הודו הצרפתית
.svg) | |
 | |
| מפה כללית של המאחזים הצרפתיים בהודו (מסומנים בלבן) | |
| גאוגרפיה | |
|---|---|
| יבשת |
אסיה  |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
1668 |
| תאריכי פירוק |
1 בנובמבר 1954 |
| ישות יורשת |
פודוצ'רי |
| אוכלוסייה בעבר | 332,045[1] (נכון ל־1948) |
  | |
הודו הצרפתית (בצרפתית: Établissements français dans l'Inde) הוא כינוי למושבה הצרפתית בהודו, שהתקיימה ממחצית המאה ה-17 ועד מחצית המאה ה-20. היא בעיקרה מספר מובלעות לאורך חופי הודו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צרפת הייתה האחרונה לחדור להודו מבין המעצמות הימיות האירופיות במאה ה-17. מספר כלי שיט צרפתיים יצאו למסע להודו במהלך המחצית הראשונה של המאה, ורובם לא שבו. חברת הודו המזרחית הצרפתית שלחה ב-1667 משלחת סחר, אשר הקימה בשנה שלאחר מכן בסוראט את תחנת הסחר הצרפתית הראשונה בהודו.
ב-1673 נוסדה המושבה הצרפתית בפונדיצ'רי. לפרנסואה מרטין, המושל הראשון שלה, היו תוכניות שאפתניות לפיתוח מסחרי של המקום. תוכניות אלו הביאו לעימותים בין צרפת לבין אנגליה והולנד. ב-1693 השתלטו ההולנדים על פונדיצ'רי, אך הצרפתים זכו בה מחדש ב-1699 במסגרת הסכם השלום של רייסוויק (אנ').
עד 1741 הקימו הצרפתים ללא מלחמה את המושבות ביאנאם, מאהה וקאריקאל. במקביל התרחבה פונדיצ'רי מאוד ועושרה גדל. ב-1741 הגיע להודו המושל הידוע ביותר של הודו הצרפתית, ז'וזף פרנסואה דופלה (Joseph François Dupleix). שאיפתו להרחיב את האחיזה הצרפתית בהודו עלתה על זו של הממונים עליו בצרפת, שלא היו מעוניינים בעימות עם בריטניה, והביאה להתנגשות עם האינטרסים הבריטיים בהודו. בעימות שהשתלב במלחמת הירושה האוסטרית, השתלט צבאו על שטח נרחב בדרום-מזרח הודו, אך סולק משם בהמשך על ידי הבריטים בהנהגתו של רוברט קלייב והייתרה הושבה לבריטניה במסגרת הסכם אקס-לה-שאפל. ב-1754 סולק דופלה ממשרתו והוחזר לצרפת.
למרות הסכם בין בריטניה לבין צרפת אודות אי התערבות הדדית של המעצמות בענייניה של כל אחת מהן בהודו נמשכו החיכוכים ביניהן שם, והתעצמו במהלך מלחמת שבע השנים. צרפת הרחיבה את פעילות הסחר שלה בבנגל והגדילה את השפעתה בחצרו של סיראג' אוד-דאולה (Siraj ud-Daulah), הנאוואב (השליט המקומי) של בנגל. ב-1756 התקיף צבאו בעידודה של צרפת את מושבת פורט ויליאם הבריטית בכלכותה. ב-1757 התחולל קרב פלסי, שבו הביסו הבריטים את הנאוואב והצרפתים המסייעים לו. בעקבות הקרב התפשטה ההשפעה הבריטית על פני בנגל כולה.
לאחר התבוסה שיגרה צרפת להודו ב-1758 את תומאס ארתור (אנ') בניסיון לגרש את הבריטים מהודו. למרות הצלחות מסוימות שנחל הביאו טעויות אסטרטגיות מצידו לתבוסה ולאובדנה ב-1761 של המושבה בפונדיצ'רי, שהוחרבה על ידי הבריטים. היא עמדה בחורבנה במשך ארבע שנים עד שהוחזרה לידי הצרפתים מכוח חוזה פריז, והחלה להיבנות מחדש.
ב-1769 קרסה חברת הודו המזרחית הצרפתית מבחינה כלכלית, והמלוכה הצרפתית נטלה את השלטון על מאחזיה בהודו. בחמישים השנים הבאות נמשכו העימותים בין צרפת לבין בריטניה ומושבת פונדיצ'רי החליפה ידיים ביניהם מספר פעמים נוספות. ב-1816, לאחר תום המלחמות הנפוליאוניות, הוחזרו פונדיצ'רי ומושבות צרפתיות נוספות לשעבר בהודו לידי צרפת. במהלך המאה ה-19 ניסתה צרפת לכונן מערכת ממשל מקומי במושבותיה בהודו, לרבות פרלמנט נבחר ובתי משפט.
קבלת עצמאותה של הודו בשנת 1947 הובילה לשילובן ההדרגתי של המושבות הצרפתיות בהודו הבריטית לשעבר. מספר מושבות נמסרו להודו באוקטובר 1947. על פי הסכם בין צרפת להודו נדרשו תושבי מושבות אחרות לבחור בעתיד הפוליטי הרצוי להם. בשנים הבאות נמשך מיזוגן של מושבות עם הודו העצמאית. בנובמבר 1954 הפכו המושבות בפונדיצ'רי, ינאון, מאהה וקאריקאל דה פקטו לטריטוריית האיחוד של פונדיצ'רי. שילובן בהודו דה יורה הסתיים ב-1962, כאשר הפרלמנט הצרפתי אשרר את האמנה שנעשתה עם הודו לעניין זה.
המאחזים הצרפתיים בהודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בחוף הדרום-מזרחי:
- בחוף הצפון-מזרחי:
- ינאון (Yanaon)
- תחנת המסחר מצ'יליפאטנאם (Machilipatnam)
- בחוף הדרום-מערבי:
- מאהה (Mahé)
- תחנת המסחר קליקוט (Calicut)
- בחוף הצפון-מערבי:
- בבנגל (כיום בעיקר בשטח בנגלדש):
שטחן הכולל של המושבות הצרפתיות עמד על כ־507 קילומטר רבוע, וב־1948 עמדה האוכלוסייה בה על 332,045.[1]
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הודו הצרפתית שלחה נציג אחד למועצת האיחוד הצרפתי, שניים למועצת הרפובליקה ושניים להאספה הלאומית.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Fifield, Russell H., The Future of French India, Far Eastern Survey vol. 19, no. 6, 1950, עמ' 62–64, JSTOR 3024284