לדלג לתוכן

זה רק ספורט – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 109.64.24.70 (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot
הצלת 0 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.8
שורה 35: שורה 35:
== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==
{{קישורי סינגלים}}
{{קישורי סינגלים}}
* [http://kobi-oshrat.com/אירוויזיון-1992/ אירוויזיון 1992], באתרו של קובי אשרת, מלחין השיר
* [http://kobi-oshrat.com/אירוויזיון-1992/ אירוויזיון 1992]{{קישור שבור}}, באתרו של קובי אשרת, מלחין השיר


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==

גרסה מ־21:07, 6 בפברואר 2021


שגיאות פרמטריות בתבנית:סינגל

פרמטרים [ השנה שבה השתתף ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

"זה רק ספורט"
שיר אירוויזיון בביצוע דפנה דקל
מדינה ישראלישראל ישראל
יצא לאור 1992 עריכת הנתון בוויקינתונים
פורמט הזרמת מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 3:15
כתיבה אהוד מנור
לחן קובי אשרת
שיר באירוויזיון
מקום בגמר שישי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זה רק ספורט הוא השיר עמו ייצגה הזמרת והשחקנית דפנה דקל את ישראל באירוויזיון 1992. השיר נכתב על ידי אהוד מנור והולחן על ידי קובי אשרת.[1]

לפי סדר הצגות השירים בתחרות האירוויזיון 1992, השיר היה השלישי במספר, וזכה במקום השישי. דקל שרה על ההיבט המהנה של שירה וריקודים, המאפיינים את תחרות האירוויזיון.

רקע ומילות השיר

לפי מילות השיר, המספר הוא נערה או אישה, המתארת את עצמה כאסירה למוזיקה וכמכורה לקצבה. המספר רוצה לרקוד את צרותיו ומועקותיו שלו החוצה, לשיר אל תוך החושך ולשתול אושר באווירה.

דפנה דקל במהלך ביצוע השיר, 1992

בבית השני, המספר נגש למאזינים באומרו: ”ואין לי שום רצון להתיפייף, ההתנשאות הזאת היא קטע מעייף, ולא אכפת לי לצפצף כי המשחק עושה לי כיף, בסך הכל נעים וטוב לי לחפף, עם גיטריסט ומתופף ועם קלידן שמתחצף ועם סיכוי אחד לאלף לעופף”.

במסגרת קדם-אירוויזיון 1992 זכה השיר במקום הראשון, ונבחר לייצג את ישראל באירוויזיון. ענת עצמון, אשר השתתפה בקדם והגיעה למקום השני עם השיר "התקווה", הגישה תביעה, משום שלטענתה השיר "זה רק ספורט" ארוך ב-17 שניות מהאורך המותר על פי כללי התחרות, שלוש דקות. לאחר שהתברר שגם שירה של עצמון חרג באורכו מן האורך המותר במספר שניות, דקל זכתה במשפט, קיצצה את 17 השניות האסורות והגיעה למקום השישי באירוויזיון באותה שנה.

הגרסה האנגלית של השיר נקראת "ויוה ספורט", והמילים הן הצדעה לאולימפיאדת 1992 בברצלונה.

השיר הושמע שלישי בתחרות הסופית של האירוויזיון ב-1992, לאחר השיר שייצג את בלגיה, "Nous, on veut des violons" (בעברית: "אנחנו רוצים כינורות") והשיר של ספרד, "Todo esto es la música" (בעברית: כל זה זה מוזיקה). בראיון שנערך עם דפנה דקל שבוע לפני האירוויזיון, נשאלה דקל לאיזה מקום היא רוצה להגיע, וענתה "במקום כלשהו בין החמישייה לשביעייה". בתום ההצבעה קיבל השיר 85 נקודות, והגיע למקום ה-6 מתוך 23.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים