיוחל. ההתרחקות מסגנון הבארוק באה לביטוי בסטיל גאלאנט, שהתפתח בשנות ה-20 של המאה ה-18 ולא היה מבוסס על קונטרפונקט וחוקיו הנוקשים אלא על פיתוח מלודי.

צורת הסונאטה, שהתהוותה בראשית התקופה הקלאסית, הייתה מקובלת לפרק הראשון בסונאטות או סימפוניות, הצורה התזמורית שנוצרה והתפתחה בתקופה הקלאסית. ויוצריה העיקריים היו יוזף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט ולודוויג ואן בטהובן, שפרץ את גדרות הצורה כפי שנודעה לפניו.

רביעיית המיתרים תפסה את מקומה במוזיקה הביתית כיורשת הדואו או הטריו סונאטה, שהתבססה על כלי סולו בליווי קונטינואו, שהיו נפוצות בתקופת הבארוק. ביסודה של רביעיית מיתרים טובה עומד העיקרון, שאף לא אחד משותפיה איננו עולה בחשיבותו על האחרים, כלל שכנרים וירטואוזים נאלצו להיכנע לו.

בתקופה הקלאסית עוד נפוץ הנוהג של מלחין ונגן החצר, משרתו של איש אצולה או בעל נכסים רם מעלה. בטהובן שבר נוהג זה ופעל כמלחין עצמאי על כל המשתמע מכך.^[4]

צורות מוזיקה מאפיינות: סונאטה, רביעיית מיתרים, קונצ'רטו, סימפוניה, אופרה.

מלחינים בולטים: יוזף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט, פרידריך קולאו, פרנץ שוברט, לודוויג ואן בטהובן (שני האחרונים השתייכו בה במידה גם לתקופה הרומנטית. קולאו חי במאה ה-19, אבל כתב בסגנון קלאסי מובהק).

מוזיקה רומנטית (Romantic)

ערך מורחב – מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית

משך: 1815–1910

אפיון: הביטוי הרגשני המאפיין את הרומנטיציזם, התפצל לשני תת-זרמים אשר נבדלו זה מזה באופן הביטוי - אלה שבחרו בפן הגרנדיוזי של הביטוי לעומת אלה אשר בחרו בפן האישי והאינטימי שלו. הראשונים, האדירו את ממדי הביצוע (תזמורות ומקהלות גדולות יותר מהמקובל), יצירות ארוכות מאוד, לרוב יצירות בעלות מסר תוכניתי. האחרונים בחרו בפורום מבצע אינטימי וקאמרי, יצירות קטנות היקף וכיוצא בזה. כך גם פרחו הסוגות הקאמריות (הרכבים אינסטרומנטאליים של שניים עד שמונה מבצעים), וסוגת הליד (השיר האמנותי) לרבות מחזורי שירים, וסוגת המיניאטורה (יצירה קצרה לפסנתר בעלת מבנה חופשי; רוברט שומאן נהג לכתוב אף מחזורי מיניאטורות כגון "קרנבל", "תמונות ילדות" ועוד). תופעה מעניינת במוזיקה הרומנטית הייתה הווירטואוזיות. התפתחות הכלים, ההשתחררות מכבלי הצורה לטובת הביטוי הרגשי והעובדה, שמלחינים היו עצמאים ולא עוד "מלחיני חצר", הכותבים לפטרוניהם (כך שהמוזיקה הייתה לנחלת הכלל), כל אלה תרמו לשגשוג הווירטואוזיות, שנוכחותה במוזיקה הרומנטית הייתה ניכרת במידה כזאת, שלעיתים היטשטש הגבול בין וירטואוזיות לצורך ביטוי מוזיקלי-רגשי לבין "קרקס ראווה" - קונצרטים ששימשו מפגני יכולות טכניות של אמנים מבצעים.

צורות מוזיקה מאפיינות: בלדה, נוקטורן, אינטרמצו, ערבסקה, נובלטה, אימפרומפטו, סימפוניה, אטיוד.

מלחינים בולטים: ניקולו פגניני, פרנץ ליסט, ריכרד וגנר, ג'וזפה ורדי; דוגמה למלחינים אשר בחרו בפן האינטימי והאישי של הרומנטיקה: פרנץ שוברט (שגישר על המעבר בין התקופה הקלאסית לרומנטית) פרדריק שופן, רוברט שומאן, פליקס מנדלסון, יוהנס ברהמס (אשר השתייך לשני הזרמים), גוסטב מאהלר (שהשפעתו ניכרה במוזיקה של שוסטקוביץ' ושל שנברג).

התקופה המודרנית, המאה ה-20 וה-21 (20th Century)

ערך מורחב – מוזיקה בתקופה המודרנית

משך: 1900–1945 - הווה

התקופה המודרנית התאפיינה בשבירת מסגרות קיימות, בצורה, באינסטרומנטאציה ובעיקר בחריגה מן הטונאליות, שהתבטאה בשיטת שנים-עשר הטונים ובהמשך, בסריאליזם. סטרווינסקי זיעזע את קהל המאזינים הפריזאי בביצוע הראשון של פולחן האביב. מאהלר הוליך את המוזיקה עד לגבולות הטונאליות, אך לא חצה אותה ממש. ריכרד שטראוס נתן ביטוי לאקספרסיוניזם בלשון פוסט-וגנרית, וב"אלקטרה" השתמש בטונאליות ובדיסוננס כרומטי, שממנו נסוג בהמשך. הציור האימפרסיוניסטי נתן את אותותיו במוזיקה באיחור של כמה עשרות שנים והשפעותיהם של קלוד מונה ופול סזן, הופיעו במוזיקה של דביסי. ניצני האקספרסיוניזם, כפי שנצפו בציוריהם של ואן גוך ומונק, מצאו ביטוי אצל שנברג ושטראוס באנרכיה שבאטונאליות. הפסיכואנליזה, פרי מחקריהם של פרויד ויונג שינתה את נתיב היצירה אצל מלחינים בראשית המאה ה-20, בהבליטה באופן מוחשי יותר את האגואיזם של הרגישות הרומנטית ואת המוזרות המתגלה אצל אנשים, שאינם נחשבים לחריגים מבחינות אחרות. חלוצי הכתיבה האטונאלית היו מלחיני האסכולה הווינאית השנייה ובראשם שנברג ותלמידיו ברג ווברן. בסמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטדט יצרו בולז, שטוקהאוזן, אלפרד שניטקה ואחרים מוזיקה אוונגרדית, שהסריאליות הטהורה שלה הרחיקה לכת מעבר לכל מה שנכתב קודם לכן ובה במידה גם הרחיקה את קהל המאזינים. בכיוון אחר התרחקו פייר אנרי ופייר שפר במוזיקה קונקרטית, שנוצרה מהקלטת צלילי יום-יום ורעשים שונים ובמוזיקה אלקטרונית^[5]

מלחינים בולטים: דמיטרי שוסטקוביץ', ליאונרד ברנשטיין, פאול הינדמית, קלוד דביסי, איגור סטרווינסקי, בלה בארטוק, ארנולד שנברג, אלבן ברג, אנטון וברן, לוצ'אנו בריו, פייר בולז.

ראו גם

ימי הביניים

רנסאנס

בארוק

התקופה הקלאסית

התקופה הרומנטית

התקופה המודרנית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 26
^ ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 49
^ ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 73–98
^ ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, עמ' 128–146
^ ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 299–358
^ Benjamin Bar-Am: Unconventional Music, Jerusalem Post Musical Diary, 29 Aug, 1962

[1] ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 26

[2] ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 49

[3] ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 73–98

[4] ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, עמ' 128–146

[5] ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 299–358

[6] Benjamin Bar-Am: Unconventional Music, Jerusalem Post Musical Diary, 29 Aug, 1962

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{תקציר פורטל|מוזיקה קלאסית}}
-נהוג לערוך חלוקה לתקופות בהיסטוריה של המוזיקה המערבית בדומה לתקופות ההיסטוריות המקובלות. תחילתה של המוזיקה המערבית המכונה המוזיקה הקלאסית עשויה להיחשב מאז המצאת ה[[תווים]]. המצאה זו היא מ[[ימי הביניים]]. תקופה זו נמשכה מסוף [[העת העתיקה]], סביב 800 לסה"נ ועד סביב 1500. תקופת התחיה הנקראת [[רנסאנס]] היא התקופה השנייה בתולדות המוזיקה, שהחלה ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] ונמשכה עד סוף [[המאה ה-16]]. אחריה [[תקופת הבארוק]]. מן [[המאה ה-17]] ועד למחצית הראשונה של [[המאה ה-18]]. שמה של התקופה הבאה אחרי תקופת הבארוק הוא: [[התקופה הקלאסית (מוזיקה)|התקופה הקלאסית]]. תקופה זו מקבילה ל[[נאוקלאסיזם|תקופה הנאו-קלאסית]] באמנות אך משום שלאמנות הייתה תקופה קלאסית, היא התקופה היוונית רומית של ימי קדם, לז'אנר הקלאסי האמנותי קראו ניאוקלאסי (ניאו=חדש). היות שהמוזיקה מן התקופה ה[[יוון העתיקה|יוונית]]- [[רומא העתיקה|רומית]], המכונה התקופה הקלאסית, לא שרדה עקב הכחדתה על ידי ה[[נצרות|נוצרים הקדמונים]], לא היה ניתן לקרוא למוזיקה נאו-קלאסית, מכיוון שאין ישן וחדש מולו. מקרה זה מיוחד למוזיקה בלבד. עם שקיעתה של האצולה ועלייתו של ה[[פרולטריון]] ב[[אירופה]] של שלהי המאה ה-18, החלה תקופה חדשה רוויה בהקצנה דרמאטית. תקופה זו נקראת: [[מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]]. זו נמשכה עד לשלהי [[המאה ה-19]]. אחריה באה [[התקופה המודרנית]] ונהוג לכנותה [[מוזיקה בתקופה המודרנית|מוזיקה בת זמננו]].
+נהוג לערוך חלוקה לתקופות בהיסטוריה של המוזיקה המערבית בדומה לתקופות ההיסטוריות המקובלות. תחילתה של המוזיקה המערבית המכונה המוזיקה הקלאסית עשויה להיחשב מאז המצאת ה[[תווים]]. המצאה זו היא מ[[ימי הביניים]]. תקופה זו נמשכה מסוף [[העת העתיקה]], סביב 800 לספירה ועד סביב 1500. תקופת התחיה הנקראת [[רנסאנס]] היא התקופה השנייה בתולדות המוזיקה, שהחלה ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] ונמשכה עד סוף [[המאה ה-16]]. אחריה [[תקופת הבארוק]]. מן [[המאה ה-17]] ועד למחצית הראשונה של [[המאה ה-18]]. שמה של התקופה הבאה אחרי תקופת הבארוק הוא: [[התקופה הקלאסית (מוזיקה)|התקופה הקלאסית]]. תקופה זו מקבילה ל[[נאוקלאסיזם|תקופה הנאו-קלאסית]] באמנות אך משום שלאמנות הייתה תקופה קלאסית, היא התקופה היוונית רומית של ימי קדם, לז'אנר הקלאסי האמנותי קראו ניאוקלאסי (ניאו=חדש). היות שהמוזיקה מן התקופה ה[[יוון העתיקה|יוונית]]-[[רומא העתיקה|רומית]], המכונה התקופה הקלאסית, לא שרדה עקב הכחדתה על ידי ה[[נצרות|נוצרים הקדמונים]], לא היה ניתן לקרוא למוזיקה נאו-קלאסית, כיוון שאין ישן וחדש מולו. מקרה זה מיוחד למוזיקה בלבד. עם שקיעתה של האצולה ועלייתו של ה[[פרולטריון]] ב[[אירופה]] של שלהי המאה ה-18, החלה תקופה חדשה רוויה בהקצנה דרמאטית. תקופה זו נקראת: [[מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]]. זו נמשכה עד לשלהי [[המאה ה-19]]. אחריה באה [[התקופה המודרנית]] ונהוג לכנותה [[מוזיקה בתקופה המודרנית|מוזיקה בת זמננו]].
 == מוזיקה בימי הביניים (Medievals) ==
 [[קובץ:Sumerisicumenharleyms.jpg|150px|ממוזער|"זומר איסט איקומן אין" מן [[המאה ה-13]]]]
-{{ערך מורחב|מזמור גרגוריאני}}
+{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מזמור גרגוריאני]], [[מזמור אמברוזיאני]]}}
-{{ערך מורחב|מזמור אמברוזיאני}}
 :משך: [[476]]–[[1450]]
 :אפיון: מוזיקה מונופונית והומוריתמית ברובה, כנראה שירת [[אוניסונו]] ללא רישום בתווים של ליווי אינסטרומנטאלי, על בסיס המזמור הפשוט ([[קנטוס פלאנוס]]). ראשית ה[[פוליפוניה]] התפתחה בתקופה זו. החל תיווי [[הרמוניה|הרמוני]] ב[[מרווח (מוזיקה)|מרווחים]] קונסוננטיים של [[קווינטה|קווינטות זכות]], [[אוקטבה|אוקטבות]] ואוניסוני ובהמשך גם [[קוורטה|קוורטות זכות]]. התיווי בראשית ימי הביניים לא הגדיר מקצב, אם כי כתב [[נוימה|נוימות]] נתן מושג ברור לגבי הפיסוק, וכתב התווים המאוחר יותר כלל כבר סימונים ריתמיים. סימוני המקצב בתווים אפשרו יחסי גומלין מורכבים בין קולות שונים. לקראת סוף התקופה התפתחו שימוש בריבוי טקסטים וכתיבת ליווי אינסטרומנטאלי.
@@ שורה 12: / שורה 11: @@
 מעט מאוד מן המוזיקה של ימי הביניים נשמר עד לתקופה המודרנית בכתבי יד, שרק הם מאפשרים את המחקר במוזיקה זו. יוקר הקלף ששימש לכתבי יד והעבודה העצומה שנדרשה להעתקת מוזיקה גרמו לכך, שרק מוסדות עתירי הון יכלו ליצור כתבי יד ולשמרם, בעיקר ה[[כנסייה]] ומוסדותיה השונים, כגון [[מנזר]]ים. במוסדות אלה נשמרה בעיקר מוזיקת קודש, אך גם מוזיקה חילונית. עם זאת, כתבי היד שהשתמרו אינם משקפים את היקפה וטיבה של המוזיקה הפופולרית מאותה תקופה. היצירה החילונית הראשונה שהועלתה על הכתב הייתה "סיפור רובין ומאריון", [[קומדיה]] [[צרפת]]ית עם שירים מאת [[אדם דה לה האל]].{{הערה|ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 26}}
-:מלחינים בולטים: [[אדם דה לה האל]], [[גיום דה מאשו]], [[פרנצ'סקו לאנדיני]], [[הילדגרד מבינגן]] [[לאונין]], [[פרוטין]], [[ג'ון דאנסטפל]]
+:מלחינים בולטים: [[אדם דה לה האל]], [[גיום דה מאשו]], [[פרנצ'סקו לאנדיני]], [[הילדגרד מבינגן]] [[לאונין]], [[פרוטין]], [[ג'ון דאנסטפל]].
-'''האזנה:'''{{ש}}
+'''האזנה:'''
+* [https://www.youtube.com/watch?v=9IFJLPU2VKE&list=PLE07D71C518FA379D הילדגרד מבינגן-מיקס]
-[https://www.youtube.com/watch?v=9IFJLPU2VKE&list=PLE07D71C518FA379D הילדגרד מבינגן-מיקס]{{ש}}
+* [https://www.youtube.com/watch?v=_I4An0pfYNc דנסטפל]
+* [https://www.youtube.com/watch?v=JVrQZY23Qys מוזיקה כלית מימי הביניים]
-[https://www.youtube.com/watch?v=_I4An0pfYNc דנסטפל]{{ש}}
-[https://www.youtube.com/watch?v=JVrQZY23Qys מוזיקה כלית מימי הביניים]
 == מוזיקה בתקופת הרנסאנס (Renaissance) ==
 [[קובץ:Pues a Dios humano vemos (Cancioneiro de Belém).jpg|ממוזער|תמונה מספר שירי בלם הפורטוגזי מתקופת הרנסאנס]]
-{{ערך מורחב|מוזיקת רנסאנס}}
+{{הפניה לערך מורחב|מוזיקת רנסאנס}}
-:משך: 1450 - [[1600]]
+:משך: 1450–[[1600]]
 :אפיון: ההישענות ההולכת וגוברת על [[טריאולה|טריאולות]] כמקצב הוא אחד המאפיינים הבולטים של מוזיקת הרנסאנס. ה[[פוליפוניה]], שהייתה בשימוש מאז [[המאה ה-12]], השתכללה והלכה ככל שרבתה עצמאות הקולות לאורך [[המאה ה-14]]; תחילת [[המאה ה-15]] נטתה לפשטות, והקולות נטו בדרך כלל לעדינות ורכות. זה היה אפשרי הודות להרחבת ה[[מנעד]] הווקאלי. בימי הביניים היה המנעד מצומצם יותר והצריך חלוקת קולות רבה יותר. סגנון המאפיינים של מוזיקת הרנסאנס החל להשתנות לקראת סוף התקופה, ככל שהתקבל השימוש ב[[מרווח (מוזיקה)|קווינטות]], שנכנס מאז אל מאפייני ה[[טונליות]].
@@ שורה 35: / שורה 31: @@
 == מוזיקה בתקופת הבארוק (Baroque) ==
-{{ערך מורחב|מוזיקת בארוק}}
+{{הפניה לערך מורחב|מוזיקת בארוק}}
-:משך: 1600 - [[1750]]
+:משך: 1600–[[1750]]
 [[קובץ:Musical Company by Johannes Voorhout (1674).jpg|ממוזער|פורהאוט, תמונת מוזיקה ביתית, 1674]]
 :אפיון: גם במוזיקת הבארוק וגם במוזיקת הרנסאנס נעשה שימוש נרחב ב[[פוליפוניה]] וב[[קונטרפונקט]]. אלא שאם ב[[תקופת הרנסאנס]] ה[[הרמוניה]] הייתה תוצר לוואי של הפוליפוניה, בתקופת הבארוק גדלה חשיבות המבנה ההרמוני. בתקופת הבארוק מתפתחת ההבדלה בין חשיבות הקולות השונים - מתן משקל יתר לקול העליון ולקול הבאס, הבחנה שבאופן כללי לא הייתה קיימת במוזיקת הרנסאנס, שבה ניתן משקל שווה לקולות השונים. יש הבדלים נוספים בין מוזיקת הרנסאנס למוזיקת הבארוק. במוזיקת הבארוק ניתן ל[[רגש]] מקום חשוב יותר, ויצירות רבות שואפות לתאר רגש מסוים על גווניו. לעיתים קרובות, מוזיקת הבארוק נכתבה לנגנים [[וירטואוז]]ים, ובאופן כללי היא קשה יותר לביצוע מאשר מוזיקת הרנסאנס. שינוי נוסף שחל בין תקופת הרנסאנס לתקופת הבארוק הוא עלייתם של הקטעים האינסטרומנטליים, וירידתו של סגנון הא-קפלה - שירה ללא ליווי כלי. [[קישוטים (מוזיקה)|קישוט]] נרחב של היצירה הוא מאפיין חדש נוסף, שנכנס למוזיקת הבארוק. לעיתים קרובות הנגן הוא זה ש[[אלתור|מאלתר]] את הקישוט.
-:צורות מוזיקה מאפיינות: מלחיני תקופת הבארוק כתבו במגוון רחב של סוגות: ה[[אופרה]], שהחלה להתפתח בתקופת הרנסאנס, הפכה לצורה חשובה בבארוק; ה[[אורטוריה]] הגיעה לשיאה בתקופת הבארוק, בעבודותיהם של [[יוהאן סבסטיאן באך|באך]] ו[[גאורג פרידריך הנדל|הנדל]]; בתחום המוזיקה ה[[כנסייה|כנסייתית]], חשיבותן של ה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]] וה[[מוטט]] ירדה מעט, אך ה[[קנטטה]] תפשה מקום נכבד ביצירותיהם של באך ומלחינים [[פרוטסטנטיות|פרוטסטנטים]] אחרים; [[סונאטה]] ו[[סוויטה|סוויטות]] אינסטרומנטליות נכתבו לכלי יחיד, ל[[מוזיקה קאמרית|הרכבים קאמריים]] ולתזמורות קטנות. ה[[קונצ'רטו]] התפתח מאוד בתקופת הבארוק, גם לסולן יחיד ותזמורת, וגם כ[[קונצ'רטו גרוסו]] לקבוצת סולנים, שמולה עומד הרכב תזמורתי מלא.{{הערה|ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 73- 98}}
+:צורות מוזיקה מאפיינות: מלחיני תקופת הבארוק כתבו במגוון רחב של סוגות: ה[[אופרה]], שהחלה להתפתח בתקופת הרנסאנס, הפכה לצורה חשובה בבארוק; ה[[אורטוריה]] הגיעה לשיאה בתקופת הבארוק, בעבודותיהם של [[יוהאן סבסטיאן באך|באך]] ו[[גאורג פרידריך הנדל|הנדל]]; בתחום המוזיקה ה[[כנסייה|כנסייתית]], חשיבותן של ה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]] וה[[מוטט]] ירדה מעט, אך ה[[קנטטה]] תפשה מקום נכבד ביצירותיהם של באך ומלחינים [[פרוטסטנטיות|פרוטסטנטים]] אחרים; [[סונאטה]] ו[[סוויטה|סוויטות]] אינסטרומנטליות נכתבו לכלי יחיד, ל[[מוזיקה קאמרית|הרכבים קאמריים]] ולתזמורות קטנות. ה[[קונצ'רטו]] התפתח מאוד בתקופת הבארוק, גם לסולן יחיד ותזמורת, וגם כ[[קונצ'רטו גרוסו]] לקבוצת סולנים, שמולה עומד הרכב תזמורתי מלא.{{הערה|ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 73–98}}
 :מלחינים בולטים: [[יוהאן סבסטיאן באך]], [[גאורג פרידריך הנדל]], [[אנטוניו ויוואלדי|אנטוניו לוציו ויואלדי]], [[דומניקו סקרלאטי]], [[ג'ירולאמו פרסקובלדי]], [[פרנסואה קופרן]], [[ז'אן-פיליפ ראמו]], [[הנרי פרסל]].
 == מוזיקה קלאסית בתחילת העת החדשה (Classical) ==
-{{ערך מורחב|התקופה הקלאסית (מוזיקה)}}
+{{הפניה לערך מורחב|התקופה הקלאסית (מוזיקה)}}
 :משך: [[1740]]–[[1830]]
-[[קובץ:Sestetto brunetti.JPG|ממוזער|שישייה של ברונטי, 1744 - 1798]]
+[[קובץ:Sestetto brunetti.JPG|ממוזער|שישייה של ברונטי, 1744–1798]]
+:אפיון: סגנון חדש ונקי יותר, עם העדפה לחלוקה ברורה, ולפשטות על פני מורכבות. הפשטות המבנית הזו עודדה מעבר מה[[פוליפוניה]] המורכבת של תקופת הבארוק למבנה [[היררכיה|היררכי]], של [[מלודיה]] מעל [[הרמוניה]] הכפופה לה - שילוב שנקרא [[הומופוניה]]. נגינת [[אקורד]]ים או אקורדים שבורים כליווי הייתה לנוהג מקובל, כדוגמת [[בס אלברטי]], שהופיע ביצירות מקלדת רבות, ונוהג זה הקל על המאזין לקלוט את ההרמוניה ולעמוד על ה[[טונאליות]]. מכיוון שבתקופה הקלאסית זנחו את המרקם הפוליפוני של הבארוק, והכתיבה השתמשה בקול אחד עם ליווי, ראו המלחינים צורך להרבות בסימני [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] ו[[הוראות ביצוע מוזיקליות]] אחרות. פישוטו של המרקם תרם לעלייה בחשיבות הפרטים הקטנים בביצוע. מאותה סיבה נוספו ליצירות פתיחות מעניינות ו[[מקצב]]ים אופייניים - [[מארש אבל|מארש האבל]] וה[[מינואט]]. זאת ועוד, בתקופה הקלאסית חלה התרחקות מההרגל הבארוקי להקדיש את היצירה, או כל אחד מהפרקים בה, לתיאור רגש אחד בלבד. במקום זאת, האופנה הייתה ליצור ניגוד בין החלקים והפרקים ביצירה, שהושג במגוון טכניקות: מעבר מ[[סולם מינורי|מינור]] ל[[סולם מז'ורי|מז'ור]]; ממקצב מהיר ומודגש לקצב איטי יותר, שירתי; ובעיקר מעבר לאזורים שונים בהרמוניה - מעבר מסולם הבית, או ה[[טוניקה]], לסולם ה[[דומיננטה]] וממנו גם לסולמות אחרים, כאמצעי לפיתוח רעיונות חדשים ומנוגדים, לפני השיבה לסולם הטוניקה, זאת בניגוד לנוהל הבארוקי של דבקות בסולם הטוניקה לכל אורך היצירה. קטעי מעבר הפכו לחשובים יותר ויותר, כשהמלחינים החלו להקדיש יותר תשומת לב לקטעים אלה, הדגישו אותם, ואף בנו את המתח בציפיית שווא רק כדי להוביל את היצירה דרך קטע מעבר לכיוון חדש, במקום להגיע לפתרון המיוחל. ההתרחקות מסגנון הבארוק באה לביטוי ב[[גאלאנט|סטיל גאלאנט]], שהתפתח ב[[שנות ה-20 של המאה ה-18]] ולא היה מבוסס על [[קונטרפונקט]] וחוקיו הנוקשים אלא על פיתוח מלודי.
-:אפיון: סגנון חדש ונקי יותר, עם העדפה לחלוקה ברורה, ולפשטות על פני מורכבות. הפשטות המבנית הזו עודדה מעבר מה[[פוליפוניה]] המורכבת של תקופת הבארוק למבנה [[היררכיה|היררכי]], של [[מלודיה]] מעל [[הרמוניה]] הכפופה לה - שילוב שנקרא [[הומופוניה]]. נגינת [[אקורד]]ים או אקורדים שבורים כליווי הייתה לנוהג מקובל, כדוגמת [[בס אלברטי]], שהופיע ביצירות מקלדת רבות, ונוהג זה הקל על המאזין לקלוט את ההרמוניה ולעמוד על ה[[טונאליות]]. מכיוון שבתקופה הקלאסית זנחו את המרקם הפוליפוני של הבארוק, והכתיבה השתמשה בקול אחד עם ליווי, ראו המלחינים צורך להרבות בסימני [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] ו[[הוראות ביצוע מוזיקליות]] אחרות. פישוטו של המרקם תרם לעלייה בחשיבות הפרטים הקטנים בביצוע. מאותה סיבה נוספו ליצירות פתיחות מעניינות ו[[מקצב]]ים אופייניים - [[מארש אבל|מארש האבל]] וה[[מינואט]]. זאת ועוד, בתקופה הקלאסית חלה התרחקות מההרגל הבארוקי להקדיש את היצירה, או כל אחד מהפרקים בה, לתיאור רגש אחד בלבד. במקום זאת, האופנה הייתה ליצור ניגוד בין החלקים והפרקים ביצירה, שהושג במגוון טכניקות: מעבר מ[[סולם מינורי|מינור]] ל[[סולם מז'ורי|מז'ור]]; ממקצב מהיר ומודגש לקצב איטי יותר, שירתי; ובעיקר מעבר לאזורים שונים בהרמוניה - מעבר מסולם הבית, או ה[[טוניקה]], לסולם ה[[דומיננטה]] וממנו גם לסולמות אחרים, כאמצעי לפיתוח רעיונות חדשים ומנוגדים, לפני השיבה לסולם הטוניקה, זאת בניגוד לנוהל הבארוקי של דבקות בסולם הטוניקה לכל אורך היצירה. קטעי מעבר הפכו לחשובים יותר ויותר, כשהמלחינים החלו להקדיש יותר תשומת לב לקטעים אלה, הדגישו אותם, ואף בנו את המתח בציפיית שווא רק כדי להוביל את היצירה דרך קטע מעבר לכיוון חדש, במקום להגיע לפתרון המיוחל. ההתרחקות מסגנון הבארוק באה לביטוי ב[[גאלאנט|סטיל גאלאנט]], שהתפתח בשנות ה-20' של [[המאה ה-18]] ולא היה מבוסס על [[קונטרפונקט]] וחוקיו הנוקשים אלא על פיתוח מלודי.
 [[צורת סונאטה|צורת הסונאטה]], שהתהוותה בראשית התקופה הקלאסית, הייתה מקובלת לפרק הראשון ב[[סונאטה|סונאטות]] או [[סימפוניה|סימפוניות]], הצורה התזמורית שנוצרה והתפתחה בתקופה הקלאסית. ויוצריה העיקריים היו [[יוזף היידן]], [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]] ו[[לודוויג ואן בטהובן]], שפרץ את גדרות הצורה כפי שנודעה לפניו.
@@ שורה 53: / שורה 48: @@
 [[רביעיית מיתרים|רביעיית המיתרים]] תפסה את מקומה במוזיקה הביתית כיורשת הדואו או הטריו סונאטה, שהתבססה על כלי סולו בליווי [[באסו קונטינואו|קונטינואו]], שהיו נפוצות בתקופת הבארוק. ביסודה של רביעיית מיתרים טובה עומד העיקרון, שאף לא אחד משותפיה איננו עולה בחשיבותו על האחרים, כלל ש[[כנר]]ים [[וירטואוז]]ים נאלצו להיכנע לו.
-בתקופה הקלאסית עוד נפוץ הנוהג של מלחין ונגן החצר, משרתו של איש אצולה או בעל נכסים רם מעלה. בטהובן שבר נוהג זה ופעל כמלחין עצמאי על כל המשתמע מכך.{{הערה|ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, עמ' 128 - 146}}
+בתקופה הקלאסית עוד נפוץ הנוהג של מלחין ונגן החצר, משרתו של איש אצולה או בעל נכסים רם מעלה. בטהובן שבר נוהג זה ופעל כמלחין עצמאי על כל המשתמע מכך.{{הערה|ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, עמ' 128–146}}
 :צורות מוזיקה מאפיינות: [[סונאטה]], [[רביעיית מיתרים]], [[קונצ'רטו]], [[סימפוניה]], [[אופרה]].
@@ שורה 60: / שורה 55: @@
 == מוזיקה רומנטית (Romantic) ==
 [[קובץ:Autour d'une partition - Charles Baude after Albert Aublet.jpg|ממוזער|ז'יל מאסנה בחזרה על "מאנון", ציור של שארל בוד]]
-{{ערך מורחב|מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית}}
+{{הפניה לערך מורחב|מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית}}
 :משך: [[1815]]–[[1910]]
 :אפיון: הביטוי הרגשני המאפיין את הרומנטיציזם, התפצל לשני תת-זרמים אשר נבדלו זה מזה באופן הביטוי - אלה שבחרו בפן הגרנדיוזי של הביטוי לעומת אלה אשר בחרו בפן האישי והאינטימי שלו. הראשונים, האדירו את ממדי הביצוע (תזמורות ומקהלות גדולות יותר מהמקובל), יצירות ארוכות מאוד, לרוב יצירות בעלות מסר תוכניתי. האחרונים בחרו בפורום מבצע אינטימי וקאמרי, יצירות קטנות היקף וכיוצא בזה. כך גם פרחו הסוגות הקאמריות (הרכבים אינסטרומנטאליים של שניים עד שמונה מבצעים), וסוגת ה[[ליד]] (השיר האמנותי) לרבות מחזורי שירים, וסוגת המיניאטורה (יצירה קצרה לפסנתר בעלת מבנה חופשי; [[רוברט שומאן]] נהג לכתוב אף מחזורי מיניאטורות כגון "קרנבל", "תמונות ילדות" ועוד). תופעה מעניינת במוזיקה הרומנטית הייתה הווירטואוזיות. התפתחות הכלים, ההשתחררות מכבלי הצורה לטובת הביטוי הרגשי והעובדה, שמלחינים היו עצמאים ולא עוד "מלחיני חצר", הכותבים לפטרוניהם (כך שהמוזיקה הייתה לנחלת הכלל), כל אלה תרמו לשגשוג הווירטואוזיות, שנוכחותה במוזיקה הרומנטית הייתה ניכרת במידה כזאת, שלעיתים היטשטש הגבול בין וירטואוזיות לצורך ביטוי מוזיקלי-רגשי לבין "קרקס ראווה" - [[קונצרט]]ים ששימשו מפגני יכולות טכניות של אמנים מבצעים.
@@ שורה 67: / שורה 62: @@
 == התקופה המודרנית, המאה ה-20 וה-21 (20th Century) ==
-{{ערך מורחב|מוזיקה בתקופה המודרנית}}
+{{הפניה לערך מורחב|מוזיקה בתקופה המודרנית}}
-:משך: [[1900]] - 1945 - הווה
+:משך: [[1900]]–1945 - הווה
 [[קובץ:Harp and electric guitar.jpg|ממוזער|נבל וגיטרה חשמלית]]
-התקופה המודרנית התאפיינה בשבירת מסגרות קיימות, בצורה, באינסטרומנטאציה ובעיקר בחריגה מן ה[[טונאליות]], שהתבטאה ב[[שיטת שנים-עשר הטונים]] ובהמשך, ב[[סריאליזם]]. [[איגור סטרווינסקי|סטרווינסקי]] זיעזע את קהל המאזינים ה[[פריז]]אי בביצוע הראשון של [[פולחן האביב]]. מאהלר הוליך את המוזיקה עד לגבולות הטונאליות, אך לא חצה אותה ממש. [[ריכרד שטראוס]] נתן ביטוי ל[[אקספרסיוניזם]] בלשון [[ריכרד וגנר|פוסט-וגנרית]], וב"אלקטרה" השתמש בטונאליות וב[[דיסוננס]] [[סולם כרומטי|כרומטי]], שממנו נסוג בהמשך. הציור ה[[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטי]] נתן את אותותיו במוזיקה באיחור של כמה עשרות שנים והשפעותיהם של [[קלוד מונה]] ו[[פול סזן]], הופיעו במוזיקה של [[קלוד דביסי|דביסי]]. ניצני האקספרסיוניזם, כפי שנצפו בציוריהם של [[וינסנט ואן גוך|ואן גוך]] ו[[אדוארד מונק|מונק]], מצאו ביטוי אצל שנברג ושטראוס ב[[אנרכיה]] שבאטונאליות. ה[[פסיכואנליזה]], פרי מחקריהם של [[זיגמונד פרויד|פרויד]] ו[[קרל יונג|יונג]] שינתה את נתיב היצירה אצל מלחינים בראשית [[המאה ה-20]], בהבליטה באופן מוחשי יותר את האגואיזם של הרגישות הרומנטית ואת המוזרות המתגלה אצל אנשים, שאינם נחשבים לחריגים מבחינות אחרות. חלוצי הכתיבה האטונאלית היו מלחיני [[האסכולה הווינאית השנייה]] ובראשם [[ארנולד שנברג|שנברג]] ותלמידיו [[אלבן ברג|ברג]] ו[[אנטון וברן|וברן]]. ב[[סמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטדט]] יצרו [[פייר בולז|בולז]], [[קרלהיינץ שטוקהאוזן|שטוקהאוזן]], [[אלפרד שניטקה]] ואחרים מוזיקה [[אוונגרד]]ית, שהסריאליות הטהורה שלה הרחיקה לכת מעבר לכל מה שנכתב קודם לכן ובה במידה גם הרחיקה את קהל המאזינים. בכיוון אחר התרחקו [[פייר אנרי]] ו[[פייר שפר]] ב[[מוזיקה קונקרטית]], שנוצרה מהקלטת צלילי יום-יום ורעשים שונים וב[[מוזיקה אלקטרונית]]{{הערה|ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 299 - 358}}
+התקופה המודרנית התאפיינה בשבירת מסגרות קיימות, בצורה, באינסטרומנטאציה ובעיקר בחריגה מן ה[[טונאליות]], שהתבטאה ב[[שיטת שנים-עשר הטונים]] ובהמשך, ב[[סריאליזם]]. [[איגור סטרווינסקי|סטרווינסקי]] זיעזע את קהל המאזינים ה[[פריז]]אי בביצוע הראשון של [[פולחן האביב]]. מאהלר הוליך את המוזיקה עד לגבולות הטונאליות, אך לא חצה אותה ממש. [[ריכרד שטראוס]] נתן ביטוי ל[[אקספרסיוניזם]] בלשון [[ריכרד וגנר|פוסט-וגנרית]], וב"אלקטרה" השתמש בטונאליות וב[[דיסוננס]] [[סולם כרומטי|כרומטי]], שממנו נסוג בהמשך. הציור ה[[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטי]] נתן את אותותיו במוזיקה באיחור של כמה עשרות שנים והשפעותיהם של [[קלוד מונה]] ו[[פול סזן]], הופיעו במוזיקה של [[קלוד דביסי|דביסי]]. ניצני האקספרסיוניזם, כפי שנצפו בציוריהם של [[וינסנט ואן גוך|ואן גוך]] ו[[אדוארד מונק|מונק]], מצאו ביטוי אצל שנברג ושטראוס ב[[אנרכיה]] שבאטונאליות. ה[[פסיכואנליזה]], פרי מחקריהם של [[זיגמונד פרויד|פרויד]] ו[[קרל יונג|יונג]] שינתה את נתיב היצירה אצל מלחינים בראשית [[המאה ה-20]], בהבליטה באופן מוחשי יותר את האגואיזם של הרגישות הרומנטית ואת המוזרות המתגלה אצל אנשים, שאינם נחשבים לחריגים מבחינות אחרות. חלוצי הכתיבה האטונאלית היו מלחיני [[האסכולה הווינאית השנייה]] ובראשם [[ארנולד שנברג|שנברג]] ותלמידיו [[אלבן ברג|ברג]] ו[[אנטון וברן|וברן]]. ב[[סמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטדט]] יצרו [[פייר בולז|בולז]], [[קרלהיינץ שטוקהאוזן|שטוקהאוזן]], [[אלפרד שניטקה]] ואחרים מוזיקה [[אוונגרד]]ית, שהסריאליות הטהורה שלה הרחיקה לכת מעבר לכל מה שנכתב קודם לכן ובה במידה גם הרחיקה את קהל המאזינים. בכיוון אחר התרחקו [[פייר אנרי]] ו[[פייר שפר]] ב[[מוזיקה קונקרטית]], שנוצרה מהקלטת צלילי יום-יום ורעשים שונים וב[[מוזיקה אלקטרונית]]{{הערה|ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 299–358}}
 :מלחינים בולטים: [[דמיטרי שוסטקוביץ']], [[ליאונרד ברנשטיין]], [[פאול הינדמית]], [[קלוד דביסי]], [[איגור סטרווינסקי]], [[בלה בארטוק]], [[ארנולד שנברג]], [[אלבן ברג]], [[אנטון וברן]], [[לוצ'אנו בריו]], [[פייר בולז]].
@@ שורה 121: / שורה 116: @@
 === התקופה המודרנית ===
-[[קובץ:Josef Tal & His Loudspeakers.jpg|שמאל|ממוזער|600px|'''יוסף טל והרמקולים שלו''' - קריקטורה של [[מאיר רונן]] בעקבות הבכורה של "קונצ'רטו מס' 4 לפסנתר ומוזיקה אלקטרונית"{{הערה|1=Benjamin Bar-Am: ''Unconventional Music'', Jerusalem Post Musical Diary, 29 Aug, 1962}}]]
+[[קובץ:Josef Tal & His Loudspeakers.jpg|שמאל|ממוזער|600px|'''יוסף טל והרמקולים שלו''' - קריקטורה של [[מאיר רונן]] בעקבות הבכורה של "קונצ'רטו מס' 4 לפסנתר ומוזיקה אלקטרונית"{{הערה|Benjamin Bar-Am: ''Unconventional Music'', Jerusalem Post Musical Diary, 29 Aug, 1962}}]]
 * [[ג'ורג' גרשווין]]
 * [[קורט וייל]]
@@ שורה 142: / שורה 137: @@
 * [https://web.archive.org/web/20110819103128/http://library.thinkquest.org/15413/history/history-cla.htm אורקל ספריית thinkquest. "מוזיקה בתקופה הקלאסית"]
 * [https://web.archive.org/web/20070906105600/http://library.thinkquest.org/15413/history/history-rom.htm אורקל ספריית thinkquest, "מוזיקה בתקופה הרומנטית"]
-* [http://uk.answers.yahoo.com/question/index?qid=20110228144709AAL71k5 שאלות ותשובות בנושא מוזיקה של המאה ה-20 ב-Yahoo]
+* [http://uk.answers.yahoo.com/question/index?qid=20110228144709AAL71k5 שאלות ותשובות בנושא מוזיקה של המאה ה-20], באתר Yahoo!{{D}}
 * [http://www.guardian.co.uk/music/2010/feb/11/darmstadt-music-school-ferneyhough-finnissy גארדיאן ואובזרוור על בית הספר למוזיקה של דרמשטדט]
-* [http://www.haaretz.co.il/gallery/music/classicalmusic/teiva/.premium-1.2681953 נעם בן זאב, "מילניום וחצי של מוזיקה קלאסית בקצרה, גלריה, הארץ] 12 ביולי 2015
+* [http://www.haaretz.co.il/gallery/music/classicalmusic/teiva/.premium-1.2681953 נעם בן זאב, "מילניום וחצי של מוזיקה קלאסית בקצרה], גלריה, הארץ, 12 ביולי 2015
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים|יישור=ימין}}
-[[קטגוריה:מוזיקה]]
 [[קטגוריה:היסטוריה של המוזיקה]]