פאשא

ערך זה עוסק בתואר כבוד באימפריה העות'מאנית. אם התכוונתם לשם חיבה עבור אברהם דשא (פשנל), ראו אברהם דשא (פשנל).

המונח "פאשה" מפנה לכאן. לערך העוסק בבית בושת בגרמניה, ראו פאשה (בית בושת).

פאשא (בטורקית: Paşa; בפרסית: پاشا; תעתיק: פאשא) או באשא (בערבית: باشا; תעתיק מדויק: באשא), לעיתים גם פאשה או באשה (לעיתים מכונה בעברית גם "פחה", על פי התנ"ך), היה תואר כבוד צבאי ואזרחי מקובל באימפריה העות'מאנית ובעולם המוסלמי. פאשא הוא הגבוה מבין ארבעת התארים העות'מאניים לגברים. מתחתיו התארים: ביי, אע'א ואפנדי.

באימפריה העות'מאנית הוענק התואר לקציני צבא בדרגות שמעל אלוף-משנה, למושלי סנג'קים, לממונים על מושלי המחוזות (ביילרביי), לפקידי ממשל בדרגים גבוהים, ואף לשרים. עד ימי שלטונו של מהמט השני שימש גם כתואר כבוד למלומדים ואנשי מדע בולטים. בימי הרפובליקה הטורקית הקביל אל דרגה צבאית מוגדרת: אלוף, גנרל, אדמירל.

החל במאה ה-20 משמשת המילה "באשא" במצרים, ובמידה פחותה בארצות הסהר הפורה דוברות הערבית, לציון "אדון".

אטימולוגיה

על פי המילון לאטימולוגיה טורקית, שורש המילה הוא טורקי: beşe, שמשמעה: בן, בפרט בנו של שליט או של אדם מיוחס, נסיך; ומקורה הוא בפרסית: بچّه (תעתיק: בצ'ה), שמשמעה: ילד. המובן הטורקי: "נושא תפקיד רם דרג או פקיד בכיר בארמון" נגזר ככל הנראה מהתואר "lala-i beşe", שמשמעה: מחנך, מורה, אומן הנסיך. מוסיף המילון לאטימולוגיה ומבאר: לסברה הרווחת כי מקורה של מילה זו במילים: padişah או başağa (תעתיק: באש אע'א), שהיה כינוי לראש שבט, אין אסמכתאות.^[^{דרוש מקור: מה שם המילון? מתי ראה אור? מי חיברו אותו?]}

במקורות עבריים כונה פאשא טורקי פעמים רבות בכינוי המקראי פחה, שמופיע כבר בספר מלכים א', פרק י' פסוק ט"ו, פרק כ' פסוק כ"ה ב-28 מקומות, וגם בארמית ב-10 מקומות בתנ"ך. לא ברור אם יש קשר בין המקור העברי לבין הטורקי.

נושאי התואר באימפריה העות'מאנית

לסולטאן העות'מאני ולח'דיו של מצרים הייתה הסמכות להעניק את התואר פאשא. במקור היה התואר צבאי ועם הזמן הפך לתואר כבוד גם בהיררכיה האזרחית. מפקד הצי העות'מאני כונה קפודן פאשא. בשדה הקרב נישא לפני הקצינים הבכירים דגל לפי דרגתם. על הנס היו 1–3 זנבות סוס או טווס (לפי המסורת הטורקו מונגולית), כאשר לסולטאן לבדו היה נס עם ארבעה זנבות. בין נושאי התפקיד (גם אם לא תמיד צורף להם התואר פאשא בפועל) ניתן למנות את:

הוזיר הגדול - ראש הממשלה ומפקד הצבא.
פריק - סגן מפקד הצי.
ליבה - גנרל או אדמירל ראשי.
קיזלר אע'א - הסריס השחור האחראי על נשות ההרמון למרות היותו פורמלית בעל תואר אע'א.
מפקד יחידת בלטאג'י של נושאי הרמחים.
שיהולאסלאם (שייח' האסלאם) נושא התואר הבכיר ביותר בהיררכיה הדתית באימפריה.

כמו כן, מושלי מחוזות באימפריה כונו פאשא (או באשא בחבלים דוברי הערבית). שטח שלטונם כונה פאשליק. מושלים של מחוז וילאייט או איילט נושאי התארים ביילרביי (אנ') (מושל בכיר - "ביי של הביים" בתרגום מילולי) או ואלי (מושל רגיל) כונו בתואר זה. במילים אחרות, כל יחידה מנהלית הייתה פאשליק.

התואר הוענק גם לזרים שהעניקו שירותים לאימפריה העות'מאנית ולמצרים כמו הובארט פאשא, מייסנר פאשא וגורדון פאשא (צ'ארלס גורדון). בני הפאשות כונו בכינוי פאשאזאדה.

התואר מחוץ לאימפריה

במרוקו שלא הייתה תחת שלטון האימפריה הוענק התואר באשא למושלי מחוזות. גם במדינות הערביות שקמו על בסיס האימפריה הוענק התואר בהתחלה. כך למשל כונה מפקדו הבריטי של הלגיון הערבי, גלאב פאשא.

ערכים על נושאי התואר

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פאשא בוויקישיתוף

פאשא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)