קאק
 קאק
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | עורביים |
| סוג: | עורב |
| מין: | קאק |
| שם מדעי | |
 Corvus monedulaליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
 ירוק - כל השנה, ירוק בהיר - קינון בלבד, כחול - חריפה | |
| |
.jpg)
קָאָק (שם מדעי: Corvus monedula), הנו מין ציפור שיר בסוג עורב שבמשפחת העורביים.
זהו עורב קטן: אורכו-כ-35 ס"מ ומשקלו כ-250 גרם. רוב גופו שחור, עורפו אפור-כסוף, וגחונו שחרחר-אפרפר. בבגרותו ראשו, כנפיו וזנבו מקבלים ברק מתכתי. צבע קשתית העין: לבנבן-תכלת. מקורו קצר ומגושם. אורך הזנב בינוני.
אין כמעט הבדלים בין זכר ונקבה. אך בדרך כלל לזכרים הגוון הכסוף שבערפם בהיר יותר משל הנקבות.
הקאק הוא עוף חברותי הנוהג להתלהק. זכרים ונקבות יוצרים זוגות כבר בשנת חייהם הראשונה, אך מזדווגים רק שנה מאוחר יותר. הזוגיות נשמרת לאורך כל חיי הפרט ומהווה יחידת חיים יציבה בתוך המושבות והלהקות, באוכלוסיות יציבות ונודדות. בני הזוג נראים תכופות צמודים זה לזה כ"זוג מאוהב". שיחור המזון נעשה בלהקות גדולות (בעיקר בסתיו ובחורף) המונות מאות פריטים ובערבים מתקבצים ללינה על העצים. בלהקות מבנה היררכי ברור הכולל מנהיג להקה. לעתים, מותקפת ציפור פצועה או חולה על ידי חבריה בלהקה עד אשר מתה.
הקאק הוא אוכל-כול המשחר אחר מזונו בקרקע. הוא ניזון מזרעים ובלוטים, פירות, חרקים ולרוות (זחלים ורימות), בעלי חיים קטנים ועוד.
הקאק הנו עורב זריז, פעלתן ומעופף מוכשר, להקות נצפו מבצעות מפגני ראווה אוירובטיים הכוללים התהפכויות וצלילות.
הקאק נחשב ציפור אינטלגנטית. קונראד לורנץ בספרו טבעת המלך שלמה, תיאר כיצד יצר קשר עם להקת קאקים על גג ביתו בגרמניה בעת מלחמת העולם השנייה. מההתבוננות הארוכה בהתנהגותם, הגיע למצב שהבין חלקים מהתקשורת שלהם, כולל שמות שהם מייחדים לכל פרט. הוא אף תיאר מפגש עם הלהקה לאחר שנים, בהיותו בעיר, כשקאק אחד ניתק מהלהקה בה עף, ירד אליו, אמר את שמו וכן קרא לו 'קונראד'. הקשר נוצר בעקבות טיפול בגוזל קאק, וכך גילה את תופעת ההחתמה בעופות ובעלי חיים צעירים.
בישראל
להקות גדולות של קאקים חיים בארץ בחבל עדולם ובאזור שפלת יהודה. בחורף אלו עוברים לאזור מדבר יהודה. להקות נוספות נצפו בגליל. הקאקים מתכנסים בשעות הערב וחונים במקום קבוע בדרך כלל מספר עצים וגגות, וחוזרים אל מקום החניה שנה אחרי שנה. במתחם החניה אין עופות מסוג אחר, אך בדרך כלל בסמיכות קיים "מחנה" של ציפורים אחרות - בעיקר זרזירים ואנפות, אשר גם לכל אחד מהם מתחם מוגדר. עם התפתחות הערים לתוך שטחי החקלאות מאז 1989 נצפות להקות בתוך הערים רחובות, רמלה, לוד, בית שמש, קריית גת, ירושלים ועוד.
בספרות היהודית
חוקר יהודי קדום כתב על הקאק בשמו הערבי, אלקאק:
- עורב - רבינו סעדיה הגאון מתרגם "אלגראביב" והערביים קוראים אותו "אלקאק". והוא רובּ הידוע.
- ונמצא עוד מין עורב קטן מ"קאק" וקוראים אותו "אלזארזור" והוא הנקרא בדברי חכמינו זכרם לברכה זרזיר
- ככתוב בבראשית רבה (פרשה ס"ה)
- זרזיר מין עורב - לא על חנם הולך זרזיר אצל העורב לפי שהוא מינו.[1]
בעקבות זאת חוקר הטבע ישראל אהרוני נתן לקאק את שמו העברי[2].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קאק באתר הרשימה האדומה של IUCN
- הקאק - צפור החודש באתר המשרד לאיכות הסביבה
- הקאק באתר 'ציפורי החצר בישראל'. (כולל צילום תקריב)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ynet, זוגיות לכל החיים, או עד הגירושים: הקאק, באתר ynet, 7 בפברואר 2011
הערות שוליים
- ^ רבי יהוסף שווארץ בספרו תבואות הארץ.
- ^ להקת קאקים חונה ליד ביתו עד היום, ברחוב אהרוני, שברחובות